חבל נחלתו כא יג
סימן יג - עד מתי ניתן לקדש את הלבנה
שאלה אור לט"ז מנחם-אב השנה (תשע"ח) היה ליקוי לבנה מלא. ליקוי מלא מאפשר לקבוע בדייקנות את אמצע החודש (בליקוי זה 2322). האם עד אמצע הליקוי או עד סופו ניתן לקדש את הלבנה?
תשובה[עריכה]
א. ראש חודש מנחם אב היה ביום ששי. המולד של חודש מנחם אב (שהוכרז בבתי כנסיות בעת ברכת החודש) היה ביום ששי 12 שעות ו-890 חלקים [שעה 06:49, ו-8 חלקים]. הלבנה נראתה לראשונה במוצאי שבת אור לג' מנ"א.
ב. פסק השו"ע (או"ח סי' תכו ס"ג): "עד אימתי מברכין עליה, עד י"ו מיום המולד1, ולא י"ו בכלל".
ורמ"א כתב: "(ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד), (תשובת מהרי"ל)".
היינו, מחלוקת בין השו"ע לרמ"א עד מתי מותר לברך על הלבנה. לפי השו"ע מותר עד סוף חמישה עשר יממות מסוף המולד, לפי הרמ"א עד חצי של כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד (=י"ד י"ח שצ"ו).
לגבי דעת השו"ע באר המשנה ברורה (ס"ק יז): "מיום המולד – לאו דוקא מיום, אלא משעת המולד מנינן דמשעה זו מנינן ט"ו יום מעל"ע וא"כ כשהיה המולד באמצע יום הראשון מותר לקדש בליל יום שני דעדיין ליכא ט"ו מעל"ע". והוסיף בס"ק יח: "ולא ט"ז בכלל – דכיון שעבר ט"ו יום הולכת הלוך וחסור ואין כאן חידוש".
משמעות דבריו שכיון שהמולד היה ביום ששי ושתים עשרה שעות, מותר לקדש את הלבנה כל ליל שבת עד הבוקר. (ביום ששי ט"ו באב ושתים עשרה שעות מסתיימים י"ד יום ובשבת בבוקר יום ט"ו מהמולד).
המגן אברהם (סי' תכו ס"ק יב) העיר על שיטת הב"י והרמ"א: "מיום המולד. מל' זה משמע דלא חשבי' מעת לעת כגון שחל המולד כ' שעות על יום א' אסור לקדש' ביום ב' ולדברי רמ"א מותר לקדשה דהא חשבי' חצי כ"ט י"ב תשצ"ג משעת המולד וא"כ צריך לחשוב י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי וא"כ רמ"א בא להוסיף ולשונו משמע שבא לגרוע שכתב ואין לקדשה וכו' ובאמת בטור כתוב וז"ל והני י"ו משעת המולד חשבי' להו משמע דחשבי' מעת לעת, ואם חל במ"ש ב' או ג' שעות בלילה מותר לקדשה תחלת ליל ב' ולדברי רמ"א אסור".
ובארו במחצית השקל (או"ח סי' תכו ס"ק יב): "מיום כו' דל"ח מעל"ע. דהא כתב מיום ולא כתב משעת המולד". "ביום ב'. ר"ל הלילה שלפני יום ב'. כיון שחל המולד ביום א'. א"כ יום א' השלישי הבא הוא יום ט"ו וא"כ אין לקדשו בלילה שהוא ליל ט"ז". "וא"כ צריך כו'. וכיון שחל המולד כ' שעות ביום א' וא"כ אין לחשוב מיום א' כי אם ארבע שעות ונשאר לו מתחלת ליל שני עוד י"ד יום י"ד שעות כו' וא"כ בליל ב' היינו לילה שקודם יום ב' השלישי עדיין יוכל לקדשה כל הלילה". "ובאמת בטור כ' כו' משעת המולד כו'. וא"כ צ"ל דמ"ש הרב"י מיום המולד לאו דוקא". "ולדברי רמ"א אסור. דהא כבר שלמו חצי כ"ט י"ב קודם התחלת הלילה".
