חבל נחלתו כד יא
סימן יא
עמוד עקום של צורת הפתח
שאלה
בקרתי במקום וראיתי שעמודי עירוב החצרות עקומים זה לכאן וזה לכאן, והחוט משוך בין ראשי העמודים.
בעירוב חצרות משתמשים בעמודים לצורת הפתח. וחוט עובר מראש עמוד לראש עמוד.
מה דין העירוב אם עמוד אחד עקום והוא באלכסון ביחס לאדמה (כמו אות רי"ש, בזוית של 45 מעלות). וכן מה הדין אם כמה עמודים עקומים. האם יש הבדל אם הם עקומים בכיוון החוט (מקבילים) או שעקומים במאונך לחוט, ומה הדין אם כל אחד עקום בכיוון אחר?
תשובה
א. מחיצה לצורך עירוב אינה צריכה להיות ישרה כלוח, ומאונכת לאדמה.
נאמר בעירובין (טו ע"ב) במשנה: "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה – מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים, ולא יהו פירצות יתרות על הבנין". ובגמרא (שם): "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין, באוכפות, [טז ע"א] בעביטין בשליפין בקנים בקולחות – מטלטלין בתוכה ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל, ובין אוכף לאוכף כמלא אוכף, ובין עביט לעביט כמלא עביט".
פרש רש"י (עירובין טז ע"א):
"עביטין – כר שתחת אוכף הגמל, כדמתרגמינן (בראשית לא) בכר הגמל בעביטא דגמלא".
"שליפין – משואות".
"קולחות – קלחי ירקות".
ובתוספות יום טוב (עירובין פ"א מ"ח) באר עה"מ: "והקיפוה – מע"ש בכלי בהמה. כגון מרדעת ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אעפ"כ הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הר"ר יונתן".
מחיצות מכלי בהמה אינן ישרות ואינן מאונכות לקרקע, יש בהן בליטות ושקעים והן עקומות.
נראה שאם תחתית האוכף צרה מחלקו העליון מותר לטלטל בתוך ההיקף עד מקום שהאוכף מונח על הקרקע, ובאויר עד מקום שכלה האוכף. וכן להיפך אם הוא רחב בחלק הנוגע באדמה, וצר בחלקו העליון מותר בקרקע לטלטל עד המקום הנוגע בקרקע ובאויר מותר עד המקום שהוא פונה לשטח המוקף.
היינו במחיצה חומרית מלאה ועקומה מתייחסים לעקמימות, והעקמימות היא מגדירה עד היכן היא חוצצת, ומנין מתחילה רשות הרבים. ובקו האנכי בו עובר החלק העליון של המחיצה מסתיימת רשות היחיד ומתחילה רה"ר.
ב. נאמר בשבת (קא ע"א): "אמר רב הונא: הני ביצאתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבעה. ולא אמרן אלא שאין בפחות משלשה ארבעה, אבל יש בפחות משלשה ארבעה – לית לן בה. ואי מלינהו קני ואורבני – לית לן בה".
מסביר בפירוש חברותא:
"אמר רב הונא: הני ביצאתא דמישן [ספינות של העיר מישן], והן ספינות רחבות ארבעה טפחים ויותר, והולכות הן ומשפעות בתחתיתן עד כדי רוחב כחודו של סכין בלבד, אפילו אם יש למחיצות גובה עשרה טפחים [שיעור מחיצה] מן המקום שמתרחבות הספינות לארבעה טפחים [כשיעור רשות היחיד], אין הן רשות היחיד, אלא כרמלית המה, ולפיכך: אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבע אמות כשאר כרמלית".
"והטעם: כי אינן רשות היחיד אפילו במקום בו נתרחבו לארבעה, כי מאחר שחלק המחיצה התחתון אינו מקיף מקום ארבעה, הרי זה כמי שאין שם מחיצה, ונמצאו מחיצות הספינה למעלה – במקום שם מקיפות הן ארבעה טפחים – מחיצות תלויות, ו'מחיצה תלויה' אינה מתרת".
