חבל נחלתו יג טז
סימן טז
פסולי הימנק ונחלקה התיומת
פתיחה
נאמר בסוכה (לא ע"ב): "נקטם ראשו. אמר רב הונא: לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק - כשר. – ונסדק כשר? והתניא: לולב כפוף, [לב ע"א] קווץ, סדוק, עקום דומה למגל – פסול. חרות – פסול. דומה לחרות – כשר! – אמר רב פפא: דעביד כהימנק". היינו נסדק כשר אבל אם נסדק כהימנק פסול. בהמשך (שם) מסיקה הגמרא: "אמר רבי יהושע בן לוי: נחלקה התיומת – נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול".
ננסה לעמוד בבירור זה מהו פסול נסדק כ'הימנק', ומהו פסול נחלקה התיומת, ובאיזה חלק של הלולב הם.
א. מקום הפסול
רש"י פרש: "אלא דעביד כי הימנק – יפויצפו"ר של ברזל של סופרים, שיש לו שני ראשים וראשו אחד מפוצל, כך גדל הלולב כמין שתי שדראות, מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן".
ונראה שכוונתו לשתי שדראות ממש.
לגבי נחלקה התיומת פרש רש"י: "שני עלין עליונים אמצעים, ששם השדרה כלה, נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם".
"תיומת – לפי שמדובקין כתאומים".
עולה מדבריו שכל שהלולב הוא כשתי שדראות זהו הימנק, ואילו פְּסוּל נחלקה התיומת הוא בעלה האמצעי בלבד שנחלק לשנים עם השדרה שתחתיו עד העלים היותר נמוכים.
ויש להעיר ששני הפסולים הללו נדירים מאד.
הרי"ף (סוכה טו ע"א) כתב: "אבל נסדק כשר ואי נסדק דעביד [דף ל"ב ע"א] כי המנק פסול והוא כלי שיש בו שני ראשים וזה צורתו". וסתם דבריו.
ולגבי נחלקה התיומת פסק (שם): "פירוש התיומת גבא דהוצא דמתיים להו לשני צידי העלה ומשוי להו חד, כי כל אחת ואחת כפולה לשנים ותאומה מגבה, ואם נפרדו ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד כשהוא כפול לב' והתיומת שלהן קיימת כשר ואם נחלקה התיומת הרי הוא כאילו נפרצו העלין ופסול".
מתבאר בדבריו שרק אם גב רוב העלים נפרד, והם נחלקו כל אחד לשני עלים רק אז פסול. ושלב זה הוא רק לאחר שהלולב מתחיל להיפתח, ובדרך כלל לא נמצא בלולבים הנמכרים ענפים בשלב זה של הגידול.
רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ח ח"ג) באר: "נסדק כשר ואם עשוי כהמנק פסול פירוש שפתוח הרבה למעלה כזה כך פשוט בסוכה, ופרש"י שיש לו שני ראשים מפולשים וכן גדל הלולב כמין ב' שדראות מחצית עלין מכאן ומחצית עלין מכאן. ולפירושו אפילו עביד כהמנק אינו פסול עד שנסדקה השדרה ואם עשוי כהמנק פסול כשנסדקה גוף השדרה עם העלין של מטה ושני העלין האמצעיים לא נחלקו, דאם נחלקו היינו נחלקה התיומת כאשר אפרש למטה. והר"אש כתב כי בראש הלולב בעלין מיירי ולא בגוף הלולב ורי"ף הביא ההלכה כצורתה ולא פירש בה שום דבר".