ג. בהסברת שיטת הרמ"א כתב המשנה ברורה (ס"ק יט): "אלא עד חצי וכו' – דקי"ל דאין חדשה של לבנה פחות2 מן כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקי שעה [דשעה מתחלק על תתר"ף חלקים] וא"כ אם חל המולד במ"ש ב' או ג' שעות בלילה אסור לקדשה בעוד שני שבועות בתחלת ליל שני להרמ"א אף על פי שלא נמלאו עדיין ט"ו יום שלמים".
וא"כ במקרה שלפנינו אם נמנה עוד שמונה עשרה שעות מזמן המולד נמצא שעד חצי הלילה מותר לקדש את הלבנה, ואף זמן זה אחר חצי החודש.
ד. בערוך השולחן (או"ח סי' תכו סי"א) יצא להשוות בין שיטת השו"ע לרמ"א וז"ל: "עד אימתי מברכין עליה עד ט"ז מיום המולד ולא ט"ז בכלל כן פסקו הטור והש"ע סעיף ג' וברמב"ם פ"י [הל' י"ז] מברכות כתב ג"כ עד י"ו יום וכונתו עד ולא עד בכלל דהא בגמ' שם אמרו עד שתתמלא פגימתה וכשנגמר יום הט"ו נתמלא פגימתה ואח"כ תתחיל להתחסר ולכן כתב רבינו הרמ"א שאין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד שזהו זמן היקף הלבנה כמ"ש בסי' תי"ז ולכן בהחצי מזה נתמלא פגימתה ולא כתב בלשון י"א משום דס"ל דגם כוונת הטור וש"ע כן שלא חשו לדקדק בהשעות היתירים ועוד דהשעות היתירים אינם אלא כשחל המולד בראש היום שזהו מקרה רחוקה וע"פ הרוב יחול המולד הרבה שעות בתוך היום וא"כ ממילא כשיכלו חצי כ"ט י"ב תשצ"ג יכלו הט"ו יום ואדרבא לפעמים יכלו הט"ו יום ועדיין לא יכלו החצי כ"ט י"ב תשצ"ג כגון שהמולד נפל בתוך החצי יום השני ובאמת א"א לדקדק בשעות אחדים מפני שאז לא ניכר עדיין חסרונה כלל ולכן לא דקדקו הש"ס והפוסקים בשעות ספורות לכאן ולכאן ולזה קאמר רבינו הרמ"א שלכתחלה ידקדק האדם לבלי לאחר החצי מן כ"ט י"ב תשצ"ג ואין מחלוקת לדינא [כנלע"ד ובזה יתיישב כל מה שפקפק המג"א בסקי"ב ע"ש ודו"ק] [ומ"ש הטור משעת המולד אין כונתו למעת לעת כמ"ש המג"א אלא כמ"ש דלא מר"ח]".
נראה מדברי ערוה"ש שהבין שהמניין של ט"ו יום מתחיל בתחילת היום ולא משעת המולד (ובניגוד לדעת המשנ"ב).
נראה כי לפי שיטת ערוה"ש לשתי השיטות אין לקדש לבנה ביום ט"ז כלומר משעה שש בערב אין לברך וקדש את הלבנה בט"ו באב בתשע"ח.
ה. על שיטות השו"ע והרמ"א לפי המשנ"ב קושיה גדולה: ,שהרי המולד האמיתי לא היה אותו מולד שהוכרז בבית כנסת. במולד שהוכרז בבית כנסת 'מולד הלוח' הוא זמן חשבוני המשמש לחישוב הלוח אבל אינו כלל מאורע אסטרונומי. וא"כ יוצא שיש כאלו שיברכו את החודש גם בזמן שהלבנה כבר בתהליך ירידה.
הארכתי בנושא בספרי (חי"א סימן יח) ומתבאר כך: מולד הלוח – נקבע לפי גודל החודש אותו מביא הרמ"א (כ"ט, י"ב, תשצ"ג) והוא גודל החודש הממוצע אשר קבלנו בחשבון העיבור שלנו, ועל פיו מוכרז המולד ונקבע הזמן של קידוש הלבנה. כאמור מידת חודש זאת היא ממוצעת שהרי החודש יכול להיות ארוך יותר או קצר יותר.
