חבל נחלתו יד סד
סימן סד האם כהני חזקה יכולים לשמש בבית המקדש
הרב ישראל אריאל הי"ו ראש מכון המקדש כתב מאמר ארוך (ביטאון 'מעלין בקודש' גליון כ"ו אלול ה'תשע"ג) על כך שכהני חזקה יכולים להיכנס לעבודה בבית המקדש לכשיבנה ב"ב ולאכול קרבנות ורק אם נמצא בהם פסול הרי הם נדחים מן הכהונה.
לענ"ד רוב דבריו אינם מבוססים ובודאי שום כהן לא יעיז להיכנס לעבוד בדורנו רק על סמך חזקת כהונה.
אתייחס בתחילה לדבריו לפי פרקי מאמרו, בראש כל התייחסות מובאת בקצרה טענת הר"י אריאל (בכתב נטוי). ואח"כ אוסיף כמה מילים. (אף במקומות שלא הערתי על דבריו איני מסכים עימן אלא שאיני יכול להעיר על כל ראיה והוכחה.)
א. – הרמב"ם חידש את המושג 'כהן מיוחס' ולשון חז"ל הוא 'כהן כשר' – המתייחס לכהן חזקה.
הרב ישראל אריאל השמיט את כל הדיון בסוגית בבלי כתובות כד ע"ב – כו ע"ב. בסוגיא ישנה אבחנה ברורה בין עדות נסיבתית בקדשי גבול כגון תרומה דרבנן ונשיאות כפים לבין יוחסין. והיא לענ"ד מקור שיטת הרמב"ם להבחנה בין כהן מוחזק לכהן מיוחס.
וכן אף רש"י מפרש כשר – מיוחס ביבמות יא ע"ב: "כשרה לעלמא – מיוחסת וכשרה לכהונה". וכן ביבמות קכב ע"א: "או כהנת מיחסת". וכן כתובות (יב ע"ב): "וכהן הוא – כלומר מיוחס הוא". ובעוד מקומות.
א. – חזקת כהונה לפי פסוקי התנ"ך.
לא ברור לי איך הרב דורש פסוקים כאילו היה תנא או אמורא.
א. – רק בכהני חזקה יכול להימצא שכהן שהקריב יימצא חלל.
כהן עובד ונמצא שהוא חלל, יכול להיות מחמת הגעת עדות חדשה על אמו, ובהחלט אפשרי שנבדק ע"י סנהדרין כאשר נכנס לעבודה ונמצא כשר, ואח"כ הגיעו עדויות על אמו ופסלוהו. (כמו"כ יש מחלוקות שאינן יוצאות מתוך מעשה שעלול להתרחש במציאות, וחז"ל חולקים בהיכי תמצי.)
א. – עפ"י המדרש לעת"ל כהני חזקה ישמשו בבית המקדש.
בין אם הירושלמי אמנם אומר מה שהרב רוצה ללמוד מדבריו שלעת"ל יקחו כהנים מוחזקים בכהונה לעבודה ובין אם לאו, הרמב"ם בהל' מלכים (פי"ב ה"ג) מחלק בין משפחה שנטמעה בישראל לבין פסלות כהנים שלא נטמעה: "בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן, וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה".
ב. – שיטת רש"י שכהני חזקה כשרים לעבודה בבית המקדש.
מרש"י לא עולה שכהן מוחזק עובד. הוא מבאר שכהנים בבית שני שהתערבו בגויי הארץ לא היה להם ספרי יחס ועל כן הורחקו מקודשי מקדש ומעבודה במקדש ע"י נחמיה.
לעומת זאת בפסחים (ג ע"ב) כותב רש"י: "מן המזבח ולמעלה – אם שימש במזבח – אין צריך לבדוק למעלה הימנו, דאם לא היה ראוי לכהונה לא היו מניחין אותו לשמש, כדתנן במסכת מדות (פרק ה' משנה ד'): לשכת הגזית שם היו יושבים בית דין מיחסי כהונה ולויה, כל כהן שנמצא בו פסול כשהיה רוצה להתחנך לעבודה – לובש שחורים ויוצא". ועולה מדברי רש"י שכל כהן שרצה להביא עשירית האיפה ולהתחנך לעבודה היה עובר את הבדיקה של סנהדרין.