"ולא אמרן שהן כרמלית, אלא שאין בפחות משלשה טפחים גובה מקרקעית הספינה – רוחב ארבעה טפחים, כלומר, מתרחבות המה לארבעה טפחים, רק בגובה שלשה טפחים או יותר מקרקעית הספינה. אבל אם יש בגובה פחות משלשה טפחים – רוחב ארבעה טפחים, כי מתרחבות המה לרוחב ארבעה תוך שלשה טפחים מקרקעיתה, לית לן בה, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות, ומשום שהרי הן כמי שקרקעיתן עולה עד כאן ומחיצותיה מחיצות".
"וכן אי מלינהו קני ואורבני [אם מילא את הספינות בקנים או בערבה דקה עד המקום שהן מתרחבות לארבעה טפחים], לית לן בה, כלומר, רשות היחיד המה, ומותר לטלטל בהן ארבע אמות".
בביציאתא דמישן יש גם כן דפנות עקומות. ומותר לטלטל בתוך הסירות: אם יש בהן רוחב ארבעה טפחים בגובה שלשה טפחים מהקרקעית עד הדפנות. כלומר למטה יחסית מעט, ולמעלה לפי התרחבות המחיצות.
אלו דיני מחיצה גשמית.
ג. צורת הפתח היא מחיצה מופשטת דמיונית, שקבלנו בתורה שבע"פ שהיא כמו מחיצה חומרית מלאה.
גֵדר צורת הפתח: "מהו צורת פתח, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אפי' אינו נוגע בהן אלא שיש ביניהם כמה אמות, ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י"ט ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון. ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים, או לא' מהן מן הצד, לא מהני". (שו"ע או"ח סי' שסב סי"א).
השאלה בצורת הפתח מה הדין כשעמודיה עקומים. האם צורת הפתח חייבת להיות מאונכת לאדמה, או שאפשר שיהיו הלחיים עקומים.
ד. לגבי צורת פתח עקומה, יש לדון מה הדין כאשר שתי הלחיים עקומות לפי הקו הדמיוני המחבר אותם, היינו העיקום הוא פנים אל פנים או אחור אל אחור, אבל לפי הקו הדמיוני המחבר.
ונראה שאם הקנה שעל גבם נמצא מעל שני החלקים האנכיים העומדים על האדמה, הוא נחשב 'קנה על גביהם' ולא איכפת לי בהמשך הקנה, וכן אם הקנים האנכיים עקומים לצדדים אחרים, כיון שיש עשרה טפחים אנכיים בכל לחי לפני שהתעקמה, והקנה המאוזן הוא מעל אותם עשרה טפחים אנכיים, הרי זו צורת הפתח, ואין מחשיבים את חלק המעוקם בכל לחי לגבי דין צורת הפתח.
אולם יש לדון מה הדין כאשר העקמימות בשתי הלחיים כלפי צפון כאשר הקו בין מקום עמידת הלחיים הוא מזרח מערב, וכן כאשר בלחי אחת כלפי צפון ובלחי השניה כלפי דרום – והקנה על גביהן הוא מעל קצות הלחיים העקומות.
ה. נראה שהקובע אם המחיצה הזאת כשרה הוא הקנה או החוט שעל גביהם – היכן הוא עובר.
כתב בספר אור ההלכה (עירובין עמ' 33, לרב יואל שילה, מיספרתי את המקרים השונים): "(1) עמוד עקום (=בצורת הפתח) אך החוט עובר מעל עשרת הטפחים הנמוכים של העמוד – כשר; (2) אם החוט נוגע בעמוד – כשר [כי אז רואים את צורת הפתח העקומה כמחיצה עקומה], (3) ויש שפסלו כשעקמימות העמוד היא הצידה מכיון שהחוט אינו מונח מעל חלקו התחתון של העמוד [והצריכו להניח לחי תחת החוט]1".
אשר למקרה (1) נראה שכיון שהחוט עובר מעל עשרה טפחים תחתונים של הלחי ובעשרה טפחים הלחי מאונכת לקרקע, אין סיבה לאסור, ובלבד שאין דבר המפריד בין החוט לקנה כגון גג וכד'.
