חבל נחלתו יט מח
סימן מח
כהן גדול מחוסר בגדים
שאלה
[עריכה]בתלמוד בבלי קידושין (לא ע"א) במעשה בדמה בן נתינה מסופר ש"בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר". וכן בירושלמי (פאה פרק א ה"א וכן קדושין פ"א ה"ז): "פעם אחת אבדה ישפה של בנימין" וכל הסיפור בכיבוד הורים של אותו גוי.
נשאלת השאלה: לשם מה היתה נצרכת האבן החסרה, האם רק להשלים את החושן או האפוד כדי שיראה מושלם או שללא האבן נחשב כהן גדול מחוסר בגדים.
כדי לעיין בשאלה נעסוק בהלכות מחוסר בגדים.
תשובה
[עריכה]א. פסק הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"י ה"ד): "מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש, ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות, וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה, בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת".
מתבאר מדברי הרמב"ם שכהן מחוסר בגדים נחשב כזר ועבודה שעבד פסולה, וכמובן שלא עלתה למתחייב בה להוציאו ידי חובתו, והעובד מחוסר בגדים עצמו חייב מיתה.
ובכסף משנה (הל' כלי המקדש פ"י ה"ד): "וכהן גדול ששימש בפחות מח' בגדים אלו וכו'. בסוף פרק הנשרפין (דף פ"ג:) גבי חייבי מיתה מני מחוסר בגדים ומייתי לה מדכתיב וחגרת אותם אבנט וכו' אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וה"ל זרים ואמר מר זר ששימש במיתה וברפ"ב דזבחים (דף טו:) מייתי לה נמי להא דתנן התם מחוסר בגדים עבודתו פסולה ופירש"י מחוסר בגדים כהן גדול ששימש בפחות משמנה וכהן הדיוט בפחות מארבעה והכי משמע התם בגמרא".
וכ"כ הרמב"ם בהלכה הבאה: "כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה, כך היתר בגדים"...
וכ"כ הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש (פ"ט הט"ו): "נמצאו כל הפסולין לעבודה שמונה עשר ואלו הן: ...מחוסר בגדים, יתר בגדים, פרום בגדים... חוץ מפרוע ראש וקרוע בגדים והשוחט לע"ז בשוגג, שאם עבדו עבודתן כשירה".
ובהלכות סנהדרין (פי"ט ה"ב) הוסיף: "כל מחוייבין מיתה בידי שמים שהן בלא תעשה ויש בהן מעשה שלוקין עליהן שמונה עשר, ואלו הן: (יב) מחוסר בגדים הרי הוא כזר ולוקה אם עבד, (יח) קרוע בגדים ששמש"...
ב. לגבי הבגדים שלובשים הכהנים באר הרמב"ם שם בפרק ח (הלכה א): "בגדי כהונה שלשה מינים, בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים: כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט לבדו רקום בצמר".
והוסיף בהלכה ב לגבי כהן גדול: "בגדי זהב הן בגדי כהן גדול והם שמנה כלים: הארבעה של כל כהן, ומעיל ואפוד וחושן וציץ, ואבנטו של כהן גדול מעשה רוקם הוא, והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט, ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צנוף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת".
והוסיף בהלכות כלי המקדש פרק י (ה"ד): "מצות עשה לעשות בגדים אלו ולהיות הכהן עובד בהן שנאמר ועשית בגדי קדש, ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות, וכהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש שנאמר וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה, בזמן שבגדיהם עליהן כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהן אלא הרי הם כזרים ונאמר והזר הקרב יומת".
וכך באר שם בהלכה ה: "כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה, כך היתר בגדים, כגון שלבש שתי כתנות או שני אבנטים, או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד ה"ז מחלל העבודה וחייב מיתה בידי שמים".
מתבאר שלכהן גדול שמונה בגדים וכולם צריכים להיות עליו בשעת עבודה ואם חיסר בגד אחד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה.
ג. מהו גדר מחוסר בגדים צריך עיון. לכאורה נראה שדוקא אם מחוסר בגד שלם נחשב מחוסר בגדים. אבל אם חסר חלק של בגד אינו מחוסר בגדים, ולכאורה כל זמן ששם הבגד עליו אינו נחשב מחוסר בגדים.