וכן על המשנה בערכין המובאת בסוכה (נא ע"א): "רבי יוסי אומר: משפחת בית הפגרים ומשפחת בית צפריא, ומאמאום היו, שהיו משיאין לכהונה".
מפרש רש"י (סוכה שם): "ומשיאין לכהונה – ישראל מיוחסין היו, שנשיהם אלמנות ובנותם ראויות לינשא לכהנים". ומכאן ששמירת יחוסי כהונה היתה עוד לפני הכניסה לעבודה.
ב. – הכהנים היו בודקים את יחוסם.
הרב לא הוכיח שדוקא בי"ד של כהנים היו דנים בענייני יחוס כהונה אלא אמר מסברתו, אבל המהרש"א (חי' על המשנה, מידות פ"ה מ"ד) כתב: "סנהדרי גדולה של ישראל יושבת כו'. נקט הכא טפי של ישראל שלא יהיה בתוכם כהנים שאפשר שהם נוגעים בדבר כיון שדנין את הכהונה".
והגר"א בסוף מידות מבאר: "לכן לא היו רשאין (=סנהדרין) לצאת מן המקדש לעולם אף שהם לא היו דנים דיני נפשות אלא זקן ממרא ולעגלה ערופה. אלא מפני שהם היו דנים את הכהונה והיו צריכים להם תמיד, כי בכל יום היו נתוספין כמה כהנים לכך לא היו רשאין לצאת".
והרש"ש (מידות פ"ה מ"ד): "ודנה את הכהונה. נראה דבכל ע"ש שהיתה באה משמרה חדשה למקדש היו דנין אותה וכל משמר שלא נמצא בו פסול באחד מהם הי' עושה יום טוב והיו אומרים ברוך כו'".
ב. – בי"ד שבלשכת הגזית היה בודק רק את יחוסם של מי שיצא עליהם ערעור.
שלא כפי שהסביר הרב, הגר"א (הו"ד ב.) הסביר שכל כהן לפני כניסתו לעבודה היה עובר בדיקה של סנהדרין שבלשכת הגזית, לא מחמת קול אלא כיון שרוצה להתחיל לעבוד.
וכך דברי תוספתא חגיגה (פ"ב ה"ט): "ושם (=לשכת הגזית) יושבין ובודקין יחסי כהונה יחסי לויה כהן שנמצא בו פסול לובש שחורין ומתעטף שחורין יוצא והולך לו ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ומביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אף על פי שאין המשמר שלו...".
הא קמן שכהן שנבדק ונמצא מיוחס מביא עשירית האיפה שהוא חינוכו לעבודה בביהמ"ק, ומשמע שזה היה ה'מסלול' שכל כהן עבר.
ב. – רמב"ם ורש"י נחלקו אם כהני חזקה מותרים בעבודה בביהמ"ק.
כדי להוכיח שישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י הביא הרב את דברי המאירי בקידושין. ושתי הערות לדבריו: ראשית הכינוי 'גדולי המפרשים' בפי המאירי אינו מתייחס לרש"י המכונה 'גדולי הרבנים', ובדר"כ גדולי המפרשים הוא הראב"ד בפירושיו לש"ס (ולא בהשגותיו) או בעל ההשלמה.
אולם יותר תמוהה בעיני השמטת סיום דברי המאירי בסוף הפיסקה ע"י הרב, כאשר סיום דבריו עומד כנגד כל שיטת הרב ישראל אריאל במאמרו, וכה דבריו שם: "ולא הספיקו לברר את הדבר והעמידום על חזקתם בתרומת סופרים [ע"כ צוטט במאמר – י"א]. ומכל מקום אף לדבריהם דוקא בגלות בבל שהיה גלות מועט ועדין חזקת אבות קיימת הא לעתיד לבא אין מחזיקין אותם עד שיתברר יחוסם על פי נביא".
היינו אף לשיטה הסוברת שהיו סומכים על חזקת כהונה כדי להכניסם לעבודה בבית המקדש, היינו דוקא בבית שני שהוקם כשבעים שנה אחר החורבן הראשון ועדיין מסורת אבות ויחוס היתה קיימת, אז ניתן היה לסמוך על חזקת כהונה, אבל לאחר גלות של אלפיים שנה החזקה הזו אין לה ערך, ולכן אין מכניסים כהני חזקה לעבודה "עד שיתברר יחוסם עפ"י נביא".
