חבל נחלתו יח כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יח · כג · >>

סימן כג- ברכה על שחיטת טריפה

שאלה

בכרך יז מספרי סימן כו השבתי שמותר להקים משחטת עופות ובהמות כשכולה משמשת למכירת הבשר לנכרים וע"כ אין מכשירים את הבשר. כמו"כ בכרך זה נשאלתי לגבי לימוד הלכות קרבן פסח מביקור עד צליה על בהמה שלא תאכל.

בשני המקרים צריך לדון: האם השוחט בהמה שלא ראויה לישראל לאכילה, או שידוע שלא תאכל ע"י ישראל – מברך על השחיטה?

תשובה

א. כתב בספר העיטור (שער ב, הלכות שחיטה כא טור ד): "והשוחט לכותי אף על גב דשמעי' דחשיב מותר בהנאה דזה עובד וזה מחשב לא אמרינן דאר"י א"ש הלכה כר"י ועובדא נמי דההיא טייעא דאמר להו דמא ותרבא לדידן וכו', ומסתברא אף על גב דלא אכיל מיניה ישראל כיון דשחיטה ראויה היא בעי ברכה בשחיטה וכיסוי דע"כ ל"פ גבי כיסוי אלא בשוחט לעבודת כוכבים והשוחט ונתנבלה בידו דלא ראויה אבל ראויה בעי ברכה".

משמע מדבריו שאם שוחט ואינו ראוי לאכילת ישראל אינו מברך על השחיטה, ואם ראוי לאכילת ישראל אע"פ שאינו נאכל ע"י ישראל מברך על השחיטה.

וכן מדברי האור זרוע (ח"א הלכות כיסוי הדם סי' שפז) משמע, כי לפי רש"י מותר לברך רק כשמסופק אם השחיטה ראויה, אבל אם ברור לו שאינה ראויה אף שמטהרת מידי נבלה אינו מברך. וז"ל האו"ז: "וכבר בא מעשה לפני רש"י זצ"ל ביונה אחת שנשבר אגף שלה והורה לשוחטו ולבודקו מפני שאינו יכול לבודקו מחיים. וענהו השואל האיך יברך ברכה לבטלה ואמר כיון שמוציאו מידי נבילה. מעשה זו שמעתי ממורי רבינו יהודה בר יצחק. מיהו נראה בעיני שיש לו לשחוט בלא ברכה ואח"כ יבדוק ואם נמצאת כשירה יברך כדפי' ע"פ הירושלמי. ונראה בעיני דה"ט דבני נרבו"נא כששוחטים חיה אין מכסין את דמו עד שיבדוק אם טריפה היא אם לאו. שצריך לברך על מצות כיסוי הדם ותנן פ' כיסוי הדם השוחט ונמצא טריפה פטור מלכסות נמצא שבירך ברכה לבטלה. וע"כ בודק אם נמצאת כשירה מברך ומכסה ואם שכח וכסה בלא ברכה מברך אחר כך".

ב. בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' לו) פסק לגבי שוחט לחיילים נכרים בתשעת הימים שמותר לשחוט ואגב דיונו באר האם צריך לברך על השחיטה וז"ל: "אבל במקום פסידא כי האי נ"ל דשרי לישראל לשחוט ואם אינו צריך ואינו יכול לאכול ממנו שתסריח קודם שבת ישחוט בלא ברכה וכ"פ שם בתשובת חינוך בית יהודא סימן כ' דזבחת ואכלת כתיב ולא ממה שאינו אוכל. אף שאין זה הדין דבר ברור חדא דמחלוק' ישינה היא בין הא"ז ורש"י דלרש"י כיון דשחיטה מטהרתה מיד נבילה אף שאינה ראוי לאכול ממנו יברך וכ"פ מהרש"ל ודעת הא"ז דאינו מברך כמבוא' בי"ד סי' י"ט ועיין בש"ע סי' י"ט דפסק כא"ז וכן הכריע הש"כ שם וכן עיקר דספק ברכות להקל שומעין וכן הכריע הט"ז [ביו"ד] בסימ' כ"ח אלא שנתעלם ממנו דברי מהרש"ל שפסק כרש"י וכבר הרגיש בזה ג"כ הפר"ח בקונטרס אחרון שלו סי' י"ט גם על בנו של בעל שער אפרים שהבין דברכות שחיטה מטהרתה מידי נבילה ושגגה היא דשחיטה מטהרת מידי נבילה לכך ס"ל לרש"י דיכול לברך והוא פשוט ואף שפסק הפר"ח שם דאף שאינה אוכל ממנו מ"מ כיון שיכול לאכול ממנו כיון שאינה טריפה יכול לברך אליבא דכ"ע, מ"מ נ"ל בכה"ג כיון שאסור לאכול מפני שבשבוע שחל בו ט' באב אין לו לברך וזה היא הכירא שלא יבא לאכול ממנו מ"מ אם יוכל לקיים ממנו לשבת או ליתן ממנו לחולה וכה"ג יש לו לברך ג"כ על השחיטה".

