חבל נחלתו כא מז
סימן מז - בית הלויות שגגו מחולק
שאלה
[עריכה]ישנם בתי הלויות שכדי שכהנים יוכלו להיכנס לבית ההלויות בלא להיטמא ולהספיד או לשמוע הספדים, חילקו את גג בית ההלויות לשני חלקים כאשר בין שני חלקי הגג רווח של כעשרים ס"מ. בחלק אחד מניחים את הנפטר על מבנה מיוחד ולחלק זה דלתות משלו. בחלק השני עומדים הכהנים, ואף לחלק זה דלתות או פתחים משלו, וכיון שהגג אינו מחובר אין טומאת המת עוברת למקום עמידת הכהנים.
האם ראוי לנהוג כן?
תשובה
[עריכה]א. נשנה בעדויות (פ"ד מי"ב וכן אהלות פי"א מ"ג): "אדם שהוא נתון תחת הסדק בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה".
פרש הרמב"ם (עדויות פ"ד מי"ב): "הדברים אמורים באכסדרה שנסדקה והיתה טומאה בצד זה וכלים בצד זה, הרי אין ספק שהכלים טהורים כיון שהתקרה סדוקה ונבדל החצי הזה מן החצי השני, ואם היה בארץ תחת אותו הסדק אהל שיש בגבהו טפח או יותר רואין אותו כאלו הורם וסתם אותו הסדק כיון שהוא כנגדו והרי נצטרפו הטומאה וכלים ונעשו כולם תחת אהל אחד". "ואם היה אדם תחת הסדק של אכסדרה, בית שמאי אומרין לא ערב את הטומאה לפי שהוא כדבר המוצק ואין שם חלל גבוה מעל הארץ. ובית הלל אומרין האדם חלול הוא והצד העליון שבו כאלו הוא אהל על הצד התחתון הדבוק לארץ ויש בגובה חללו יותר מטפח ולפיכך יביא את הטומאה לצד השני של אכסדרה ששם הכלים וזולתם. ותבוא הלכה זו בפרק אחד עשר דאהלות".
וכך כתב הר"ש (אהלות פי"א מ"ג): "אדם חלול הוא – חלל הגוף חשוב חלל אף על פי שבני מעיו1 לתוכו".
וכן באר המאירי (עדויות פרק ד): "אדם הנתון תחת הסדק פירוש בי"א של אהילות שנינו אכסדרה שנסדקה כלומר שנסדקה התקרה ועמדה לה חציה מכאן וחציה מכאן ואויר הסדק מפסיקן והיתה טומאה ר"ל כזית מן המת בצד זה וכלים בצד האחר הרי הם טהורים שאין הטומאה מתאהלת עמהם באהל אחר (אצ"ל 'אחד') שהרי אויר הסדק מפסיק ביניהם, ואם נתן את רגלו או קנה על הסדק עירב את הטומאה שהרי נסתם האויר ואם נתן את הקנה בארץ ר"ל ברצפת האכסדרה אינו מביא את הטומאה אא"כ היתה מן הארץ גבוהה טפח הא אם היתה גבוהה מן הארץ טפח ואפילו היו הכלים עומדים בגובה טפח או יתר מ"מ הואיל ושם אהל עליו אנו חושבין אותו כאלו עלה וסתם את הסדק אחר שהוא כנגדו והרי הכלים והטומאה תחת אהל אחד ועל זה אמרו היה אדם נתון שם ר"ל ברצפת האכסדרה בית שמאי אומרין אינו מביא את הטומאה שהרי אין כאן אהל על הארץ טפח ולדעת בית הלל האדם חלול מצד העליון שבו והוא הבטן2 אף על פי שבני מעיו לתוכו ונעשה הבטן אהל טפח על הארץ והלכה כבית הלל". וכן פרש ר' עובדיה מברטנורא (עדויות פ"ד מי"ב).
ב. וכך פסק הרמב"ם (הל' טומאת מת פט"ז ה"ז): "אכסדרה שנסדקה וטומאה בצד אחד הכלים שבצד השני טהורין שהרי היא שני אהלים זה בצד זה ואויר ביניהן שהרי הסדק בכל התקרה, נתן רגלו או קנה מלמעלה על הסדק עירב את הטומאה, נתן את הקנה בארץ כנגד הסדק ואפילו כלי גדול אינו מערב את הטומאה עד שיהיה גבוה טפח תחת הסדק, היה אדם מוטל על הארץ תחת הסדק מערב את הטומאה שאדם חלול הוא והצד העליון הרי הוא כאהל שיש בו גובה טפח, וכן אם היו תחת הסדק כלים מקופלין מונחין על הארץ זה על גב זה והיה העליון גבוה מעל הארץ טפח עירב את הטומאה וכל הכלים שלמטה ממנו הרי הן ככלים שתחת האהל"3.
ג. כיון שהרווח בין שני חלקי הגג בבית ההלויות הוא כעשרים ס"מ, וכיון שהלכה כבית הלל שאדם חלול, מספיק שאדם יעבור פעם אחת מתחת לסדק כדי שהטומאה תעבור לכהנים העומדים בצד השני כנגד הנפטר. וכיון שאדם רחב מעשרים ס"מ, ברגע שהוא עובד מצד לצד הרי הוא יוצר אוהל אחד לטומאה וא"כ כל המבנה הופך להיות אוהל טומאה אחד – והכהנים נטמאים.
ד. בבית ההלויות שראיתי הרווח בגג הוא כעשרים ס"מ, וחשבתי שמי שמעוניין להשתמש בדרך זו שכהנים לא יטמאו ראוי שיעשה אחד משני הדברים: או שיקבע מחיצה לכל רוחב הבנין מתחת לחלק הריק בגג כדי שלא יהא ניתן לעבור מצד אל צד של חלקי הבית המקורים באותו הגג, אלא על ידי מעבר מסביב. אפשרות שניה היא לדאוג לכך שהרווח לא יהיה של 20 ס"מ אלא של מאה ס"מ, כדי שאדם העובר מצד אחד לצד השני לא יחבר בין שני צידי הגג.
ובינתיים, ראוי לרבנויות, בהן נמצא בית הלויות כזה, להניח שלטים האוסרים לכהנים להיכנס לכל המבנה, עד שיכשירו אותו לכניסת כהנים.