ולגבי נחלקה התיומת פרש: "נחלקה התיומת פסול וכן ניטלה כך פשוט. בסוכה וכן בקמא פר"שי ב' עלים עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עם העלים שלמטה מהן ורי"ף פירש שנחלקו העלין זה מזה כלומר שכל עלי הלולב כפולות לב' ונחלקו התאומות מגבן ואם נפרצו ההוצין זה מזה ועמד כל א' וא' כשהוא כפול לב' והתיומת שלו קיימת כשר ואם נחלקה התיומת נעשה כמי שנפרצו עליו ופסול פירש ומיירי ברוב העלין וכן כתב הרמ"בם ובה"ג. ובתשו' הגאונים פירשו אותה הוצא העלין שהן בראש הלולב שהן למעלה מכלם והוא כב' הוצין דבוקין זה בזה ונקרא תיומת ונחלקה פירש שנפרד א' מחבירו אותו הוצא העליון שבלולב עד שדומה לשנים ע"כ וכן כתבו בתוס' כפי' הגאונים וכן נראה עקר ומ"מ מיירי שנחלקה רובה וכן הסכימו המפרשים וכן בתו'".
מתבאר מדבריו לגבי הימנק שלפי הרא"ש המדובר בעלים שבראש הלולב שנחלקו לשניים ולא לשדרה. ומסביר נחלקה התיומת בעלה האמצעי ברובו ולא כרש"י עד השדרה והשדרה.
הר"ן (על רי"ף סוכה יד ע"ב) באר: "כבר כתבתי במשנתינו דנקטם ראשו היינו ראש העלה [טו ע"א] העליון ובדידיה נמי אמרינן דנסדק כשר אלא היכא דעביד כי המנק. וכ"ת והא אמרינן לקמן דנחלקה התיומת פסול ופירשו בו דהיינו העלה האמצעי אלמא דאע"ג דלא עביד כי המנק פסול, תירצו בזה דכי פסלינן בנחלקה התיומת היינו דוקא ברובא אבל מיעוטא לא מיפסל אלא היכא דעביד כי המנק. [ויש מחמירין ומפרשין דנסדק במקום התיומת פסול והא דדייקינן אבל נסדק כשר הוא באמצע העלה לארכה אבל נסדק במקום התיום נחלק שמו ופסול.] ומחמירין עוד לומר דכל שנחלק התיום אפילו במיעוט פסול וכי שרינן נסדק בדלא עביד כי המנק היינו בשנסדק לרחבו ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר. ואחרים פירשו דנחלקה התיומת לאו בעלה האמצעי בלחוד קאמר אלא העלין הכפולין יש להן בגבן דבר שמחבר אותם ומתאימן ונקרא תיומת ואם נחלקו רוב העלין ורוב כל עלה ועלה מהם באותו מקום פסול והכי משמע בירושלמי דאמרינן נפרצו עליו נעשה כמי שנחלקה התיומת, [אלמא] בכל העלין הוא דומיא דנפרצו עליו מדקא מדמי להו להדדי וכן פירש הרב אלפסי ז"ל בסמוך. ולפי זה אפשר דאפילו נסדק רובו או כולו של עלה האמצעי כשר אא"כ עביד כי המנק, ומקילין עוד לפי זה ואומרים דכי פסלינן בדעביד כי המנק היינו שהלולב עשוי כך מתחילתו כעין ב' שדראות מקצת עלין כאן ומקצת עלין כאן אבל נסדק ראש העלין והשדרה ויכול לאגדו כה"ג נסדק מיקרי וכשר".
הר"ן מעמיד בכמה דרכים חלוקות:
א) כל הדינים הללו בעלה האמצעי – נסדק רובו אפילו לא פנו לצדדים שונים היינו נחלקה התיומת ופסול. ואילו אם נסדק במיעוטו היינו נסדק שכשר כל עוד לא נתרווחו לשני צדדים שהוא הימנק. ונראה שכן הבין רבנו ירוחם עפ"י הרא"ש.
ב) כל המצבים בעלה האמצעי – נחלקה התיומת בראש העלה אפילו במיעוטו, נסדק הכשר באמצע העלה לאורכו או לרוחבו, (ולא באר מהו הימנק במצב זה).
ג) נחלקה התיומת בגב כל עלה ועלה, נסדק עלה האמצעי אפילו כולו כשר, ואם נעשה כהימנק פסול ויש מסבירים שכהימנק הוא מברייתו בשני שדראות.
