חבל נחלתו יט יח
סימן יח
הדלקת נרות בפנים בזמננו
שאלה[עריכה]
האם ראוי להדליק נר חנוכה בתוך הבית או בחוץ, ואם מדליקים מבפנים האם יש קפידא להדליק דוקא בזמן שקבעו חכמים?
תשובה[עריכה]
א. בשבת (כא ע"ב): "תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה – מניחה על שלחנו, ודיו. אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה1. ואי איכא מדורה – לא צריך, ואי אדם חשוב הוא, אף על גב דאיכא מדורה – צריך נר אחרת".
משמע שהמצוה היא להניחה מבחוץ ומי שגר בעליה מדליק בתוך העליה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ורק בשעת הסכנה שאינו יכול להדליק בחוץ מניחה על שולחנו, ואז קיים חיוב לנר נוסף להשתמש לאורה.
במגילת תענית (ליכטנשטיין, הסכוליון) מופיעה ברייתא דומה: "מצות הדלקתה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואם מתירא מן הגויים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו".
הברייתא ממגילת תענית מקשרת את זמן ההדלקה למקום שהוא על פתח ביתו מבחוץ ומחלקת בין שני מצבי סכנה: מתיירא מפני גויים וסכנה; בראשון מדליק על פתח ביתו מבפנים, ובשני על שולחנו.
ב. הרמב"ם (הל' מגילה וחנוכה פ"ד ה"ז) כתב:
"נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים, ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר".
והוסיף בהלכה ח: "בימי הסכנה מניח אדם נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים ואפילו הניחו על שולחנו דיו, וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורו, ואם היתה שם מדורה אינו צריך נר אחר, ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה צריך נר אחר".
הרמב"ם חילק את מצות ההדלקה לשתי הלכות הלכה אחת עוסקת בדין לכתחילה, והשניה בימי הסכנה. נראה ברמב"ם שזמן ההדלקה, בין מבפנים בין מבחוץ – זהה, כאמור בהלכה ה:
"אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה".
לפי הרמב"ם, גם אם מדליק בפנים צריך להדליק בשעה שקבעו חכמים, ואח"כ בטלה המצוה ואין לה תשלומין.
ג. בחידושי הריטב"א (שבת כא ע"ב) מבאר מצבים שאינו מדליק מבחוץ: "ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו. פי' לא סוף דבר סכנת נפשות דא"כ פשיטא דעל מצות עשה לא יהרג וכדאיתא לקמן במכילתין גבי תפילין (מ"ט א' עיין שם) וכדכתיבנא במסכת סנהדרין, אלא אפי' סכנת צער או איבה כמו בצרפת, ולכן פרש"י ז"ל כאן דהיינו מפני הפרסיים שלא היו מניחין להדליק נר בשום בית ביום ידוע של אידם וכדאמרינן התם (גיטין י"ז א') [אתא] חברא [שקל] שרגא, ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל שכשנושב רוח2 שאי אפשר להדליקה בחוץ מדליקה בפנים בביתו".
נראה ללמוד ממנו שלא רק סכנה אלא אף צער או איבה או חשש כיבוי בגלל רוח גם הוא מתיר הדלקה מבפנים או על שולחנו.
ד. בשו"ת הריב"ש (סי' קיא) בתשובתו הידועה לגבי נר חנוכה בבית כנסת משיב: "המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ, כדתנן (שבת כא:) בההיא דגמל טעון פשתן וכו'. וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא".
ה. נראה מן הריב"ש שכיון שמדליקה מבפנים הפרסומי ניסא צריך להיות דוקא לבני משפחתו וא"כ יוכל להדליק נר חנוכה בזמן שהוא פרסומי ניסא לבני משפחתו.
מספר ראשונים התייחסו לטעם ההדלקה בבית על אף שניתן להדליק בחוץ, חלקם כציון התופעה וחלק בתמיהה.
בעיטור (עשרת הדיברות – הלכות חנוכה דף קיד טור ד) כתב: "ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו ואחר שנהגו על הסכנה נהגו, ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו על פתחו". ומביאו בספר שבלי הלקט (ענין חנוכה סימן קפה).
