חבל נחלתו כג נה
סימן נה
אמירת פיטום הקטורת לעצירת המגיפה
א. המגיפה במדבר
נאמר בבמדבר (יז, יא): "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף".
פרש רש"י (שם): "וכפר עליהם – רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטרת עוצר המגפה כדאיתא במס' שבת (שבת פט א)".
עוד פרש רש"י (במדבר יז, יג): "ויעמוד בין המתים וגו' – אחז את המלאך והעמידו על כרחו. א"ל המלאך הנח לי לעשות שליחותי. א"ל משה צוני לעכב על ידך. א"ל אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. א"ל אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקדוש ברוך הוא ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה. דבר אחר למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקדוש ברוך הוא תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית".
באר הגור אריה: "אחז המלאך וכו'. דאין לפרש על אהרן שעמד בין המתים ובין החיים, דאיך אפשר להיות, שהרי בכל מקום היו מתים וחיים מעורבים יחד, ואיך אפשר שאהרן יהיה עומד בין המתים ובין החיים, אלא על המלאך המות קאי, שהוא היה עומד בין המתים ובין החיים, כלומר שהיה עומד ביניהם, מי שמת – היה מת, ומי שהיה חי – עדיין חי, שלא היה רשאי להמיתו, ובזה היה עומד ביניהם. ופירוש זה ראיה למעלה שהמלאך המות מסר לו סוד הקטורת, שהרי הוא היה משחית, והוא יודע מה עוצר אותו. ומביא ראיה שהמלאך משחית, דכתיב 'ויעמוד בין המתים ובין החיים' 'שאחז המלאך המות וכו. ואחר כך חזר (רש"י) לפרש 'דבר אחר', שהקדוש ברוך הוא צוה שיעצור המגיפה בקטורת, שהיו מליזין אחר הקטורת. ולפי זה לא מסר לו מלאך המות זה, אלא הקדוש ברוך הוא למדו כדי שלא יליזו אחר הקטורת, רק שלא נכתב זה בכתוב. אבל לפירוש ראשון המלאך המות למדו בדרך סגולה בלבד".
כתב הריקאנטי (במדבר יז, יא): "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת וגו' [יז, יא]. כבר ידעת כי הקטורת הוא לרצות מדת הדין, ומטעם זה עוצר המגפה כי תתרווה צמאונה ולא תקטרג כרמוז בסוד העזאזל. ובתרגום שיר השירים מצאתי בפסוק [שיר השירים ד, ו] אלך לי אל הר המור, וכל מזיקייא ומחבלייא הוו ערקין מריח קטרת בוסמים וכו' ".
וכך נאמר בשבת (פט ע"א): "מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה – מי הוה ידע?"
כתב הראי"ה זצ"ל בפירושו עין איה (שבת דף פט ע"א):
"ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר "ויתן את הקטרת ויכפר על העם", ואומר "ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה", אי לאו דאמר ליה מנא ידע. כח המכלה, המחבל והמהרס, הממית והמאפס, הרי הוא מכלל בנין העולם. משכלל הוא כח המעדר את בנין ההויה. ובהיות הקשר שלם, וכל העולמים וכחותיהם הרוחניים והגשמיים הם עומדים בהתאגדותם, אז כל הכחות משלימים את תפקידם, וגם הכח הממית הרי הוא משמש כח לחיים. וזאת היא סגולת הקטורת המאחדת את תמצית כל הפועל בחיים, בחומר ורוח, ע"פ אותו התוכן הנפלא אשר פי ד' קצב אותו בתורה. אמנם להשתמש בכח נפלא זה להעמיד את כח המחבל בהיות השלטון הזמני נתון לו, בטרם בא התור להעביר רוח הטומאה בכללו מן הארץ (עפ"י זכריה יג, ב), ולהפך את כל כח המשחית