חבל נחלתו יב נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יב · נב · >>

סימן נב

בעליו עמו באגודה שיתופית

שאלה

האם השותפים באגודה שתופית נפטרים מאחריות על נכסי האגודה מדין 'בעליו עמו' או לאו?

תשובה

נעסוק בתחילה בשותפות רגילה ואח"כ נבדוק לגבי אגודה שיתופית.

א. נאמר בבבא בתרא (מב ע"ב): "דאמר שמואל: השותפין מחזיקין זה על זה, ומעידין זה על זה, ונעשים שומרי שכר זה לזה".

ופרש רשב"ם: "ונעשין כשומרי שכר זה לזה – שאם מבית אחד מהן נגנב דבר של שותפות חייב לשלם כשומר שכר וזהו שכרו שגם חבירו ישמור הכל כשיעור זמן שמשמר זה עכשיו".

עולה מן הדברים שסתם שותפים בחפץ הרי הם שומרי שכר זה לזה וחייבים זה לזה בגניבה ואבידה ופשיעה. לדוגמא: אם שניים שותפים במכונית ונגנבה מאחד מהם בזמן שמושו הוא חייב לחבירו מחצית משווי המכונית.

וכך פסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' קעו ס"ח): "השותפין, שומרי שכר הן, שאם נגנב או נאבד מהשותפות ברשות אחד מהם, חייב באחריותו. במה דברים אמורים, בזמן שכל אחד מתעסק בשותפות זמן ידוע, ונגנב לו בזמן שנתעסק בו. הגה: ודוקא שהתנו כן מתחלה, אבל אם א' אינו מחוייב להתעסק, רק עושה מנדבת לבו, אינו חייב בשמירת השותפות ולא הוי רק כשומר חנם (הגהות אלפסי פרק חזקת)".

וא"כ השו"ע קבע שאם שניהם מתעסקים בשותפות ומתחייבים ברווחיה והפסדיה הם כשומרי שכר זה לזה. והרמ"א הוסיף שאם אחד מתנדב להתעסק ואינו מחוייב בכך אינו שומר שכר אלא שומר חינם לחברו.

וכן באר הסמ"ע (ס"ק כג): "שומרי שכר הן. דכל אחד עוסק ומשמר חלק חבירו בשכר שגם חבירו יתעסק וישמור את חלקו, ומה"ט אמרינן דהיינו דוקא שהתנו כן מתחילה, וכמ"ש מור"ם בהג"ה, דאז הו"ל כשכרו זה את זה בתחילת השותפות".

עולה שבשותפות אשר לדוגמא אחד השותפים מייצר, והשני מוכר, מעת התחלת השותפות שניהם שומרי שכר על המוצרים.

ב. בהמשך (מג ע"ב) שואלת הגמרא: "אמאי? שמירה בבעלים היא?"

ומפרש הרשב"ם:

"שמירה בבעלים היא – שכל אחד משמר קצת מן השותפות בביתו וקי"ל בב"מ בהשואל (דף צה) שמירה בבעלים פטור ואע"ג דבשואל כתיב פטור דבעלים הא יליף שומר שכר התם מיניה מדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון וכיון שהיה ראובן משמר מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבד מחלקו בבית שמעון הרי שמעון פטור מחלק ראובן שהרי ראובן עמו במלאכתו".

ותוספות כתבו:

"אמאי שמירה בבעלים היא – פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו – חבירו נמי משמר לו חלקו, ואע"פ שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה כדתניא (ב"מ דף צו.) היה עושה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ואפילו לא התחילו שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון פטור שהראשון היה עמו במלאכה בשעה שהתחיל השני לשמור".

כלומר אם התחילו את פעולתם בשותפות ביחד, כל אחד שומר לחבירו על החלק המשותף, ולכן אם אח"כ ארעה גניבה או אבידה במה שהיה ברשותו – פטור עליה מדין 'בעליו עמו'.

ג. מתרצת הגמרא את שאלתה: "אמר רב פפא, דאמר ליה: שמור לי היום ואני אשמור לך למחר".

מפרש הרשב"ם את התירוץ: "אמר רב פפא – כגון שהתנו ביניהן כך שמור לי היום כל השדה חלקי וחלקך ואשמור לך למחר דכיון דלא שמרו ביחד כלל אלא בזה אחר זה ליכא שמירה בבעלים הלכך נעשו שומרי שכר זה לזה להתחייב באונסין ולאשמועינן אתא דהיינו שמירה בשכר כשמשמר כל השדה וחלק חבירו בכלל כדי שישמור לו חבירו למחר כמו כן דס"ד אמינא דשומר חנם הוא דבלאו חלק חבירו היה צריך לשמור את שלו ושמירה אחת היא בין הכל ולא ליהוי שומר שכר קמ"ל".