וכן הראבי"ה (ח"ג הל' חנוכה סי' תתמג) באר: "פירוש בשעת הסכנה שגזרו על המצות, כדאמרינן בפרק כירה מהו לטלטלי שרגא דחנוכה מקמיה חברים בשבת וכו', והוא הדין סכנה אחריתי כגון אנו שאנו דרים בין הגוים ולהכי לא מדליק מבחוץ".
ובספר אהל מועד (שער מועד קטן דרך א) מציין: "ועכשיו נהגו להניחו על הפתח ומבפנים ואף על פי שאינו בשעת הסכנה".
והאור זרוע (ח"ב – הל' חנוכה סי' שכג) תמה: "וי"מ שעת הסכנה שגזרו שלא להדליק נרות של חנוכה והאידנא דליכא סכנה לא ידענא מאי טעמא אין אנו מדליקין בחצירות".
הראשונים שהבאנו מציינים שאין סיבה במקומם להדליק בתוך הבית, אלא ראוי להדליק בחוץ ובכ"ז הם מעידים שנהגו להדליק בפנים.
ואולי הסיבה שלא חזרו להדליק בחוץ היתה מפני שלא הגיעו בחו"ל באותם מקומות אל המנוחה, ועדיין במקומות אחרים או בזמנים אחרים היתה סכנה להדליק בחוץ, ולכן לא חזרו אל מקום ההדלקה עפ"י המצוה.
ו. דרכי משה (הקצר או"ח סי' תרעא אות ט) כתב: "נראה דבימי רבינו בעל הטור היה כן המנהג להדליק בפתח הבית ולכן כתב דאיכא היכרא וכן כתב בתולדות אדם וחוה נתיב ט' חלק א' (סא ב) וזה לשונו: ועתה נהגו להדליק מבפנים לפתח הסמוך לרשות הרבים ויש נוהגים להדליק מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבים ועוד דאין רגילין לקבוע מזוזה בפתח הפתוח לרשות הרבים משום גוים שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל עכ"ל ולזה איכא היכרא לעוברים ושבים אף על גב דמדליקין בפנים אבל בזמן הזה שמדליקין בבית החורף דהיינו בפנים ממש וידוע ששם ליכא היכרא לעוברים ושבים כלל אפילו אם יש לבית הרבה פתחים אין צריך להדליק רק באחד וכן הוא המנהג ונראה דמטעם זה אין נזהרין גם כן להדליק בטפח הסמוך לפתח דמה לי סמוך לפתח או רחוק ממנה מאחר שאין היכרא רק לבני אדם שהם בחדר שמדליקין שם והם יודעין דלשם חנוכה נדלק שם כן נראה לי".
עפ"י הד"מ יש נ"מ נוספת לכך שמדליקים בפנים שאין צריך להדליק בכל פתחי הבית משום החשד שכן כולם יודעים שמדליקים בפנים.
ז. הרמ"א בהגהתו (סי' תרעב ס"ב) הביא שכיון שמדליקים בפנים בדיעבד זמן ההדלקה אינו מעכב. וז"ל: "י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות)". ודבריו עפ"י תוספות (שבת כא ע"ב ד"ה דאי): "ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים" וכ"כ בטור (סי' תרעב).
נראה שלפחות בארצות בהן היה חשש סכנה, הפכו את ההדלקה בפנים לסדר הרגיל וכיון שפרסומי ניסא הוא רק לבני ביתו, אפשר להאריך את זמן הדלקת הנרות. ומנהג שהתחיל בגלל אונס הפך להיות מנהג קבוע ודחק את רגלי המצוה במאמרה כפי שקבעוה חז"ל. ובארצות המזרח לא נזקקו לכל הרחבת המנהג בשעת הסכנה והמשיכו כהלכות המצוה לכתחילה.
ח. השו"ע פסק: "ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין".
את הנימוק לפסקו כתב בבית יוסף (או"ח סי' תרעב): "ואהא דאמרינן דאי לא אדליק מדליק כתב הרא"ש (שם) אבל מכאן ואילך עבר הזמן הילכך אף על פי שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה ומשמע מדבריו דהיינו לכתחלה, אבל אם עבר ולא הדליק ידליק מספק וכן כתבו התוספות (שם ד"ה דאי) בשם ר"י פורת, ולא היה לו לרבינו לכתוב ודלא כהרמב"ם (פ"ד ה"ה) שכתב עבר זה הזמן אינו מדליק, מאחר שאף לדברי האומר מדליק אינו מדליק אלא מספק".
