חבל נחלתו כב מג
סימן מג
על מי מוטל תיקון נזק
שאלה[עריכה]
ראובן פגע ברכבו של שמעון. ראובן המזיק רוצה לתקן את הנזק במוסך שהוא קשור עמו. שמעון הניזק רוצה לתקן את הנזק במוסך שהוא קשור עמו. שניהם, מטעמים כספיים, שהם מקבלים הנחות והוזלות במוסכים אלו. מה הנכון עפ"י הדין?
תשובה[עריכה]
א. לגבי חבלות גופניות נאמר בבבא קמא (פה ע"א):
"ואי א"ל: אסייך אנא, א"ל: דמית עלי כאריא ארבא. ואי א"ל: מייתינא אסיא דמגן (=חינם) במגן, א"ל: אסיא דמגן במגן – מגן שוה. ואי אמר: מייתינא לך אסיא רחיקא, אמר ליה: אסיא רחיקא עינא עוירא. ואי א"ל היאך: הב לי לדידי ואנא מסינא נפשאי, א"ל: פשעת בנפשך ושקלת מינאי טפי. ואי א"ל: קוץ לי מקץ, א"ל: כל שכן דפשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק".
באר המאירי:
"הרי שהיה החובל עצמו רופא ואמר לנחבל: אני מרפא אותך. אם רצה הנחבל חולק ואומר שאינו מקבל רפואה ממנו אלא שישכור לו רופא אחר, מפני שזה אומר לו דמית עלאי כאריא ארבא. וכן אם אמר לו יש לי רופא שמרפאך בחנם אינו מקבל הימנו, מפני שהוא אומר לו אסיא דמגן מגן שוה. וכן אם אמר לו: אני מביא לך רופא מרחוק, אף זה אומר לו: אסייא רחיקא עינא עור. ויראה לי בפירושו שהוא מרמה העולם ומחזיק עצמו במומחה ואינו מומחה ומעור העולם בדבריו".
"הרי שאמר הנחבל תן לי מה ששמו לי לרפוי ואני מרפא עצמי אין החובל מקבל הימנו מפני שאומר לו שמא אתה חס על הפרוטה שתשאר בידך ואהא אני מוחזק במזיק. אם כן כיצד הוא עושה: כתבו גדולי המחברים שאומדים בכמה ימים החולי מתרפא ונותן מיד ולא שנחשוב לו רפואת יום ביומו, ולא שיהא נותן לו אלא פוסק על הכל ונותן לבית דין ואם אמר המזיק אני מרפאו יום ביום שומעין לו".
ופסק הרמב"ם (הל' חובל ומזיק פ"ב הי"ז):
"אמר לו הניזק פסוק עמי ותן על ידי ואני ארפא עצמי אין שומעין לו, שהרי אומר לו שמא לא תרפא עצמך ואחזיק אני עצמי במזיקין, אלא נותן לו דבר יום ביומו או פוסק על הכל ונותן דמי הרפוי על ידי בית דין".
והוסיף בהלכה יח: "אמר לו המזיק אני ארפא אותך או יש לי רופא שמרפא בחנם אין שומעין לו אלא מביא רופא אומן ומרפאהו בשכר".
ב. אמנם, כל זה בחבלת גוף ורפואת הגוף, שישנה התייחסות אישית בין אנשים, וחיוב התשלום אינו נובע מן החסרון בגוף חבירו בלבד, אלא כל הפגיעה יוצרת חיובי ממון. משא"כ בנזקי ממון, בהם הנזק גופו נאמד מיד בממון, והתשלום מוטל על המזיק.
נאמר בבבא קמא (י ע"ב):
"חבתי בתשלומי נזקו. חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו, תנינא להא דתנו רבנן: תשלומי נזק – מלמד, שהבעלים מטפלין בנבילה. מנא הני מילי? אמר ר' אמי, דאמר קרא: מכה נפש בהמה ישלמנה, אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה. רב כהנא אמר, מהכא: אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם, עד טרפה ישלם, טרפה עצמה לא ישלם. חזקיה אמר, מהכא: והמת יהיה לו, לניזק. וכן תנא דבי חזקיה: והמת יהיה לו, לניזק; אתה אומר: לניזק, או אינו אלא למזיק? אמרת: לא כך היה? מאי לא כך היה? אמר אביי: אי ס"ד נבילה דמזיק הויא, ליכתוב רחמנא שור תחת השור ולישתוק, והמת יהיה לו למה לי? ש"מ, לניזק".
פרש רש"י (בבא קמא י ע"ב):
"בנזקו לא קתני – דליהוי משמע שישלם שור גמור חי והוא יטול את הנבילה".
"אלא בתשלומי נזקו – דמשמע השלמה שיטול ניזק את הנבילה וזה משלים לו מה שפחתתו מיתה".
"תשלומי נזקו מלמד כו' – לשון השלמה משלים לו לניזק".
"ישלימנה – משמע שישלם המותר".
