חבל נחלתו יז עמודי זכרון

<< · חבל נחלתו · יז · עמודי זכרון

לזכרו של בני גינזברג

"ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן"

כזה היה בני ז"ל – ידיד נפש. "נכספה גם כלתה נפשו למצוות ה'".

כל מעשיו, כל פעלו היו למען שמו יתברך, למען קידוש שם שמים. כל חייו שאף לעזור לפרט ולכלל, לתת בכל הזדמנות, לתקן עולם במלכות שדי.

בני, בן קיבוץ סעד, השכיל לשלב חיי תורה עם חיי עבודה ויצירה. משעה שלש בבוקר עת השכים לחליבת הפרות ברפת, ועד שעות הלילה המאוחרות עת ישב בחברותא ללמוד פרקים, מהתורה שבכתב ומהתורה שבעל פה.

בני היה גבאי בנשמתו ובהוויתו, ושרת את הציבור בקיבוץ בכל הנושאים הקשורים לחיים הדתיים. באותה מידה דאג לצרכיו של כל פרט – הן בחגים ובשמחות, והן להבדיל בשעות צער ואבל. היה חבר בחברא – קדישא, וראה זאת כמצווה חשובה לפעול ב"חסד של אמת".

בני אהב את הארץ ומעולם לא עזב אותה. הוא הרבה לטייל במרחבי ישראל והכיר את שביליה. כל מעיין, כל קניון שהתגלה – בני היה בין הראשונים להיות שם.

בקיץ 1998, קיבל בני על עצמו להקים ולרכז רפת במושב קטיף, ולמעשה היה האיש האחרון שעזב את גוש קטיף, לאחר הפינוי.

עם כל עיסוקיו, היה בני איש משפחה למופת, ודאג להקנות לילדיו חינוך תורני וערכי.

בתקופה האחרונה נבחר בני להיות ראש המועצה הדתית של שדות נגב, הפך את המועצה למקום שנעים לעבוד בו, והעלה אותה על דרך המלך.

כמו כן, לקח על עצמו לנהל את "מעוז מול עזה", על מנת להעביר את מורשת הישוב לציבור הרחב.

בימיו האחרונים, כתב בני את 'צידוק הדין' ובו הוא מודה לאלוקים על החיים המלאים והנפלאים שזכה להם.

בן 62 היה במותו.

יהי זכרו ברוך.

עמוד זכרון לרחל רוזנצוייג

ג' אביבים חלפו מאז אותו יום י"ז ניסן תשע"ג, כל כך צפוי, גזור, אבל כל כך כואב, מר ונמהר.

"חזקה על המת שישתכח" אומרים חז"ל, אך ביום, ובחדש הפטירה צפים ועולים הזכרונות מאותם רגעים אחרונים, סופיים, ספוגי ייסורים.

לעולם, עד יום אחרון, מתנגנת בראשי שירה חרישית מלאת ערגה וכיסופים של הזמר שכה אהבת – "יה אכסוף" ששרו שני בנייך המקסימים, אברהם ונתי, ליד מיטתך, מלווים את עליית נשמתך הטהורה לגנזי מרומים, אין כמו זמר זה היכול להעיד עלייך, אישיותך, אופייך וכשרונותייך.

אהבת ה' שלך, אהבת התורה אהבת והערכת לומדיה של התורה הקדושה.

הטבעת באישיותך את כל משפחתך.

אצילותך – מופת לכל. מילדותך בגולת הונגריה הקומוניסטית ועד היותך אשה למופת, רעייה מקסימה, סבתא מדהימה.

חכמתך – שם דבר בכל תחנות חייך, בבית ובמוסדות החינוך בהם למדת, בעבודה ובכל מקום בו תרמת, מתנת אלוהים זו לכל נדרש.

אולם מעל לכל היית "ממוקירי רבנן", "חובשי ספסלי בית המדרש". אין כמו חתנייך המדהימים, תלמידי חכמים, וכלתך המקסימה, היכולים להעיד כמאה עדים מה היה באמת חשוב לך.

בחורים לומדי תורה, משלבי ספרא וסייפא, בחורה אולפניסטית, בת תלמיד חכם, אלו היו משאת נפשך ואליהם חתרת בהצלחה מדהימה.

"אילן אילן במה אברכך" שואלת הגמרא במסכת תענית (דף ה ע"ב).

"אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין"

"שיהא צילך נאה – הרי צלך נאה"

"...יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך"

רחל האהובה, הקמת מפעל חיים עם אילנות פורחים, עמוסי פירות מתוקין, ואין כמו שילוב הקדשה בתוך ספר של הרב יעקב אפשטיין, תלמיד חכם, איש עצמונה–שומריה, בעל ספרי 'חבל נחלתו'.

להדגיש כי 'חבלים נפלו לך בנעימים אף נחלה שפרה עלייך' (עפ"י תהילים טז).

לעד את חיה בלבבנו

מכל משפחתך