חבל נחלתו יח כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יח · כו · >>

סימן כו- בריתי שלום – וא"ו קטיעא

שאלה

ספר תורה שנכתב בו "בריתי שלום" (במדבר כה, יב) ללא שום שינויים באות וא"ו, האם הספר כשר?

א. המקור על כך שהוא"ו קטועה

נאמר בקידושין (סו ע"ב): "בעל מום דעבודתו פסולה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב! אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא".

מבואר כי לפני רב נחמן הוא"ו של שלום היתה קטועה (להלן נעמוד על אופן הכתיבה).

וכן ברבינו בחיי (במדבר כה, יב) כתב: "וע"ד המדרש: 'הנני נותן לו את בריתי שלום', וא"ו דשלום קטיעא, ללמדך שאין הברית לכהן אלא כשהוא שלם בלא מום, אבל אם חסר פסול, כך דרשו בקידושין (סו, ב) פרק האומר. וכן מצינו במסורת: וא"ו דשלום זעירי".

וכן בעל הטורים (במדבר כה, יב): "את בריתי שלום. שלים כתיב והיא ו' קטיעא בפ"ג דקידושין (סו ב) כשהוא שלם... ד"א ו' קטיעא"...

ובמשיבת נפש (במדבר כה, יב): "הנני נתן לו את בריתי שלום. כתי' ו' קטנה כמו שהיא חסירה, ונכתב בריתי שלם. ללמדינו שאם הוא בעל מום ועבד עבודה שהיא פסולה מה שאין כן בבן גרושה וחלוצה שאם עבר ועבד עבודתו כשירה פ' האומר בקידושין".

ב. צורת וא"ו קטיעה

על צורת הוא"ו הקטועה מחלוקת גדולה בין הפוסקים. רבנו בחיי כתב שעפ"י המסורה הוא"ו היא קטנה כלומר אות וא"ו כדרכה אולם קטנה מיתר אותיות ספר התורה שמונח לפניו, וכ"נ ממשיבת נפש.

אמנם בחידושי הריטב"א (קידושין שם) אומר: "וא"ו דשלום קטיעא היא. נראה פירושו שכרות בינתים, דאי לא הוה ליה למימר זעירתא היא, ונפקא מינה לספר תורה, ויש להגיה בכל הספרים שלנו שכתובה כדרכו".

למדנו מדברי הריטב"א שרגל הוא"ו קטועה באמצעה, היינו ראש הרגל וקצהו התחתון נכתבים ובאמצע חלק, ואינה וא"ו זעירה כפי שכתב רבנו בחיי, כמו"כ הריטב"א סבור שצריך להגיה ולתקן בכל ספרי התורה.

אולם בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת פנחס, בן דורו של הריטב"א) כתב: "ולכן כתיב בריתי שלום הו"ו קטיעא, כמו שאמרו ו"ו דשלום קטיעא היא, והיא יו"ד רוצה לומר שלא ימות וזכה לחיים נצחיים". וכן משמע בבעל הטורים. וכן המהרש"א בחידושי אגדות (קידושין סו ע"ב) כתב שהיא בצורת אות יו"ד: "וי"ו דשלום קטיעא וכו'. דה"ל הוי"ו קטיעא כיו"ד וקרינן שלים שהוא תרגומו של תמים היפך בעל מום וק"ל".

עד עתה ראינו שלוש צורות לוא"ו זו: וא"ו זעירה. וא"ו שרגלה קטועה. וא"ו חסרת רגל ארוכה אלא נראית כיו"ד. בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רצד) נותן צורה רביעית לוא"ו קטיעא: "וטעם וא"ו דאת בריתי שלום. מפורש הוא בקדושין בפרק האומר (ס"ו ע"ב) דאמרי' הכי ובעל מום דעבודתו פסולה מנא לן. אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק וא"ו דשלום קטיעה היא. (הג"ה אמ"ה וא"ו קטיעא ר"ל חתוכה לשנים עד שנראית כשני יודין זה למעלה מזה)".