ופסק הרמב"ם (הל' נזקי ממון פ"ז הי"ג): "על המזיק לטרוח בנבלה עד שממציא אותה לניזק, כיצד, כגון שנפל השור לבור ומת מעלה הנבלה מן הבור ונותנה לניזק ואחר כך שמין לו פחת הנבלה שנ' (שמות כ"א ל"ד) כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו מלמד שהוא חייב להשיב את הנבלה ואת הפחת שפחתה מן החי לניזק ואם היה תם חצי הפחת כמו שביארנו".
וכ"פ השולחן ערוך (חו"מ סי' תג ס"א): "שמין השברים בנזיקים, אם שבר כלי הוא או בהמתו אין אומרים: יתן לו כלי שלם ויקח השברים, אלא שמין כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה, ויקח הניזק השברים, והמזיק ישלים עליהם".
באר בערוך השולחן (חו"מ סי' תג ס"א):
"בסי' שנ"ד נתבאר דגנב שגנב כלי ושברה צריך לשלם כלי שלימה והוא יקח השברים לעצמו וכן הדין בגזלן ואף על גב דבכסף היה יכול לשלם לו וקיי"ל דשוה כסף ככסף ולמה לא יהיה ביכלתו ליתן לו השברים בשומא אמנם גזירת התורה הוא דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והאי אשר גזל מיותר הוא ודרשינן שישיב כעין שגזל כשמחזיר לו שוה כסף והיינו כלי שלימה דאין על הנגזל להטריח עצמו שני פעמים למכור השוה כסף ולקנות בתמורתם הכלי שנגזלה ממנו. וזהו בגנב וגזלן אבל בנזקין אמרו חז"ל דאדם או שור שהזיקו בהמה או כלים שמין השברים או הנבילה במעות להניזק ומשלים עליהם עד כדי דמי הנזק. וזה שכתוב בתורה בשור שהזיק שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו אין הפירוש שהמזיק ישלם להניזק שור שלם ויקח לו הנבילה דא"כ מאי איצטריך להשמיענו שיהיה לו הנבילה פשיטא דכשמשלם לו שור שלם נוטל הנבילה לעצמו [ב"ק י'] ועוד דא"כ למה הוצרכה התורה לכתוב בגזלן דאינו משלם לו השברים והרי ק"ו הוא מבהמתו שהזיקה ועוד דכלל גדול הוא דכל מקום שנא' תחת אינו ממש וראיה מעין תחת עין וכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש דהכוונה ממון ולא תחת ממש אלא דה"פ שלם ישלם ממון כשווי השור שהוזק תחת שורו שהזיק והמת יהיה לו להניזק שהמזיק יחשוב לו בחשבון דמי המת או השברים כמה נפחתו דמיו בשביל השבירה ויקח הניזק את השברים בשומא והמזיק ישלים עליהם".
מתבאר כי בנזיקין כל החיוב הוא ממון שמשלם המזיק לניזק לפי הנזק.
ג. כתב בחידושי ר' חיים הלוי (הל' טוען ונטען פ"ה ה"ב): "ולפי זה נראה, דגם בנזק חלוק דין חבלות משאר נזקי ממון, דבשאר נזקי ממון עיקר חיובו הוא הממון עצמו שהפסידו, ומחמת חיוב זה הוא שמתחייב בהתשלומין, שהם חליפי ממונו שהפסיד, דאם לא היה מתחייב בעיקר הממון שהפסיד, לא הוה חייל עליה גם חיוב תשלומין, משא"כ בחבלות, התחלת חיובו הוא בהתשלומין עצמם, דחייבתו התורה מחמת שיווי הנזק מגזירת הכתוב דחבלות, וכחיובא דצער ובושת כן גם חיובא דנזק דחיוב התשלומין הוא התחלת חיובו".
היינו בנזקין חיוב התשלום הוא בגלל מה שנפחת הניזק. בחבלות, הפגיעה הגופנית בניזק היא גרמא לתשלומים שחייבה אותו התורה, והוא מורכב מתשלומים שונים שאינם בהתאמה מלאה לגופו של ניזק.
כתב הגרי"ז גוסטמאן (קונטרסי שיעורים, ב"ק שיעור ו אות ד): "כל דיני נזיקין הוא בעד עצם החפץ שהפסיד הניזק, וחיובו של מזיק הוא להשלים ולהחזיר אותו חפץ שהזיקו ממש... להחזיר ולהשלים ממש אותו חפץ שהזיקו. אלא מכיון שאי אפשר להחיות את דבר הניזק, חייב הוא לשלם כל מאי דאפשר לכל הפחות, והיינו דמי החפץ".
נראה על כן שבמקרי נזק החיוב הראשוני שמוטל על המזיק הוא תשלום ולא תיקון הנזק, והתיקון מוטל על הניזק בדמים שמשלם המזיק. לפי"ז משמע שאין משמעות אצל מי יתוקן הנזק אלא לפי שומת הנזק, יקבעו המזיק והניזק אצל מי יתוקן הנזק, ובכל מקרה אם הוא יתוקן בסכום נמוך משומת בית הדין רק אותו סכום ישלם המזיק.
ד. אמנם יש סוברים שחיוב מזיק הוא שונה.