ביחס למקרה (2) – בצוה"פ הרגילה הקנה על גביהם בקו אנכי מן הקרקע, בצוה"פ הזאת כאשר הקנים עקומים והחוט על גביהם בראש הקנים המאונכים. וצריך לדון עד היכן מותר לטלטל בדופן כזו – האם הקו המחבר בין שני הראשים של הקנים העקומים, מתיר טלטול מעל העקמימות, או שאם הם עקומים לתוך הרשות מותר יהיה לטלטל עד מקום רגלי העמודים. לפי המצויין במקרה (3) הפוסקים לא התירו צורת הפתח עקומה כזו אלא אם הניחו לחיים מתחת לקנה המאוזן. ולהלן נדון בצורת הפתח עקומה.
ו. כתב בחכמת שלמה (או"ח סי' שסב סי"א): "מהו צורת הפתח וכו'. נ"ב, הנה על דבר הקנים של צורת הפתח עומדין באלכסון עם החבל, ואין זקופין ממש למעלה רק נוטין לאחוריהם או לפניהם. נראה דלענין מזוזה חייב פתח כזה במזוזה, כיון דבמזוזה אף אם נראה מן הצד הוי פתח, הוא הדין נמי אם אינה עומדת בזקיפה, והטעם, דכל דהוי באמת פתח לא קפדינן כולי האי להיות לו תואר פתח ממש. אבל לענין עירובין, כיון דלא הוי באמת פתח ובעינן שיהיה לו כל צורת הפתח, ואם עשאו מן הצד לא מהני, אם כן הוא הדין נמי אם הם נוטין אם כן הוי כאלו החבל שלמעלה אינו מונח כנגד הקנים של מטה רק מן הצד ולא הוי לו דין פתח, רק בעינן שיהיו זקופין ממש והחבל עליהם".
הר"ש קלוגר פסל, לגבי עירובין, כל צורת הפתח עקומה, כאשר החוט עובר או מחובר לקצות הלחיים והם פונים מן הקו הדמיוני המחבר ביניהם על הקרקע, משום צוה"פ מן הצד. הוא אינו מחוה דעתו מה הדין אם הקנים מתעקמים מעל גובה עשרה טפחים, והחבל עובר מעל החלק המאונך ולא מעל הקצה העקום.
ז. כתב החזו"א (או"ח סי' עא ס"ק ו): "מבוי ההולך מזרח ומערב ופתחו במזרח והעמיד צו"ה לפתחו כנוס תוך המבוי אמה, והקנים באלכסון נוטין לצד חוץ וראשי הקנים כנגד סוף המבוי ושם קנה העליון מונח, מטלטל למטה עד הקנים ולמעלה עד כנגד סוף הקנים, כדין מחיצה באלכסון כדאמר בביציאתא דמישן שבת ק"א א', דמסקינן דתוכן רה"י, ונמשך הרה"י באלכסון כאלכסון המחיצות, וכשהקנים באלכסון צריך שיהי' הקנה העליון כנגדן כפי מעלה ומטה של עולם, ולא כמעלה ומטה שלהן דהיינו אלכסון, ואם יניח קנה העליון רחוק מהן באופן שאם ימשך את הקנים את ארכן על אותו מדת אלכסונן יגיע במכוון כנגד הקנה העליון, לא מקרי קנה על גביהן, ומיהו כשהקנה העליון נוגע בהן שפיר מקרי על גבן אע"ג דע"פ מעלה ומטה של עולם אין כנגד הקנה למטה על הארץ מזוזות, בזה מהני אלכסונן דמקרי מחיצה באלכסון, אבל לאחר שכלו אין לחשוב אלכסונן באויר. – וכן הדין במחיצות באלכסון בביציאתא דמישן, דאע"ג דתוכן רה"י באלכסון, מ"מ האויר שעליה עד לרקיע, נמשך ביושר מכנגד שפתה העליונה עד לרקיע, ואף אם יעשה עוד מחיצה באויר ויכונה באופן שאם ימשך מחיצות התחתונות על מדת אלכסונן יפגעו במחיצות העליונות, ויהי' האויר שביניהן נידון בעומ"ר מ"מ אין רה"י אלא כנגד מחיצות התחתונות ביושר עד לרקיע דמעלה ומטה של עולם אלים טפי, ואין צירוף באלכסון, אם לא בפחות מג', והכא לענין צו"ה לא מהני אף פחות מג'".