המנחת שי (במדבר שם) כתב:

"את בריתי שָלוֹם: במקרא1 גדולה וי"ו זו קטנה, ובגליון כתו' וי"ו זוטא והיא חד מאלפ"א בית"א דאותיות קטנות, ע"כ. וכן היא כתובה בריש מסרה רבתא שבדפוס. גם במסורת כ"י ריש פ' חיי שרה ראיתיה נמנית עם אותיות קטנות, אך לא מצאתי כן בספרים אחרים כ"י ומסרותיהם, רק מסרו כאן ל' וי"ו קטיעא, ע"כ. והכי אמרי' בפ"ג דקדושין, בעל מום דעבודתו פסולה מ"ל, אמר רב יהודה אמ' שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר, והא שלום כתיב, אמר רב נחמן, וי"ו דשלום קטיעא היא, ע"כ. פי' לא קטנה כשאר אותיות קטנות שבתורה, רק גדולה כשאר אותיות אלא שרגלה קצר כזה, שלום, וכן שמעתי בשם הריטב"א ז"ל. ואפשר שזו היא ג"כ כוונת הרמ"ה ז"ל שכתב כמאן דקטעוה בפלגיה, כמ"ש בריש פ' וישב. גם ר' אליה המדקדק במאמ' ט' ממסורת המסורת פי' קצוצה מעט מלמטה. ובעל א"ת (=אור תורה) ראה תמונה אחרת לנגד עיניו בספר מוגה כזו, שלום, דהיינו שחתכוה לשנים, ועדיין שני החצאי' שם, ונתיישב בה לפרש כן לשון וי"ו קטיעא דגמרין, ופי' הרמ"ה ז"ל. והביא ג"כ לשון אחר מהריטב"א ז"ל, נראה כמסכים לדעתו, וזהו, וא"ו דשלו' קטיעא היא, נר' פירושו שכרותה בנתים, דאי לא היל"ל זעירתא היא, ונפקא מינה לס"ת, ויש להגיה כל הספרי' שכתו' כדרכו, עכ"ל. ובאמת שכן ראיתי גם אני בס"ת קדמון מספרד כצורה השנית, אבל בכמה ס"ת אחרי' כתובה כצורה הראשונה. ואף פי' הריטב"א ז"ל דסליקנא מיניה אפשר שיובן כן".

עולה מדבריו שמסתפק איך צריכה להיות הוא"ו קטיעא ומביא מספר אפשרויות, ולא מכריע.

ג. עקרונות הכתיבה באותיות מיוחדות

על היחס לשינויים בין המקורות באותיות מסוימות ומיוחדות. כתב הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ז ה"ח ו-ט): "ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה, וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה".

"כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקונן או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר כשר".

וכן המאירי בספרו קרית ספר (מאמר ב חלק ג) כתב: "ומעתה צריכין אנו לברר בענין חסרות ויתרות האיך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו ע"ה לספרי המסורת הקדומים שחברו חכמי הלשון והספרים המדוייקים, והוא שבמדרשי רבותינו מצינו... וכן את בריתי שלום אמרו רבותינו ע"ה וי"ו דשלום קטיעה היא, ובספרי המסורת לא כתבוהו באותיות קטנות והרבה כיוצא באלו". עולה שדעות שונות וחלוקות בכתיבת הרבה אותיות בתורה, וביניהם הוא"ו של בריתי שלום שבמסורה שהיתה לפני המאירי לא נכתב עליה כלל, בעוד שבש"ס כתוב שהיא קטיעה.

משיב המאירי: "ולגדולי הדור ראיתי בענין הזה שכל שבא בתלמוד בדרך עקר ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה סומכין על דברי רבותינו כגון קרנות קרנת בסכות בסכת טוטפות טטפת סומכין על דין התלמוד, וכל שבא דרך מדרש סומכין על ס' המסרה. ואם מצינו מחלוקת בין ספרי המסרה סומכין על הרוב. וכמ"ש במס' סופרים ג' ס"ת היו בעזרה בא' מצאו מעון אלקי קדם ובב' מצאו מעונה וקיימו את הב' ובטלו את הא', בא' מצאו וישלח את זאטוטי ובב' מצאו נערי וקיימו הב' ובטלו הא'". ולגבי וא"ו של בריתי שלום אינו מפרט כיצד לנהוג למעשה.

ד. ההלכה למעשה

כתב בשו"ת רדב"ז2 (מכתב יד, ח"ח סימן קפא):

"שאלת: ממני ידידי אודיעך דעתי, על וא"ו דהנני נותן לו את בריתי שלום דנמצאת ברוב הספרים כדרכה כשאר ווי"ן, ואלו אנן בעינן דליהוי קטיעא כדאיתא בסוף פרק האומר בקדושין [ס"ו ע"ב]".

