חבל נחלתו יח ז
סימן ז
טחינה על חציל חם בשבת
שאלה[עריכה]
האם מותר בשבת להניח טחינה (=טחינת שומשומין) קרה על חציל שנאפה מערב שבת וחיממו אותו בשבת לחום יותר גבוה מיד סולדת, או שישנו חשש בישול בטחינה?
תשובה[עריכה]
א. טחינה, לפי מה שביררתי, נעשית מטחינת זרעי שומשומין שנקלו בתנור ואח"כ טחנו אותם. לטחינה מוסיפים מים כדי להפחית את צמיגותה ולעשותה נוזלית (עי' חבל נחלתו חט"ו סי' טו על דרך עשייתה בשבת).
החציל אפוי וחצוי לאורכו, הוא מחומם כאוכל יבש מבושל (עי' או"ח סי' שיח סעי' טו ו-טז) ועליו שופכים את הטחינה.
השאלה שצריך לדון בה היא: האם החציל שחומם לחום גבוה מיד סולדת, מבשל את הטחינה הנוזלית שמונח עליו.
ב. מקור דין 'גוש' הוא בדיני בשר וחלב ואיסור והיתר (סי' צד ו-קה ביו"ד).
כתב בערוך השולחן (יו"ד סי' צד סל"ב) בסיכום דין גוש באיסור והיתר:
"ודע דרבינו הרמ"א ס"ל דכל כלי שני אין בו בליעה ופליטה אפילו כשהדבר גוש כגון בשר זה שנטלוה רותחת מקדרה לקערה יש לה דין כלי שני. וי"א דכל דבר גוש אפילו בכלי שלישי כמו בשר רותח שהושמה בטעלער יש לה דין כלי ראשון כל זמן שהיא רותחת שהחוש מעיד דדווקא דבר צלול מתקרר מכלי לכלי ולא דבר גוש וכל זמן שהיד סולדת בה דינה בכלי ראשון [ש"ך סקל"א בשם רש"ל], וכן דוחן ואורז וכל מיני גרויפין בבישול עב שקורין קאס"ע אפילו הושמה מכלי לכלי יש להם דין כלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בהם [ט"ז סקי"ד בשמו]. ויש מי שמחלק דבדוחקא דסכינא ודאי כן הוא והיינו כשחתך בסכין בשר חם אפילו בכלי שני ושלישי יש להבשר דין כלי ראשון אבל בלא דוחקא דסכינא כגון שלקח בכף את הבשר או הקאס"ע יש לזה דין כלי שני [שם]. ויש מי שאומר דכשעירו הבשר לבדה מהקדרה אל הקערה והטעלער יש להן דין כלי ראשון ואם עירו הבשר עם הרוטב יש לה דין כלי שני דכיון דהרוטב מתקרר גם הבשר שבתוכו מתקרר [מנ"י]".
היינו ערוה"ש מביא ארבע דעות בענייני גוש בדיני איסור והיתר:
1. שיטת הרמ"א שהכל תלוי בכלי ואין משמעות לחום הגוש.
2. שיטת הרש"ל אותה הביא הש"ך שגוש רותח מבשל אף בכלי שלישי.
3. שיטת הט"ז והפמ"ג שדוקא אם חתך בסכין דבר גוש הוא אוסר את הסכין, אבל בסתמא אין הבדל בין גוש לשאר דברים.
4. גוש יבש מבשל אף בכלי שני וגוש בתוך נוזל אינו מבשל.
ומסיק ערוה"ש לגבי בשר וחלב ואיסור והיתר: "ובודאי נכון להחמיר כדיעה זו שיש בזה סברא נכונה, אמנם בהפסד מרובה או בדיעבד כדאי הוא רבינו הרמ"א לסמוך עליו דעיקר חמימות הכלי ראשון הוא ע"י דפנות של הכלי, ולכן גם בגוש כיון דליכא דפנות הכלי אין לזה דין כלי ראשון ומירושלמי מעשרות [פ"א הל' ד'] יש ראיה ברורה לרבינו הרמ"א שאומר שם ההפרש בין כלי ראשון לכלי שני, דחד אמר שיש בהם הפרש בעצם החמימות וחד אמר שאין בהם הפרש בהחמימות ועכ"ז דין כלי שני אינו ככלי ראשון ומביא ראיה לדיעה זו שהרי אנו רואין בקערות אורז חם או גריסין חמים שמערין אותה מכלי ראשון לכלי שני ועומדים בחמימותן הראשונה ע"ש ואם כדיעה ראשונה מאי ראיה מייתי הא באמת בדבר גוש הדין משתנה אלא ודאי כדעת רבינו הרמ"א [אם לא דרש"ל ס"ל דדבר גוש הוה ככלי ראשון לענין פליטה ובליעה והירושלמי מיירי לענין בישול ומ"מ פשטא דירושלמי ראיה ברורה להרמ"א] ובסי' ק"ה סעיף כ' וסעיף כ"ד יתבאר עוד בזה בס"ד".
