חבל נחלתו יג מד
סימן מד
האם מותר לחתן לברך ברכה משבע הברכות
א. בספר שו"ת אבני דרך (ח"ה סי' עא עמ' ) כתב שחתן אינו יכול לברך את אחת מהברכות של שבע ברכות, ומקורותיו תשובת ר"א בן הרמב"ם שהובאה בראש ספר מעשה רוקח, ערוך השולחן (אה"ע סב, ט), שדי חמד (חתן וכלה יח), שו"ת חיים שאל (ב, לח, נו), חופת החתנים (ט, י), שו"ת מנחת יצחק (ג, קיד), נישואין כהלכתם (יד, פט), נטעי גבריאל (צט, א). לשון הספר היא כאילו החתן עובר באיסור, ולענ"ד הפסיקה הנ"ל צריכה עיון.
כל הספרים הללו מתבססים על תשובת ר"א בן הרמב"ם (ולא מצאתיה במקום שציינו ואינה בתשובותיו) מביא תורף דבריה בשו"ת יביע אומר (ח"ה, אה"ע סי' ח): "וכ"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם, והובא בריש ס' מעשה רוקח ח"א (ד"א ע"ד), שצריך החתן לברך ברכת אירוסין בעצמו, שברכת המצות היא, משא"כ שבע ברכות של נישואין אין החתן רשאי לברכם, אלא גדול הנמצאים שם, שאינם אלא ברכות השבח. ואבא מארי כעס על חתן שבירך ז' ברכות לעצמו, ואמר שסיבת כעסו הטעם שזכרתי. ע"ש".
וכן מביא דבריה בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לח) וז"ל: "צריך לברך ברכת חתנים וכו' אין ראוי שיברך החתן עצמו ז' ברכות לפי שז' ברכות הם שבח לשם יתעלה וברכ' לחתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו, והרמב"ם כעס על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו. כן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם משם מר אביו. חידושים שבס' מעשה רקח בתחילתו בדף ראשון. וידעתי שגדול אחד בירך ז' ברכות לעצמו. ואני בעניי אמרתי דנעלם ממנו דברי הרמב"ם ז"ל ושהוא ז"ל הקפיד על זה".
ב. נראה מדברי הרב חיד"א זצ"ל והגר"ע יוסף יבלח"א שאין כאן שום איסור, אלא מידת דרך ארץ. כעין האמור בברכות (לט ע"א) בבר קפרא שכעס על תלמידו: "חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?". וברש"י: "זקנה אין כאן – הלא זקן אני, והיה לו לשאלני על איזה מהן יברך לפטור את שאר המינין". וכיון שאת שבע הברכות מברכים עקב שמחתו של החתן, אין זה ראוי כ"כ שהוא יברכן. אבל כברכות שבח לשמחת מאורע אין על החתן שום איסור מלברכן.
וכך כתב אמנם בחופת חתנים: "אין ראוי שיברך החתן עצמו ז' ברכות, לפי שהם שבח לשם יתעלה וברכה לחתן והכלה וישראל, ולכן ראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים וכו'" (ונסמך על דברי הרב חיד"א). וסגנונו הרבה יותר עדין ופחות פסקני.
ג. כך כתב רש"י (כתובות ז ע"ב וח ע"א) על עניינן ותוכנן של שבע הברכות:
"מאי מברך אמר רב יהודה כו' – נראה בעיני סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזוג אינו אלא מאשר יצר ואילך שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם אשר יצר את האדם מדבר בזכר [ח ע"א] והתקין לו ממנו בנין עד עד – היא הנקבה".
"שמח תשמח – ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב ואשר ברא לשם כל ישראל ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פתח בה בברוך וחתם בה בברוך כדרך כל ראשי סדרי ברכות ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה לא פתח בה בברוך שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך... ולפי שאינה משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ"ד ב' יצירות הוו אי למ"ד ב' יצירות עלו במחשבה ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו,.
"משמח חתן וכלה – ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה".