וקצת תמוה בשו"ע מדוע כתב שהיינו לכתחילה, הרי בב"י כתב שההדלקה לאחר הזמן היא מספק וכך היה ראוי לכתוב אף בשו"ע, וא"כ היא ללא ברכה כדין ספק ברכות להקל.
עכ"פ יצא לנו כי לפי הרמ"א כיון שמדליקים בפנים אין צורך להדליק בזמן הרשום בש"ס, ואילו לפי הב"י כיון שיש שני תירוצים בגמרא מלכתחילה צריך להדליק בזמן ובדיעבד אולי הלכה גם תירוץ זה.
ט. הט"ז (או"ח סי' תרעב ס"ק א) הביא מדברי המהרש"ל על חנוכה. וז"ל:
"עוד כתב שם רש"ל מיד כשהתחיל זמנו לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק ואם איחר הזמן אף שעשה המצוה שלא כתיקונ' מ"מ זמנו עד חצי הלילה שעדיין הוא פרסום הנס אבל אחר חצות עבר זמנו ולהקדים לא יתכן כלל בע"ש"...
בעולת שבת (סימן תרעב ס"ק א*) באר את דברי הרמ"א: "ומה שכתב שבזמן הזה וכו'. ומיהו יש להדליק כל זמן שבני הבית נעורים, ב"ח [סוף הסי'] בשם מהרש"ל [בהגהותיו לטור]".
נראה מדברי עולת שבת שמש"כ הט"ז בשם רש"ל עד חצי הלילה היינו בגלל בני ביתו שעבורם פרסומי ניסא כיון שמדליק בפנים.
י. המגן אברהם (סי' תרעב ס"ק ו) חיבר בין הטעם של הרמ"א לטעם של הב"י שלטעם הב"י משמע שאין לברך משום שהוא ספק, ורק לטעם של הרמ"א ניתן לברך לאחר שכלתה רגל מן השוק ופרסומי ניסא לבני ביתו. וז"ל: "כל הלילה. בב"י כתוב דהוי ספיקא דדינא ואם כן משמע שאין לברך אבל מדסתם בש"ע משמע דעתו שיברך ורש"ל כתב דוקא עד חצות וא"כ אחר חצות אין לברך, ובהג"מ כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפי' עד עמוד השחר עכ"ל וכן נ"ל להורות אבל אם ישנים אין לברך עליהם".
וכן אליה רבה (סי' תרעב ס"ק ג) הביא: "כל זמן שבני בית נעורים אפילו עד עמוד השחר, אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה (מג"א סק"ו)".
הפרי חדש (סע' ב) הקשה על שיעור חצי הלילה של הרש"ל ודחה אותו וסובר כב"י, אולם מדגיש שלכאורה לפי הב"י אם מדליק לאחר שכלתה רגל מן השוק – מדליק ללא ברכה, כיון שהדלקה זו היא מספק. אולם בסוף מקבל את דעת התוס' שמדליק בברכה כל הלילה.
וסיכם המשנה ברורה לפי דעת הרמ"א בס"ק ט: "שבזמן הזה שמדליקין בפנים – ר"ל וא"כ ההיכר הוא רק לב"ב". יכול להדליק "כל הלילה – עד עמוד השחר ובברכה והיינו דוקא אם בני הבית נעורים אבל אם ישנים אין ברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה" (שם ס"ק יא).
יא. אחרוני דורנו עמדו אף הם על השאלה: מדוע מדליקים בפנים אם ניתן להדליק בחוץ הרי אין בימינו שעת סכנה.