לכח בונה ומקיים, זאת היא הופעה פרטית שנתגלתה ע"י אותה ההתמסרות שכח הרע והממית בעצמו נמסר הוא במסירה פנימית בהכנעו לעומת ההוד השלם אשר זרח על הציר הנאמן בעת עלייתו להוריד עז מבטחה (עפ"י משלי כא, כב), ולגלות אור תורת החיים מרוממי שמי שמים על פני ארץ רבה. ואי לאו דאמר ליה מנא ידע. וההתגלות הזאת היא באה ע"פ התכונה שמביאים את הכח המחבל בעצמו להיות ממלא תפקיד בבנין והויה, שאז הוא מוצא את מטרתו הכללית, שאינה כ"א למען הביא על ידי הריסה וחבול תועלת לבנין ושכלול. ואם כי שלמות המטרה רחוקה היא וליום האחרון היא צפויה, וגם הכח המחבל בעצמו איננו מגיע עד עומק יסודו, אשר על כן השמושים המכוונים להמתקת כל המרירות העולמית בכללותה הרי הם חבויים רק בסתר עליון, ושליט בעולמו (חולין נט, א) הוא הודיע בתוכן של מצוה וחק לדורות עולמים את כל הנוגע להשלמת הכלל כולו, אבל בתור עצה ארעית והופעה פרטית איך לעצור בעד ההשחתה החבולית ע"י הכנסת הסעיף המחבל לתוך שדרת הבנין והתיקון שבתכונת הקטרת, זאת היא התגלות מיוחדה שההתודעות של כח המחבל בעצמו בעומק יסודו ותכונת מגמתו היא היא שהביאה את הידיעה הזאת, אשר היה בה הצורך לאותה השעה, היוצאת מכלל הסדר התדירי של הליכות עולם (חבקוק ג, ו) אשר בתורת ד' התמימה (עפ"י תהילים יט, ח). וגם גילוי זה בא מתכונה המתמימה אשר לתורת אמת אשר לא תחסר כל בה (עפ"י דברים ח, ט), שהיא מעלה חן על לומדיה (כתובות עז, ב). ומקור החן נפתח בכל זליפתו באותה השעה הרוממה של הכנת השליח, רועה נאמן להופיע אור התורה בעולם, מקור השלום, האהבה ומכון החיים והתיקון לכל המון עולמי עולמים וכל צבאי צבאותיהם".
כתב הר"י ג'יקאטיליא (כללי המצוות בטל, א):
"ועל דרך זה מצינו הקטורת שהיא מעשרת דגרסינן בכפורים פרק בראשונה (יומא כו א) במשנת הפייס השלישי, חדשים לקטורת, תאנא לא שנה אדם בה מעולם מ"ט א"ר יוחנן מפני שמעשרת וכו'. ועוד הקטורת עוצרת המגפה דגרסינן בשבת פרק א"ר עקיבא (שבת פט א) כשעלה משה למרום וכו' אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאודעיה מנא הוה ידע. עוד הקטורת מכפרת על לשון הרע דגרסינן בערכין פרק יש בערכין (ערכין טז א) ובכפורים פרק טרף בקלפי (יומא מד א) תאנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטורת מכפרת על לשון הרע אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. הא למדת שיש לקטורת סגולות משונות זו מזו ואף על פי שהשכר הגדול נכון הוא לעה"ב".
ועי' תפארת ישראל למהר"ל פרק כד.
ב. אמירת פיטום הקטורת לעצירת מגיפה
עד כאן עסקנו במעלת הקטרת הקטורת אולם גם באמירתה ישנה את אותה מעלה.
מסופר בזוהר (מהדורת הסולם – בראשית פרשת וירא מאמר והנה שלשה אנשים- ויאכלו אות קכד-קכח1):
"ר' אחא אזל לכפר טרשא, אתא לגבי אושפיזיה, לחישו עליהו כל בני מתא, אמרו גברא רבא אתא הכא, נזיל לגביה, אתו לגביה, אמרו ליה לא חס על אובדנא, אמר להו מהו. אמרו ליה, דאית שבעה יומין, דשארי מותנא במאתא, וכל יומא אתתקף ולא אתבטל".
"אמר להו, ניזיל לבי כנישתא, ונתבע רחמי מן קדם קב"ה. עד דהוו אזלי אתו ואמרו, פלוני ופלוני מיתו, ופלוני ופלוני נטו למות. אמר להו רבי אחא, לית עתא לקיימא הכי, דשעתא דחיקא".