עולה מדברי רש"י שמכל שבע הברכות רק ברכת 'שמח תשמח' היא תפילה על זיווג זה וכל שאר הברכות הן שבח והודאה לקב"ה על ההתאספות למצוה, על יצירת האדם, על ישראל וירושלים ועל הסדר של חתונת דיבוק איש באשתו.
וא"כ במה שונה החתן מכל מברך אחר תחת החופה, וכי הוא אינו צריך לשבֵּח לקב"ה על כל זאת, ורק בברכת 'שמח תשמח' 'המוקדשת' לשמחה 'שלו' יש בה צד של חוסר דרך ארץ שהוא יתפלל על עצמו לפני כל הציבור, אבל ודאי שאין בכך כל איסור.
ד. בפרקי דרבי אליעזר (היגר, "חורב" סוף פי"א): "והיו מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרך זו אלא דרך חתנים, והקב"ה כחתן, מה דרכו של חתן לעמוד ולברך לכלה בתוך חופתה, כך הקב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו שנ' ויברך אותם אלהים".
ובמהדורת וורשא (עם פירוש הרד"ל) הגירסא: "והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות שנא'... ואין דרכיך אלא דרך חתנים כחזן, מה דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה כך הקב"ה עמד וברך לאדם ולעזרו שנא' ויברך אותם אלהים". (הדגשתי שינויים עיקריים).
והרד"ל קובע שהגירסא הנכונה היא כחזן (ולא כחתן) המברך את הכלה. וכן בזוהר (ח"ג תזריע, מד ע"ב): "ויברך אותם אלהים כחזן דמברך לכלה בשבע ברכות". וכ"כ בפירושי סידור התפילה לרוקח (סי' קמה, ברכת נשואין עמוד תשלו). וכן בתורת המנחה (ויקהל, דרשה ל"א, עמוד ). וכן הביא זאת השל"ה (פסחים פרק נר מצוה), וכן בשו"ת ויקרא אברהם (אה"ע סי' ח) סיים תשובתו כך: "אבל שבע ברכות לכ"ע לא יברכם החתן כמ"ש בס"הק השומר אמת מהר' חיד"א בח"ש ח"ב מהרמב"ם בתשובה והבאתי אני הדל שם מלשון התיקונים ועתה ראיתי שכ"ה בזהר ח"ב דף מ"ד וז"ל דקאמר 'כחזן דמברך להכלה בשבע ברכות'".
ה. אולם דוקא מתוך מקורות אלו נוכל ללמוד כי היינו דוקא בחופה עצמה ששם אמנם מכבדים לחזן או לגדולי הקהל שנאסף שיברכו את כל שבע הברכות (ואצל הרמב"ם חזן היה מברך את כולן), אבל בסעודות בשבעת ימי משתה שמעבירים את הכוס מאחד לשני ומנסים לשתף בברכות את כל היושבים ובעיקר כאלו שלא היו בחופה וכד' – מדוע שהחתן לא יברך את הקב"ה, וכי הוא פטור מלשבח לקב"ה? אין לכך כל סיבה, שפרט לברכת 'שמח תשמח' שמכוונת עליו ועל עזרתו, לא יוכל החתן לברך ולשבח כמו כל אחד מהמשתתפים בסעודה הנערכת לכבודו, ובמיוחד אם הוא בן תורה ושייך לכך יותר מהמשתתפים בסעודה. ורק בחופה או במקום שגדול הציבור מברך – שם מצד המנהג ומידת דרך ארץ שהחתן לא יברך.
ו. דן בכך בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רלד) ומסיק: "ומיהו לעיקר דינא כבר הביא במעשה רוקח בדף ראשון כת"י חידושים מהרמב"ם וז"ל ולפי שהקידושין הן עיקר הנישואין ע"כ חייבו על הקידושין ברכה כמו כל מ"ע וזה שיברך המקדש או שלוחו וכו' ואין ראוי שיברך אותו כי אם המקדש או שלוחו כו' וקצת ההמונים טועים ומברכין אותה על צד ההיקש מז' ברכות של נישואין והוא טעות לפי שז"ב הם שבח להשי"ת ותפלה בעד החתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים שם אמנם זאת הברכה היא ברכה על המצוה ואין ראוי שיברך אותה אלא עושה המצוה ע"כ. הנה כתב מפורש הרמב"ם ז"ל שז"ב הגדול מברך אותן ולא החתן ולפענ"ד לפ"ז הכ"נ אם החתן הוא הגדול יכול לברך לדעתו ז"ל כיון שהיא תפלה לכלם הו"ל המברך כש"צ שמתפלל על כולם ודו"ק"...
