חבל נחלתו כא לז

<< · חבל נחלתו · כא · לז · >>

סימן לז - נתינת מתנות עניים והבעיות בימינו

שאלה

האם צריך לתת מתנות עניים בימינו, ואם כן באיזה אופן?

תשובה

א. מסופר בחולין (קלד ע"ב): "לוי זרע בכישר, ולא הוו עניים למשקל לקט, אתא לקמיה דרב ששת, אמר ליה: לעני ולגר תעזוב אותם – ולא לעורבים ולא לעטלפים".

לימוד זה נלמד בראשונים בשני אופנים: 1) רב ששת התיר ללוי ליטול מתנות עניים מכיון שלא יבואו עניים ליטלן, אבל חייב להניחן כגון פאה בסוף שדהו ואחרי שנקבעו מתנות העניים רשאי לקחתם לעצמו.

כשיטה זו כתבו: רי"ף (חולין מו), רמב"ם (מתנות עניים פ"א ה"י) ובפיה"מ (פאה פ"ח מ"א), מאירי (חולין קלד ע"ב ד"ה בעל), כפתור ופרח (פ' נב ד"ה מאימתי), דרכי משה ורמ"א (יו"ד סי' שלב). וכן הבינו בשיטתם האחרונים. 2) רב ששת התיר ללוי שלא להניח כלל מתנות עניים כיון שלא יבואו עניים לקחתם.

כשיטה זו כתבו: השאילתות (קדושים סי' צח), הלכות גדולות (סימן ג – הלכות פאה עמוד קה), החינוך (מצוה רטז) וכן משמע במהר"י קורקוס (מתנות ענים פ"א ה"י), ב"י (יו"ד סי' שלב); ב"ח (יו"ד סי' שלב); פרישה (יו"ד סי' שלב); שו"ע (יו"ד סי' שלב ס"א). וכן סברו רוב הראשונים והאחרונים.

ב. הנ"מ בין שתי השיטות משמעותית.

לשיטה שחייבים במתנות עניים אבל מותר לקחתם לעצמו, חייבים לתת פאה משום 'לא תכלה' אלא שמותר לקחתם מיד, וכן זוכה במתנות שבתוך שדהו – פרט ועוללות ולקט ושכחה1.

לשיטה שאין חייבים להניח אין כאן מתנות עניים וממילא מלקט ואוסף את הכל.

תוצאה נוספת של המחלוקת היא שלשיטה הראשונה שיש כאן מתנות עניים הן פטורות מתרו"מ כדין כל מתנות עניים, לעומת זאת לשיטה השניה והעיקרית אין מניחים מתנות עניים וממילא כל היבול חייב בתרומות ומעשרות (אף לקט ושכחה2).

ג. כאמור לשיטה שחייבים תרו"מ בימינו אף במקום שלא יבואו עניים, חייבים להניח פאה בכל שדה החייבת במתנו"ע ומותר אח"כ ללקוט את הפירות.

מצב זה גורם שאם מניח פאה (וכן לגבי שאר מתנו"ע) נוצר בכלל הפירות שאסף תערובת פטור וחיוב.

לאדם פרטי קל יחסית לטפל במצב ולהפריש מן החיוב על החיוב. לדוגמא, אם יש לו כמה גפנים ובוצר את כל הפירות לאכילה, לוקח אשכולות מגפנים שלא קבען לפאה ואותם אשכולות אינם עוללות, ואותם קובע לתרומה גדולה ותרומת מעשר. לשאר המעשרות קובע מקום מפירות החייבים.

אמנם לבעלי שדות מצב זה מסבך מאד את הפרשת התרו"מ מכלל פירות השדה.

לבעלי כרמי יין כיון שהפרשת התרו"מ נעשית לאחר סחיטת הענבים, וכיון שיש בילה בלח אין בעיה להפריש ואין חשש מן הפטור על החיוב.

אולם בשאר פירות השאלה קשה, כי בקלות יכול להפריש מפירות פטורים (שמקורם ממתנות עניים) על פירות חייבים. ונראה כי ישנן שתי דרכים להימנע מאכילת טבלים:

א) לפסוק כשיטת רוב הפוסקים3.

ב) להניח פאה, ולהקצות מתחילת הקטיף ארגזי פירות שודאי חייבים בתרו"מ כדי להפריש מן החיוב על החיוב.