"אבל אפרישו מנכון ארבעין בני נשא, מאינון דזכאין יתיר, עשרה עשרה לארבעה חולקין, ואנא עמכון, עשרה לזווייתא דמאתא, ועשרה לזווייתא דמאתא, וכן לארבע זווייתא דמאתא, ואמרו ברעות נפשכון עניינא דקטרת בוסמין, דקב"ה יהב למשה, ועניינא דקרבנא עמיה".
"עבדו כן תלת זמנין, ואעברו בכל מאתא, לארבע זווייתא, והוו אמרין כן, לבתר אמר להו, ניזיל לאינון דאושיטו למימת, אפרישו מנייכו לבתיהון, ואמרו כדין, וכד תסיימו אמרון אלין פסוקייא ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו' ויקח אהרן וגו'. ויעמד בין המתים וגו'. וכן עבדו ואתבטל מנייהו".
"שמעו ההוא קלא דאמר, סתרא סתרא קמייתא, אוחילו לעילא, דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא, דהא ידעי לבטלא ליה, חלש לביה דרבי אחא, אדמוך, שמע דאמרי ליה, כד עבדת דא, עביד דא, זיל ואימא לון דיחזרון בתשובה, דחייבין אינון קמאי. קם ואחזר להו בתשובה שלימתא, וקבילו עלייהו דלא יתבטלון מאורייתא לעלם, ואחליפו שמא דקרתא, וקארון לה מאתא מחסיא".
באר בפירוש הסולם:
"ר' אחא אזל וכו': ר' אחא הלך לכפר טרשא, ובא שם למלון, התלחשו עליו כל בני העיר, אמרו, אדם גדול בא לכאן נלך אליו. באו אליו, אמרו לו, וכי אינו חס על המגפה. אמר להם מהו. אמרו לו, שכבר יש שבעה ימים שמגפה שורה בעיר, וכל יום היא מתחזקת ואינה מתבטלת".
"אמר להו וכו': אמר להם נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מהקב"ה. עוד שהיו הולכים, באו אנשים ואמרו להם פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נוטים למות. אמר להם ר' אחא, אין עתה העת לעמוד כך כי השעה דוחקת".
"אבל אפרישו וכו': אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים, מאלו הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים ואני עמכם. עשרה לזוית זו של העיר ועשרה לזוית זו של העיר וכן לד' זויות של העיר. ותאמרו, ברצון נפשכם הענין של קטורת הסמים. אשר הקדוש ברוך הוא נתן למשה. וענין הקרבנות תאמרו ג"כ עמו". [פירוש הסולם מאריך בדברים שבנסתר].
"עבדו כן וכו': עשו כן שלשה פעמים, ועברו בכל העיר אל ארבע זויות, ואמרו כן. לאחר כך אמר להם נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם אנשים שיבואו לבתיהם, ויאמרו כזה שאמרנו, וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים: ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', ויקח אהרן וגו', ויעמוד בין המתים וגו'. וכן עשו. ונתבטלה המגפה מהם".
"שמעו ההוא קלא וכו': שמעו קול שאמר הסתרה הסתרה הראשונה המתיקו למעלה, שהרי דין השמים אינו שורה כאן, כי הם יודעים לבטל אותו". [פירוש הסולם מאריך בדברים שבנסתר].
"חלש לבו של ר' אחא, נתנמנם, שמע שאמרו לו כאשר עשית זאת עשה זאת. לך ואמור להם שיחזרו בתשובה, כי חוטאים המה לפני. קם והחזיר אותם בתשובה שלמה. וקבלו על עצמם שלא יתבטלו מתורה לעולם, והחליפו שם העיר, וקראו אותה מאתא מחסיא. על שם שהקב"ה חס עליהם". [מאריך בדברים שבנסתר].
מן המעשה הזה ניתן ללמוד שלאמירת פיטום הקטורת בכוונה יש חשיבות גדולה להציל ולעצור מגיפה.