"תשובה: צריך לתקן הספרים ולעשות הוא"ו קטיעא, משום דכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שכל מלא וחסר דנפקא מינה לענין דינא כגון קרנות קרנת סוכת סוכות מתקן הספר תורה עפ"י התלמוד כיון שדקדקו בדבר, אעפ"י שיהיה כנגד המסורה, אבל מידי דלא נפקא מינה לענין דינא כגון פלגשים פלגשם כלות כלת, מתקנין הס"ת עפ"י המסורת או בתר רוב הספרים, וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת3 והכא נמי נפקא מינה לענין דינא דילפינן מינה לבעל מום פסול לעבודה ואם עבד עבודתו פסולה, דגרסינן בקדושין פרק האומר [קדושין ס"ו ע"ב] בעל מום דעבודתו פסולה מנא לן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, והא שלום כתיב, אמר רב נחמן וא"ו דשלום קטיעא היא ע"כ. הא קמן דמשום וא"ו קטיעא שמעינן דבעינן שיהיה שלם, דכתיב בתריה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. וכן כתב עלה הריטב"א ז"ל [שם ד"ה זה] דנפקא מינה לס"ת, ויש להגיה בכל הספרים שלנו שכתובה כדרכו עכ"ל, וצורת וא"ו קטיעא כתב הריטב"א ז"ל [שם] כרותה בנתיים, וכן בדקתי בספר שבא מפאס שהוא מדוקדק בתכלית הדקדוק והיא כרותה, אלא שהיא כרותה באלכסון כחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה וצורתה כצורת וא"ו ממש, אלא שהיא פסוקה באלכסון".

"וא"ת או שתהיה פסוקה באלכסון או פסוקה ממש מכל מקום שתי אותיות הן כשני יודי"ן ואין זו צורת וא"ו כיון שהיא חלוקה, ואנן קיל"ן כי אין בכל האותיות בעלי שני גופין אלא הה"א והקו"ף, וכיון שנחלקה פסולה, וי"ל שכך נאמרה הלכה שוא"ו זו תהיה קטיעא ומשונה משאר הווי"ן. אבל מסתברא לי שצריך שיהיה נראית כקטועה ולא קטועה ממש, אלא שיחבר בין שתי חתיכות הוא"ו בחוט דק כחוט השערה באופן שיהיו מחוברות והם גוף אחד ונראית כשתים, וכיון שכן נראה כאלו אין שם וא"ו וקרינן ביה שלם ולא בזמן שהוא חסר. וכן יש לדקדק מלשון הרמ"ה ז"ל שכתב כמאן דקטעוה בתרי פלגי ע"כ ולא כתב דקטעוה בתרי פלגי, אלא דמחזי כמאן דקטעוה בתרי פלגי".

"שוב ראיתי בתורה שכתב רבינו שם טוב גאון ז"ל בעל מגדל עוז, הוא"ו פסוקה לשתים ממש, ובספר שכתב ר' ישראל כתובה כדרכה והעביר עליה חוט של דיו כאילו חותך אותה, משמע דהוה קשיא ליה מה שהקשיתי למעלה דהוו להו שתי אותיות. והצורה היותר נכונה לדעתי הוא שתהיה פסוקה וחוט דק מחבר אותם וכדכתיבנא לעיל. ואי איפשר לצייר אותה קטנה ד' (אות ד' מיותרת לכאורה), אם כן הכי הוה ליה למימר וא"ו דשלום זעירא היא, אלא מדקאמר קטיעא היא משמע דכדרכה היא אלא שהיא קטיעא, וכן כתב הריטב"א ז"ל. ואף על גב דבעלי המסורה אמרו שהיא וא"ו זעירא תלמודא דידן פליג ומעייל באלפא ביתא באותיות קטנות, וא"ו דנפשו לא חיה, וכן כתובה במסורת של ר' שם טוב גאון בתורה שכתב הוא ז"ל, ואיפשר נמי דלא פליגי, ולחלק העליון קרי ליה וא"ו זעירא".

