חבל נחלתו כא יב
סימן יב - דרך הכנת לוח שנה
חשיבות קביעת לוח שנה
מעל כל חשבונות הלוח עומדת חשיבות לוח אחד לכל ישראל בכל מקומות מושבותם. בין כשקדשו את החודש עפ"י הראיה ובין אח"כ שנקבע לוח שנה עפ"י חשבון – העומד מאחורי הכל הוא קביעת מועדים זמנים אחת לכל ישראל כדרך השמירה על אחדות ישראל, ואם ח"ו היו נוצרים שנים או שלשה זמני מועדים לישראל (כגון פסח בזמנים שונים) היה עם ישראל מתפרק ח"ו בגלות הארוכה שעברנו.
על רקע זה צריך להבין את תקיפותו של רבן גמליאל כמסופר בר"ה (פ"ב משניות ח ו-ט): ..."מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך". "שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר (ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כ"ד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת דברי".
מכאן גם תקיפותו של רס"ג כנגד בן מאיר שהיה מארץ ישראל, לקבל את המסורת הבבלית לקביעת לוח השנה ולבטל את דעתו.
תחילת החשבון
כתב הרמב"ם (הל' קידוש החודש פ"ה הל' א-ג): "כל שאמרנו מקביעות ראש החדש על הראייה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להן הסנהדרין רשות, שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם ולכל העומד אחריהם במקומם, אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום". "ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, שבזמן שיש סנהדרין קובעין על הראייה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראייה, אלא פעמים שיהיה יום שקובעין בו בחשבון זה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום, וזה שיהיה אחר הראייה ביום פלא הוא ובארצות שהן למערב ארץ ישראל". "ומאימתי התחילו כל ישראל לחשב בחשבון זה, מסוף חכמי תלמוד בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע, אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי תלמוד עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראל היו סומכין".
החשבון מיוחד בכך שהוא חשבון ממוצע של חודשי הלבנה, על מנת שהמולד הממוצע יפול בסביבות המולד האמיתי. כמו כן החשבון מותאם לשנת החמה כדי שהמועדים יבואו בזמנם פסח באביב וכו'. ולהלן תוסבר גאונותם של מחשבי הלוח וקובעיו לדורות עולם עד שנתחיל לקדש שוב עפ"י הראיה.
חישוב חודשי השנה בהתאמה לימי השבוע
החודשים שלנו הם חודשי הלבנה.
כתב הרמב"ם (הל' קידוש החודש פ"ו ה"ה): "כשתשליך ימי חדש הלבנה שבעה שבעה שהן ימי השבוע, ישאר יום אחד ושתים עשרה שעות ושבע מאות ושלשה ותשעים חלקים, סימן להם אי"ב תשצ"ג, וזו היא שארית חדש הלבנה, וכן כשתשליך ימי שנת הלבנה שבעה שבעה, אם שנה פשוטה היא ישאר ממנה ארבעה ימים ושמונה שעות ושמונה מאות וששה ושבעים חלקים, סימן להם ד"ח תתע"ו, וזו היא שארית שנה פשוטה, ואם שנה מעוברת היא תהיה שאריתה חמשה ימים ואחת ועשרים שעות וחמש מאות תשעה ושמונים חלקים, סימן להם הכ"א תקפ"ט".
והוסיף בהלכה ו: "כשיהיה עמך ידוע מולד חדש מן החדשים ותוסיף עליו אי"ב תשצ"ג יצא מולד חדש שאחריו, ותדע באיזה יום מימי השבוע ובאיזו שעה ובכמה חלקים יהיה".
חישוב חודשי הלבנה בהתאמה לשנת החמה
חכמים חישבו את מספר הימים ששנת חמה עודפת על שנת לבנה (של 12 חודשים) והוסיפו חודש לשנת לבנה כדי להשוות בין שנת החמה לשנת הלבנה על מנת שהמועדים יהיו בזמנם בעונות השנה.
חכמים יצרו מחזור של י"ט שנים ובו שנים פשוטות ומעוברות (וסימן המעוברות: גו"ח אדז"ט) כדי להשלים את הימים ששנת החמה עודפת על שנת י"ב חודש של לבנה.