כך נאמר במכתב בס' מאה שערים (מכתבי אדמורי חב"ד, מכתב י, עמ' 40 המשיב רי"ל אחי האדמו"ר הזקן ) מדברי אדמו"ר הזקן לקהילה שהיתה בה מגיפה:
"נכון ללמוד בכל בהכ"נ או כאו"א בביתו פ' קטרת עם פירש"י (בל"א צו פאר טייצין) היינו בפ' תצוה מן ועשית מזבח בו' עד סוף. בפ' תשא פרשה א' פסוק כ"ב עד סוף ל"ח. ובפ' קרח סי' ט"ז מפסוק ל"א עד והמגפה נעצרה. גם לקרות פרשיות הנ"ל שנים מקרא ואחד תרגום. גם מי שאפשר לו ללמוד ברמב"ם ח"ב מענין הקטרת מפ"ג להל' תמידין עד סוף הלכה י"א. והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו יסיר כל מחלה מאתם ומעלינו ומכל אחב"י אכי"ר. ולהרבות בצדקה כן צדקה לחיים".
וכן במכתב של הבן איש חי למש' ששון בבומבי משנת תרנ"ג שלח תפילה מיוחדת למקובלים המבוססת על פיטום הקטורת. (התפרסם במרשתת במגיפת הקורונה).
ג. מעלת אמירת פיטום הקטורת
כתב בספר סדר היום (סדר עבודה):
"וענין הקטרת הוא ענין גדול לבטל כל נגע וכל פגע רע. כמו שהביא הזוהר פרשת ויקרא שהוא משבר הקליפות ומונע ממנו יצה"ר וז"ל (כל מאן דאסתכל וקרי בעובדי דקטר' בכל יומא ישתזיב מכל מלין דחרשייא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא ובלבד דיכוין ביה2) הנה בדבר נקל יכול אדם להנצל מכמה ענינים גדולים סוף סוף יהיה קורא אותו בכוונה ובדעת שלמה. עוד שם וז"ל (א"ר שמעון אי בני נשא הוו ידעין כמה עילאה איהו עובדא דקטרת קמי קב"ה הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי ליה עטרה לרישא וכתרא דדהבא ומאן דאישתעי ביה בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת יכוין ביה בכל יומא ואית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מניה ומכל עלמא וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא מסטרין בישין ומדינא דגיהנם דמלכו אחרא3) ע"כ".
"החושש עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בענין הזה ולכתוב כל ענין הקטרת בקלף כשר בכתיבת אשורית ולקרות אותו פעם אחד בבקר ובערב בכוונה גדולה. ואני ערב".
מי שיכול לכתוב על קלף ודאי שראוי שיעשה זאת ולאומרו (כך גם בתפילת הבן איש חי שלח להם את תפילתו בכתב סת"ם על קלף), ועל כולנו מוטל לומר מעשה הקטורת. לפחות פעם ביום בכוונה.
כך כתב בבית אלוקים למבי"ט (שער התפילה פרק טז):
"וראוי לירא וחרד דבר השם לכבות גחלת המגפה בצדקה המצילה ממות. ותשובה ומעשים טובים, ויחשוב בעצמו כשעבר כבר חמת המגפה שאולי הוא היה מאותם שנגזר עליהם מיתה אם לא היו בורחים מהמדינה והושם גלותו וטלטולו חלף מיתתו, ובתוך זמן המגפה יחוש שמא הוא מאותם שנגזר עליהם מיתה אף אם ינוסו או יתחבאו, וירבה בתפלה וצדקה ותחנונים לפני האל יתברך בתשובה ומעשים טובים, ואומרים בכל יום פטום הקטרת בקר וצהרים כי הוא מסוגל לענין הדבר, וכמו שמצינו (שבת פ"ט) כשעלה משה למרום שכל א' מהמלאכים מסר לו דבר שנא' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר (במדבר י"ז) ויתן את הקטרת ויכפר על העם וגו' ואי לאו דיהב ליה מנא הוה ידע, וכיון שהקטרת מכפר על העם בזמן המגפה, כמו כן קריאתו יועיל, על דרך (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, ויש בו רמז בענין החלבנה המעורבת בשאר עשרת הסממנים עם היות ריחה רע ושאר הסממנים ריחם טוב, ויש בטבע נדיפת ריחם לבסם ריח הרע שבחלבנה עד שיהא ריחו טוב כמותם, וזה רמז למלאך המות שהוא דמיון החלבנה והוא מתערב לקהל שיש ביניהם דבר של קדושה להזיקם, וכשהם טובים וישרים בלבותם ושבים בתשובה שלימה אין מלאך המות יכול לשלוט בהם אלא הם שולטים בו עד שמלאך הרע בעל כרחו עונה אמן, כמו החלבנה שאין כח בטבעה להוציא ריחה הרע בהיותה מעורבת עם שאר סממני הקטרת העשרה, ולכך ראוי להיות האדם זריז ונשכר בהתפללו ברבים כי הם מוכנים לינצל מחמת הדבר, כי מלאך המות בין עשרה מישראל צדיקים הוא דמיון החלבנה בסממני הקטרת שאין לה יכולת להבאיש ריחה כנזכר".