"עוד היה איפשר לצייר בה ציור אחר, והוא שאין לה חודה התחתון כשאר הווין שחודן התחתון דק כחודו של מחט, אלא כאלו נחתך חודה כאלו יש לה בית מושב והיא וא"ו שלימה אלא שחסר חודה כאלו נחתכה, כך עלה בדעתי לפרש תחילה. אלא דקשיא לי עלה דאם כן וא"ו שלימה היא ואין חודה מעכב ולא פוסל, ושפיר קרינן שלום מלא ואיך ילפינן מינה בזמן שהוא שלם ולא חסר. הילכך האמת הוא מה שכתבו המפרשים ז"ל, דקטיעא לתרי פלגי. גם הציור אשר כתוב בספר ר' ישראל אינו נכון, דאם כן לאו קטיעא היא אלא וא"ו חגורה היא שעבר עליה הקולמוס, הלכך הציור הנכון לצאת מכל ספק שיעשה אותה חתוכה לשתים ויחבר את שתי החתיכות בחוט של דיו דק, ונמצא חתוכה ודבוקה והנראה לעניות דעתי כתבתי".

מדברי הרדב"ז עולה שהוא"ו צריכה להיות קטועה בכתיבתה בספרי תורה או באלכסון או ישר (מאוזן), אולם מציע לחבר בחוט דק את שני החלקים.

בחידושי רבי עקיבא איגר (קידושין סו ע"ב) כתב: "אר"נ וי"ו דשלום קטיעא הוא, ועיין בריטב"א שכתב דהיינו שהויו כרות ונחלק באמצע מדלא קאמר ויו זעירתא היא והסכים לזה בספר אור תורה, ובשו"ת בתי כהונה ח"ב ביו"ד סי' כ"א כתבו חכמי ווניצי' לישב דעת הרמב"ם ויתר עמודי ההוראה שהשמיטו דין זה לגמרי4 דיש לכתוב וי"ו קיטעא היינו משום דס"ל דפירכת הש"ס בעל מום מנ"ל דפסול היינו לשינויא דשמואל דילפינן דבן גרושה דעבודתו כשירה מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דזרעו בין כשר בין פסול משמע משו"ה ראוי דגם בע"מ בכלל וצריכא לשינוייא שלם ולא כשהוא חסר, אבל לאבוה דשמואל דיליף מקרא דברך ה' חילו אפי' חללים שבך זהו שייך רק לענין חלל אבל בע"מ מה"ת לומר שהוא כשר, ומשו"ה ר"י א"ש בעצמו משני כשהוא שלם ולא כשהוא חסר דלשיטתי' הוא דאיצטריך לכך, ואם כן לדינא א"צ להך לימודא וממילא אין צריך לדרשא דוי"ו קטיעא. והרב המחבר הוסיף בטעם לשבח דדברי חכמי ווניצי' אינם מספיקים. כיון דר"נ אמר וי"ו דשלום קטיעא הוא אף דלאבוה דשמואל ל"צ לדרשא זו מ"מ לא יחלוק על מציאת נוסח הכתיבה, ולזה כתב הוא דודאי לשמואל דילפינן מהאי דרשא דוי"ו קטיעא דבע"מ מחלל עבודתו א"כ הוי עיכוב לכתוב כן אבל למאי דקיי"ל כאבוה דשמואל דא"צ לדרשא זו כנ"ל, וא"כ הוי"ו קטיעא אתא לענין אחר ולא ללמוד ממנו הלכה אינו מעכב בדיעבד, וא"כ י"ל דמשו"ה השמיט הרמב"ם ז"ל דמידי דהוי כשאר אותיות זעירות שלא פירשם, אלא כתב בפ"ז ה"ח, ויזהר באותיות גדולות וקטנות וכו' לפי שסמך על המנהג הפשוט הרגיל בין הסופרים, ודברי פח"ח ולעיקר הדין העלה שם דיש לכתוב וי"ו זעירא ולא וי"ו הנחלקת לשנים. ועי' בתשובתי ח"א סי' ע"ה".

עולה מדבריו שעפ"י חכמי ונציא בשיטת הרמב"ם קטיעת הוא"ו אינה מן הדין ואינה לעיכובא.

בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סי' עה) דן בצורות השונות של האות וא"ו ב'בריתי שלום' ודוחה דעת האור תורה שהוא"ו קטועה ומשיירת יו"ד וקו המשך לאחר הרווח שא"כ יש כאן אות אחרת ולא יוצא בה ידי חובת כתיבת ס"ת5, ועל כן מכריע: "ואנכי כאשר זיכני ה' לכתיבת ס"ת צויתי להסופר שלא יכתב בצורת אור תורה וחושש אני לברכה לבטלה ח"ו, רק לכתוב ויו זעירתא, והוספתי לצאת ג"כ לרווחא דמלתא לדעת הריטב"א שיכתוב וי"ו זעירתא ויניח מעט חלק ואח"כ יכתוב עוד קו קטן כזה. כנלענ"ד. עקיבא".

והביאו בפתחי תשובה (יו"ד סי' רעה ס"ק י) וצידד לנהוג כרעק"א.

וכ"כ לעשות בערוך השולחן (יו"ד סי' רעה סכ"ב): "...ובוי"ו דהנני נותן לו את בריתי שלום נמסר דויו דשלום קטיעא ורבו הדיעות בזה והמחוור לעשות וי"ו קצר ולא כתמונת יו"ד אלא קצר משארי ווי"ן ויפסיק קצת ולמטה קו קטן ולזה הסכימו הגדולים"...

בקסת הסופר לר' שלמה גאנצפריד בעל קיצושו"ע כתב: "בריתי שלום וי"ו קטיעא. י"א דהיינו שהיא קטנה וקצרה משאר ווי"ן, וי"א שמופסקת לשני חלקים כזה, ונראה לפענ"ד העיקר כדעה הראשונה".

ובלשכת הסופר העיר: "בס' אור תורה השיג על המדפיס שהדפיס את הוי"ו זעירא גם מסר עליו וי"ו זוטא וכתב עליו שהוא טעות. וכתב עוד וז"ל: וראיתי לרבינו בחיי ז"ל שאחר שכתב שע"ד המדרש וי"ו דשלם קטיעא כמ"ש רז"ל בקידושין (סו ע"ב) אמר וכן מצינו במסורה וי"ו דשלום זעירא. ותמיהני עליו שהרי לא נמצא בספרים ובמסורות וי"ו זו זעירא ואם הוא מצא כן בנוסחא משובשת שנזדמנה לו כמו שנזדמנה להמדפיס איך אמר על זה וכן כאלו הוא דבר אחד עם מה שאמרו רז"ל בקידושין והלא אינם אלא שני עניינים משונים זה מזה כי וי"ו זעירא אינה משונה בצורתה אלא בשיעור גודלה, ווי"ו קטיעא היפוך זה כי אין השינוי בשיעור גודלה אלא בצורתה וכו'. והעלה הוא ז"ל דוי"ו קטיעא היא כמו שראה בספרים שהיא חתוכה לשנים. כיצד עושה כותב ראש הוי"ו כדרכו ומושך הקולמוס מעט למטה באלכסון לשמאלו ופוסק והוא כעין יו"ד ממש ואח"כ משלים עליה אורך הוי"ו ולא יגע בחלק העליון ונמצא כשתסתכל בשני החלקים יחד היא וי"ו ממש אלא שחתוכה באמצעה. ונסתייע לזה מלשון הריטב"א ז"ל שכתב שם בקידושין וז"ל: וי"ו דשלום קטיעא היא, נראה פירושו שכרותה בינתים דאי לא הול"ל זעירתא היא ונפקא מינה לס"ת, ויש להגיה כל הספרים שכתוב כדרכו עכ"ל. ובספר מנחת שי כתב שמצא בקצת מסורות זעירא ובקצת קטיעא (כמו שהוא בגמ') ופי' הוא ז"ל קטיעא היינו שאינה קטנה כשאר אותיות קטנות שבתורה (שהן קטנות לגמרי בראשיהן וברגליהון) רק גדולה כשאר אותיות אלא שרגלה קצר וכתב שכן שמע בשם הריטב"א ז"ל. ושוב הביא דעת האו"ת (=אור תורה) וכתב וז"ל ובאמת שכן ראיתי גם אני בספר תורה קדמון מספרד, אבל בכמה ס"ת אחרים כתובה כצורה הראשונה וכו' עכ"ל. הנה נראה דעתו שכן יש לעשותה כמו שכתב בתחלה. והנה מה שהאו"ת הקשה על רבנו בחיי נראה דלק"מ דבודאי בכל מקום שיש להשוות דברי המסורה עם דברי הגמרא מחוייבים אנחנו להשוותם, ולכן יש לנו לומר כי מה דאיתא במסורה זעירא ומה דאיתא בגמ' קטיעא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ודא ודא אחת היא, בעל המסורה קרי לה זעירא לפי שבאמת היא זעירא מאחר שרגלה קצר קצת משארי הווי"ן, ובגמ' קרי לה קטיעא לפי שבראשה וגופא היא כמו שארי הווי"ן אלא שרגלה קטיע קצת. ועל פירושו של האו"ת קשיא לפע"ד דהול"ל וי"ו פסוקה כתיב. אבל קטיעא משמע שהוא כאלו נחתך מרגלה קצת והחתיכה איננה וכדאיתא במשנה הקיטע יוצא וכו'. שוב הגיעני ס' תשובות ר' עקיבא איגר זצ"ל וראיתי בסי' ע"ה שהאריך לחלוק על האו"ת (ולא ראה המנחת שי) ובסוף כתב וז"ל ואנכי כאשר זכני ה'... שלום ע"כ". (הסיום של שו"ת רעק"א צוטט לעיל).