כתב על כך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' סו) ולא הביא טעם מספיק אלא מחמת הרוח (עי' לעיל בסדר ר"ע גאון וריטב"א) והביא מתשו' שאילת יעבץ על הדלקה בפנס (=אקואריום) וכתב שזהו הידור מצוה ולא חיוב, וסיים: "והנה עכשיו בזה"ז ל"ה שעת הסכנה חלילה רק מיקרי שרבו הליצים מדליקין בפנים אצל הפתח וכו' עכ"ל, וכל זה מתאים עם הרמז שיש בדבר הזה כמבואר בסה"ק בני יששכר (כסלו טבת מאמר ג') בשם ס' עוללת אפרים, דהנה אמרו רז"ל (בברכות) אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' פזר שנאמר יש מפזר וכו' ואם ראית דור וכו' כנס שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתיך, לפיכך דורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניהם היו מניחים נ"ח הרומז לתורה אור מבחוץ ע"ד יפוצו מעיינותיך חוצה, אבל הדורות הללו שנתמעטה התורה ולומדי' וכו' וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה ואדרבה אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומה מפני הקמים עליו ויקימו עליו עדי שקר וכו' המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות מניח נר חנוכה בביתו ודיו להשיב מעון אנשי ביתו לבד עכ"ל העוללות אפרים, והבני יששכר הוסיף בטעמא לשבח לפרש לשון הש"ס בזה דבשעת הסכנה מניח על שלחנו ודיו עיין שם, והרי כל זה נכלל במפני הלצים שאיתא במג"ת כנ"ל, וכדכתיב (משלי ט – ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, ועי' (יבמות ס"ה ע"ב וערכין ט"ז ע"ב)".
"סו"ד מכל הנ"ל מצינו טעמים מספיקים ונכונים להנוהגים להדליק בפנים, ונזכה בקרוב להתגלות האור הגנוז בביאת גוא"צ בבי"א".
ונלע"ד שאין בדבריו כדי לתרץ את השאלה. שכן אם מבינים שהמצוה לכתחילה בחוץ ורק בשעת סכנה מדליק בפנים, מדוע להיתלות בנימוקים צדדיים להיפטר מהמצוה כמאמרה?!
וכן בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' סג) כתב (שם אות ה): "אולם כ"ז במקום דשכיחי גוים, אבל כשדרים בין ישראל בלבד ואין חשש היזק וסכנה, יש להדליק לכאורה בחוץ כפי שהוא מעיקר הדין. ואכן רבים מיקירי ארה"ק מדליקין בחוץ, וצריך עיון טעם המדליקין בפנים. ומצאתי בס' צפנת פענח על הרמב"ם (פ"א ממגילה ה"ג) שכתב לחדש דבהדלקת נר חנוכה איכא שתי מצוות, חדא עצם מצות ההדלקה, ועוד פרסום הנס, וכל זה קודם שבטלה מגילת תענית, אבל לאחר שבטלה מגילת תענית ולא נשאר אלא חנוכה ופורים וכמבואר בר"ה (חי ב), י"ל דלא נשאר אלא עיקר המצוה של הדלקה אבל מצות פרסומא ניסא בטלה, ולכן לא נהגו לפרסם וגם ברכת הרואה לא נהגו. ועיין עוד שם (פ"ג מחנוכה ה"ג) מש"כ בזה. ולפ"ז יש יסוד גדול מה שאין נוהגין להדליק בחוץ אפילו במקום דאפשר, כיון דבטלה מצות פרסומי ניסא".
אולם הרב גשטטנר ז"ל (בעל שו"ת להורות נתן) דוחה דברי הרוגצ'ובר: "אמנם באמת מוכח בש"ס דאף לאחר שבטלה מגילת תענית איכא מצוה בפרסומי ניסא. דהא בשבת (כג ב) אמר רבא נר חנוכה וקדוש היום נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא, הרי דאף בזמן רבא איכא משום פרסומי ניסא, וכן קיי"ל בשו"ע (סי' תרע"ח). ובלא"ה קשיא דמה ההוכחה לומר דאחר שבטלה מגילת תענית ליכא משום פרסומי ניסא, והלא בש"ס ר"ה (יח ב) אמרו דחנוכה לא בטלה משום דמפרסמי ניסא, ומנלן לומר דטעם זה מהני רק שיישאר גוף מצות ההדלקה ולא מצות הפרסום. הן אמת שרש"י מפרש שם "דמפרסם ניסא כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו" ,ולא פירש כפשוטו דשאני חנוכה דאיכא פרסומי ניסא וכמו שאמרו בש"ס שבת – ברם נראה דרש"י הוכרח לפרש כן, דאל"כ הלא גם שאר ימים טובים הכתובים במגילת תענית איכא פרסומי ניסא שהרי כולם נתקנו משום נס וכפירש"י שם ד"ה בטלה מג"ת, ומאי שנא חנוכה. וע"כ צריך לפרש דהמצוה גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות. אבל שפיר יתכן דכיון דהניחו לחנוכה כמצותה ולא בטלוה, שוב לא נתבטל שום חלק ממצותה, וגם בזמן הזה איכא מצוה של פרסומי ניסא וכדמוכח בהדיא מהך דשבת הנ"ל".