וכן בביאור הגר"א (יו"ד סי' קה ס"ק יז) על דברי הרמ"א (יו"ד סי' קה ס"ג): "וכל זה לא מיירי אלא בחום כלי ראשון, כגון מיד שהסירו מן האש מניחו עם ההיתר. אבל אם כבר מונח בכלי שני, ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו, אינו אוסר כלל, דכלי שני אינו אוסר". כתב בביאור הגר"א:
"אף על גב שהוא דבר גוש דלא כרש"ל וראיה ממ"ש בספ"א דמעשרות ונותן לחמיטה ופי' הר"ש עוגה חמה שמוציאה מהתנור כו' וחשיב לה כלי שני כמו תמחוי ע"ש (ע"כ)".
ועי' בינת אדם (שער איסור והיתר סימן מח, סו).
ג. הדיון לעיל הוא לגבי איסור והיתר, אולם לגבי שבת בליעת טעם של איסור בהיתר אינה שייכת1, וכל הדיון הוא האם גוש מבשל או לאו.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שיח סי"ט) לגבי שבת: "אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן".
וכוונתו בעוד הוא עומד כנגד המדורה ולא כאשר הסירו אותו מכנגד המדורה.
והעיר הט"ז (סי' שיח ס"ק כד): "בעודו כנגד המדורה. וה"ה במעבירו מהאש כ"ז שהוא רותח שהי"ס אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כ"ר הוא, והרבה אין יודעים להזהר כשצולין אווזא וכשמוציאין אותה בעודה רותחת מושחין עליה שום וזה אסור כ"ז שהיס"ב".
וא"כ חשש שגוש מבשל שום בעודו רותח.
וכן המגן אברהם (סי' שיח ס"ק מה) כתב על פסק השו"ע: "כנגד המדורה. לאו דוקא דה"ה אם הוא רותח שיס"ב כמ"ש ס"ה וכ"ט וכ"מ מל' רש"י וכ"כ הפוסקים בי"ד דדבר שהוא גוש אפי' בכ"ש מבשל וכ"ש צלי ונ"ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ"ש סי"ו ומשום נולד ליכא כיון דאינו בעין ובלבד שלא ירסקו בידים רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאיליו ואפשר דזהו מקרי בעין מידי דהוי אקדיר' שיש בה רוטב וצ"ע".
ועולה ששנים מגדולי הפוסקים חששו שגוש מבשל אף בכלי שני ושלישי דברים שלא בושלו.
וכך כתב המשנה ברורה (סי' שיח ס"ק קיח): "כנגד המדורה – לאו דוקא דה"ה במעביר את השפוד שתחוב עליו הצלי מהאש כ"ז שהוא רותח שהיס"ב אסור לטוח עליו ואפילו אם הניח אח"כ על הקערה שהוא כ"ש ג"כ אסור דהא כמה פוסקים סוברים דדבר גוש כ"ז שהיס"ב אפילו בכ"ש מבשל, ומ"מ בדיעבד אין לאסור כשהוא מונח בכלי שני דסמכינן על הפוסקים דכלי שני אינו מבשל בכל גווני"...
עולה כי המשנה ברורה החמיר לכתחילה כמג"א אולם בדיעבד התיר אם הגוש חממוהו נמצא בכלי שני.