וא"כ הוא מפורש מבטל את הדעה לסמוך על החזקה בימינו, והרב מסיק מדבריו דברים שהוא כתב להיפך מהם!
וכך כתב הצפנת פענח (תרומות פ"כ פ"ב):
"אך באמת עיקר הטעם לא משום דזה (עבודה בביהמ"ק ותרומה דאורייתא) מהתורה וזה (תרומה) מדרבנן, רק משום דדבר דהוה גדר עבודה בעי דוקא מיוחס, וכ"ז שאינו מיוחס אסור לו לעבוד. אבל מתנות חו"ל כיון דלא הוה בגדר עבודה. ועיין במדות פ"ה ובתוספתא פ"ז דסנהדרין דמבואר שם ג"כ דצריך דוקא מיוחס. ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ז ה"ט דגבי מצורע בעי ג"כ שיטמא אותו רק כהן מיוחס ע"ש. וזהו דכל דבר דבעי דוקא זרע אהרן ולא משום פסול זרות צריך דוקא מיוחס. וזהו כונת התוס' [כתובות כ"ד ע"א ד"ה אבל] דלהכשיר לעבודה לכו"ע צריך עדים ע"ש".
עולה מדברי הצ"פ שאם הפסול משום זרות אף חזקת כהונה מספיקה, אולם אם המצוה מוטלת על זרע אהרן צריך דוקא כהן מיוחס עפ"י עדים וכולל בכך עבודה במקדש ואכילת תרומה דאורייתא וטימוא וטיהור מצורע.
ב. – כח חזקה גדול מאד ואפילו סוקלים על החזקות.
לא מובן מה הקשר בין סקילה על חזקות לעבודה בבית המקדש, וכל הק"ו אין לו מקום. וודאי שהחזקה אינה יכולה להיות ראיה למה שאין בה, ולכן אם הכהן רק מוחזק בכהונה הוא מותר בדברים דרבנן ובנו יהא כמותו, אבל בנו ודאי וודאי לא יכנס לעבודה ולא יחשב כהן מיוחס בגלל שלאביו חזקת כהונה.
ג – לבתי הדין בעם ישראל לא היה ארכיון של מגילת יוחסין.
הרב י. אריאל רצה להוכיח מנדירותם של מגילות יוחסין וכד' שאין הן נצרכות ורק צריך חזקת כהונה כדי לעבוד בבית המקדש.
אמנם בדברי הימים (ב' לא טז-יח) מבואר שלא כהנחתו שכן נאמר על חזקיהו מלך יהודה:
"(טז) מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל הבא לבית ה' לדבר יום ביומו לעבודתם במשמרותם כמחלקותיהם".
"(יז) ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם".
"(יח) ולהתיחש בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל כי באמונתם יתקדשו קדש".
המלך חזקיהו ייחש את כל ישראל ובמיוחד את הכהנים הנכנסים לעבודה – "במשמרותיהם ובמחלקותיהם" איני יודע ולא מבואר בדה"י אם בסיוע ספרים או בעדות ישירה אבל עכ"פ הייחוס נצרך ונצרך.
ד – מכך שר"י מפאריז רצה להקריב קרבן פסח ראיה שסמך על כהני חזקה.
הרב ישראל אריאל רצה לומר שרבי יחיאל מפאריז (או חננאל לפי גי' אחרות) סבר כשיטה שכהני חזקה נכנסים לעבודה מתוך תמיהת הכפו"פ.
לפי הבנתי אם הכפו"פ שהיה מן הראשונים נשאר בספק על כוונת הר"י מפאריז קשה מאד ללמוד מה היתה שיטתו, ולכן יש בכך לכל היתר השערה או משאלת לב של הרב הכותב. (ועיין להלן בסיכום הדברים).
ה – אף לפי הרמב"ם בדיעבד כהני חזקה עובדים בבית המקדש.
הרב רצה להוכיח מחלוקת הרמב"ם בדיקת יחוסי כהונה לשתי הלכות: אסורי ביאה וביאת מקדש שכוונתו ללמד שבביאת מקדש רק לכתחילה או אם נתעוררה עדות פסול ובאסורי ביאה אף בדיעבד לכל כהן.