כל השיטות הללו מופיעות בריטב"א (סוכה לא ע"ב) ומוסיף כמה מלים בשיטה האמצעית שהיא הפחות ברורה: "ועוד י"ל דאפילו נחלקה מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרינן נסדק מעוטו כשר כשנסדק לרחבו דהוי כעין נקטם שנקטם לרחבו ולפיכך במיעוטו כשר כל היכא שאינו תלוי ועביד כהמנק דהדר הוא דאינו ניכר בו כנ"ל, ולפי זה ראוי לחוש כשהסדק לארכו שהוא מתרבה בכל שעה כשמנענעו לפסול אפילו במיעוטו, וכן חוששין בעלי הנפש".
לפי דבריו יש להחמיר בנסדק העלה העליון ('נחלקה התיומת') אף במשהו מפני שסופו להתרחב, ואילו נסדק והימנק הם לרוחב העלה ונראה שהיינו שנחתך העלה לרוחבו חלקית. והימנק הוא שראש העלה 'מקבל זוית' כתוצאה מהחתך בעלה ופסול. (ויש להקשות שאין זה נסדק).
הטור (או"ח סי' תרמה) כתב: "נסדק ראשו כשר ואי עביד כהימנק פי' כמו שיש בו ב' ראשים כזה פסול. ופירש"י שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב' שדראות מחצית עליו לכאן ומחציתם לכאן ולשון נסדק אינו משמע כך, דא"כ היה לו לומר לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולב דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמצעיתו עד שנפתח".
היינו הטור אינו נוקט כר"ן והריטב"א שהמדובר בעלה אמצעי בלבד, אלא המדובר בלולב כולו וחלוק על רש"י שאין מדובר בפסול מברייתו אלא במצב שהתפתח ואינו בשדרה אלא בעלים העליונים, וכשלולב נחלק כבי' לשני חלקים וחצי עליו לצד אחד וחצי עליו לצד שני והתרחקו זה מזה הרי זה הימנק ופסול, ונראה שבאר כאביו המובא ברבנו ירוחם.
לעומת זאת לגבי נחלקה התיומת פסק הטור: "נחלקה התיומת פסול ופירש"י ב' עלים העליונים ששם השדרה כלה נחלק זה מזה ונסדק' השדרה עד העלין שלמטה מהם והגאונים מפרשים עליו העליונים שדרכן להיות מחוברין נפרדו זה מזה ברובן עד שנראית כשנים ורי"ף פירש על כל עלי לולב שהם כפולים וגבן אחד ואם נפרדו פניהם זה מזה ועדיין מחוברים בגבן כשר אבל אם נחלקו בגבן רוב כל עלה ועלה ברוב כל עלין שבלולב פסול וכ"כ הרמב"ם וראב"ד ז"ל".
עולה שהטור מביא שלש שיטות בנחלקה התיומת:
א) רש"י – עלה האמצעי עד השדרה וחלק ממנה.
ב) גאונים – עלה האמצעי עד השדרה.
ג) רי"ף, רמב"ם וראב"ד – רוב עלי הלולב נפתחו מגבן המחברם.
יוצא ששיטת הטור היא יחסית המקלה ביותר. הן לגבי הימנק והן לגבי נחלקה התיומת.
הבית יוסף (או"ח סי' תרמה, ז) מביא את הגמ' ורש"י ומדייק: "ומשמע מדברי רש"י דאפילו נסדק כל עלה האמצעי כשר ולא מיפסיל משום נחלקה התיומת עד שתסדק השדרה עד העלים שלמטה מעלים האמצעיים העליונים ודלא כרבינו ירוחם (נ"ח ח"ג נח ע"ג) שכתב על פירוש רש"י דהא דנסדק כשר מיירי בששני עלים האמצעיים לא נחלקו שאם לא כן היינו נחלקו התיומת".
היינו, לפי רש"י נחלקה התיומת היא בסידוק השדרה עד עלים תחתונים יותר ולא כמו שפרש רבינו ירוחם. אח"כ מביא הב"י את פירוש הר"ן בלא להעיר עליו.
