לדלג לתוכן

חבל נחלתו יז הקדמה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

מרגלא בפומיה דמורי ורבי הרב צבי יהודה הכהן קוק דברי האמוראים ביומא (עד ע"ב-עה ע"א): "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים... כל הנותן עינו בכוסו – כל העולם כולו דומה עליו כמישור". והיה אומר: 'רק שיכור רואה את העולם כמישור'.

כי יש בעולמנו הרבה עליות וירידות לכלל ולפרט, ויש יסורים לכלל ולפרט.

היסורים חלקם יסורים של אהבה וחלקם יסורים של תוכחה בנפש ובגוף ובכל אשר לאדם. ועיקר הקושי הוא לקבלם באהבה.

למדנו ביבמות (קכא ע"א): "תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו".

ההבנה וההרגשה שכל גל וגל שעובר עלינו בא בשליחות אלוקית ואפילו היינו יודעים לחשב צעדינו מקודם למען לא יבוא עלינו, סוף סוף אם הסתבבו הדרכים והוא בא על עמנו או עלינו או על מי מכל אהובינו – סוף סוף הוא בא בשליחות אלוקית, והדרך לקבלו הוא בנענוע הראש מתוך הכרה שהוא שלוח לנו מרבש"ע.

באגדות רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג ע"א): "אמר רבה, אשתעו לי נחותי ימא: האי גלא דמטבע לספינה, מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא, ומחינן ליה באלוותא דחקיק עליה: אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה, ונייח".

ומבאר המהרש"א בחידוש אגדות: "והנראה כלפי שאמרו בסוף יבמות דאמר רבי עקיבא דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו. ויש לעיין מאי מכאן אמרו כו' מה ענין זה לזה? וביאורו שאמר הכתוב כל משבריך וגליך עלי עברו וגו' דימה הכתוב הצרות והגלות שבאו עלינו מהרשעים לגלי הים ואמרו בילמדנו נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל וגו' ונמשלו העכו"ם לים שנאמר הוי עמים רבים כהמות ימים והם מתייעצים על ישראל והקב"ה מתיש כחם. וע"כ אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר אני עולה ומציף כל העולם כולו, כיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל הב' לומד מן הראשון, כך פרעה נתגלגל על ישראל והפילו הקדוש ברוך הוא וכן עמלק וכן סיחון כו', ואין א' למד מראשון. ולזה ע"פ דמיון זה אמר מכאן אמרו כו' דנותנין לו לרשע דין גל להיות האדם נכנע מלפניו בהכנעת ראש, וע"ז אמר אישתעו לי נחותי ימא שהם יורדי הים הגלות כמ"ש שהדמיון בגלות כספינה המטורפת בים והגלים עברו עליו והיינו האי גלא הרשע שבכל דור שבא להטביע לספינה דהיינו ישראל המטורפין בגלות כספינה המטורפת בים".

כן בכלל וכן בפרט, האדם ראוי שיקבל עליו את היסורים בהכנעת הראש עם כל הקושי בלב, יש שהקב"ה מביא את הגל על האדם ויש שהגל כורע לפניו.

וכן ביחידים נאמר בעבודה זרה (נה ע"א): "א"ל זונין לר"ע: לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, מ"ט? אמר לו: אמשול לך משל, למה"ד? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו, אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו? אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו? והיינו דא"ר יוחנן, מאי דכתיב: וחלים רעים ונאמנים? רעים – בשליחותן, ונאמנים – בשבועתן".

וכך פותח המהר"ל את נתיב היסורין (פרק א):

"בספר משלי (ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אשרי אדם יפיק חכמה וגו'. שלמה המלך רצה לומר כאשר יסורין באים על האדם אל יהא בועט בהם רק יקבל היסורין באהבה. ואמר עוד אל תקוץ בתוכחתו, הראשון אמר כנגד יסורין של אהבה שהיה מחפש ולא מצא חטא בעצמו ובודאי הם יסורים של אהבה, וכנגד יסורין שבאים בשביל חטא אמר ואל תקוץ בתוכחתו כאשר מצא חטא בעצמו באים יסורים עליו ולא יהא קץ בתוכחתו. ואמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כלו' כי במוסר ובתוכחה שמביא עליו הקב"ה בשביל האהבה, איך יהיה מהפך אותם לשנאה שיהיה מואס בתוכחתו. ואמר וכאב את בן ירצה, כי כאשר מביא עליו תוכחה חוזר האב לרצות אותו כך עושה האב, וכך השם ית' כאשר מביא יסורים על האדם מרצה אותו ומרחם עליו כאב שמרחם על הבן".

"ואמר אשרי אדם יפיק חכמה, כלומר אם תרצה להיות נשמר מן היסורין ילמד תורה ואז יסורין בדילין ממנו, כדאיתא בפרק קמא דברכות (ה', א') אמר ר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו שנא' ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר ולחומי רשף ע"כ".

"לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי" (תהלים קיט, צב). הרבה יסורים עוברים על האדם וקבלת היסורים תוך נענוע הראש ולימוד תורה בשקידה לפי הניתן, מסייעים לקבל את יסורי הכלל והפרט.

חשבתי כי אפשר לרמוז זאת גם בשם ספרי: 'חבל נחלתו' – "חבלים נפלו לי בנעִמים אף נחלת שפרה עלי" (תהלים פרק טז, ו). ישנם חבלים שהם חלקים בתורה ובארץ, וישנם אף חבלים של צער כחבלי משיח וחבלי לידה (ישעיהו יג, ח, רש"י: "צירים וחבלים – הם לשון יסורי אשה הכורעת לילד שצירי דלתי בטנה מתפרקים להפתח"). ויש שהיסורים מתקבלים בנעימות ונחלתם שפרה להם, ואשרי מי שחלקו עמהם.

תודות רבות לכל המסייעים לי בהוצאת כרך זה, ותודות לרבנים שעברו על דברי והעירו והאירו כיד ה' הטובה עליהם. יתברכו מברכות ה' בכל דרכיהם.

תודה רבה לאשתי הנושאת עמי בעול המשפחה ומסירה ממני הרבה דאגות וטיפול. ונזכה כולנו לראות בנים ובנות נכדים ונכדות עוסקים בתורה ובעבודה. ונזכה כולנו כל בית ישראל לראות צאצאינו יודעי שמך ולומדי תורת ה' לשמה.

יעקב הלוי אפשטיין

אדר ב' תשע"ו

שומריה