כלומר אם אחד התחיל והשני התחיל לעבוד בשותפות רק מאוחר יותר, והראשון עדיין היה שאול לשני, ולכן אם הראשון איבד חלק מהשותפות חייב לשני, אבל השני פטור על אובדן וגניבה (אפילו שאל מהראשון לא דרך השותפות) כיון שעדיין לא התחיל לעבוד בשותפות. אבל אם הם עובדים בשותפות לסירוגין, לדוגמא: הם שותפים במונית וכל אחד עובד ביום אחר לפי סידור עבודה ביניהם – שניהם חייבים כדין שומרי שכר אבל אין עומד להם הפטור של 'בעליו עמו' כיון שבשעה שזה עובד בשותפות, השני אינו שומר שכר שלו וכן להיפך. ולכן ישנו מצב בשותפים שהם חייבים על גו"א ופשיעה בנכסי השותפות – כשאינם מתעסקים בשותפות בו זמנית ואז הם שומרי שכר זה לזה, וישנו מצב שהם פטורים על גו"א ופשיעה משום שהם מתעסקים בשותפות באותו זמן ולכן לכ"א עומד הפטור של 'בעליו עמו'.

וכן מוסיף השו"ע באותה הלכה: "אבל אם התחילו להתעסק ביחד, אפילו אם אחר כך נתעסק בו כל אחד לבדו, פטורים, דשמירה בבעלים היא (ואם חייב בפשיעה עיין לקמן סוף סי' רצ"א). ואם מתחלה נתעסק בו אחד לבדו, ואחר כך נתעסקו בו שניהם ביחד, ונגנב, הראשון חייב, שלא היה השני עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו, והשני פטור, שהראשון היה עמו במלאכתו כשהתחילה שמירתו"...

מבאר הסמ"ע (ס"ק כד): "אפילו אם אח"כ נתעסקו כו'. דהא דפטר רחמנא להשומר כשהוא עמו במלאכתו, היינו כשהיה עמו בתחילה ואף שאינו עמו בשעת גניבה, אבל אם לא היה עמו במלאכתו בתחילה, אף אם היה במלאכתו בשעה שנגנב או נאנס, אינו פטור, אלא חייב כל חד לפי דינו, וכמו שכתוב לקמן סוף סימן רצ"א, ועיין פרישה [סעיף י"א]".

וא"כ בשותפות שהתחילו להתעסק ביחד כגון זה בשדה וזה בכרם שניהם פטורים משום בעליו עמו. אולם אם זו עיסקא שאחד שותף רק בממון והשני מתעסק ומרויח או מפסיד נראה שאין כאן שמירה בבעלים רק לגבי המתעסק, שכן רק המתעסק עובד בשותפות ולכן אם בעל הממון שכר כלי או בהמה מהמתעסק הוא פטור מדין בעליו עמו אבל אם המתעסק איבד כלי ששכר מבעל הממון או שאיבד את ממון השותפות אין לו פטור בעליו עמו.

ד. השאלה היא בשותפות, שהשותפים בה עובדים בתפקידים שונים ואינם עובדים באותו חפץ בשותפות האם קיים פטור תשלומים של 'בעליו עמו' ומתי הוא מסתיים. לדוגמא: שותפות שהאחד מייצר והשני מוכר, האם גם בה ניתן לומר שיש שמירה ליומו?

תוס' (ב"ב שם) דן: "דאמר שמור לי היום כו' – וא"ת אכתי שמירה בבעלים היא דאמרינן בריש השואל דבעלים באמירה גבי שואל את הפרה ובעלה עמה וי"ל שאני התם דבאמירה משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד, אבל הכא לא משתעבד עד למחר...". עולה מדבריו שיש המשתעבדים באמירה בלבד ומאז נחשבים כשאולים או מושכרים לשני ויש המשתעבדים בתחילת מלאכה. ולא באר מתי משתעבד באמירה ומתי משתעבד בתחילת מלאכה.