ו. כל זה ללא תלות ויחס לליקוי לבנה.
אולם בשו"ת מהרי"ל (סימן יט) שהוא מקורו של הרמ"א כתב: "וברכת לבנה עד י"ו מן המולד מנינן, כדאיתא בתשב"ץ ובא"ח ופשוט הוא, כי הטעם הוא משום דאמרי' פרק היו בודקין עד שתתמלא פגימתו ומפרשי נהרדעי כי נפיא וא"כ במילוי תליא מילתא, ולאו דווקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו, כנ"ל". "ולע"ד נר' אם היה לקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמתי אמצעות הלקות, שאין לברך אח"כ, אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה, אפי' אם היה לקוי חמה שהוא מולד אמתי קודם לשלנו מברך אחריו, כי רבינו משה מיימון כתב שרבותינו כוונו לפגוע באמתי ע"י הדחיי', ואין להאריך מזה. אף על גב דאם כן היה לנו לילך אחר קביעות ר"ח, לא היא דחזינן כמה פעמים דמולד אמתי קודם ר"ח, אך הם כוונו וידעו דקדוק החשבון ופוגעים לפעמים באמתי, כי אין הניגודים והחיבורים האמתיים שוה כדילפינן משמש ידע מבואו ולא ירח על כן אין לסמוך אלא על חשבונינו השוה, אי לא דחזינן נגוד האמתי ע"י הלקות כדפי' ".
היינו, מהרי"ל, בתשובתו לאחיו, מלמד שני כללים. בדרך כלל הולכים אחר החשבון השוה ולא אחר החשבון האמיתי – האסטרונומי. אולם אם הליקוי מכחיש זאת הולכים אחר הליקוי ואין הולכים אחר החשבון.
והסיבה היא: ברכת הלבנה היא ברכת השבח, והיא נתקנה על שבח שהאדם משבח לפי הבחנתו. חכמים הקלו על האדם מישראל וקבעו את זמן הברכה הפשוט. וקבעו שהזמן המוכרז בבית הכנסת ובמתואם אתו סוף זמן ברכת הלבנה או קידוש לבנה, כל עדה למנהגה, הם הקובעים ואעפ"י שידעו שלעתים המולד המוכרז יהיה לפני המולד האמיתי וסוף זמן קידוש לבנה יהיה מוקדם להתמלאות הלבנה, וכן יש חודשים שהמולד יהיה אחר ראש חודש וסוף הזמן יהיה אחר אמצע החודש, בכ"ז כדי שלא כל אחד יצטרך להיכנס לחשבונות מסובכים באו חכמים ועשו את הדברים פשוטים יותר.
ובמיוחד שיש חודשים שקצרים מכ"ט י"ב תשצ"ג ויש ארוכים ממנו, ואם נחייב כל אדם מישראל לקדש או לברך על הלבנה לפי החודש האמיתי ספק גדול אם יצליחו עשרה אנשים מישראל לדעת את החשבון האסטרונומי כראוי.
ז. הבית יוסף (או"ח סי' תכו, ג) עצמו הביא את קיצור תשובת המהרי"ל: "ומ"ש רבינו (=הטור) והני י"ו מיום המולד מונין אותם. מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה אם כן במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נ"ל ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז) כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות עכ"ל".
והדרכי משה (הקצר או"ח סי' תכו ס"ק א) תמה על דברי המהרי"ל: "ואיני מבין דבריו דמה שכתב שאנו רואים המולד האמיתי בליקוי הלבנה שהוא הניגוד או בליקוי החמה שהוא עת המולד ודברי הרמב"ם לא יספיקו לזה כי הרמב"ם על הרוב ידבר שעל ידי הדחיות יבוא חשבון שלנו בשוה אבל מ"מ לפעמים יקדים האמיתי או יאחר כמבואר בדברי הרמב"ם בהל' קידוש החדש ועוד שהמפרש שם הוכיח בראיות לדחות דברי הרמב"ם ואפשר ליישב דברי מהרי"ל דבענין לקות לבנה אנו רואין ניגוד האמיתי כי הוא שינוי בכל העולם אבל ליקוי החמה משתנה לפי ישוב ולפי הרואים כמבואר ליודעים בענין הלקות, ולכן אין להתבונן מולד אמיתי מלקות החמה הנראה לנו ולא הביא דברי הרמב"ם לראיה אלא שעל הרוב מולד שלנו הוא באמיתי, ולכן אין לחשוב אלא ממנו אלא אם כן יודעים בבירור שקדם האמיתי וזה אי אפשר לנו לדעת כי אם ע"י [הניגוד] כן נ"ל דבריו".