הב"ח (תרמה, ז) באר כי לרש"י בין אם מברייתו ובין אם אח"כ נפתח כך פסול אם נעשה כהימנק ובכך אף רש"י מסכים לטור.
השולחן ערוך (או"ח סי' תרמה ס"ג) פסק לגבי נחלקה התיומת: "בריית עלין של לולב כך היא: כשהם גדלים, גדלים שנים שנים ודבוקים מגבן, וגב של שני עלין הוא הנקרא תיומת; נחלקה התיומת (ברוב העלין) (טור וב"י), פסולה"... וא"כ בנחלקה פסק כרי"ף, רמב"ם וראב"ד.
הרמ"א הגיה: "ויש מפרשים לומר דאם נחלק העלה העליון האמצעי שעל השדרה עד השדרה, מקרי נחלקה התיומת ופסול; והכי נוהגין (ת"ה סי' צ"ו). מיהו לכתחלה, מצוה מן המובחר, נוהגין ליטול לולב שלא נחלק העלה העליון כלל כי יש מחמירין אפילו בנחלק קצת"...
היינו הרמ"א פסק כשיטת הגאונים, וכתב להחמיר לכתחילה כשיטה היותר מחמירה בר"ן וריטב"א.
והעיר על כך הגר"א: "אבל לדינא יש להחמיר כפי' הרשב"א דברובו דבכל פסול רובו ככולו והוא פשוט לדעת הרשב"א ור"ן ומ"מ ועל מקצתו אין להחמיר כלל כמ"ש הר"ן שאין זה במשמע שפי' סדוק כהימנק על רחבו דאין דרכו ליעבד כהמניק לרחבו וכמ"ש המ"מ כנ"ל".
וא"כ לגבי נחלקה התיומת פסול בעלה העליון רק ברובו ולא במיעוטו ולא כמו שהחמירו בשיטה בריטב"א ובר"ן.
לגבי הימנק פסק השולחן ערוך (ס"ז): "נסדק, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים, פסול".
היינו כלל העלים כרא"ש, אבל לא הצריך כרש"י גם בשדרה. והמשנה ברורה (ס"ק לא) באר: "אם נתרחקו וכו' – היינו אפילו לא היו כן בתולדה רק אח"כ".
והרמ"א הגיה: "ואפילו לא נחלקה התיומה העליונה בענין שיפסל הלולב מכח נחלקה התיומת". היינו העלה האמצעי עדיין סגור אלא שפונה לאחד הצדדים (וכ"כ הט"ז ס"ק ט והמג"א ס"ק ז).
ובמשנ"ב (ס"ק לב) העיר על דברי הרמ"א: "ואפילו לא נחלקה התיומת – פי' שלא נסדק העלה האמצעי עד השדרה ואפילו נסדק רק מקצתו שמחמת נחלקה התיומת דעת הרבה אחרונים שאין לפסלו מ"מ כיון שנתרחב הסדק עד שנראה כשנים פסול ויש ליזהר הרבה בזה".
ויש להעיר שמצב זה כלל לא שכיח, ואפילו בנענועים העלים לא נפרדים זה מזה ולא מתרחב הסדק כ"כ, אא"כ הלולב המשיך את צמיחתו והיה בתוך מים ואז העלים העליונים נפתחים ומתרחקים זה מזה.
וכך כתב בדעת תורה (סי' תרמה ס"ז): "עד שנראו כשנים פסול. בהגהות לבושי שרד החמיר דגם בנסדק כש דכשר, אם נתרחקו קצת זה מזה פסול. ולענ"ד כיון דהשס נקט כהימנק בין אם נפרש כהמשז שהוא מרבז הנקרא צירקעל (=מחוגה) אינו פסול אא"'כ נתרחקו זמ"ז הרבה ובין אם נפרש שהוא המזלג כמ"ש בערוך, דוקא בנכפפו הסדקין בהבדל בין זה לזה וחוזרין ובולטין עד שעומדין בראשיהן כפשוטין ומרוחקין זה מזה עד שנראים כשנים, אבל אם רק נחלק לבד אף שהסדק נראה לעין הרואה, מפני החלל שבין ב' הסדקין, אם אין מרוחקים הרבה זמז כמו המרבז כשר שהרי נראה לעין כל רואה שהם אחד, וכשמניח הלולב על איזה מקום או כשמנענעים נוגעים הסדקים זה בזה. וברשי וא"ז כתבו דהיינו שגדל כמין ב' שדראות מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן".