וכן הריטב"א (ב"ב מג ע"ב) באר: "באומר שמור לי וכו'. פי' לאו דוקא דא"כ משעת אמירה נעשה שומר כדאמרינן בפרק השואל (צ"ד ב') בעלים באמירה ופרה במשיכה, אלא ר"ל נעשה כאומר, שאין (נתעסקו) [עסקם] ביחד בנכסי השיתוף אלא זה היום וחבירו מחר, כ"פ ר"י ז"ל".

וכתב בקצות החושן (חו"מ סי' קעו ס"ק ה): "מעשה בא לידינו בשותפין בעסק גיבעלי' שהתנו בתחלת השיתוף שיעסוק כל אחד בחדשו, ונגנב ממעות שותפות אצל אחד מהשותפין בחדשו, ובתחלת השותפות היה בעלים עמו, אלא שכבר כלתה השאילה בבעלים קודם שבא לידו ממעות הגיבעלי', ונסתפקתי אי אזלינן בתר משיכת השומר וכשבא לידו מעות השותפות כבר כלתה לה השאילה בבעלים ונתחייב בדין השומרין, או בתר התחלת קבלת השמירה ואז היה שאילה בבעלים שהיה שומר שלו באיזו חפץ. והנה ראיתי מתוך תשובת מוהרי"ט דכל כה"ג הו"ל שמירה בבעלים ופטור ע"ש חלק (ח"מ סי' א') [א' סי' ל'] מ"ש בדברי הראב"ד פרק (כ"ה) [כ"א] מאישות (ה"ט) על מ"ש הרמב"ם דאשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכתה בתוך ביתה דפטורה דאינו מן הדין אלא תקנה כו', וכתב עלה לא מן השם הוא זה אלא מפני שהוא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה. והקשה שהרי אין הבעל שכור בכל שעה. וע"ש ז"ל, ונראה לקיים דברי הראב"ד כיון שבשעה שנכנסה היא בחיוב שמירת הבית שהוא בשעת נישואין באותו שעה שכור הוא לה, שעדיין היה צריך לעשות צרכיה, ואפילו אם אחר שעשה צרכיה כלתה שכירתו מכל מקום אחר שעה ראשונה אזלינן וכו'. ואפילו אם נאמר שכלים אלו לא היו שם באותו שעה, מ"מ חיוב שמירתן לא נתחייבה בעת הבאתן אלא מעת שנשאת לו נתחייבה ובאותו שעה שאול היה אצלה עכ"ל. וא"כ ה"נ דכותה בשותפין הנזכרים שלא נתחייב בשמירה בעת הבאת המעות אלא בתחלת השיתוף נתחייב כל אחד להתעסק מידי חדש בחדשו ובתחלת השיתוף היה שאילה בבעלים ופטור".

ונראה מדברי קצוה"ח ששותפים שהתחילו את השותפות, אפילו הביאו אח"כ מעות ושוב התחילו להתעסק בשותפות הרי הם חייבים מדין בעליו עמו, ומשתעבדים ונפטרים מתחילת האמירה. וזה נראה סותר לשמור לי ואשמור לך של הגמרא בב"ב.

וכך כתב בנתיבות המשפט (חידושים סי' קעו ס"ק טז): "התחילו להתעסק ביחד. ועיין ביאורים [סקט"ז] דדוקא כשנתעסקו שניהם בחנות המשותף ביחד בתחילה ואח"כ התנה בשמור לי היום ואשמור לך למחר, אז הוי שמירה בבעלים נגד כל אחד, אבל אם נתעסקו כל אחד בהחצי בביתו ואח"כ התנה שישמור כל אחד בחדשו, ומשכו אחד כולו לרשותו, לא הוי שמירה בבעלים כיון דהוי משיכה חדשה".

ובביאורים (שם ס"ק יח) כתב עוד נתיבות המשפט: "ועיין בקצוה"ח [סק"ה] שכתב בשנים ששכרו גאבלי והתנו שכל אחד יעסוק בחדשו, ובהתחלת השותפות היה שמירה בבעלים, רק שלא הגיע עדיין מעות הגאבלי לידם, וכתב דמ"מ הוי שמירה בבעלים כיון דמ"מ נתחייב בשמירה בשעת התחלת השותפות. ותמיה לי, דנראה דכל זמן שאין לו מה לשמור, מה בכך שנתחייב בשמירה, ודאי דכל שלא היתה התחלת השמירה בבעלים לא הוי שמירה בבעלים, ועיין בתוס' ריש פרק השואל. ומה שהביא ראיה ממהרי"ט, לא ידעתי מקומו דמהרי"ט, אך אפילו לפי מ"ש הוא בשמו אין ראיה משם, דשם עכ"פ היתה בתחלת הנישואין ג"כ שומר להבית עם כלים שבתוכו, משא"כ כאן לא היה שומר כלל בתחילה".