ונראה לענ"ד שאין להוכיח מכאן דבר. חובת המקדש היא על כל ישראל ולכן יש חיוב על ישראל לבדוק מי הם שלוחי דידן ודרחמנא לעבודה. ובנוסף ישנה חובה פרטית על כל כהן שלא לחלל יחוסו.
ו – מתוך דיונים במשניות עולה שכהני חזקה מותרים לשמש במקדש.
כל דרשותיו של הרב אינן עומדות מול פסיקת הרמב"ם להלכה (מלכים פי"ב ה"ג – הובא לעיל), והמורים מתוך משנה עניינם מבואר בסוטה כב ע"א. ואיני מבין כיצד הרב ציטט את הרמב"ם (ו. ) ולא עמד על כך שהשבט היחידי שהמשיח מייחס הוא דוקא שבט לוי: "...זה מיוחס כהן... ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל".
וכן כתב הרדב"ז (הל' מלכים פי"ב ה"ג): "בימי מלך המשיח וכו'. פרק עשרה יוחסין אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה וא"כ קרא דכתיב ויצא מצרף בלויים וכהנים מיירי לפי שאין לויים עולים לדוכן ולא כהנים לעבודה אלא מיוחסים".
וכן במרכבת המשנה (חעלמא שם): "זה מיוחס כהן וכו'. מבואר מזה דבזמן משיח הותר ממזרות פסולי קהל דמשפחה שנטמעה נטמעה אבל איסור חללות פסולי כהונה במקומה עומדת".
ז – מכך שמצוות קיימות לעד מוכרחים לומר שאף כהני חזקה משמשים בבית המקדש.
מצוות אינן בטלות לעת"ל ואם לא נשלמו התנאים לקיימן אין זה אומר שהקב"ה ויתר עליהן, וכשם שחז"ל הודו על כך שבטלו דינים מסוימים כמו דיני נפשות, כך בע"ה כאשר יתמלאו התנאים הם יחזרו בחיובן וקיומן, אבל אין להוכיח כלום מכך שאיננו יכולים לקיימן בימינו.
וכך דברי המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה: "כי לפי האמת אין הסמיכה בזמן המשיח על ידו וע"י אליהו הנביא חדוש בדת שהרי כפי קבלתנו אליהו הוא חי עדיין והרי הוא סמוך מפי סמוך". והרי אף המהרלב"ח ידע את שיטת הרמב"ם (כידוע). וא"כ יש מקום לחידוש בדיקת הכהנים ע"י סנהדרין וברוה"ק.
ח. – סיום מסכת עדויות נכתב לאחר הרשות לבנות את בית המקדש לאחר החורבן וממנו עולה שכהני חזקה מותרים לשמש בבית המקדש.
איני יודע מי גילה את אוזנו של הרב ישראל אריאל שסיום מסכת עדויות היא פרוטוקול של הבעיות ההלכתיות שעמדו לפני ר' יהושע ודורו ברשיון לבניין המקדש (לפני שהתבטל), מותר להסביר כך, אבל אין שום הכרח לכך, ומכאן שאין למסקנתו ההלכתית שום שורש וראיה.
ח. – מדברי הבית יוסף באבן העזר סימן ב עולה שכהני חזקה מותרים בעבודה במקדש.
עוד לפני שמביאים את הב"י נראה לענ"ד שצריך להגדיר על מה הסימן בטור דן, ודיונו הוא האם הנושא אשה בימינו צריך לבדוק בארבע אמהות. וכאן שוב תמוהה השמטת הרב אריאל דברי טור מפורשים הנוגעים בנושא מאמרו. לאחר שהביא דברי רש"י ורמ"ה שכל הנושא אשה צריך לבדוק ארבע אמהות כתב הטור:
"ור"ת פירש שאין בדיקה אלא לכהונה ודקתני הנושא צריך שיבדוק בד' אמותיה פירוש שאין בנו כשר לשמש על המזבח ואין בתו כשרה לכהן המשמש על המזבח אלא א"כ ישא אשה בדוקה ואפילו לכהונה דווקא האיש בודק אחר האשה אבל אשה כהנת אינה צריכה לבדוק אחר האיש שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה ע"כ ומשמע מדבריו דליוחסי כהונה בעי בדיקה וכן כתב הרמב"ם ז"ל כל הכהנים בזמן הזה בחזקת כהנים הם ואינם אוכלין אלא בקדשי הגבול והוא שיהיה תרומה של דבריהם כגון חלה ותרומה בזמן הזה אבל תרומה של תורה אין אוכלין אותה אלא כהן מיוחס ואיזהו כהן מיוחס שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופב"פ הכהן עד איש שא"צ בדיקה והוא ששימש ע"ג מזבח שאילו לא בדקו ב"ד הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד ע"כ. ונראה דאפי' ליוחסי כהונה א"צ בדיקה דהא מסיק על ההיא משנה דהנושא אשה צריך לבדוק בד' אמותיה אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות הן ואמר רב אחא בר גוריא אמר רב אם קרא עליו ערער צריך לבדוק אחריו אלמא דמסתמא אין צריך שום בדיקה ומיהו אפשר אף על גב דלחכמים אין צריך בדיקה הלכה כסתם משנה שצריך בדיקה לכהונה באשה".
