חבל נחלתו כג נג
סימן נג
בשלו יכול לקדש את השם ולא בשל חבירו
א. נאמר בטור (חו"מ סי' קפג, יא): "תשובה להר"מ מרוטנבורג ראובן שלח לשמעון שיקנה לו בגדים מעובד כוכבים בהקפה וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון לפרוע לעכו"ם ונמצא שהעובד כוכבים לא רצה לקבלם, צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן יזכרם העובד כוכבים דכיון דהימניה שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש את השם ולהשיבם דבשלו יכול לקדש השם ולא בשל אחרים1".
פירוש הדברים: השליח שאל את המהר"ם האם מותר לו להחזיק בכסף שקיבל עבור הבגדים שמא הגוי ייזכר בחוב, או שהשליח יחזיר לו את החוב כדין המשיב אבידה לגוי שאם משיב מפני קידוש השם מותר להשיב לו אבידה. והשיב המהר"ם שהשליח אינו יכול להחזיק בממון לצורך תשלום מאוחר, וכן אינו יכול לתת את הממון לגוי כדי לקדש שם שמים לעיני הגויים, משום שהממון שייך לחבירו ולו לו.
ב. נשאלת השאלה: מדוע המהר"ם לא השיבו שיכול לקדש את השם בהשבת הממון לגוי, ואז המצוה תיעשה בין שניהם – זה בממונו וזה ברגליו.
נראה כי התשובה היא שכיון שהמדובר בקידוש השם, זו מצוה רשותית לפי מידת חסידותו של ישראל ולא כל אחד הוא שמעון בן שטח. ועל כן יכול בעל הממון השולח להגיד לשליח: אני איני רוצה לקדש את השם במקרה זה, אתה, אם רצונך לקדש את השם עשה זאת בממונך ולא בממוני.
ג. נראה שיש כאן יסוד מוסרי חשוב: מצוות פרטיות שאדם מקיים צריך לשים אל לבו שלא יקיימן על חשבון אחרים, כי הם אינם מצווים בהן ואינם חייבים לקיימן בכפיית המקיים. אלא ירצו יקיימו, לא ירצו לא יקיימו, ולא פלוני הזריז בקיום מצוה יכפה אותם לקיימה.
ד. דוגמאות לכך: פלוני הוריד את אמו לעבודתה במקום סמוך, כאשר הוא עומד באמצע הכביש ועוצר את כל הבאים אחריו מלהגיע למחוז חפצם. ובכך מקיים מצות כיבוד אם. אולם כל הבאים אחריו אינם בני משפחתו, ואינם חייבים בכבוד אמו. לגביהם זו גמילות חסד בלבד, ומי אומר שהם מוחלים על זמנם כדי שהלה יקיים מצותו בהידור. אלא מן הראוי, שימצא מקום לחנות שאינו על חשבון אחרים.
דוגמא נוספת: פלוני מעלה טרמפיסטים לרכבו עם חפציהם המרובים בדרך צרה, וחוסם את כל הבאים משני הכיוונים. העולים אינם נכים, אלא שחפציהם מרוכזים ליד המקום בו עצר. ואמנם גמילות החסד שלו כלפי הטרפיסטים מאד יפה, אולם מדוע הוא כופה את המעוניינים להשתמש בדרך לשני הצדדים להמתין עד שיגמור את מעשי החסד שלו? וכי הוא שאל אותם: 'האם תאבו לגמול חסד לאותם טרמפיסטים ולהמתין עד שאגמור להעלותם עם כל חפציהם לרכבי'. לכאורה זו ממש מצוה הבאה בעבירה, הוא מקיים מצוה וחוסם לאחרים את דרכם.
דוגמא נוספת: אדם הנוהג ברכב נעצר בכניסה לצומת, כדי להוריד טרמפיסטים. שנוסעים לכיוון אחר והוא קרבם לתחנה ממנה הם נוסעים. מאחוריו רכבים של אחרים הממהרים כל אחד לענייניו. רכבים אלו לא יכולים לנסוע מפני שהוא חוסם את דרכם. ושוב עולה השאלה: וכי נטלת רשות מכל הנוסעים אחריך שמעשה מצותך (גמילות חסדים) לא תהיה על חשבונם?! מדוע אתה מקיים את מצוותך על חשבון אחרים?! הרי אתה גוזל את זמנם ואותו לא תוכל להשיב לעולם. זו מצוה הבאה בעבירה.
מסקנה[עריכה]
כאשר אדם ניגש לגמול חסדים או לקיים מצוה עליו לבדוק היטב מי יכול להיפגע ממעשה מצותו, ולקיים את המצוה באופן שלא תפגע באחרים.