מסביר הרמב"ם (שם, הלכה י): "כל תשעה עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות נקרא מחזור, ולמה סמכנו על מנין זה, שבזמן שאתה מקבץ מנין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן ותשלים כל אלף ושמונים חלקים שעה, וכל ארבע ועשרים שעות יום, ותוסיף למנין הימים תמצא הכל תשע עשרה שנה משני החמה שכל שנה מהן שלש מאות וחמשה וששים יום ושש שעות בשוה, ולא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה אחת וארבע מאות ושמונים וחמשה חלקים, סימן להם אתפ"ה".
שארית זו, כדי שלא תיווצר הקדמת המועדים בעונות השנה מידי מחזור, ישנו צורך להוסיף את הזמן של יום נוסף לחודש חשון מידי כמה שנים. (עי' שבילי דרקיע פרק עיבור השנה סי' יט-כב)1.
ידיעת זמן תחילת המחזורים מבריאת העולם
כאמור, כל השנים מסודרות במחזורים של י"ט שנים.
מסביר הרמב"ם (שם, הלכה יב): "כשתקבץ שארית כל שנה משתים עשרה שנה הפשוטות שהיא ד"ח תתע"ו, ושארית כל שנה משבע שנים המעוברות שהיא הכ"א תקפ"ט, ותשליך הכל שבעה שבעה ישאר שני ימים ושש עשרה שעות וחמש מאות וחמשה ותשעים חלקים, סימן להם בי"ו תקצ"ה, וזה הוא שארית המחזור".
והוסיף בהלכה יג: "כשיהיה לך ידוע מולד תחלת מחזור ותוסיף עליו בי"ו תקצ"ה, יצא לך מולד תחלת המחזור שאחריו וכן מולד כל מחזור ומחזור עד סוף העולם, וכבר אמרנו שמולד תחלת המחזור הראשון היה לבהר"ד, ומולד השנה הוא מולד תשרי של אותה השנה2".
הדחיות להזזת ראש השנה
כתב התפארת ישראל (שבילי דרקיע קביעת החודש) על הדחיות: "יא) אמנם מן הראוי הוא, שיהיה ר"ה תמיד ביום המולד. רק לפעמים אינו כן, מדיש לזה ד' דחיות ומנחו בה קמאי סימנין בזה"ל: א) לא אד"ו ראש. ב) מולד זקן בל תדרוש. ג) ג"ט ר"ד בשנה פשוטה גרוש. ד) בט"ו תקפ"ט אחר עיבור עקור מלשרוש. והילך פירושן".
נביא לדוגמא את הסברו לדחיות א ו-ב: "א) דחייה א', לא אד"ו ראש. ר"ל כשיהיה מולד תשרי ביום א' או ביום ד' או ביום ו' בימי השבוע אז נדחה ר"ה ליום שאחר המולד (כא"ח תכ"ח). וטעם הדחייה זו הוא, דאם יהיה ר"ה ביום א', אז יבוא הושענא רבה בשבת, ולא יחבטו אז הושענות. ולפעמים מתרמי ב' וג' ר"ה זא"ז כך, ונמצא ישתכח לבסוף מצות חיבוט הערבות. ואף דבר"ה לא חששו כך כשיחול בשבת שיתבטל מצות תקיעת שופר דאורייתא, עכ"פ חבוט הערבות שאינו רק הלממ"ס (כסוכה מ"ד א') היא קלה על האדם, ולהכי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (ככתובות דנ"ו א'). וגם בימי ד' או ו' אין קובעין ר"ה, שלא יבוא יו"כ סמוך לשבת. דכשנקבע ר"ה ביום ד' יבא יו"כ ביום ו', וכשנקבע ר"ה ביום ו' יבא יו"כ ביום א', וחששו חז"ל משום ירקא ומתיא (כר"ה ד"כ ע"א). להכי גם בכה"ג דחינן את יום ר"ה ליום שאחר המולד (ראב"ד פ"ז מקה"ח)". "ב) דחייה ב', מולד זקן בל תדרוש. ר"ל אם יהיה מולד תשרי י"ח שעות ביום, שהוא בחצות היום, או למעלה ממנו, אז נקרא מולד זקן, ונדחה ר"ה מאותו יום ליום שלאחריו. וטעם הדבר כיון דכ"ד שעי מכסי סיהרא (כפ"א דר"ה ד"כ), דלדידן שית מחדתא וי"ח מעתיקא, ולבני א"י להיפך, וא"כ כשיהיה המולד אחר י"ח שעות ביום, לא תראה הלבנה באותו יום בשום מקום ביום ר"ה, וזה זילותא לב"ד. ולכן דחינן את יום ר"ה ליום שאחר יום המולד. ואם יהיה למחר א' מימי אד"ו, כמו ר"ה של שנת תר"ה הבעל"ט, שהמולד הוא ביום ה' י"ח שעות וק"פ חלקים, נמצא הוא מולד זקן. וגם למחרתו ביום ו' א"א שיהיה ר"ה, מדאמרינן לא אד"ו ראש, לכן, נדחה ר"ה ליום ש"ק, דהיינו ב' ימים אחר המולד. אולם אם נחסר רק חלק א' מתתר"ף חלקי שעה מן הי"ח שעות הנ"ל, אז אין ר"ה נדחה מיום המולד, דהרי אז אפשר שתראה הלבנה אז באותו יום ברגע האחרון בשום מקום.