וא"כ הטור עצמו כותב ומסכים עם שיטת ר"ת ורמב"ם שלעבודה ואכילת תרומה מן התורה רק כהן מיוחס מותר. וחולק עליהם שאין מוטלת חובת בדיקה על כהן הנושא אשה מפני שכל המשפחות בחזקת כשרות.
וכ"נ מהר"ן בכתובות (י ע"ב ברי"ף) שמקשה מדוע לא האמינו לשנים המעידים זה על זה שהוא כהן הלא כל המשפחות בחזקת כשרות והוכיח כן מכמה מקומות והסיק: "לפיכך נראין דברי ר"ת ז"ל דלהשיאו אשה לאו דוקא, אלא ה"ק אין נאמנים להשיאו אשה בבדיקת ארבע אמהות לענין שיעשו בניו כבדוקין למזבח ולדוכן ולסנהדרין דלכל הני בודקין".
מדברי הב"י שציטט לא נראה שום ראיה הרי אף הרמב"ם קיבל זאת להלכה כפי שהבאנו פעמיים, אבל לגבי כהנים ולויים כתב במפורש שהפסולים ביחוסם דוחים אותם לכלל ישראל.
ח. – ר"י מלוניל התכוין לחדש את העבודה במקדש עפ"י כהני חזקה.
מכך שהרמב"ם התייחס בכבוד רב לרבנו יהונתן הכהן מלוניל אין שום ראיה שחזר בו מדבריו לגבי יחוס כהונה. וכן מסיורו סביב הר הבית אין שום רמז לחידוש העבודה, וממילא אין ראיה לכל מגמת מאמר זה.
ח. – דעת המהרי"ט שכהני חזקה ראויים מן התורה להקריב והיוחסין היא מעלה מדרבנן.
עי' משנה למלך אחרון (הל' גירושין פ"ו ה"א) שמשיג על המהרי"ט שדעתו אינה תואמת את מסקנת הסוגיא.
ח. – דעת החזו"א להתיר הקרבה בזה"ז ע"י כהני חזקה.
הרב ציטט מדברי החזו"א אבל כדאי לצטטם במלואם:
כתב החזו"א (אה"ע סי' ב ס"ק ז): "לעתיד לבא לא יהיו לנו כהנים מיוחסים משום חשש זרות דהרי היינו מעלים ע"פ עצמו וע"פ ע"א לנ"כ ולתרומה דרבנן, ולענין יוחסין צריך יחוס בעדות שהוא מזרע אהרן, ומשום חשש חללות דצריך בדיקת אמהות ולא סגי בחזקה של גולה, ונראה דלענין חשש חללות סגי בבדיקת ד' אמהות. אבל לענין עדות אבות הכהונה צריכין אנו לאליהו שיגלה". ובהמשך מסיק שהצרכת שני עדים היא מדרבנן ומפני מעלת יוחסין, ומסתפק אם תועיל חזקה או עד אחד לקרבן פסח בזה"ז או שמא העמידו חכמים דבריהם ולא יתירו הקרבה בזה"ז בכהני חזקה.
התייחסות כוללת למאמר הרב ישראל אריאל וראיות נוספות לשתי הדעות:
א) נראה לענ"ד שאהבה מקלקלת את השורה ומרוב השתוקקות לבנין בית המקדש וחידוש העבודה מדלג על המשוכות ומקפץ על המכשולים ההלכתיים שבדרך, ומנסה להכניס את כל בעלי הדעות בשיטה שכהני חזקה כשרים לעבודה במקדש. ולעניות דעתי רוב הפוסקים לא סברו כן.
