חבל נחלתו יח מא
סימן מא- מחיקת כתב שעל גבי מצבה
שאלה[עריכה]
אדם נפטר, וכתבו על קברו שם אביו ושם אמו. כיון שאביו נפטר לפני בעל המצבה ואמו עדיין היתה בחיים בעת פטירתו, כתבו על אביו: 'ז"ל' ועל אמו: 'תבלח"א'. לאחר מספר שנים גם האם נפטרה, ובניה שאלו האם ראוי לתקן את הכתוב על גבי מצבת הבן, שכן עתה הכיתוב אינו אמת, והאם אין חשש לעין הרע וכד'.
תשובה[עריכה]
א. צריך לברר: א) האם מותר למחוק, ובאיזה אופן – כתב שעל גבי מצבה. ב) האם יש צורך במקרה זה למחוק.
ב. צריך לדון אם מצבה על גבי קבר אסורה בהנאה. ויש בכך מחלוקת בראשונים.
הטור (יו"ד סי' שסד) כתב: "וגם לישב על הקבר אסור ועל האבנים שמכסין בו הקבר או על עפר הקבר דכולהו כתלוש ולבסוף חיברו דמי, וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אוסר לישב על האבן שאינו נחשב מן הקבר אלא ציון שנותנים עליו אח"כ".
היינו הטור כתב שיש אומרים שהמצבה חלק מהקבר ואסורה בהנאה וכן אסור לישב עליה (וגם מצד ביזוי המת), ועי' פתחי תשובה (ס"ק ב).
הבית יוסף (יו"ד סי' שסד) הביא בבדק הבית: "כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רצו) שאלת אם מותר לישב על המצבות שעל הקברות שרוב בני אדם אינם נזהרין בכך, והשיב מסתברא שהוא מותר לפי שאין מניחין אותם מצבות עכשיו אלא לכבוד בעלמא ומה שנוהגים לישב עליהם מוכיח על כך והרי אלו כמתנין עליהם שלא נאסרו לישיבה אלא לכבוד בעלמא עכ"ל".
ובהמשך כתב בשם האור זרוע: "ובתשובה כתב דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה ומתוך כך אסר למכור מצבה שנשברה ולפי דבריו אסור להשען על המצבה ואם כן אסור לדרוך על גבי (בית) הקברות משום דאסור בהנאה עכ"ל. ולענין הלכה בדברים שהרא"ש חלוק עליו נקטינן כהרא"ש".
ובדרכי משה (הקצר יו"ד סי' שסד ס"ק ב) העיר על הב"י: "וכן הוא בתשובת הרשב"א (ח"א) סימן רצ"ו (=שהובאה בב"י) וצריך עיון דבסימן תקל"ז כתב דמצבה אסור בהנאה"...
והפרישה (יו"ד סי' שסד ס"ק ד) כתב: "וגם לישב על הקבר אסור. וכן העולם נהגו איסור. מורי ורבי (מהרש"ל בהגהותיו לטור)".
ולגבי דעת הרא"ש כתב הפרישה (ס"ק ה): "לא היה אוסר לישב על האבן שאינו נחשב מן הקבר. שאילו היה נחשב מן הקבר היה אסור משום קבר בנין אבל לישב על העפר של קבר מותר בלאו הכי דלא נקרא תלוש כמו שכתב לפני זה. ב"י".
ופסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שסד ס"א): "קבר של בנין, אסור בהנאה; אבל קרקע עולם של קבר, אינו נאסר".
ורמ"א הגיה: "וי"א דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו, דהוי תלוש ולבסוף חברו, אסור בהנאה (טור בשם הר"ר ישעיה). ויש אוסרין עוד לישב על האבן שנותנין על הקבר למצבה (גם זו בשמו וכ"כ הגהות אשיר"י בשם אור זרוע פרק אלו מגלחין). ויש חולקים ומתירים (טור בשם הרא"ש)... ".