ד. אמנם בערוך השולחן (או"ח סי' שיח סמ"ד) הקל: "בכלי שני מותר ליתן תבלין אף על פי שהיד סולדת בו דכלי שני אינו מבשל ואף על גב דלענין מבליע ומפליט יש אוסרין, מ"מ בישול לכ"ע ליכא בכלי שני ועוד דגם לענין מבליע ומפליט לא קיי"ל כן כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה. ולכן מותר לתת תבלין ובצלים ושומים בשבת שחרית בכלי שני ויש מי שמחמיר בבצלים בכלי שני מפני שאנו רואים שמתמתקין ממרירותם אחר שיונחו שם איזה זמן [ט"ז סקי"ד] וחומרא יתירא הוא וזה שמתמתקין מפני הרוטב והשומן, ואדרבא אנו רואין בימות החול כשנותנין בצל בתבשיל נותנין אותה בעת תוקף הבישול וש"מ שצריכה הרבה בישול ובריש פ"י דתרומות מבואר דבצל קשה לבלוע ע"ש הגם דשם הוא כשהיא בקליפתה מ"מ שמענו משם שהיא קשה לבלוע יותר משאר דבר ואיך נאמר דלענין בישול היא קלה יותר ואין זה אלא תימה ולכן מותר ליתן בצלים בקאס"א בשבת שחרית בלי שום פקפוק ואף שהוא דבר גוש מ"מ מתפזרת על הקערה וכ"ש אם נותנים הבצלים בהטעלע"ר שהיא כלי שלישי דלית דין ולית דיין והאוהבים זה הוא אצלם עונג שבת והמונע מזה מונע מעונג שבת וכן המנהג הפשוט".
ונראה שלפי ערוה"ש השאלה כלל לא מתעוררת ומותר בשבת להניח אף ירקות חיים על תבשיל שהוסר מן האש וניתן בכלי שני.
ה. נראה שאף האוסרים בצלים ושום על גוש רותח יתירו לגבי טחינה על חציל מחומם בשבת. ויש לחלק בין חציל שמניחים אותו להתחמם אבל אין מביאים אותו ליד סולדת בעוד שהפוסקים עסקו בדבר שחומו גבוה מאד. וכן מן התבנית בו חממו את החציל ע"ג 'פלטה של שבת' מעבירים אותו לכלי שני. כמו"כ נותנים טחינת שומשומין בכמות גדולה יחסית בבת אחת (כמבואר בסי' שיח סי"ב בשופך מים להפשירם למיחם שפינהו מהאש) ולא מורח רק מעט שום או מעט בצל. מה גם שהשומשומין כבר נקלו בתנור קודם טחינתם ואינם מתבשלים בחום החציל. ואף שמוסיפים מים לטחינה, הרי אין כל הטחינה ששופכים על גבי החציל מגיעה לחום של יד סולדת, ולכן לא נראה להסתכל על החציל שחומם כדבר גוש.
לגבי דבר גוש בשבת הרבה נטו להקל.
בשו"ת אור לציון (חלק ב פרק ל סעיף טז) כתב:
"שאלה. אם הוציא תפוח אדמה או נתח בשר וכדומה מכלי שהיה עומד על גבי האש ונתנם בכלי שני, והם עדיין חמים בכדי שהיד סולדת בהם, האם מותר ליתן עליהם מרק קר".
"תשובה. אף אם היד סולדת בהם, אם נתנם בכלי שני, יכול ליתן עליהם מרק קר או מים, וכן מותר ליתנם בתוך מרק קר או מים".
וכן בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' שיח סעיף נד) כתב: "יש אומרים שאף – על – פי שכלי שני אינו מבשל, היינו דוקא בדבר לח, שדפנות הכלי מצננות את מה שבתוכו. אבל דבר יבש וגוש, שאין בו רוטב, וכגון אורז וחתיכות בשר או דגים וכדומה, דינם ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בהם. [מהרש"ל]. ויש חולקים וסוברים שאין לחלק בזה בין דבר לח לדבר גוש ועב, שלעולם כלי שני אינו מבשל. וכן עיקר לדינא. ולכן מותר לערות מרק צונן לתוך אורז חם שהיד סולדת בו שבצלחת, או לתוך חתיכת בשר רותח שבכלי שני. [וראוי לצרף בזה את סברת הרמב"ם והרשב"א שאפילו בדבר לח אין בישול אחר בישול]. [ילקוט יוסף שבת כרך ג' עמוד רא])".