ב) הרב אריאל השמיט שיש דיון שלם בפוסקים (עי' בספרי 'חבל נחלתו' ח"א סי' סח) ובו שותפים גדולי הפוסקים: המהרשד"ם, הר"י יעב"ץ, שבות יעקב ועוד, בשאלה האם לכהנים יש בכלל חזקה בימינו. ואע"פ שהחת"ס דחה דבריהם ובאר שעל מה שהוחזקו – הוחזקו; לא ניתן לדחות בקנה את קביעתם שכל חזקת כהונה חלשה מאד בימינו, וצריך לחוש לא רק לחללות, עליה נפסק 'ברך ה' חילו' שעבודתם בדיעבד כשרה, אלא שנתערבו בכהנים אף ישראלים וגויים (ואף לי מוכרים כמה אנשים הנושאים שם 'כהן' והם גויים גמורים!). וכיון שיש דעה של גדולי הפוסקים לגבי ימינו, לכן אף אם נצדד שלהלכה כהני חזקה מותרים לשמש במקדש – אבל לגבי ימינו – אין לכהנים חזקה אלימה והמכניסם לעבודה מכניס ספק זרים שעבודתם ודאי פסולה אף בדיעבד.
ג) אף ללא דברי הרב ישראל אריאל ידענו שיש מהאחרונים שסוברים שניתן לסמוך על חזקת כהונה.
נאמר בס' קרית ספר (אסו"ב פ"כ, אבי המהרי"ט שהובא ע"י הרב אריאל):
"מן התורה כל שהוא מוחזק בבני אהרן הכהנים הוא כהן לכל הדברים דהא סוקלין ושורפין על החזקות דחזקה מדאוריתא כדילפינן מבית המנוגע ואוכל תרומה וחלה של תורה ומשמש ע"ג המזבח בזמן בית המקדש כיון דהוחזק שהוא מזרע אהרן, כדאמר מהניא ליה חזקתיה לכל הדברים, אע"ג דאכתי לא שמש ובהאי חזקה היו ב"ד הגדול מניחין אותו לעבוד. ונראה דאפילו בזה"ז כל מי שהוחזקה משפחתו בכהונה ולא קרא עליו ערעור הוי כהן לכל הדברים דמהניא ליה חזקתו מן התורה".
"ומדרבנן הוא דצריך בדיקה עד כהן ששמש על גב המזבח אע"ג דאית ליה חזקה, דמדאוריתא בחזקה לחודה סגי כדאמרינן".
"והנהו כהני דבימי עזרא דלא אהניא להו חזקתן אלא לתרומה דרבנן ולא לתרומה דאוריתא היינו משום דריע חזקתייהו שהיו מיחסים אותם אחר בני ברזילי שהיה ישראל".
"אבל כל דאית להו חזקת משפחת כהונה ולא ריע חזקתייהו נראה דאפילו בזה"ז מדאוריתא מהניא להו חזקתייהו אפילו למידי דהוי דאוריתא דהא סמכינן עלייהו בפדיון בכור דהוי דאוריתא בכל זמן אלא דבתרומה וחלה של תורה דאית בהו חיוב מיתה לזר חשו רבנן טפי לאצרוכי בדיקה".
וכן כתב הרב קוק זצ"ל [משפט כהן סי' צד]:
"ואע"פ שאין לנו כהנים מיוחסים (=לעבודה בביהמ"ק) אין זו כ"כ קפידא, דמה"ת סמכינן אחזקה, ולא אמרו מעלת יוחסין אלא בזמן שהיו להן יוחסין, ואלה שבקשו כתבם המתיחש הוי להו ריעותא כשלא נמצא בזמן קצר כזה, אבל באורך הזמן, שאין אבידת היוחסין ריעותא, י"ל דאין מעכב כלל ענין כתב היחס. גם אולי ישנם ג"כ יחידים מכהנים שי"ל כתבי יחס מסורים מדורות עתיקים".