"ולחשיבת הקטרת נזכר מעשהו בתורה בפרשה כי תשא בכלל מעשה המשכן אצל פרשת שקלים להורות כי הוא קיומו והעמדתו, כי כמו שהשקלים הם מכפרים במנין שלא יהא בהם נגף כמו כן הקטרת, ואם לא נזהרו ובא הנגף ח"ו, תעצר המגפה בעשייתו, ומה שלא הקטירו קטרת במעשה פנחס מפני שכבר פירש האל יתברך מה שיעשו על השבת חרון אפו והוא ענין הוקעת העם, וכן בדבר שהיתה בימי דוד היתה ע"פ נביא לדוד, ולא היה יכול לתקן כי אם ע"פ האל יתברך, אבל מכיון שמצינו שנעצרה המגפה בעשיית הקטרת ע"י אהרן נראה שהוא דבר נמסר למשה בשמים".
"ואפשר כי בזמן המקדש כשהיה הווה ענין המגפה שהיה כ"ג מקטיר קטרת לכפר על בני ישראל לבד קטרת בקר וערב ולא היתה ביאה ריקנית אלא לצורך עדת בני ישראל, וכשתקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום על שאמרו לו שהיו מתים בכל יום ק' אנשים והיה הענין כעין מגפה, לא תקן שיקטרו הקטרת לפי שראה שהיו מצומצמים ק' בכל יום לא פחות ולא יותר חשב כי לא נפל הענין על צד הקרי וההזדמן, ולכך נתן אל לבו לתקן ק' ברכות שמצא סמך מה"ת מה ה' אלהיך שואל מעמך אל תיקרי מה אלא מאה, ובנביאים (ש"ב כ"ג) נאום הגבר הוקם ע"ל, ובכתובים (תהלים קכ"ח) הנה כ"י כ"ן יבורך גבר. אבל בלי ספק שאפי' קריאת הקטרת מועיל בזמן המגפה כמו שנזכר. ונוהגים ג"כ לומר פסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם ג"פ סמוך לקטרת לרמוז שם בן ע"ב, ולמה שהוזכר בו מעט צרי והוא הראשון מסממני הקטרת, ושלשת הפסוקים המועילים בכל צרה והם ה' צבאות עמנו וגו' ה' צבאות ה' הושיעה וגו' והם סופי ג' מזמורים מיוחדים לתפלה, ובירושלמי (ברכות פ' אין עומדין) אמרו ר' חזקיה בשם רבי יוחנן אמר לעולם אל יהא פסוק זה זז מתוך פיך ה' צבאות עמנו וגו' רבי יוסי בשם רבי יוחנן וחברי' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ומפני כי ה' הושיעה הוא סוף מזמור כמותם והוא מזמור יענך ה' ביום צרה (תהלים כ') המסוגל לכל צרה אנו אומרים אותו גם כן, גם כי לא נזכר שם בירושלמי, ויש רמז במנינם ליודעים חן".
וכן כתב הרב חיד"א במחזיק ברכה (או"ח סי' קלב ס"ק ו):
"ויש לומר פטום הקטורת וכו' כל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא פרשתא דקטרת ישתזיב מכל מילין בישין חרשין דעלמא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא ומדינא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא דלא יכיל סט"א לשלטאה עליה ואצטריך דיכוין ביה זהר הקדוש ח"ב דף ריח' ע"ב ועוד האריך ע"ש וכבר רמזתי בברכי יוסף ואתה בן אדם פקח עיניך לכוין באמירת הקטרת לא להנאתך כי אם לעשות נחת רוח ליוצרך כי מתוקף תועלותיו נודע שיש נחת רוח לה' יתברך".
ועי"ע זוהר (כרך ב [שמות] פרשת ויקהל דף ריח ע"א – ריט ע"א) וצפורן שמיר (לרב חיד"א, סימן ב אות יד).