חבל נחלתו יח לו
סימן לו- חילול מעשר שני באקראי על סוכר
שאלה1
הביאו לאדם פירות טבל. הוא רוצה לאוכלם עתה, האם כדי לאוכלם מיד, הוא צריך ליחד מטבע למעשר שני, ואותה אח"כ לכלות או לחללה על סוכר ולאבדו או שיכול לחלל מעשר שני שלפניו ישירות על כפית סוכר ולאבדה?
תשובה
[עריכה]א. פסק הרמב"ם (הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ב ה"ב):
"מדת חסידות שפודין מע"ש בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית, והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה, לא יהיה זה חמור מן הקודש ומשליך הפרוטה לים הגדול".
והוסיף הרמב"ם בהלכה ג:
"וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות ה"ז מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים, כפדיון נטע רבעי בזה"ז כמו שבארנו בהלכות איסורי מאכלות".
היינו הרמב"ם סובר שמידת חסידות לפדות מעשר שני בשוויו, אולם עפ"י הגאונים מותר אף שווה מנה בפרוטה. עוד מלמד הרמב"ם שניתן לחלל פירות מעשר שני על פירות בשווי פרוטה ולאבדם מן העולם כדי שלא יהיו תקלה.
ב. אמנם הראב"ד השיג: "א"א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה"ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח"ל שעשאו כדמאי".
מהר"י קורקוס מסביר שישנן שתי מחלוקות בין הרמב"ם לראב"ד. האחת האם חיוב מעשר שני בימינו מן התורה (ראב"ד) או רק מדרבנן (רמב"ם). ומחלוקת שניה האם מותר לחלל מעשר שני על פירות (רמב"ם) או שחייבים רק על מעות (ראב"ד). ולכן הראב"ד מתיר לחלל פירות על פירות רק במעשר שני של חו"ל שהוא מדרבנן.
ג. וכך פסק הרמב"ם לשיטתו, בענין חילול מעשר שני בזמן הבית (פ"ד ה"ב): "וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות, יעלו הפירות השניות ויאכלו בירושלים, ולא יחלל ממין על שאינו מינו ולא מן היפה על הרע ואפילו באותו המין ואם חילל הרי הן מחוללות". וא"כ מין על שאינו מינו מותר אך בדיעבד בזמן הבית.
והראב"ד השיג לשיטתו: "א"א והראשונים לא יצאו לחולין ויעלו גם הם, ולעולם פירות הראשונים של מעשר אינם מתחללין אלא על הכסף ואפילו דיעבד משמעתא דמסכת סוכה פרק לולב הגזול ופרי שני נמי דיעבד אין לכתחלה לא אלא בדמאי דמחלל לכתחלה".
נושאי הכלים נשאו ונתנו בדעות הרמב"ם והראב"ד. וכתבו שהסוגיא בסוף סוכה מסייעת לראב"ד (רדב"ז ומהר"י קורקוס), והרדב"ז הביא ברייתא המסייעת לשיטת הרמב"ם, ובאר שהרמב"ם הסיק ופסק לפי אותה ברייתא.
ד. וכך סיכם הישועות מלכו (הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ד ה"ב) את דעת הרמב"ם: "הנה דעת רבינו דיכול לחלל מע"ש אפי' לכתחילה על פירות אלא דוקא על מינו אבל לא על שאינו מינו, ובדיעבד מחולל מיהו דוקא על אוכל אבל בדבר שאינו אוכל לא, אלא דוקא בכסף שיש בו צורה כמבואר בהלכה ט', ונראה דלאו דוקא פירות מעשר אלא אפי' כסף מעשר דוקא על מטבע או אוכל אבל לא על דבר שאינו אוכל דדוקא על אוכל מתחלל כדילפינן מקרא דונתת הכסף אבל בדבר שאינו אוכל לא...
וכן פסק בדרך אמונה (הל' מעשר שני פ"ד ה"ב) שלשיטת הרמב"ם מותר לחלל פירות על פירות לא מדרך פדיון אלא מדרך קניה, ודוקא על מינו ובדיעבד אף שלא במינו ורק על פרי הנאכל ולא כלי וכד'. ויכול לחלל או על פרי או על כסף צורה. ובענין חילול על פרי שאינו מינו כתב בדרך אמונה שהאיסור לכך מדרבנן.
ה. וכתב בדרך אמונה בסעיף יז: "ואם חילל הרי הן מחוללות. דמדאורייתא מותר ולכן בזה"ז שמותר גם שוה מנה על פרוטה התיר רבנו לעיל פ"ב ה"ג גם לכתחלה לחלל על מין אחר אבל פרי שני על כסף או על פרי אסור אף בזה"ז וכן כסף על כסף אסור אף בזה"ז ואם חילל מחולל כדלקמן, וכ"ז דעת רבנו. אבל דעת הראב"ד דפרי ראשון של מע"ש אין מתחלל על הפירות רק על המעות והוא מה"ת ולכן אף בדמאי לא מהני אף בזה"ז, ואפי' דיעבד אם חילל לא יצאו הפירות הראשונים לחולין. ומ"מ גם הפרי השני נתפס בקדושה ופרי שני מתחלל על הפירות בדיעבד אפי' חוץ לירושלים אבל לכתחלה אסור מדרבנן ובדמאי מותר לכתחלה וכן במע"ש של חו"ל שעשאוהו כדמאי, ודוקא במינו כדי שלא יהא ניכר כ"כ שחילל על פירות אבל שלא במינו דווקא בדיעבד".
ומסיק: "ולמעשה יש להחמיר שלא לחלל גם פרי ראשון על פירות גם בזה"ז כיון שלדעת הראב"ד גם דיעבד לא מהני (חזו"א דמאי סי' ט' סק"י) וכן דעת הסמ"ג וכן הסכים הגר"א, וכן אין לחלל מעות על פירות וכשנתמלא כל המטבע כסף של מע"ש בזה"ז יחללנו על נחשת כיון שהוא מדוחק כדלקמן ה"ז, ובכפתור ופרח כתב שכן נהגו".
ובציון הלכה הביא עוד ראשונים ואחרונים שהסכימו עם שיטת הראב"ד וע"כ סמך עליה לגמרי (ועיקרי הדברים פסק אף בפ"ב ה"ג).
בכרך יא מספרי (סי' מג) דנתי לגבי ביעור מעשר שני של חילול המטבע שנאספו בה פרוטות של מעשר שני על סוכר והסברתי שאין לעשות כן אלא לחלל על פרי אחר ולבערו ועדיף לפי דבר דרך אמונה לחלל דוקא על מטבע אחרת פחותה בערכה ולבערה מן העולם. ולכן גם במקרה שלפנינו מן הראוי לחלל את המעשר שני על מטבע ואותה לשמור לחילולים אחרים או לבער אותה ולא לחלל על סוכר.
מסקנה
[עריכה]אין לחלל ישירות על פרי אחר, אלא דוקא על מטבע, ואותה ניתן לשמור לחילולים נוספים או לבערה גופה מן העולם כדי שלא יכשלו בה. ובכל אופן ראוי שלא לחלל על סוכר כפי שבואר בתשובתי בחלק יא.