[אולם נראה שהרב זצ"ל חזר בו, שכן בגנזי ראי"ה (ג – גאולה ומלכות) כתב במכתב:
"ומבואר אצלי שגילוי אליהו לעשות שלו' בעולם וגילוי אליהו להשוות המחלוקת שני אופנים הם, ויבואו זה אח"ז. ויש לזה יחש בין אלי' חסר למלא, כלומר, אופן התגלות רוח פועלת מוסר, ושקט של שלוה, ואופן הארה מופיעה דעה ואמיתיות בערכי הקודש העליונים שמהם מסתעפים חיי הכלל".
"וביחוד מבורר אצלי שכל הספיקות המעכבים את תכנית בנין ביהמ"ק, מצד התכלת למשל, ומצד יחוס הכהנים, מצד דיוקי המדות של מקום המזבח וכיו"ב, רוח הקודש תסייע לבירור ההלכה ויצטרפו לזה אומדנות ברורות וקיום עפ"י בי"ד גדול ומוסכם. והם הם גופי תורה. וקשה לי להאריך בביאור הפרטים כעת".]
ד) אף החתם סופר שבתשובה (יו"ד סי' רלו) היקל בכהני חזקה, כתב בחידושיו (כתובות כג ע"א):
"אמנם בפ"י הקשה אטו עבודה בימי ר' חנינא מי הוי. ורצונו לכשיבנה בהמ"ק יבוא אלי' עמהם ויברר מי הם החללים וצ"ל הא דאמרינן בסוף אין אלי' בא לרחק ולא לקרב היינו ממזרים שבישראל אבל פשיטא לי' שבא לייחס הכהנים. והנה בשאילת יעב"ץ סי' צ"ט פשיטא לי' טובא דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל מקריבים בזה"ז אפי' שאין בית ושוב מצא כן בספר כפתור ופרח פ"ו דף כ"ב ע"ב כ' וז"ל אמר לי הר"ר שהר"ח מפאריז אמר לבוא בירושלים בשנת י"ז לאלף הששי ושיקריב קרבנות בזה"ז כו' שקרבנות ציבור דוחין שבת וטומאה ע"ש. א"כ מבואר דתלוי ברשיון המלך ושרים ואז נוכל להקריב בזמן הזה ואיכא חיוב סקילה וא"ש. אלא דצל"ע טובא מש"ס בדוכתא טובא דפריך בכי האי גוונא הילכתא למשיחא ועמ"ש תוס' יומא י"ג ע"א. ומאי קושיין הא איצטרך אבזה"ז אם נזכה לבנות בהמ"ק קודם למשיח. ואולי נ"ל דמכיון דליכא אפר פרה שאותו של מרע"ה נגנזה א"כ נצטרך לעשות הכל בטומאה משום דהותרה בציבור ולא שייך להביא שום שעירי רגלים ויה"כ דבאים רק על טומאת מקדש וקדשיו עיין ריש מס' שבועות וכיון דליתא להנך ליכא שום קרבן והכא ר"ח הי' בזמן שהי' להם עדיין אפר פרה עיי' בנדה וי"ו ע"ב וכיון דמקריבין אעפ"י שאין בית הי' שייך שפיר איסור סקילה ועמ"ש עוד בסמוך מ"מ דברי כפתור ופרח הנ"ל צ"ע: [מהדו"ק]".
א"כ אף החת"ס הודה שלכל היותר ניתן להקריב זבחים הבאים בטומאה ואף לגביהם לפחות לפי חלק מראשונים ואחרונים צריך כהן מיוחס, ואליהו בא לייחס כהנים.
ה) מקור החיוב על סנהדרין לברר יוחסין בכהונה הוא מהכתוב בפר' אמור (ויקרא כא, ח): "כי קדוש אני ה' מקדישכם"; והתבאר בתורת כהנים: "להזהיר בית דין על כך"; וכ"נ מדברי החזון יחזקאל (סנהדרין פ"ז ה"א).
ו) כפי שהובא בדברי הרמב"ם, החת"ס והרב קוק זצ"ל סיעת חכמים סוברים שלעת"ל יתייחסו הכהנים והלויים ברוח הקודש או ע"י נביא או ע"י אליהו זל"ט.
כך כותב במעשי למלך (הל' מעשה הקרבנות פ"ב הט"ו): "אעכ"ח טעם אחר איכא אף דקלע"ל אין יכולין להקריבו דאין יודעין מי כהנים מיוחסים רק לע"ל אלי' בא לקרב מי ראוי כדאיתא סוף עדיות"...