ובזה ישתנה דין מחוסר בגדים מדין יתר כי ביתר בגדים פסק הרמב"ם שרק בגד שגדול משלוש על שלוש אצבעות פוסל עבודה משום יתר בגדים כאמור (פ"י ה"ט): "כהן שלקה באצבעו מותר לכרוך עליה גמי בשבת, או בגד שאין בו שלש על שלש ועובד, ואם נתכוון להוציא דם אסור, והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה". אולם כל זאת ביתר בגדים (ולכן כהן שהוסיף מטפחת לצוארו פוסל עבודה), אבל בחסר בגדים לכאורה ניתן לומר שכל זמן ששם הבגד עליו אינו נפסל בחסרון חלק מהבגד ולכן כתונת חסרת שרוול או אבנט קצר עדיין אינו פוסל.
אולם ניתן לומר שחסרון של חלק מהבגד קובע שהבגד אינו כמצותו, והוא נחשב כחסר, ועל כן הכהן הלובש כתונת חסרת שרוול – יחשב כמחוסר בגדים.
אם נטען כן עולה השאלה איזה חלק של הבגד נחשב כמעכב את כל הבגד מלהיות כמצותו, ואיזה חלק לא יחשב מעכב למצותו1.
ד. אצל כהן גדול ישנם חלקים המחוברים לבגדים שאינם מוסיפים לעטיפה של הגוף, אלא חלקי הבגד נוספו לכבוד ולתפארת, כאן צריך לעיין האם חסרונם מחשיב את הבגד שלא כמצותו והוא נחשב כמחוסר. דוגמא לכך הוא חסרון אבן או אבנים בחושן או חסרון רימונים ופעמונים במעיל וכד'.
בתוספתא מנחות (פ"ו הי"א) נאמר: "שמנה בגדי כהן גדול מעכבין זה את זה ארבעה בגדי כהן הדיוט מעכבין זה את זה. אבני שהם ואבני מלואים מעכבין זה את זה. כתב שעל גביהן מעכבין זה את זה".
ונראה ללמוד מכאן שאם מעכבים זא"ז ק"ו שמעכבים את כל הבגד בחסרונם. ועל כן חסרון של אבן מהחושן גורמת לכך שכהן גדול נחשב מחוסר בגדים ואינו יכול לעבוד במקדש. הרמב"ם לא כתב זאת במפורש אולם נראה שאף הוא סובר כך.
ה. החושן נתכנה גם אורים ותומים. ונחלקו הראשונים האם האו"ת היו דבר שנוסף על האבנים שמות הוי"ה שהיו בין כפלי החושן או האבנים עצמם נקראו או"ת. לפי השיטה הראשונה צריך לדון אם חסרונם אינו מעכב את החושן ולא גורם לחסרון בגדים.
רש"י (שמות כח, ל) מפרש: "את האורים ואת התומים – הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כז, כא) ושאל לו במשפט האורים". ומפורש בדבריו שאו"ת הם שמות הקודש בחושן.
הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ד ה"א) כתב: "...ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים". ומשמע ממנו שלא היו שמות הקודש בין כפלי החושן, אלא האבנים עצמם קרויים או"ת אלא שבבית שני לא היתה מעלת רוה"ק להשתמש בחושן.
וכ"כ הרמב"ם גם בהלכות כלי המקדש (פ"י ה"י): "עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואף על פי שלא היו נשאלין בהן, ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו".
אמנם תוספות (כא ע"ב) בענין חמישה דברים שחסרו בבית שני כתב: "ואורים ותומים – אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן". ומשמע שהיו שמות קודש בין כפלי החושן ושמות אלו מעכבים את החושן, ובלעדיהם הכהן מחוסר בגדים.
הראב"ד בהל' בית הבחירה השיג על הרמב"ם: "והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני, ולדבריו (=של הרמב"ם) אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים". משמע מדברי הראב"ד שאו"ת הם שמות הקודש וחסרו לגמרי בבית שני, אלא שאינם פוסלים כי אינם חלק מהבגדים.
