חבל נחלתו כד י
סימן י
שטחי מוֹקְשִׁים בתוך ישוב
שאלות1
א. בתוך הגדר המקיפה את מושב קשת ברמת הגולן ישנו תל (גבעה גבוהה) בה מוצב חרום למלחמה נגד סוריה. המוצב מוקף שטחי מוקשים. שטחי המוקשים המקיפים את התל כלולים בגדר של עירוב חצרות של הישוב.
ב. ישנו עירוב חצרות נוסף המחובר לישוב ומקיף שטח ובו בקר, הם מוקפים גדר גבוהה (נגד זאבים) בתוך השטח הזה ישנם שדות מוקשים וסביבם גדר למניעת כניסת בקר לשטחי המיקוש, שדות המוקשים משמשים בשעת חירום להגנת תל נוסף על יד הישוב.
האם השטחים הממוקשים מחוייבים בגדר משלהם מכל עבריהם כדי שלא יהו פרוצים לשטח הישוב.
הרחבתי בשאלה כעין זו בספרי חלק י סימן יא, ואצטמצם בבעיות המיוחדות של שאלה זו.
א. התל ושטחי המיקוש
גודל התל המחובר לישוב בגדר אחת הוא הרבה מעבר לסאתיים, וכיון שאין דרים בו ניתן לכאורה לומר שהוא מבטל את כל עירוב החצרות של הישוב. אמנם ניתן לומר שהתל מצורף לישוב, מפני שאנשים עולים אליו לשם טיול ותצפית על הנוף מסביב גם בשבת. וניתן ללמוד מן האמור בשולחן ערוך (או"ח סי' שנח ס"ט):
"קרפף יותר מסאתים שהוקף לדירה ונטע רובו אילנות, אפילו אינם נטועים שורות שורות אינם מבטלים הדירה; אבל אם נזרע רובו הזרעים מבטלים הדירה אפי' אין בהם אלא סאתים. נזרע מיעוטו, אם אין בו אלא סאתים מותר; יותר מסאתים, אסור". ולכן, כיון שמשמש לטיול, הוא נחשב כחלק מדירת הישוב ואין צריך לגדור את הישוב בלא התל.
השאלה עולה לגבי שטחי המוקשים שבתוך גדר הישוב, ובהם אנשים אינם יכולים לטייל ואף שטחם בעצמם עולה על סאתיים, האם הם יחשבו כזרעים המבטלים דירה ועל כן צריכים להקיפם בגדר או בצורת הפתח כדי שלא יהיו פרוצים לתוך הישוב.
הרב אלעזר נאה (השואל) העלה טענה ששטחי המוקשים הם כעין גדר הפרושָׂה על שטח גדול ויחשבו גדר רחבה וגדולה ולא כזרעים.
מצאנו דבר דומה במצור על עיר (לגבי דיני כוהנות) בירושלמי (כתובות פ"ב ה"ט): "אי זהו כרקום רבי בא בשם רב חייה בר אשי כגון [דף יד עמוד ב] דוגין ושלשליות וכבלים ואווזים ותרנגולין ואפרטוטות מקיפין את העיר".
כל האמצעים והאביזרים המנויים גורמים לסגור את העיר שלא יוכלו לצאת ולברוח ממנה ללא תשומת לב של הצרים על העיר. וניתן היה לומר שאף במניעת כניסה לעיר – מחיצה על גבי האדמה או פחות מג' טפחים בקרקע תחשב כמחיצה של עשרה טפחים.
אולם, לא מצאנו בדיני מחיצות שמכשול שמונח על הקרקע יחשב כמחיצה. ורק קיר או גדר שתי או ערב וצורת הפתח יכולים לגדור ולתחום שטח לדירה, אבל מכשול על גבי הקרקע לא יכול להחשב למחיצה אנכית2. (ותעלות נ"ט ברמה"ג הן בעומק יותר מעשרה טפחים ולכן יכולות לשמש כמחיצה למוצבים בתלים.)
כמו"כ לפחות שטחי המיקוש בין התל לישוב אינם משרתים את הישוב אלא תפקידם להגן על המוצב בתל, וממילא לא ניתן לטעון שהם כגדר לישוב.
נראה איפוא, שיש להקיף את התל עצמו בגדר שכשרה לעירובי חצרות, ולהוציא את שטחי המוקשים מחוץ לישוב ולהיקף שלו בגדר.
ב. שטחי המיקוש שבתוך מכלאת הבקר ליד הישוב
מכלאת בקר היא כדיר וסהר ונחשבת כמוקפת לדירה אע"פ שבעיקרה היא לדירת בהמה ולא לדירת אדם. ואף אם אדם הנכנס לשם אינו להרחיב דעתו אלא לטפל בבהמות. ועי' בתשובתי שהזכרתי בראש דברי, שבביאור הלכה הסתפק האם דירת בהמה תחשב כדירת אדם לענין הקפה לדירה, והבאתי שם דברי הנו"ב שהסתפק לגבי גן חיות האם יחשב כמוקף לדירה. בכ"ז למעשה נקטו האחרונים שנחשב כמוקף לדירה וניתן לחברו לעירוב של בתי הישוב.
כך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' שנח ס"ז): "מוקף לדירה מקרי חצירות שלפני הבתים ומוקצות וזהו רחבה שאחורי הבתים ואפילו מקומות שאין דרין שם ממש אבל הוא עשוי לכניסה ויציאה תמיד הוי מוקף לדירה כגון דיר של בהמות שעושין בשדות היום כאן והיום כאן כדי לזבלה בגללי הבהמות [שם במשנה] וכן סהר העשוי לבהמות של עיר ומהך טעמא גם פסי ביראות נקראין מוקפין לדירה מפני שנכנסין ויוצאין שם תמיד לשתות [שם וברש"י ד"ה וחצר ותוס' ד"ה אפילו] וכבר נתבאר דאפילו בהיקף לדירה בעינן מקודם הדירה ואח"כ ההיקף אבל הקיף ולבסוף פתח אינו מועיל ולכן נתבאר לקמן סי' ת"א דסתם עיירות מוקפות לדירה וסתם מבצרים אינן מוקפות לדירה מפני שרוב עיירות בונים הבתים ואח"כ מקיפין העיר וסתם מבצרים מקיפין ואח"כ בונים הבתים [ע' ברבינו יהונתן שכתב בדיר כשיש שם בית דירה להשומר]".
אולם שטחי המוקשים בתוך מכלאת הבקר ודאי אינם ראויים לשום צרכי אדם, ולהיפך הוא נזהר מאד שלא להיכנס ולא לתת שום מעבר לבהמות לשם, כדי שלא יפעילו את המוקשים ח"ו.
ועל כן נראה שחייבים לגדר את שטחי המיקוש שבתוך מכלאת הבקר בגדר הראויה לעירובי חצרות על מנת להוציאם מן העירוב של הישוב כיון שהם יותר מבית סאתיים והם אינם חלק מן המכלאה.