וא"כ בשותפות למסחר במוצר אחד וכד' אי אפשר לומר שתחילת השותפות כבר תיצור שמירה בשכר, אלא ההתעסקות בפועל היא המחייבת. ולפי"ז באגודה שיתופית שחבריה עסוקים במלאכותיה, כגון קיבוץ, כ"א מעת שהצטרף לשותפות הופך להיות שכיר של האגודה וא"כ לגבי כל אחד אחד באגודה שיתופית שחבריה מתעסקים בנכסיה קיים דין בעליו עמו. ולא נאמר שהעובד בשדה ומתחיל בשבע בבוקר ומסיים אחה"צ כלתה שמירתו וממחר הוא מתחייב מחדש, משא"כ בעובדים שכירים של השותפות כלפיהם כל יום או כל תקופה הוא התחייבות חדשה וממילא כלתה שמירתו הקודמת.

ה. וניתן אולי להשוות זאת לנפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' שמו סי"ב): "מלמד תינוקות, והנוטע לבני המדינה, והמקיז להם דם, והסופר שלהם, כל אלו וכיוצא בהם, יום שהוא יושב בו לעשות במלאכתו, אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם הרי זה שמירה בבעלים, ואפילו פשע בה השומר פטור. אבל הוא ששאל או שכר מהם, חייב, שאינם שאולים לו. ויש אומרים שבזמן הראוי למלאכה, אף על פי שאינם עסוקים בה, לפי שאינו רשאי להשמט מהמלאכה ההיא בכל עת שצריכים לו, הוי לגבייהו שאלה בבעלים; אפילו אם צריך לתת לו שכר, מכל מקום מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו, מידי דהוה אשותפים ששכרו שכיר חדש או שנה, דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם".

בשו"ע שתי דעות דעה ראשונה שהאומן של כל העיר מושכר רק לאותו שעסוק במלאכתו ורק כלפיו הוא בעליו עמו, ואם אותו שעסוק במלאכתו שאל ממנו ונגנב או אבד פטור, אבל כלפי אחרים אינו מושכר להם כשעובד אצל אחר, ודעה שניה שהוא מושכר לכולם בשעות עבודתו ולכן כולם ששאלו ממנו פטורים (אמנם בשעות שאינו משועבד להם אינו נחשב שהוא מושכר להם – מאירי – פתחי החושן, פקדון, פ"ו ס"ט הערה כה). וא"כ לפי"ז שותפים שעוסקים כ"א בזמנו בעניינים אחרים של השותפות נראה שמשתעבדים באמירה וממילא נחשב לבעליו עמו אף בשעה שהוא אינו עוסק במלאכתו, אבל בזמן שאינם אמורים לעבוד בשותפות אין זה נחשב בעליו עמו.

ו. אולם כל זה בשותפות שהשותפים עובדים יחדיו בשותפות כגון בקיבוץ שחבריו עובדים בענפיו. אולם שותפים שהשקיעו ממון יחדיו ואינם מתעסקים בשותפות אלא לוקחים שכירים המתעסקים בכך, הם אינם שומרי שכר זה לזה, הם הכניסו ממון לשותפות ושוב אינם עסוקים בה, הממון אינו בידם לשמירה, והאחריות על הנעשה עמו אינה על כתפיהם, כגון בעלי מניות בחברה בע"מ מכח השותפות אינם שומרים זה לזה ולכן לא שייך בהם דין בעליו עמו.

נראה לפי"ז בשאלה שפתחנו בה, ששותפים באגודה שיתופית שאינם עובדים בתוך האגודה אלא הם עובדי חוץ או ששותפים בממון ואין להם פעולות מעשיות בנכסי האגודה, כגון בעלי מניות בחברה בע"מ אינם שומרי שכר זה לזה וממילא לא נוצר פטור 'בעליו עמו' לשותפות כזו.