ומצאתי שהלבוש (או"ח סי' תכו ס"ד) תלמיד הרמ"א כתב: "ועד מתי מברך עליה, עד שתתמלא פגימתה ואורה שאין שם עוד שום פגימה, והוא עד יום ט"ז מיום הוולדו ולא עד בכלל, שעד שם היא הולכת ומוספת אורה בכל יום ומשם ואילך אורה גורע ופוחת, דהיינו עד עבור חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום היולדה, הלכך אין מברכין עליה אלא בזמן טובתה ותוספת אורה, ולא בזמן חסרונה וגרעונה. ואם היה ליקוי לבנה באותו חדש, מזמן הליקוי ואילך אין מברכין עליה, כי עת הליקוי היא ממש אמצע החודש וניגוד האמיתי ללבנה, ומשם ואילך היא מתחלת לגרוע ולפחות אורה".
וראיתי שהאליה רבה (סימן תכו ס"ק י) העיר: "ליקוי הלבנה וכו'. אבל סתמא סמכינן אחשבונו שהוא המולד (ראה) [השוה] אפילו אם הוא ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם שש או אחריו, מהרי"ל [שם]".
היינו הסכמת הפוסקים שאין הולכים אחר ליקוי חמה שהוא זמן המולד מפני שאיננו סומכים בענין קידוש וברכת הלבנה על המולד האמיתי אלא על המולד השוה המבוסס על כ"ט י"ב תשצ"ג. הפעם היחידה שאנו איננו סומכים על חשבון השוה לגבי ברכת הלבנה הוא כאשר יש ליקוי לבנה שאז הירח במילואו ואי אפשר להכחיש את המוחש, ועל כן מאמצע הליקוי נראה שאין לברך ולקדש את הלבנה.
וכך כתב הפרי מגדים (או"ח אשל אברהם סי' תכו ס"ק יב): "מיום המולד. עיין מג"א. היינו כי משמע שלש מחלוקת בדבר, המחבר סובר 'מיום' המולד לא 'משעת' המולד, אם נאמר ט"ו יום שלימות והשמיט דעת מהרי"ל בתשובה סימן קמ"ג, (עיין אליה רבה ט'), אף על פי שבבית יוסף הביאו. א"כ להמחבר פעם חומרא ופעם קולא ולהר"ב ג"כ פעם חומרא ופעם קולא, ולשון ואין לקדשה משמע דרק לגרוע בא ובאמת לפעמים קולא גם כן. ואם נאמר להמחבר ג"כ כמהרי"ל רק כ"ט י"ב תשצ"ג, אלא שהוסיף המחבר חומרא מיום המולד, א"כ הר"ב 'רק' להוסיף בא קשה הלשון. ובטור משמע ט"ו יום שלימות הוה רק קולא לחוד. ולדינא, אנו אין לנו אלא דברי הר"ב לחוד, כמהרי"ל בתשובה, וחשבינן מעת לעת כ"ט י"ב תשצ"ג, ופעם קולא ופעם חומרא. ועיין אליה רבה ט', ומהרי"ל קמ"ג. ועיין לבוש במה שכתב אם היה ליקוי לבנה, הובא בבית יוסף ובדרכי משה ואני העני אין לי ידיעה בזה כלל, וקשה לי אם יהיה ליקוי לבנה שהוא עדות לכאורה שהמולד אמיתי היה, ובעת הליקוי הוא אמצע כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ איך נעשה בחשבון ומועדות, ואין אני מבין ושום ידיעה בזה ובוודאי הכל נכון הכלל אשר מסרו לנו קדמונינו ז"ל, ועיין פרי חדש כאן3".