ומוסיף המהרש"ם: "וגם אם נחמיר בזה, נראה דמהני להכשירו עי דבק, דהא הרן הביא בשם אחרים דהא דעביד כהימנק היינו כשהלולב עשוי כך מתחלתו כעין ב' שדראות, אבל בנסדק ראש העלין והשדרה ויכול לאגדו כשר, ואנן דלא קיי"ל כן היינו משום דאגד אינו חיבור, וכשיפתח האגד יחזור להיות נפרד כמקדם, אבל כשמדבק בדבק עד שנראים כאחד יש להקל".
ב. הימנק בשאר ימים
בספר הכלבו (סי' עב) כתב: "ונסדק אפילו כהימנק וכווץ ועקום דומה למגל בשאר הימים כשר". ולא באר מאיזה טעם נפסל הימנק, ומדוע כשר בשאר ימים.
ורבינו ירוחם (תואו"ח נ"ח ח"ג) באר: "כל הפסולין שכתבתי לפי מה שכתבתי למעלה שכל אותן שפסולין משום הדר פסולין כל ז' מפני שהם פסולים משום שאינו הדר חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת דפסולים משום דבעינן לקיחה תמה ולפיכך אינם פסולים אלא ביום ראשון".
אמנם מהריטב"א (סוכה לא ע"ב) משמע שפסולם משום הדר שכתב: "ולפיכך במיעוטו כשר כל היכא שאינו תלוי ועביד כהמנק דהדר הוא דאינו ניכר בו כנ"ל". משמע שאם נעשה כהימנק אינו הדר. וכ"מ מהמאירי במגן אבות (סי' כא).
המשנה ברורה (סי' תרמט ס"ק לה) כתב: "וחסר כשר בשאר הימים – לכו"ע דיום א' דאורייתא בגבולין ושאר הימים דרבנן זכר למקדש הלכך עיקר הלקיחה כגון ד' מינים שבלולב ולקיחה לכל אחד ואחד בפני עצמו (ולא שיטול אחד בשביל כולם) תקון גם בשאר יומי כעין דאורייתא, אבל בחסר לא תקון וכן בשאול. ודברים שטעמם משום שאינו הדר יש דיעות בפוסקים דעת הרמב"ם וסייעתו להכשיר כמו בחסר ודעת הרא"ש וסייעתו להחמיר בזה דבעינן הדר בכל ז' ימים משום הידור מצוה וסתם הרמ"א לקמיה בזה כוותייהו".
אמנם האחרונים כתבו ששני סוגי פסול שדנו בהם כשרים בשאר ימים.
כתב הפרי מגדים (או"ח, מש"ז, סי' תרמט ס"ק יא): "כתב האליה רבה אות כ"א בשם הכל בו [סימן עב מא, א], חסר ויבש וחזזית תפוח ושלוק ונטלה פטמתו ועוקצו ונפרצו עלי לולב ונסדק וכווץ ועקום והדס דשחורות ואדומות, כשרים בשאר ימים".
וכן בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תרמט סי"ט) כתב: "נמצאת למד שכל הפסולין בראשון מן התורה פסולין בשאר הימים מדברי סופרים חוץ מן עשרה דברים ואלו הם...
"ג' לולב שנסדק בענין שנפסל".
"ד' נחלקה עלה העליון האמצעי (ששני פסולים אלו הן מחמת חסרון כמ"ש בסימן תרמ"ה)".
וא"כ פסולי נחלקה התיומת והימנק הם רק ביום הראשון, ובשנה שיום הראשון חל בשבת כלל אין צריך להחמיר בהם.