חבל נחלתו יד מד
סימן מד חוחובה בשביעית
שאלה[עריכה]
האם שמן חוחובה קדוש בקדושת שביעית.
תשובה[עריכה]
א. שמן החוחובה מופק מהזרעים שבתוך הפרי ומשמש בעיקר לתמרוקים, ולטיפולי עור חיצוניים. פרי החוחובה אינו נאכל.
ב. מתלמוד בבלי (סוכה מ ע"א וכן ב"ק קא ע"ב) עולה שהקריטריון הקובע לקדושת שביעית הוא: "מי שהנאתו וביעורו שוה, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן". ואין זה משנה האם ההנאה היא מפרי או מפרח, מעלים, מגזע או משורשים. אם דרך ההנאה ממנו היא שהנאתו וביעורו שוה חלק הצמח הזה קדוש בקדושת שביעית.
סיכה הנאתה וביעורה שוה שכן הסיכה מרככת את עור הגוף אגב כילוי השמן. ולפי"ז ראוי ששמן חוחובה יהיה קדוש בקדושת שביעית ויחולו עליו כל דיני קדושת שביעית.
ג. הר"ש (שביעית פ"ז מ"ו, תרומות פ"י מ"ה), הרא"ש (שביעית פ"ז מ"א), הרע"ב (שביעית פ"ז מ"ו) הזכירו את הקריטריון הזה כקובע לגבי קדושת שביעית.
לעומתם, הרמב"ם לא הזכיר זאת. לא בפירוש המשנה ולא בהלכות שביעית. ולכן על פניו לפי הר"ש וסיעתו שמן החוחובה קדוש בקדושת שביעית ולפי הרמב"ם הוא אינו קדוש.
ד. יתר על כן, הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הכ"א) כתב: "הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהם והרי הן כעצים אא"כ ראויין לצביעה, והקור קדושת שביעי' חלה עליו". הרמב"ם דיבר בפרי הנאכל והזכיר שאם צובעים בקליפותיו אף הן קדושות בקדושת שביעית. אבל לכאורה בפרי שאינו נאכל אף גרעיניו וקליפותיו שאינם נאכלים – אינם קדושים בקדושת שביעית.
וא"כ כשם שהגרעינים מותרים בתרומה כאן שהפרי עצמו אינו נאכל ומפיקים מגרעיני הפרי שֶׁמֶן, לכאורה אינו קדוש בקדושת שביעית.
נושאי הכלים ציינו לרמב"ם בהל' תרומות פי"א. והרדב"ז כתב: "כבר ביאר זה בהלכות תרומות והדברים ק"ו אם תרומה שהיא במיתה לזרים הותרו הקליפות והגרעינים כ"ש לענין שביעית שאין בו מיתה".
ה. אולם יש לחלק בין גרעיני הפירות עליהם דיבר הרמב"ם לגרעיני החוחובה, בתרומה חלקי צמח שאינם נאכלים אינם קדושים בקדושת תרומה ולכן אם מפיקים חומרי כביסה או צביעה או שמן שאינו נאכל מעצים או עלים או שורשים אין החומרים הללו חייבים בתרומות ומעשרות, ולכן הרמב"ם התייחס לפרי שנאכל ובו הקליפות והגרעינים כשם שאינם קדושים בקדושת תרו"מ אינם קדושים בקדושת שביעית. אולם בשביעית נראה שאף הרמב"ם מודה שחלקי צמח שאינם נאכלים ומשמשים לצביעה או לסיכה מתקדשים בקדושת שביעית. כאמור בב"ק (קא ע"ב): "רבא רמי, תנן: ממין הצובעין – ספיחי סטים וקוצה, יש להן שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן ביעור ולדמיהן ביעור; אלמא, עצים יש בהן משום קדושת שביעית". ולכן נראה שהרמב"ם כאשר השווה בין תרומה לשביעית השווה דוקא לגבי גרעיני פירות שנאכלים בקדושת תרומה ושביעית.
וצריך לעיין מה דעת הרמב"ם בשורש אשר מפיקים ממנו צבע או שמן, האם קדוש בקדושת שביעית.
ו. הרמב"ם בכל פרק ה (מהלכות שמיטה ויובל) התייחס במפורש לקדושת שביעית רק בפירות שביעית ולפי דבריו נראה שאין קדושת שביעית בשום מצב בעצים או בפרחים וכד'.
אולם המשנה (שביעית פ"ז מ"ב) מונה: "וממין הצובעין הפואה והרכפה יש להן שביעית ולדמיהן שביעית"... ובפה"מ: "וחזר והתחיל ענין ואמר שיש דברים ממין הצובעין יש להן ולדמיהן שביעית ואין להן ולא לדמיהן ביעור, והם הפואה והרכפה מפני שהם מתקיימין בארץ ולא יפסדו".
ופרש הרב קאפח לגבי פואה "שיח שרשיו דקים ארוכים ואדומים ובהם צובעים". ולגבי רכפה כתב: "אילן עליו דומים לעלי השקדים ועצו אדום ובו צובעים כלומר בעץ".
כמו"כ הרמב"ם כותב (הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"י): "מיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן ומכבסין בהן שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לכל צרכיכם, אבל אין מכבסין בפירות שביעית ואין עושין מהם מלוגמא שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא להקיא ולא למשרה ולא לכביסה". היינו מצמחים אלו שפירותיהם אינם נאכלים והם קדושים בקדושת שביעית – מותר להכין חומרי כביסה.
כמו"כ בירושלמי (מעשרות פ"ה ה"ג) התלמוד שואל לגבי איסור קניית פשתן מעם הארץ בשביעית: "ופשתן לאו קיסמין הוא. אמר רבי חיננא מפני זרעה". כלומר זרע הפשתן המשמש לשמן או לאכילת חולים קדוש בקדושת שביעית.
ז. נראה איפוא שאף לפי הרמב"ם גרעיני החוחובה שמפיקים מהם שמן לגוף האדם קדושים בקדושת שביעית אם כי נראה שאינו חייב בביעור.
וכן פסק החזו"א (שביעית יב, יז): "והא דזרעים שאינם נאכלין נהוג בהן שביעית היינו במיוחדין לבהמה או לצביעה".
וכן בשו"ת מנחת שלמה (תנינא [ב – ג] סי' קיט, טו) כתב: "וכיון שכן בשמן הנעשה מגרעיני כותנה שעומדין לכך שפיר קדשי השמן וגם הגרעינים אף כשהם חיים".
וכ"נ משו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' קיא) שיש קדו"ש בגרעיני כותנה שמפיקים מהם שמן.
מסקנה[עריכה]
שמן חוחובה קדוש בקדושת שביעית.