והעיר הש"ך (ס"ק ג): "ויש אוסרים עוד כו' – וכתב בהגהת אשר"י דאסור למכור מצבה שנשברה ואסור להשען על המצבה ואסור לדרוך ע"ג הקברים דאסור בהנאה וכתב הב"ח שכן נוהגין איסור". וכן הפתחי תשובה (ס"ק ג) הביא בשם תשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תשמ"א) שכתב שאנו נוהגים בזה להחמיר שגם המצבה היא בכלל איסור הנאה. וכ"כ הברכ"י בס"ק א והו"ד בפ"ת (ס"ק ג) שאסור למכור מצבות.
עפי"ז מחיקה ששוברת חלק מהמצבה אסורה1. וע"ע בדבר איסור הנאה במצבה בשו"ת יביע אומר (ח"ז – יו"ד סימן לג).
ג. בשו"ת שארית שמחה (סי' לז) דן במחיקת כתב שעל גבי מצבה כדי לכתוב עליו דברים נוספים וכל דיונו עוסק במחיקת פסוקים וד"ת, אבל אינו עוסק בעצם מחיקת הכתוב על מצבה. והפנה שם לשו"ת דודאי השדה (סי' כז) שדן בפינוי בית קברות ומה לעשות עם המצבות אולם גם זה לא שייך לדיון שלפנינו. בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' קעא) מורה להשליך מצבה שנכתבו עליה תאריכים כתב נוכרי, ובשאלה שלפניה אסר להניח טיט על גבי מצבה שהונח עליה חקיקה בולטת של תמונת הנפטר. אולם גם הדיון בתשובות המהר"ם שיק הוא רק מבחינת האיסור בתמונה וכתיבה בלועזית על גבי מצבות, ולא מטעם איסור הנאה ממצבה.
ד. לגבי מחיקת כתב נראה שאם מוחק כתב בולט יש בכך בעיה של פגיעה במצבה – ואף שאין בכך הנאה, בדרך כלל באיסורי הנאה לא מתירים זאת כגון לחתוך קיסם מדפנות סוכה וכד'. אולם עפ"י הגמ' בהוריות (יג ע"ב) עולה שאין לקרוא כתב שעל גבי מצבה. וכך פסק בקיצור שולחן ערוך (סי' קכח סו"ס יג): "הקורא כתב שעל גבי המצבה אם הוא כתב בולט קשה לשכחה. וסגולה לומר אהבה רבה עד וליחדך באהבה". ולכן רוב המצבות עם כתב חקוק, ולא עם כתב בולט ועל כן הפתרון הטוב במצבות כאלה אשר רוצים למחוק דבר מה, הוא למלאות את החרוט במצבה, למלאות ולצבוע מעליה.
ה. בילקוט יוסף (ביקור חולים ואבלות סימן נ' – דיני המצבה סעיף ז) דן שאין ראוי לכתוב על המצבות תאריכים לועזיים. ומסיק: "אם עברו וכתבו על המצבה את התאריך לועזי, ראוי להסיר את המצבה מעל הקבר, או לכל הפחות לטוח אותה בטיט הנדבק מאד, לבל יפול ממנה, ולכתוב על זה התאריך העברי בלבד". ורואים שהתיר לטוח את התאריך הלועזי אבל על הקצעת כתב בולט לא דיבר.
ונראה כי הקצעת כתב בולט היא בעייתית אף שאין בה הנאה, אבל מילוי כתב שקוע מותר אף במצבה.
ו. נדון עתה בעצם החיוב למחוק את הכתוב על המצבה – כדי להתאימה למציאות עתה או מחמת עין הרע.
אין זה נראה שיש חיוב למחוק מה שהיה אמת ועתה אינו אמת כמו תבלח"א וכד'. כיון שרצו בשעת הנחת המצבה להזכיר שם אביו ואמו על המצבה, היה בכך אז טעם לפגם בכתיבה על האב ז"ל ועל האם להשאירה בלא התיחסות לכך, אבל עתה לאחר שנפטרה אין מיתת האם משנה מאומה. ואין נראה שיש בכך עין הרע לצאצאים או ליורשים וכד'.
בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' לא) מסיק שמותר להכין מצבה אחת לשני אנשים אע"פ שהאחד חי ואין בכך משום הקדמת פורענות לשני שכבי' יש מצבה מוכנה לו ואין שמו רשום על המצבה.
ז. וכן בשו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן קיב) דן בענין מחיקת שם שהוסיפו לחולה בחוליו ולא הועיל שינוי השם לרפואתו וטעו וכתבו אותו על המצבה. וז"ל: "ולענין שאילתן לענין לכתוב על המצבה ודאי כי לכתחילה יש לכתוב רק השם המובהק שלו והשם החדש כיון שלא עמד מחליו לא יכתבו וכמ"ש המבי"ט והבאים אחריו בפשיטות. ומ"מ כאן לדידן כיון שכבר טעו וכתבו אם אפשר לתקן בקל יתקנו ואם לאו אפשר לכסות או לקלוף השם "חיים" עד שירויח לו ואז יתקן ואם גם זאת קשה לי' אז יניח הדבר כמו שהוא כי דבר רחוק שיצא מזה מכשול, ויפה ציין לשו"ת חוט השני (סי' ט') דממה שיקראו על המצבה לא יצא מזה מכשול ואין זה בכלל איסור שצריך לחוש משום לפנ"ע"...
ח. ואמנם לא מדין איסור הנאה אלא מצד כבוד המת כתב בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' קכד) שאין למחוק שום צורה אפילו היא תמוהה מקברי קדמונים וז"ל: "אשר שאלת בהיותך על ציוני ק"ז הגמהר"ם ובנו הגרש"י בעיר פדווא איטאליא ולתמיהתך ראית על ב' המצבות של אב ובנו תמונת חתול, והיית שם אצל רב העיר דשם וקרא לו מתוך קונטרס מכתב איטלקי כמה ענינים ממשפחת קאצנעלבוגן "משפחת מהר"ם ובנו הנ"ל"ובתוך הדברים כתוב שם שחותמם של משפחת קאצנעלבוגן היה חתול ואמרת לו להרב הנ"ל שחתול בלשון אשכנז ואידיש הוא קאץ ולכן אולי יש לו שייכות עם השם שלהם או השם היה כן עבור הטבעת החותם שלהם הוא לא ידע כלום"...
ומסיק: "ונראה להוסיף דמה"ט ציירו הסימן כיון שאז עדיין לא היה להם שם משפחה ואם היו כותבין סתם ר' מאיר או ר' שמואל לא היו יודעין מי הוא זה וגם אם היו כותבין על המצבה ר' מאיר חתול אדרבה הי' זה לתמהון או לבזיון שקראו אותו חתול וכדי לציין ציון של מי הוא היו צריכין לחתום בחתימתו שזה היתה חתימתו וידעו כולם שזה ר"מ שחתימתו חתול ובזה יש לומר דשוב לאחר זמן המשפחה אחריהם שינוי שמם לקאצנאלנבויגען שזה היה להם לכבוד כמו שכתב הרמב"ן למשפחת בן עזרא וכיוצא שהי' זה שוב לכבוד ראשי המשפחה שלהם כנלפענ"ד".
"היוצא מכל זה דאין לשנות כלום מה שראה על המצבות ואין זה בכלל תמהון לב אם היה באמת נחרת על המצבה ציור כעין חתול שזה להכיר מי הוא המשפחה ואיזה ר"מ ישכון אור שמה".
מסקנה[עריכה]
נראה שאין צורך למחוק את הכתוב על גבי מצבה 'תבלח"א' או 'תחי' ', ואין בכך שום פחיתות כבוד או חשש עין הרע בהשארת המילים על גבי המצבה, ואם בכ"ז רוצים למוחקם כדאי למלאות מילה זו ולא לקלוף ולהקציע את הכתב.2