וכתב על כך הכסף משנה: "ומ"ש עוד הראב"ד שאינו מחשבון הבגדים טעמו שהוא קורא אורים ותומים לשם המפורש שהיו נותנין בין כפלי החשן כדכתיב ונתת אל החשן את האורים ואת התומים ורבינו (=הרמב"ם) קורא פה אורים ותומים לחשן בדרך השאלה".
עולה שיש לפנינו שתי מחלוקות: לפי הרמב"ם לא היו שמות קודש בין כפלי החושן. לפי תוס' והראב"ד היו שמות קודש והם המכונים או"ת. ומחלוקת נוספת האם חסרון השמות מעכב את החושן לפי תוס' מעכב ונחשב מחוסר בגדים ולפי הראב"ד אינו חלק מהבגדים.
ו. באבן האזל (הל' בית הבחירה שם) משיב על הכס"מ וסובר שאף לפי הרמב"ם או"ת הם שמות הקודש בכפלי החושן, ונותן תירוץ אחר לרמב"ם, וז"ל: "ודבריו תמוהים דבפ"י מהל' כלי המקדש כתב הרמב"ם להדיא שהיו אורים ותומים בבית שני ומפני מה לא היו שואלין בהן לפי שלא היתה שם רוח הקודש, וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו, ומוכח מדבריו דעיקר האורים ותומים דהיינו השם המפורש לא היה חסר גם בבית שני. ולכן ע"כ דודאי הי' גם השם המפורש בכפלי החשן גם בבית שני, אלא דלפי שלא הי' רוח הקודש לא היו נשאלין בו, ושפיר אמר בגמ' דלא היו אורים ותומים בבית שני כיון שלא היו נשאלין בהם, ואותיות השבטים של החשן לא היו מאירים, וכמו שאמרו למה נקראו אורים שמאירין את דבריהם, ומ"מ אין בזה עיכוב לדין החושן כיון שמצד המעשה אין כאן חסרון וכל רגע יוכל הכה"ג לזכות לרוה"ק ויאירו האותיות, לכן שפיר נקרא השם המפורש אורים ותומים, ולפלא על הכ"מ שמקודם הביא דברי התוס' בסוף פ"ק דיומא שכתבו כד' הרמב"ם ומלשונם ג"כ מוכח שרק לא היו משיבין, אבל לא הי' חסרון במעשה האורים ותומים, והראב"ד סובר דעיקר האורים ותומים והיינו השם המפורש הי' חסר בבית שני". אבן האזל השווה דעת הרמב"ם לרש"י ותוספות שהיו שמות בין כפלי החושן אלא שחסרון רוה"ק להשיב ע"י האו"ת אינו נחשב חסרון בבגדים וזו כוונת הרמב"ם. אולם יש להעיר שהרמב"ם לא הזכיר שמות קודש בין כפלי החושן ולכן דברי הכס"מ בהסברת הרמב"ם יותר מובנים.
ז. וכך כתב החסדי דוד על התוספתא במנחות: "וכתב שעל גביהן היינו שמות השבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו כ"ה אותיות בכל אחת כדאיתא בפרק ואלו נאמרין סוטה דף ל"ו ע"א והכי נמי שמות השבטים בי"ב אבני מלואים וגם שמות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישורון כדאיתא בס"פ בא לו [יומא דף ע"ג ע"ב], א"נ שבטי יה כמ"ש הרמב"ם [הל' כלי המקדש פ"ט ה"ז] וע"ש בכ"מ. והא דדייק תנא לומר על גביהן י"ל דהיינו למימרא דדוקא כתב זה שעל גביהן הוי לעיכובא דכל בר מן דין הו"ל הבגד כמאן דליתיה דהוה ליה כהן גדול מחוסר בגדים. אבל כתב שמתחתיו בין כפלי החשן שהיה כתוב שם המפורש כדפירש"י והרמב"ן ז"ל בפי' התורה [שמות כח ל] שעל שם זה נקרא אורים ותומים ההוא אינו מעכב, שהרי זה א' מה' דברים שחסרו בבית שני, כדאיתא בספ"ק דיומא [דף כ"א ע"ב] וכי תעלה על דעתך שכל הכהנים גדולים שבבית שני היו מחוסרי בגדים, דאם איתא שגם כתב זה מעכב הוה ליה החשן כמאן דליתיה, אלא ודאי כדאמרן. וכן פירש"י שם [בחומש] וז"ל: ובמקדש ב' היה החשן שא"א לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו כתב לא היה בתוכו ועל שם אותו הכתב וכו' ע"ש. אבל קשה דמאי שנא כתב זה מכתב שעל גביהן, והלא באורים ותומים נמי הויה כתיב, שכן כתוב [שמות כח ל] ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב וכו' וצ"ל דוהיו קאי אדלעיל. אמנם התו' שם בספ"ק דיומא כתבו בד"ה ואורים וכו' אורים ותומים הוו. דאל"כ היה כהן גדול מחוסר בגדים, אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן ע"כ. ולדידהו ניחא דודאי גם כתב שם המפורש היה בתוכו אפילו במקדש שני דאל"כ החשן כמאן דליתיה, דכי היכי דהאבנים והשמות שעליהם מעכב ה"נ אורים ותומים דהיינו שם המפורש מעכב, דכתיב והיו. והא דקאמר ש"ס שהיה חסר היינו דלא הוה מסייע להשיב, ובכהאי גוונא משני תלמודא התם בענין האש מיהוה הוה סיועי הוא דלא הוה מסייע. אבל מדלא חשיב הכא בתוספתא אלא כתב שעל גביהן משמע כפירש"י וכדאמרן."
"ועיינתי בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלי כלי מקדש ולא ראיתי שם שהזכיר במעשה החשן שהיה שום דבר בכפלי החשן ונראה דלדידיה אורים ותומים קרי קרא לשמות השבטים שהיו חקוקים על האבנים על שם שמאירים האותיות כשמשיב והא דכתיב ונתת אל חשן המשפט את האורים וכו' לדידיה הכי פירושו דמ"ש לעיל [שמות כח יז יט] ומלאת בו מלואת אבן וכו' משובצים זהב וכו' פירוש בו היינו לצרכו של החשן וכדמפרש אח"כ ואזיל והיינו דבתחלה היו עושין כל אבן ואבן בפני עצמה וקובעים אותה במשבצת ונמצאו י"ב משבצות ממולאות, ועל המשבצות הללו הוא דמפרש אח"כ ונתת אל חשן המשפט את האורים וכו', כלומר שיקבע אותם בחשן ואהא כתיב הויה והיינו דכתב שם [הל' כלי מקדש פ"י] בדין י' וז"ל עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים ח' בגדים ואעפ"כ לא היו נשאלין בהן וכו', וה"נ כתב ברפ"ד מהל' בית הבחירה ה"א ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש וכו' ולדידיה ניחא הכל ותו לא קשיא לא מקרא דוהיו ולא ממה שלא הזכיר כאן בתוספתא רק כתב שעל גביהן, שהרי לא היה שם כתב אחר".
"אולם הראב"ד ז"ל השיג שם וז"ל והלא אורים ותומים ורוח הקדש ב' דברים הן מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים ע"כ. וברור דסבר לה מר כסברת רש"י ז"ל, וכמדומה שנתכוון לתרץ קושיתנו דלעיל דמאי שנא כתב זה מכתב שעל גביהן מה שהכריח להרמב"ם לפרש כדאמרן. והראב"ד משני לה שפיר דבשלמא האבנים והכתב שעל גביהן הכל מחלקי החשן ואינו נקרא חשן המשפט מבלעדן ובודאי דכלהו מעכבי שאם אין בחשן כל אותם הדברים לא מיקרי חשן ואיכא חיסור בגדים. אבל הכא בתר דגמר קרא כל מעשה החשן אמר הכתוב ונתת אל חשן המשפט את וכו' הרי דקרי ליה קרא חשן המשפט אפי' קודם שיתן בו אורים ותומים א"כ אינו מחשבון הבגדים ואין זה חיסור. ואע"ג דכתיב ביה נמי הויה מ"מ הויה זו באפי נפשה ולא גרעה מידי מהח' בגדים, וי"ל דהויה זו למימרא דכל דלית ביה הכי אין דינו של כהן גדול להיות כאהרן לגמרי אע"ג דכהן גדול הוא, ותמצא דכי חסר זה חסר נמי שמן המשחה ואין דינו כאהרן לגמרי שאינו מביא פר הבא על כל המצוות כדתנן במגלה [דף ט ע"ב]".