החזו"א צייר כמה מקרים של צורת הפתח באלכסון: (1) שהחוט נוגע בקנים משני הצדדים, ולא משנה מקומו. (2) כשהחוט מעל קצות הקנים במאונך מעליהם. (3) כשהחוט הוא בהמשך דמיוני של האלכסון שיצרו שני הקנים האנכיים של צורת הפתח. במקרים הראשון והשני הכשיר צורת פתח זו, ואסר במקרה השלישי.
ראייתו של של החזו"א היא מביציאתא דמישן שאף שם המחיצה באלכסון, והבאנו לעיל שבמחיצה מוחשית כל השקעים והבליטות והעקמימויות יוצרות את המחיצה. אולם ביציאתא דמישן היא מוחשית חומרית, ואין כאן מחיצה דמיונית, ולכן בהן מחיצה באלכסון מספיקה, ואפילו המחיצות תהיינה עקומות בכל הכיוונים כיון שהן מוחשיות ידוע בבירור היכן היא מסתיימת.
אבל צורת הפתח היא מחיצה מופשטת, ומה יהיה הדין אם האלכסון אינו בקו ישר [\] אלא מעוקם [זּ] גם אז יחשב לצורת הפתח באלכסון?!
ואמנם החזו"א (או"ח סי' עא ס"ק יא) הוסיף: "ומיהו כשכל אלכסון של הקנים מן הארץ עד קנה עליון על מדה שוה וקנה ע"ג ראשיהן אף שהן משופעין למזרח עד שאין לקנה עליון מזוזה על הארץ כנגדן כתבנו ס"ק [ו] שהוא כשר, אבל גם זה אין לו מקור נאמן די"ל דהכא לא דמי למחיצה דלא מקרי משקוף ע"ג מזוזות, גם צריך ליתן שיעור לאלכסון דבאינו מתלקט י' מתוך ד' אף דמן החוץ זקוף בגובה י', אפשר דפסול".
וא"כ גם החזו"א חשש שחידוש של צורת הפתח עקומה הוא חסר מקור. וק"ו במקום שלחי אחת עקומה לצד אחד, ולחי אחת עקומה לצד שני, אם הקנה האופקי נמצא מעל ראשי הלחיים העקומות נראה שאין כאן שום צורת הפתח. ורק אם הקנה האופקי נמצא מעל החלק התחתון שאינו אלכסוני ולא עקום נתן להיחשב כצורת הפתח.
ח. נלע"ד שפסול צורת הפתח עקומה הוא מפני שצורת המחיצה אינה מוגדרת. היינו, בצורת הפתח שלמה אנכית צורת המחיצה מוגדרת במיקומה במרחב: קנה מכאן, וקנה מכאן, וקנה על גביהן, והאדמה מתחת. עד המחיצה מותר לטלטל, כשהמקום בו מותר לטלטל מוגדר הן על גבי הקרקע והן באויר, על ידי העלאת אנך מן האדמה, וניתן בקלות יחסית לדעת את מקום המחיצה עד היכן היא חוצצת. הקו הקצר ביותר המחבר בין הלחיים הוא היוצר את המחיצה.
אבל בצורת הפתח עקומה לא ניתן לדעת מה הוא מקום המחיצה, ועד היכן ניתן לטלטל, ולכן כל צורת הפתח שאינה אנכית נראה לי שהיא פסולה.
לדוגמא: שתי לחיים עקומות ובראשן חוט המחבר ביניהן וזו למזרח וזו למערב. אם ניצור מחיצה עקומה חומרית המחברת בין שתי הלחיים, היא תהיה מחיצה מתעגלת פעם לכיוון מזרח ופעם לכיוון מערב וכיון שהמחיצה היא מופשטת לא ניתן להעביר קו ברור בכל חלק ממנה עד היכן נמשכת רשות היחיד.
ועי' בשו"ת משנה הלכות (חי"ח סי' רנ-רנא) שקרוב בעיונו לנושא שעסקנו בו.
מסקנה
צורת הפתח ששתי הלחיים האנכיות עקומות, והקנה על גביהן נוגע בקצות הלחיים ואינו עובר מעל החלק האנכי שבכל לחי – פסולה, ורק צורת הפתח אנכית כשרה. וטעם הפסול משום שאי אפשר להגדיר היכן נגמרת רשות היחיד.