עולה כי זוהי מחלוקת ראשונים ואחרונים האם מברך כיון שמטהר מידי נבלה או שאם שוחט ולא יאכלו בודאות מן השחיטה מישראל אין לברך.

בערוך השולחן (יו"ד סי' יט ס"ב) עשה פשרה שאם יכול לאכול אף שודאי לא יאכל – יברך, וכתב: "דבר פשוט הוא שאם מבהמה זו לא יאכל ישראל כלל כגון ששוחט בעד החיל ולא יבדוק הריאה ישחוט בלא ברכה דעיקר הברכה היא על האכילה כמ"ש אבל אם יבדוק הריאה אף שעיקר השחיטה הוא בעד החיל מ"מ כיון שמהדר לבדוק הריאה יכול להיות שגם ישראל יאכל מעט ממנה, ולכן צריך לברך [פר"ח בק"א ופמ"ג בש"ס סוף סק"ב]...".

ג. בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' נ) דן אף הוא בשחיטה שלא תאכל לישראל, וז"ל:

"וגם הלום ראיתי בספר זכרונות אליהו מני (מערכת כיסוי הדם אות טז) שכתב, מצאתי בספר ריח שדה כתיבת – יד שכתב, וזו לשונו: יש מקומות שנוהגים כשיצאו שני מתים בתוך שבעה או שלשים, שוחטים עוף וקוברים אותו בבית העלמין, פשוט שהמברך על השחיטה או על הכיסוי היא ברכה לבטלה, מאחר שאינו צריך לאכול ממנו, והוא גרוע מהשוחט לכלבים שאין מברכים על השחיטה וכו'. עכת"ד. אולם יש להעיר ממה שכתב הפרי חדש (בקונטרס אחרון ליורה דעה סימן יט), שהשוחט להאכיל פועלים גוים, ובקי בבדיקה, אף על פי שאין דעתו לאכול מן הבהמה לאחר שחיטה ובדיקה, אלא להאכילה לגוים או לכלבים, יכול לברך על השחיטה, כיון שראויה לאכילה. ע"ש. ובליקוטי הפרי חדש ליורה דעה (שבסוף הפרי חדש אורח חיים דף נח ע"א), הוסיף, שכן מצא בתשובת הריב"ש (סימן שצח), שהשוחט את המסוכנת אף על פי שאין דעתו לאכול ממנה מברך על השחיטה. ע"ש. וכן פסק השמלה חדשה (בסימן יט סק"א), והוסיף בתבואות שור (שם סק"ד), שאפילו אין דעתו לבודקה, כיון שאם ירצה לאכול ממנה יכול לבודקה ולאכול ממנה צריך לברך על השחיטה, ושלא כדמשמע מהפרי חדש שצריך שיהיה בדעתו לבודקה. ע"ש. גם הפרי מגדים (בשפתי דעת סק"ב) פסק, שהשוחט לכלבים יברך על השחיטה, כיון שאם ירצה לאכול ממנה יכול לאכול, ובלבד שיש שם מי שבקי בבדיקה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת שבות יעקב חלק ב' (סימן לו). וכן כתבו הלחם הפנים והבית לחם יהודה שם. וכן פסקו החכמת אדם (כלל ה' סימן ב'), והערוך השלחן (סימן יט סעיף א'). אמנם הגנת ורדים בקונטרס גן המלך (סימן נה) כתב, השוחט עוף ואינו צריך אלא לדמו, חייב לכסות בברכה, אך על השחיטה אינו מברך, דשאני גבי כיסוי הדם דסתמא כתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר, ולא תלאו הכתוב באופן שירצה לאכול ממנו. ומה שכתוב אשר יאכל, לא בא למעט אלא מין שאינו ראוי לאכילה, כגון עוף טמא. [והוא הדין לנתנבלה בידו, וכדתנן בחולין פה השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור]. אבל כשראוי לאכילה חייב לכסות בברכה, מה שאין כן בשחיטה שנאמר וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל וכו', וכשאינו