וכך מביא זאת הרמב"ם (הל' קידוש החודש פ"ז ה"א): "אין קובעין לעולם ראש חדש תשרי לפי חשבון זה לא באחד בשבת ולא ברביעי בשבת ולא בערב שבת, סימן להם אד"ו, אלא כשיהיה מולד תשרי באחד משלשה ימים האלו קובעין ראש חדש ביום שלאחריו, כיצד הרי שהיה המולד באחד בשבת קובעין ראש חדש תשרי יום שני, ואם היה המולד ברביעי קובעין ראש חדש בחמישי, ואם היה המולד בששי קובעין ראש חדש בשביעי".
וסיכם בהלכה ח: "ועיקר שאר הארבע דחיות האלו הוא זה העיקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי, וראיה לדבר שהרי המולד יהיה בליל שלישי וידחה לחמישי ופעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא עוד אלא ולא בליל ששי מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קבוץ אמתי אלא בחמישי".
השינויים בחשון וכסלו
מבאר תפארת ישראל (שבילי דרקיע, פרק קביעת החודש): "יב) ובד' דחיות הנ"ל תלוי קביעת חשון וכסליו, שיהיו שניהן מלאין, או שניהן חסרין, או א' מלא וא' חסר. דאם אין שם שום דחיי' בר"ה הזה ור"ה הבא, אזי יהיה בין ר"ה דהשתא לר"ה הבא, חוץ מיום קביעת של זה ושל זה, ג' ימים בשנה פשוטה, וה' ימים בשנה מעוברת. ולכן עושין אז חשון חסר וכסלו מלא, ונקראת השנה כסדרן (כלעיל סי' ח'). ואם ע"י הדחיות הנ"ל שבר"ה דהשתא, יהיו בין ב' הר"ה, חוץ מימי קביעתן בעצמן, ב' ימים בשנה פשוטה, או ד' ימים בשנה מעוברת, אז נעשה חשון וכסלו שניהן חסרין, ונקראת השנה חסירה. ואם ע"י הדחיות הנ"ל תנתק ר"ה הבא מיומו, ויהיה עי"ז בין ב' הר"ה, חוץ מימי קביעתן, ד' ימים בשנה פשוטה, וו' ימים במעוברת, אז יהיו חשון וכסלו שניהן מלאין, ונקראת השנה שלימה. (וטעם הדבר שאנו מחסרין או ממלאין דוקא ב' חדשים אלו, הוא משום שמוטב לתקן השנה מתחלתה, כדי לידע סדורן מיד, שלא יבא הדבר לידי שכחה. רק שלא היה אפשר להוסיף או לגרוע בתשרי מדיש בו צומות ומועדים כדי שלא יתבלבלו ע"י השנוי, ולכן בחרו לעשות השנויים בחשון וכסליו הסמוכין לתשרי [כ"כ המפרש לקדה"ח פ"ח ה"ו]. ועוד משום שחשון וכסלו הן היותר רחוקים מהמועדות, ואף אם טעו בהו אינשי בקביע דירחא, לא אתו למיכל חמץ בפסח, דבתוך הזמן המרובה הזה כבר ישמעו מאחרי' אם היו חסרים או מלאים [ועי' עירובין ד"מ ע"ב]. ואת"ל יעברו או יחסרו אחד מחדשי הקיץ, י"ל דמניסן ועד תשרי א"א לחסר או למלא יותר, כי הימים האלה מנויים הם לנו כי מתחילת פסח ועד עצרת צ"ל נ' יום, ומעצרת עד יו"כ צריך להיות ג"פ מ' יום, כנגד ג"פ מ' יום שהיה משרע"ה בהר עד שביום האחרון שהוא יו"כ א"ל הקדוש ברוך הוא סלחתי כדבריך, א"כ לא נשאר בידינו למלאות כ"א חשון וכסלו)". "יג) ולפעמים ממלאין חשון וכסלו משום טעם אחר. דהיינו משום