עולה מדברי החסדי דוד שמפרש ככס"מ (ולא כאבן האזל) ועונה על חסרון או"ת ברש"י כראב"ד ששמות הקודש עצמם חסרו, אבל אינם מעכבים את החושן ואין בכך חסרון בגדים. וברמב"ם מפרש ככס"מ.
עולה מדברי כל הראשונים שחסרון אבנים בחושן וחסרון כתב על גביהן מעכב את החושן וגורם לכך שכהן גדול העובד יחשב כמחוסר בגדים. אולם חסרון שמות הקודש בכפליו נתון במחלוקת מתוס' משמע שמעכב אבל מרש"י והראב"ד משמע שאינו מעכב.
ח. יש להוסיף שעבודות יוה"כ כשרות בכהן גדול בלבד: עבודת יום הכיפורים כאמור ברמב"ם (הל' עבודת יום הכיפורים פ"א ה"ב): "עבודת כל חמש עשרה בהמות אלו הקריבין ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד, אחד כהן המשיח [המשוח] בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כהן גדול, וכן שאר העבודות של יום זה כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות הכל עשוי בכהן גדול נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו".
ונסתפקתי מה יעשו אם בגדי לבן של יוה"כ יש לו, ובבגדי זהב הוא מחוסר בגדים, האם יכול לעשות את עבודות פנים בבגדי לבן או לאו, ומה יהא הדין אם כשמונה לכהן גדול לא היו לו שמונה בגדים.
ט. לגבי המינוי פסק הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ד הי"ב): "וממנין כ"ג הוא ראש לכל הכהנים, ומושחין אותו בשמן המשחה, ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק וגו', ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד שנאמר אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים, כשם שמתרבה בשמן המשחה כך מתרבה בבגדים".
ובהלכה יג הוסיף: "כיצד מרבין אותו בבגדים, לובש שמנה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, וכשם שרבוי בגדים ז' כך משיחה בשמן שבעה יום אחר יום, ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה, או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשירה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר".
עולה שאם נתרבה בבגדים קודם יום הכיפורים יכול לעבוד אבל אם היה חסר אחד הבגדים כגון אבן ישפה מן החושן. אינו יכול לעבוד ביום הכיפורים. וביום הכיפורים שאין כהן גדול אין עבודת היום כלל.
י. לגבי תלות עבודת בגדי לבן בבגדי זהב לא מצאתי שיש תלות ביניהן.
בתוספתא (חולין פ"א הי"ז): נאמר: "כשר בכהן גדול פסול בכהן הדיוט, כשר בכהן הדיוט פסול בכהן גדול. כשר בבגדי זהב פסול בבגדי לבן כשר בבגדי לבן פסול בבגדי זהב".
ובאר החסדי דוד שהרישא של הברייתא מפורשת בזבחים (יז ע"ב) שכהן גדול חייב לעבוד בשמונה בגדים. וממשיך: "וסיפא איירי בכהן גדול ביה"כ שכל עבודת היום בבגדי לבן ואם נכנס בבגדי זהב פסל ושאר העבודות כגון תמידין בבגדי זהב ואם עבד בבגדי לבן פשיטא דהיינו חסור בגדים". כלומר כהן גדול שעבד עבודת בגדי זהב בבגדי לבן עובר משום מחוסר בגדים ועבודתו פסולה.
וכן בתוספתא (מנחות פ"א ה"ז): "עבד עבודת זהב בבגדי לבן ועבודת לבן בבגדי זהב ועבד עבודתו פסולה".
נראה מכאן שאם כך המצב ביום הכיפורים, אם הכהן הגדול נתמנה לפני יום הכיפורים בשמן המשחה או בשמונה בגדים הרי הוא נחשב ככהן גדול וניתן לעבוד עבודת כלי לבן בלבד, אבל שאר העבודות אינו יכול לעשות מפני שאין לו כלי זהב.