"שוב העיר לי ידי"נ הרה"ג צבי יצחק אברמוביץ מחצור, מדברי המרדכי רפ"ק דכתובות סי' קל"א וז"ל, בשם רב שר שלום גאון דחתן אל יברך לעצמו ז"ב משום דמיחזי כיוהרא, ואם אין אחר מברך לעצמו, ע"ש ובמהר"ם שיף גיטין נ"ז ע"א".
הא קמן שאף הגאון לא סגר את הדלת בעד החתן והסכים שאם אין אחר – החתן יברך.
וכן באוצה"ג (כתובות תשובות, נג): "הכי אמר רב שר שלום גאון מקום שאין בקי לברך ברכת אירוסין או נשואין אלא החתן בעצמו מברך לעצמו. אבל אם יש אחר לברך אל יברך החתן משום דמיחזי כיוהרא".
ז. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רעג) כתב: "ראיתי דבריך הנאמרים בטוטו"ד בענין ברכת נשואין אם אומר החתן בעצמו, ובאמת מבואר כן בפוסקים שלא יאמר החתן בעצמו, ובמעשה רקח מביא בשם רבינו אברהם בן הרמב"ם בשם אביו הרמב"ם שלא הניח לחתן להגיד בעצמו וכ"כ הגה"ק החיד"א בשיורי ברכה סי' ס"ב ועוד פוסקים כמובא בשדי חמד מער' חתן וכלה סי' י"ח ובאוצה"פ סי' ס"ב, ושם מביא בשם מהר"ם שיף גיטין נ"ז ע"א דחתן יכול לברך בעצמו, אבל אין ראיה גמורה דשאני שם דלא הי' אחר יעש"ה, – ומכ"מ העיקר דלא יברך והאמת דאולי רק פעמים הרשיתי שיברך חתן אבל רק ברכה אחת ולא יותר, והי' המציאות שלא הי' נוכח כ"כ מישהו מתאים לברך, אבל גם זה רק הוראת שעה, ופשיטא דלמעשה לעשות ככל הגדולים הנ"ל דדוקא אחרים יברכו".
וכן ראיתי בס' 'שבע ברכות' (קפלן, עמ' עח, סע' כו) שכתב שאם אין מי שיודע – חתן מותר לברך.
ח. נלענ"ד שבשבע ברכות שתחת החופה שנותנים לכל הרבנים הגדולים בחתונה לברך מן הראוי שהחתן לא יהיה אחד מן המברכים, ובדר"כ אם הוא נושא אשה בזמנו הוא אינו מן הגדולים הראויים לברך ויש בכך יוהרא. אולם בסעודת שמחה בשבעת ימי המשתה כשבין כה וכה מפזרים את הברכות בין הקרואים לשמחה מותר לתת אף לחתן לברך אחת הברכות פרט לברכת 'שמח תשמח' שעוסקת בזוג זה.
ט. וניתן ללמוד שאין זה איסור שחתן יברך בעצמו אף מן האמור בבית שמואל (סי' סב ס"ק ד) לגבי ברכת נישואין בעשרה שכתב: "אלא בעשרה – ובמקום דליכא עשרה אין לעשות נישואים כ"כ הרשב"א ובפסקי מהרא"י חולק ע"ז והב"י הסכים לדברי הרשב"א ובד"מ כתב אין דבריו נראים אלא אין הברכות מעכבין מיהו לכתחילה יש ליזהר ולהדר אחר עשרה, ואם א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד כמ"ש בת"ה טורח גדול הוי כדיעבד"...
ונראה שאם אין עשרה או אין מי שיכול לברך יכול החתן לברך בעצמו, ואף להתירה לעצמו. (ועי' ערוה"ש סי' סב סעי' יא-יג).