ז) אף מגאוני דורנו הסיק בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קס אות ה) שרק כהנים מיוחסים: "אלא דצל"ע לדינא אם הא דבעינן מיוחס מה"ת הוא דין גמור מהל' כהונה ומעכב גם דיעבד או הוא דוקא דין דלכתחלה וראיתי בתשובת ח"ס יו"ד סי' רל"ו בתשובת הח"ס להגרעק"א בענין הקרבה בזמן הזה שהגרעק"א כתב דאי אפשר בהקרבה בזה"ז דמה נעשה בטומאה ובכהני יחוס והביא הח"ס מכפתור ופרח על שרבינו יחיאל מפריז רצה להקריב בזה"ז ובעל כפתור ופרח העיר עליו דמה נעשה ביחוס הכהונה והח"ס עצמו כ' ע"ז דלק"מ מיחוס דמאן לימא לן דלא יקריב אחזקה ונחמי' בן חכלי' דהוי לי' כהנים מיוחסים הי' מגאל השאריות מן הכהונה עד עמוד הכהן לאו"ת, אבל לעכב הקרבה בשביל זה מאן לימא לן ע"כ בח"ס. הנה חידש לן מרן הח"ס חי' גדול דהא דהי' נחמי' מגאל ודוחה כהני חזקה מעבודת המקדש הוא דוקא בשביל שהי' לו עצה שיקרבו מיוחסים, אבל לולא זה אפי' לכתחלה כשרים גם בלי כהני יחוס, אבל בעל כפתור ופרח והגרעק"א דהקשו מכהני יחוס נלענ"ד דפשיטא להו דלא כח"ס דאי ס"ד דכהני יחוס אינו עכוב דיעבד עכ"פ האיך דחה משפחות שלמות מכהונתם עד עמוד הכהן לאו"ת, וכבר הוכחנו בעזה"י דהוא מעיקר דין התורה דאתה ובניך תשמרו כהונתכם לכל דבר המזבח".
"והאיר ה' עיני ומצאתי ברמב"ם פ"ז ה"ט מתרומות כ' והמצורע הוא כמו שטומאה יוצאת מגופו והוא שיטמא אותו כהן מיוחס וכו', הרי מפורש בד"ר דלענין מצורע דבעינן כהן מיוחס דאם לא הי' מיוחס לא חל אפי' דיעבד הוראת הטומאה שלו הרי דדין יחוס במקום דבעינן הוא אפי' דין דיעבד".
מסקנה[עריכה]
אף שיש מן האחרונים (ראשונים לא מצאנו לגבי הזה"ז כדברי המאירי) הסוברים שניתן לחדש עבודה בבית המקדש עפ"י כהני חזקה, אולם בדורנו לאחר שנות גלות כה ארוכות רוב הפוסקים: ראשונים ואחרונים – סוברים שלא ניתן לעשות זאת אם מצד ההלכה שרק כהנים מיוחסים מותרים לעבוד בבית המקדש ואם בגלל חלישות חזקת כהונה וחשש התערבות זרים. ואין לנו אלא להמתין שיתגלו הדברים משמים לפי התקדמות גאולתנו.
וכך דברי הרב זצ"ל באגרותיו (ח"א איגרת כ עמ' כ): "זאת היא עצת ד' שהפליא עצה, הגדיל תושיה, שכפי אותו המיעוט שכחות האומה מתמעטים, כן יהי' נגרע כח היכולת, ומניעת היכולת היא לנו לעדה על חפץ ד', ומניעת החפץ יש לה הרבה דרכים, לפעמים מניעה מעשית, כמו יראת מלכות וכיו"ב, ולפעמים מניעה רוחנית, שמהם היא ג"כ המצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע. וכשישנן מניעות כאלה הננו מרוצים בזה, מפני שאנו מכירים שכך הוא רצון ההשגחה העליונה בעתים כאלה. ואך לזה הננו מוצאים בירושלמי, שרשב"י שמח על נטילת הדינים בישראל לשעתם, משום דלית אנן חכים מידן".
ומי שחיסר את כוחותינו יוסיף ויגדיל וימלא את מלוא כוחות האומה ויביא גואל צדק בב"א.