רעק"א וקסת הסופר לא סברו כרדב"ז לחלק את האות ולחבר בין שני הקטעים בקו דק אלא לעשותה כיו"ד ולהוסיף מלמטה קו דק שלא מחובר לרגל הקטועה, ותפקידו של הקו הדק הוא רק לצאת ידי הדעה של או"ת, אבל הוא עצמו אינו נחשב לאות.

בספר דף על הדף (קידושין סו ע"ב) כתב:

"בספר משנת אברהם (על עניני סתם, נדפס בשנת תרכ"ח) כתב דרבו הדעות בענין וי"ו קטיעה [ומביאם בקצרה – להלן נביא מזה עוד הרבה]:

"א) דעת רבינו בחיי [ועוד] בשם המסורה דהכוונה לוי"ו זעירא.

"ב) דעת הפענח רזא [ועוד] כעין יו"ד ממש ותו לא מידי.

"ג) במנחת שי משמע דהוי"ו עבה כשאר הווי"ן רק שרגלה קצרה.

"ד) דעת אור תורה [ועוד] דהוי"ו מופסקת לשתים חלק העליון כמנין יו"ד לבד ובהצטרף חלק התחתון יהיה וי"ו.

"ה) דעת הבתי כהונה דאין הוי"ו מוחלקת לגמרי רק החלק העליון והתחתון מחוברים בחוט השערה (=כשיטת הרדב"ז).

"ו) הגרע"א (שו"ת סע"ה) האריך בענין זה וכתב בסוף התשוב' בזה"ל ואנכי כאשר זיכני ה' לכתיבת ס"ת צויתי להסופר שלא יכתוב בצורת אור תורה (הנ"ל) וחושש אני לברכה לבטלה ח"ו, רק לכתוב וי"ו זעירתא. והוספתי לצאת ג"כ לרווחא דמילתא לדעת הריטב"א (בחי') שיכתוב וי"ו זעירתא ויניח מעט חלק ואח"כ יכתוב עוד קו קטן".

וכך מביא בס' דף על הדף להלכה:

"והנה לענין הלכה, כשכתבו בס"ת תיבת שלום רגיל בלא ו' קטיעא (לפי א' מהשיטות הנ"ל) אי כשר או לא, האריך בענין זה הגאון ר"ע איגר בתשובותיו (ח"א סי' ע"ה) וכן בהגהותיו למשניות (פ"ח דתרומות). ובשו"ת הנ"ל הביא בשם ספר בתי כהונה בשם חכמי ויניציא שכתבו דכל הענין דו' דשלום קטיעא הוא שנוי במחלוקת בגמ' קדושין (ס"ו ב) הנ"ל, ותלי' אי ילפינן הא דבן גרושה ובן חלוצה שעבד עבודתו כשירה מהפסוק והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' או מהפסוק ברך ה' חילו וגו' ע"ש היטב בתשו' הגרע"א ובסוגי' דקדושין ותבין, וסיים הגרע"א, דכיון דהרמב"ם פסק כמ"ד דיליף מברך ה' חילו וגו', א"כ לדידי' א"צ כלל לעשות ו' קטיעא בס"ת. וכתב עוד הגרע"א דכן משמע בריטב"א בקדושין שם".