ומנהג ירושלים עפ"י תלמידי הגר"א להדליק על פתח ביתו מבחוץ. וכן בתשובת הרב בנימין זילבר זצ"ל (אוצרות ירושלים חלק רעד) סיכם: "סוף דבר דבזמן שאין סכנה חזר דינו כמו בעיקר דינא דש"ס ופוסקים וזה דעת כל הראשונים והאחרונים (ההדגשה במקור) וכמפורש בדברי בעל העיטור והתניא והשב"ל הנ"ל דמי שיכול להניחה מבחוץ מניחו מבחוץ, דלפעמים א"א דהגוים יגנבו כמו שכתוב בדברי רי"ו הנ"ל".
ויש עוד מן האחרונים שריכזו ואספו את דעות הפוסקים על חיוב ההדלקה בחוץ. (הרב אברהם יצחק הופמן, העמק (ירושלים) כו; הרב יואל כהן, אור ישראל (מאנסי) כו, תשס"ב; הרב יצחק מאיר ליברמן, פעמי יעקב לד, תשנ"ו).
אמנם יש להעיר שאם אמנם נקבל זאת להלכה בימינו צריך גם להקפיד בזמן ההדלקה בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, והמדליק יותר מחצי שעה אח"כ ידליק ללא ברכה שכן אינו עושה זאת רק מחמת תירוץ הר"י פורת בתוס' שאולי חובת ההדלקה אינה דוקא בשקיעה"ח אלא נאמרה לשיעורא.
מסקנה[עריכה]
בימינו, בארץ ישראל, צריך להדליק נר חנוכה דוקא בחוץ על פתח ביתו כעיקר המצוה. וכמו"כ צריך להדליק בזמנה בעת שקיעת החמה או צאת הכוכבים והמדליקים יותר מאוחר ידליקו ללא ברכה.
הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן
מדבריך עולה שהתקנה להדליק על שולחנו היתה רק בשעת הסכנה וכשאין סכנה אין מקום כלל להדליק בתוך הבית. אכן הצדק עמך שלכתחילה ראוי להדליק על פתח הבית בחוץ, אך יש לסנגר על המדליק בתוך הבית שגם הוא יוצא יד"ח גם כשאין סכנה. הדבר רלבנטי מאוד לדרים בקומות העליונות מעל עשרים אמה, והיום רוב הבניינים הנבנים בערים גבוהים יותר ואין אפשרות שכולם ידליקו על פתח הבניין למטה, כדמשמע משיטת התוס' בשבת (כא, ב). ועל פתח הדירה בחדר המדרגות, כדמשמע משיטת רש"י שם, אין כלל פרסומי ניסא, כי כולם משתמשים במעליות וכמעט שלא עולים במדרגות, אין ברירה אלא להדליק בתוך הבית למרות שאין סכנה. שהרי לא ייתכן לומר שהתקנה המקורית היתה להדליק רק על פתח הבית מבחוץ וכל מקום אחר אינו בכלל התקנה, שא"כ איך תקנו בשעת הסכנה להדליק על שולחנו ויוצא, הרי אין זו הדלקת נר חנוכה כלל, ובשעת השמד היה צריך למסור את הנפש על קיום המצוה כתיקונה בחוץ דווקא כדין ערקתא דמסאנא (ר' ב"ח סי' תרעא ד"ה ובשעת) ולא היה מקום לתקן תקנה חדשה השונה מהותית מהתקנה המקורית. אלא על כרחך כבר בתקנה הראשונה היתה אפשרות, אם כי בדרגה שניה, להדליק גם בתוך הבית, שאינה אלא שינוי מקום בלבד, אלא שהמצוה לכתחילה היא על פתח הבית בחוץ כדי שיהיה פירסומא ניסא גדול ככל האפשר. וכשאי אפשר מותר להדליק גם לכתחילה בתוך הבית.
ובאשר למאחר להדליק, אין ספק שלכתחילה זמן ההדלקה הוא מיד עם השקיעה, כפי שתקנו חז"ל, אך בדיעבד גם מי שהדליק מאוחר יותר יוצא ויכול גם לברך, כי מסתבר שבימינו השיעור של "עד שתכלה רגל מן השוק" הוא מאוחר יותר.