רוצה לאכול מאותו זבח אינו מברך. ע"כ. וזה היפך כל האחרונים הנ"ל שכתבו שיש לברך על השחיטה גם כן, כיון שאם ימלך וירצה לאכול ממנו יאכל. וכבר השיג עליו הגאון רבי יצחק טייב בערך השלחן (סימן כח ס"ק יח), שלא זכר שר דברי הריב"ש בתשובה סימן שצח, שהשוחט מסוכנת אף שאין בדעתו לאכול ממנה מברך על השחיטה, ושכן כתב הב"ח. ע"ש. והן אמת שמרן החיד"א במחזיק ברכה (בקונטרס אחרון סימן כח) כתב, השוחט ואינו צריך אלא לדם אינו מברך על השחיטה. גן המלך סימן נה ע"ש מילתא בטעמא. ע"כ. ומשמע שמסכים עמו. אולם במחזיק ברכה (סימן יט סק"א) הביא דברי הפרי חדש בשם הריב"ש, שצריך לברך על השחיטה גם בשוחט מסוכנת שאין דעתו לאכול ממנה, ושכן פסק השבות יעקב. ע"ש. ושוב ראיתי בזבחי צדק (סימן יט סק"ו) שהביא להלכה דברי האחרונים שצריך לברך על השחיטה גם בשוחט לכלבים. ע"ש. והניף ידו שנית בזבחי צדק (סימן כח ס"ק פב), שדברי הגן המלך הנ"ל אינם להלכה, שיחיד הוא בזה, וכמו שכתב להשיג עליו הערך השלחן, ואף החיד"א שהביאו במחזיק ברכה בקונטרס אחרון, אין ראיה שהוא סובר כן, שכבר כתב בהקדמת המחזיק ברכה שכל שאינו כותב וכן עיקר אין דעתו לפסוק כדברי הפוסק שהובא בדבריו. וראיה לזה שהמחזיק ברכה עצמו בריש סימן י"ט הביא דברי הפרי חדש והשבות יעקב שצריך לברך על השחיטה גם כשאין דעתו לאכול ממנה. וכן פסקו התבואות שור והפרי מגדים והחכמת אדם והפחד יצחק ועוד. ע"ש. וכן פסק הגאון מהרש"ם בדעת תורה (סימן כח ס"ק טז), ודלא כהרב גן המלך. ע"ש. ועיין עוד בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק יורה דעה סימן צ'). ע"ש. אך בדרכי תשובה (סימן יט סק"י) הביא דברי הגן המלך להלכה, ושכן פסק במנחת יוסף. והניף ידו שנית בדרכי תשובה (סימן כח ס"ק קל), ושכן פסק לדינא גם השלחן גבוה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת דברי יעקב שור (סימן יג), שבנידון דידן ששוחט עוף על מנת לקוברו, יש לשוחטו בלא ברכה, ורק הכיסוי יעשה בברכה. ע"ש. ולא זכר שר מהאחרונים הנ"ל שגם על השחיטה צריך לברך. ובאמת שכעת לא מצאתי בתשובת הריב"ש שם שיפסוק שצריך לברך על המסוכנת אף על פי שאין בדעתו לאכול ממנה (כמו שכתב הפרי חדש בשמו). והדרינן לכללא דספק ברכות להקל. ומכל מקום על כיסוי הדם לכל הדעות צריך לברך, וכמו שפירש בדבריו הגן המלך. וכן פסק הערוך השלחן (סימן כח סעיף לה). ולכן דברי הזכרונות אליהו בשם ספר ריח שדה שהמברך על העוף שבנידון דידן, ברכת על השחיטה וברכת על כיסוי הדם, הוו ברכות לבטלה, תמוהים הם. ואשתמטיתיה דברי האחרונים הנ"ל. וראה עוד להגאון ר' אברהם פלאג'י בשו"ת ויען אברהם (חיו"ד סי' ד). ודו"ק".

נראה על כן שאם שוחטים כאשר ידוע בבירור שהנשחט לא יאכל לישראל או שהוא טריפה או שאינו מיועד לאכילת ישראל – אין לברך על השחיטה מספק ברכות להקל, אף שרבים האחרונים המתירים לברך.

מסקנה

אין לברך על שחיטה שלא תאכל ע"י ישראל.