כתב בהערות הגרי"ש אלישיב (שבועות מ ע"א):
"הרמב"ם בפ"ה הלכ' טוען ונטען ה"ב ס"ל כפשוטו דכל נזק שעשה לו בקרקע נחשב תביעת קרקע ופטור משבועה, והראב"ד שם חולק דא"כ הוי זה תביעת ממון רגילה שתובעו תשלומי נזיקין, אא"כ תובעו בדווקא למלא החפירות. והמ"מ טוען על הראב"ד שלא מצינו תביעה כזו, שתובעו למלאות החפירות בדווקא, אלא שתובעו ממון הנזק1, אך ע' מחנ"א (סי' א' נזקי ממון) שדן בזה לומר דזוהי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בכל מזיק, אם הניזק יכול לתבוע מהמזיק לתקן את ההיזק ממש ולא רק ממון שווי הנזק".
וכן כתב בחידושי ר' נחום (בבא קמא ט ע"ב): "[וגדולה מזו מצינו בראב"ד בפ"ה מהל' טו"נ ה"ב דבחפר בשדה חבירו בורות שיחין ומערות מצי הבעלים לתובעו למלאות את החפירות ואין המזיק יכול להפטר בדמים (ובראשונים נח' ע"ד הראב"ד בזה, ובש"ך סי' צ"ה סקי"ח העלה לדינא כד' הראב"ד יעו"ש). וחזינן מזה דיסוד חיוב מזיק הוא לתקן ולהשלים את הנזק שעשה, ומה"ט סבר הראב"ד דבכה"ג שאפשר להשלים את עצם הנזק ע"י מילוי החפירה וכדו' מצי הניזק לתבעו שיעשה כן ואין המזיק יכול להפטר בדמים. ונראה עוד דגם הראשונים שנח' על הראב"ד מודו לעצם היסוד דחיובא דמזיק הוא לתקן את הנזק אלא דאינהו סברי דבכל גונא מצי המזיק לקיים את חיובו בדמים ואכמ"ל]".
בהשלכה לשאלה שלפנינו, כיון שחיוב המזיק הוא להשלים את הדבר הניזוק ולהביאו למצב הקודם, המזיק, לפי הראב"ד, יכול לתבוע לתקן את הנזק בעצמו, כשטוען 'קים לי כראב"ד'. בתנאי שהתיקון הוא תיקון מלא ולא יעשה הנחות לעצמו, הניזק אינו יכול אף לפי הראב"ד לטעון: 'אתקן במוסך 'שלי' או שאני עובד איתו בקביעות', ולא יכול לכפות זאת על המזיק אלא לפי רצון המזיק.
ה. שומת הנזק מן הראוי שתהיה על ידי שמאי שאינו שייך לשום חברת ביטוח אלא בלתי תלוי לחלוטין, מפני שדרכם של שמאים העובדים עם מוסכים וחברות ביטוח לתת אומדן נזק יקר ולהחליף עוד דברים פגומים ברכב, והרי מזיק זה פגע לדוגמא, בדלת ולא בפנס ולא בכנף וכד', ומדוע שיתחייב בתשלומי נזק רבים ממה שהזיק.
ו. בתיקוני רכב שניזוק ישנן בדרך כלל, שתי אפשרויות לתיקון הרכב על ידי הביטוח או שלא על ידי הביטוח.
[א] תיקון דרך הביטוח, באפשרות זו המבוטח (=הניזק) יפנה לחברת הביטוח ויפעיל את ההשתתפות עצמית שלו, ואת שאר דמי הנזק ישלם לו הביטוח. הוא יקבל מן הביטוח את הפער בין ההשתפות העצמית לתיקון כולו, (ואז דמי הביטוח שלו עולים בעשרות אחוזים כל שנה, כיון שאין לו 'עבר נקי').
[ב] אפשרות שניה היא שלא יפעיל את הביטוח אלא ישלם את הכל מכיסו ויגבה זאת מן המזיק.
נראה כי נושא ביטוח הרכב והפעלתו אינו שייך להתדיינות שבין המזיק לניזק. אף אם הניזק יכול להפעיל את הביטוח ונזקו ישתלם על ידו, זהו עסק פרטי בינו לבין חברת הביטוח. הניזק עשה תנאי שבממון עם חברת הביטוח שאם יינזק רכבו הם ישלמו לו את נזקו עבור תשלום שנתי מסויים. תנאי שבממון זה לא צריך לעניין כלל את המזיק, זהו עסק פרטי של הניזק וחברת הביטוח ועל כן שומת הנזק צריכה להיות כפי עלות התיקון ללא התחשבות אם היה ביטוח או אפילו לא היה כלל ביטוח לרכב.
מסקנה[עריכה]
המזיק יכול לכפות ולתקן את הנזק בעצמו או על ידי מכירו בהוצאה פחותה. הניזק אינו יכול לכפות על המזיק לתקן דוקא במוסך שלו. אלא במידה והמזיק אינו רוצה לתקן בעצמו, ישומו את הנזק והניזק יתקן במקום שהוא מעוניין כי הבעלים מטפלים בנבלה.