"אך זה צ"ע דבריטב"א כתב מפורש (וכמובא לעיל) דנפק"מ להגיה בס"ת ע"ש וצ"ע. ראה בספר מאסף לכל המחנות בצורות האותיות (שבסוף סי' ל"ו) בצורת אות ו שהביא בשם ספר פחד יצחק שרבני ויניציא ורבני פירארה תיקנו בגזירת נח"ש שלא לשנות תיבת ו' שבמילה שלום ולכתוב רגיל לגמרי ע"ש".

"ובתשו' הגר"א מטלז (סי' ט"ו) לא ס"ל כן והביא דלדעת הרבה ראשונים אי לא עשה ו' קטיעא פסול אפי' בדיעבד ע"ש. וראה בקובץ מאור החיים (קובץ ה עמ' מ"ח והלאה) בירור הלכתי יפה בענין זה מהגרמ"מ טוביאס שליט"א ע"ש. וראה בספר ארי במסתרים בתחילת פרשתנו שדן אי היה כתוב ו' רגיל ומיעט אח"כ את מחיצתו אי כשר או לא ע"ש. וראה בכלי חמדה (פר' פנחס עמ' 218) מה שדן בדברי הגרע"א הנ"ל ע"ש היטב. וע"ע בפתחי תשובה (יו"ד סי' ער"ה ס"ק י) מש"כ בדין זה לגבי דיעבד ע"ש. וראה עוד בקובץ כרם שלמה (שנה י"ח קו' ו עמ' נ"א) תשובה יפה בענין זה לענין דיעבד מהג"ר חיים יוסף גרינובים ז"ל מבלאזנדארף ע"ש היטב".

"שמעתי סיפור נפלא מהג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שבס"ת מהודר שנכתב בירושלים לא עשו ו' קטיעא בתיבת שלום והיה התורם בעגמת נפש עצומה, ואמר הגרש"ז להפיס דעתו עצה נפלאה, להאריך שאר האותיות של תיבת שלום, כך שהו' תשאר קטנה כמין י' (או ו' קטנה) ויתקיים ו' דשלום קטיעא, ושלום על ישראל ודפח"ח והיא עצה נפלאה6. (פרדס יוסף החדש פר' פנחס אות כב)".

לא מתברר מדבריו מה הראוי למעשה, ונראה שאם כתבו אות וא"ו רגילה יצאו ידי חובת דעת הרמב"ם וסיעתו, ואילו אם עשו וא"ו קטועה מן הראוי לעשות כרדב"ז ולא כרעק"א שהקו הדק אינו מחובר ליו"ד העליונה. ובכך יוצאים ידי חובת מרבית הדעות.

בילקוט יוסף (ציצית ותפילין הערות סימן לו הערה יח) הביא את דברי הש"ס ורעק"א ששוקל באיזו צורה האות פוסלת את הספר ואח"כ כתב: "ובעיקרי הד"ט ח"א (סי' ז' סוף אות כה) כתב, שכל הצורות מותרות בדיעבד. והמנהג בבגדאד בצורת וא"ו קטיעא כמ"ש הרב לדוד אמת (סי' יג אות ו') וז"ל: וא"ו קטיעא צורתה צורת וא"ו ממש אלא שהיא פתוחה באלכסון בחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה וצורתה צורת וא"ו ממש אלא שהיא פסוקה באלכסון קצת כקטועה ולא קטועה ממש".

"והנה המהר"ח פלאג'י בספר חיים בסי' כא, האריך בדבר ו' דשלום קטיעא, והביא השיטות שנאמרו בזה וכו'. והוסיף ע"ז מרן אאמו"ר בשו"ת יביע אומר ח"ח (חאו"ח סי' טו אות יג), וח"ט (חאו"ח סי' פג אות יד): וע"ע בספר עקרי הד"ט או"ח (סי' ז סוף אות כה) בשם רבני וינצאה שכל הצורות כשרות, ולא תגע בהן יד. ע"ש. וע"ע בשו"ת דבר משה ח"ג (חיו"ד סי' ח). ובשו"ת מכתם לדוד פארדו (חיו"ד סי' לט). ובשושנים לדוד (רפ"ח דתרומות). ובשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' קטו). ובשו"ת רעק"א (סי' קטו). ובספר קול יעקב (סי' רעד אות יט)".

ונראה למעשה שבכל אופן בו נכתבה הוא"ו אין לתקן ולכתחילה עדיף לעשות כרדב"ז.