ובילקוט יוסף (שבת ג דיני כלי שני סעיף נא הערה סא) הביא בטעם ההלכה מדברי אביו הגר"ע יוסף: "הרמ"א בדרכי משה (סימן קה אות ד'), ודחה דברי הרש"ל. וכן כתב הכרתי ופלתי שם (סק"ו), ושכן מוכח מהתוספות, ודלא כהרש"ל ודעימיה. וכן כתב בשו"ת פני יהושע חלק ב' (חלק יורה דעה סוף סימן כג), וכתב שם לתמוה על הרש"ל, והעלה שלא כדבריו. גם הגאון מגן האלף (אורח חיים סימן תנא סק"ז) כתב, ומכאן מודעה רבה דליתא לסברת הרש"ל שמחלק בין לח לגוש וכו'. ע"ש. ועיין במנחת חינוך (מוסך השבת סוף מלאכת אופה) שהעיר על שיטת המגן אברהם הנ"ל מגמרא ערוכה ביומא, שהקשו על מה שהיו מטילים עשישיות של ברזל לתוך מקוה של כהן גדול, והלא מצרף הוא, ותיפוק ליה דהא מבשל הוא, שהרי עשישיות של ברזל הוי דבר גוש. ע"ש. והנה במנחת יעקב (סוף כלל סא) כותב שאפילו הרש"ל מודה שאינו מבשל רק מבליע ומפליט, ולא דק בלישניה. ע"ש. אך המגן אברהם (סימן שיח ס"ק מה) כתב, דלרש"ל יש לאסור גם לגבי שבת. [ועיין עוד במגן אברהם סימן תמ"ז סק"ט שחושש לרש"ל]. גם בערך השלחן (יורה דעה סימן צד סקי"ד) הוכיח דלא כהמנחת יעקב מהאיסור והיתר. ועיין בשו"ת זקן אהרן חלק ב' (סימן כא) שכתב לדון אם מותר ליתן בשבת מרק צונן לתוך תפוחי אדמה חמים בכלי שני, שהרי דעת המהרש"ל שבדבר גוש כלי שני ככלי ראשון, והעלה, שאין אנו מודים בחומרת הרש"ל, אלא דכל כלי שני אין בו בליעה ופליטה אפילו בדבר גוש, בפרט לצורך מצוה דעונג שבת. ולא עוד אלא שדעת הרש"ל היא דוקא לענין איסור והיתר דאיסורו משום דמבליע ופולט, מה שאין כן בשבת דאיסורו משום בישול. ועל כרחך לומר כן, דאי לאו הכי יהיו דברי הרש"ל נגד הירושלמי במס' מעשרות (פרק א' הלכה ד') מה ההפרש בין כלי ראשון לכלי שני, חד אמר שיש הפרש בעצם החמימות. וחד אמר דאף שאין הפרש בחמימות שונה דין כלי שני מכלי ראשון. שהרי אורז וגריסין חמין שמערין אותן מכלי ראשון לכלי שני, ועומדין בחמימותן הראשונה. ע"ש. ואם כהרש"ל דגוש שאני, מה ראיה מאורז וגריסין שהם דבר גוש. אלא על כרחך דהרש"ל לא אמר כן אלא לענין בולע ומפליט, אבל לא לענין שבת. ע"ש. ועל כל פנים רבו החולקים על הרש"ל. וכן העלה בשו"ת חתם סופר (חלק יורה דעה סימן צה), והוכיח כן מכמה ראשונים. וכן הסכים הנצי"ב בהעמק שאלה (פרשת מטות ריש סימן קלז). ובשו"ת משכנות יעקב מקרלין (חלק אורח חיים סימן צה). ועיין עוד בנשמת אדם (כלל כ' סימן ג'), ובשו"ת עין יצחק (חלק יורה דעה ריש סימן יג), ובשו"ת צמח צדק מליבוויטש (חלק יורה דעה סימן סה), ובשו"ת מתת ידו (סימן כד), ובשו"ת ישמח לבב (דל"ג ע"ד), ובזבחי צדק (סימן צד סק"נ, וסימן קה ס"ק כז). ואכמ"ל. [סעיף זה ממרן אאמו"ר שליט"א. וכן הוא דעת הגרב"צ אבא שאול שליט"א, כמבואר בספר יהודה יעלה, ושכן נהגו בני ספרד, כדעת הרמ"א ביורה דעה. ע"ש. ולכן יש להקל ליתן בשר רותח לתוך דבר לח. ושוב נדפסו דבריו בספרו אור לציון חלק ב' עמוד רלט]".
מסקנה[עריכה]
נראה לדעתי שמותר להניח טחינה על חציל שחומם בשבת לפי כל השיטות, ולגבי הנחת ירקות על גוש בשבת נחלקו הפוסקים, בני אשכנז מחמירים ובני ספרד מקילים.