נראה כי למעשה כל עדה תנהג כמנהגה ואם יש ליקוי לבנה מותר עד אמצע הליקוי לברך ולקדש את הלבנה. והמועדים על אף קושיית הפרי מגדים יחולו לפי זמן הלוח ולא לפי הליקויים. ומשמעות הדבר שאפשר ולילה לפני ליל הסדר או בלילה שלאחריו יהיה ליקוי לבנה ואעפ"כ החג יוחג בזמנו. וכן לגבי א' דסוכות.
ח. לא מצאתי מי שחייב לברך על ליקוי לבנה ואחרי חיפוש מצאתי בשו"ת עשה לך רב (ח"ה סי' ז) שכתב: "הנני מאשר קבלת מכתבו מיום ט"ז טבת דנא, בשאלתו אם יש לברך על ליקוי חמה או ליקוי לבנה ברכת עושה מעשה בראשית (בהקשר לליקוי לבנה שחל במוצש"ק פרשת ויחי). כב' עצמו כבר ציין שלא מצא ברכה זאת לא במסכת ברכות ולא ברמב"ם ולא בשו"ע, וסיים "הרי הליקוי הוא תופעת טבע המביאה אותנו לידי השתוממות ופליאה ולמה לא לברך". "גם לכב' ברור איפוא שרבותינו לא תקנו ברכה על ליקוי חמה ולבנה. והטעם פשוט, משום שהברכות שתקנו רבותינו הם על מעשה בראשית ממש, כימים נהרות הרים וגבעות, או על הקשת וחמה בתקופתה ולבנה בחידושה, שכל אלה מעשה בראשית הם, וכן תקנו ברכה זו על תופעות טבע רבות – עצמה כזיקים ברקים ורעמים זוועות (י"מ רעידת אדמה, וכן פסק מרן), או ברכת שכחו וגבורתו מלא עולם (עיין כל זה במסכת ברכות פרק הרואה ושו"ע או"ח סימנים רכ"ז רכ"ח רכ"ט)". "אילו ראו רבותינו בתופעת ליקוי חמה ולבנה תופעת טבע הקשורה אל מעשה בראשית, יתכן והיו מתקנים ברכה גם על תופעה זאת, אבל רבותינו ראו בליקוי – חמה ולבנה, סימן לדבר שהקב"ה כועס על ישראל כמבואר במסכת סוכה: ת"ר בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך... בשביל ארבעה דברים חמה לוקה... ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקים... ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר (ירמיה י') כה אמר ה' אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, עכו"ם יחתו ואין ישראל יחתו (סוכה כ"ט א). יצויין שאין הדבר מוסכם, ושיטת ר' יוחנן היא ללמוד מפסוק זה שאין מזל לישראל כלל (עיין שבת קנ"ו ב)". "עכ"פ, כיון שלא ראו בתופעה זאת מעשה בראשית טבעי, לא ראו צורך לקבוע ברכה. ומובן מאליו שעכשיו שאנו יודעים ומבינים תופעה טבעית מופלאה זאת, ושהיא באמת תוצאה של מעשה הקדוש ברוך הוא בימי בראשית, יתכן ויכולים היינו לקבוע ברכה, אלא שלא כל אדם רשאי על דעת עצמו לקבוע ברכה חדשה לעצמו". "ומי שחש צורך לברך על תופעת טבע זאת, יוכל לברך ע"י קריאת פסוק כדלהלן: ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם לך ה' הממלכה עושה מעשה בראשית, והרי יש כאן שם ומלכות, והוא כקורא פסוק ואין בזה שום חשש (ועיין מקור דבר זה בספרנו "מקור חיים השלם" חלק ראשון פרק מ"ו בהערה מס' 52). וכך הוא הדין בכל מקום שיש ספק ברכה".
ולא ראיתי בספרים אחרים שהנהיגו וברכו ולכן מן הראוי שלא לברך.