חלקי תשצ"ג שנחסרו לנו בכל חודש וחודש שלא חשבנום כשעשינו השנה כסדרן דהיינו ו' חדשים מלאים וו' חסרים בסירוג (כלעיל סי' ז'). והרי בחשבון כסדרן לא היה די, רק אם היה כל חודש רק כ"ט יום ומחצה אז חצי היום שחסר בחודש אחד יתמלא בחודש הסמוך לו. אבל הרי כל חודש הוא תשצ"ג חלקים יותר מכ"ט יום ומחצה, נמצא שכל שנה שחשבנוה כסדרן א' מלא וא' חסר נחסרו לנו בסוף השנה י"ב פעמים תשצ"ג חלקים שלא חשבנום וכשנצרפם נמצאם ח' שעות ותתע"ו חלקים. ולכן כשיתרבו אלו השעות ברבוי השנים יתהוה מהם יום שלם שחסר לנו בחשבונינו להלוך הלבנה. להכי מה"ט הוסיפו תחתיהן למלאות חשון, ועי"ז יושלם לנו היום ההוא שנחסר לנו (רמב"ם פ"ד מקדה"ח ה"ג). ולקמן סי' כ' נביא עוד דעתינו בזה בס"ד". "יד) וקדמונינו ז"ל מסרו לנו סימנין לידע מיד אם חשון וכסלו שניהן מלאין, או שניהן חסרין, או א' מלא וא' חסר. והסימנים הללו בנויין על עקרי זה החשבון והדחיות שאמרנו. וזה ע"י ז' מלות אלה לשנה פשוטה וז' מלות שבצדן לשנה מעוברת, כזה".
בשנה פשוטהבשנה מעוברת
בחג בחה
בשה בשז
גכה גכז
השא השג
הכז החא
זשג זשה
זחא זחג
ומסביר התפארת ישראל: "טו) וזה פירושן. דאות קמא מכל מלה מרמז ליום שבשבוע שחל בו ר"ה שלפני השנה ההיא3. והאות הבתרא מרמז ליום שבשבוע שחל בו ר"ח ניסן בשנה ההיא. והאות האמצעי, אם הוא אות ח' הוא ר"ת חסירה, ור"ל דכשחל כך אז חשון וכסלו שניהן חסרין, וכשהאות האמצעי הוא ש' אז הוא ר"ת שלימה, ר"ל דכשחל כך אז חשון וכסלו שניהם מלאים, וכשהאות האמצעי הוא כ', אז הוא ר"ת כסדרן, ר"ל דכשחל כך אז חשון חסר וכסלו מלא".
הלוחות בטור
בטור נדפסו טבלאות של כל המחזורים עם הסימנים לכל שנה ושנה עפ"י החשבון המדויק. בטור החדש (הוצ' פרידמן) הוסיפו את הטבלא המדויקת (של הרב רפאל גורדון) לאחר שמדפיסי הטור קצרו את הטבלא מכ"ב שורות לי"ג שורות.
בארבעת הטורים בימין הטבלא נמצאים ארבעה טורים, ובכל משבצת השורה העליונה מספר המחזור במחזורי י"ט שנים ובשורה השניה מנין השנה הראשונה לאותו מחזור.
בטבלא מצד שמאל מובאות תשע עשרה השנים שבכל מחזור (משמאל לימין), כשבשורה השניה (מלמעלה) מסומן האם השנה פשוטה ומעוברת.
ולפי התאמת השורה בה נמצא המחזור והטור המציין את השנה מקבלים את הסימן של אותה שנה.
לדוגמא: בשורה 22 נמצאת שנת תשע"ט במחזור ש"ה שהתחיל בתשע"ז. שנת תשע"ט היא שנה שלישית במחזור ועל כן היא מעוברת וסימנה בש"ז היינו ראש השנה ביום ב'. חודשי חשון-כסלו שלמים ופסח יחול בשבת.
חכמת קובעי הלוח
חכמתם של קובעי כללי הלוח ניכרת מכך שיצרו לוח שאינו תלוי בחישובים והתאמות מידי שנה בשנה, אלא עפ"י כלליהם וחישוביהם ניתן לקבוע לוח שנה לאלף דור, בלי שום שינוי הכללים.