ז. לגבי השכירים של השותפות העובדים בה, כתב בערוך השולחן (חו"מ סי' שמו סט"ו): "דבר פשוט שכל אומן בשעה שעסוק באומנותו של בעה"ב, אם הוא שכיר יום אם שאל בעה"ב ממנו דינו כשאילה בבעלים אף שאינו עוסק בהמלאכה בשעה זו, ואם הוא קבלן אין דינו כשאילה בבעלים אלא בשעה שעוסק בהמלאכה אבל בשעה שאינו עוסק אף דמוטל עליו לעשותה ולגמרה מ"מ כיון דיכול להניחה למחר אין זה כשאילה בבעלים. ובעל עגלה בכל הזמן שהוא נוסע הוי דינו כשאילה בבעלים נגד מי שנוסע עמו אפילו בשעה שעומד במלון כיון שהוא מוכרח לנסוע עמו מיד [נ"ל]".

ולכן כל שכיר של השותפות אפילו אינו עובד עתה, אם זה הזמן שהוא מושכר לעבוד בו אפילו אינו עובד במלאכתו של אותו אדם נראה ששאילה ממנו תחשב 'בעליו עמו' ויהיה פטור מגו"א ופשיעה. (כגון אותם המנויים לעיל בשו"ע: מלמד תינוקות, והנוטע לבני המדינה, והמקיז להם דם [=רופא], סופר) ובקיבוץ: מזכיר, גזבר, חצרן וכד'.

וכך כתב בערוך השולחן (סי' שמו סי"ז):

"יראה לי דהרב הקבוע בעיר כששאלו ממנו אנשי העיר פטורים באונס ופשיעה דהרי הוא עמם במלאכתם בכל עת כשצריכים לשאול שאלה או דין תורה, אמנם אם יש להרב שם עת קבוע להשיב להם אזי שלא בעת הקבוע אין דינו כשאילה בבעלים, וכן דיינים הקבועים בעיר אבל הרב והדיינים ששאלו מהם חייבים ואף שבני העיר מצווים לעשות מלאכתם מ"מ כיון דהמנהג ליתן להם שכירות קבוע לא מקרי עמו במלאכתו וש"ץ הממונה שלא בשעת התפלה אינם שאולים זל"ז ובשעת התפלה נשאלים זל"ז [נה"מ] ויש מי שאומר שהש"ץ שאול להם אף שלא בשעת התפלה ולא נראה כן אם לא שיש לו עוד איזה שירות השייך כל היום במלאכה של אנשי העיר ולמה אמרנו שהרב אין אנשי העיר נשאלים לו ולהש"ץ הם כשאולים לו משום דשעת התפלה מוכרחים להיות בבהכ"נ ומקרו כשאולים לו אבל להרב אינם מוכרחים לשאול שאלות ודיני תורה בשאין להם מה לשאול ולדון ושמש בהכ"נ הוי כשאול לכל בני הכנסת ולא הם לו ובלן בשעה שרוחצים במרחץ הוי כעמם במלאכתם להרוחצין שם באותה שעה ומשרת ומשרתת בבית בעה"ב נקראו בכל עת עמו במלאכתו וכן אנשים שהבעה"ב שוכרם לעסקיו הם בכל עת עמו במלאכתו וכן כל כיוצא בזה".

לפי דברי ערוה"ש דוקא השכירים של השותפות לגביהם חל פטור בעליו עמו לשותפים שלהם הם שכורים. אבל לשכיר עצמו אין פטור זה. ולפי"ז שומר לילה קבוע של השותפות שפשע ברכב השמירה של השותפות לא עומד לו פטור 'בעליו עמו' שהרי השותפים אינם שכורים לו ורק הוא מושכר להם. ואם השמירה נחלקת בין כל חברי השותפות וכ"א שומר ביומו לכאורה הוא חייב משום שהאחרים כבר כלתה שמירתם כשהוא החל לשמור. אולם ניתן לומר בשותפות כוללת שחבריה עובדים בשותפות שאף הם שכורים לשומר שהרי זה עובד בשדה בזמנו וזה עובד בכרם, ואף השומר כחבר האגודה הוא שומר שכר על הענף הכלכלי עליו הוא מופקד, ועל כן הוא פטור אם הרכב ניזק בפשיעתו.

ח. ובכל מקרה יכולים להתנות שלא יהא פטור על גו"א ופשיעה מצד 'בעליו עמו', כמו כל תנאי בממון. אולם כתבו האחרונים שצריך להתנות בקניין על ביטול הפטור, ובציבור שהם שותפים, התנאה בדיבור או בכתב מספיקה כאמור בשו"ת הרא"ש (כלל ו סי' כא) ובשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' סג) ועוד הרבה מקומות בפוסקים.

הוספה לבעליו עמו בשותפות

לרב אליעזר שלום וברכה!

ראשית, לגבי אגודה כשותפות כללית אין פטור 'בעליו עמו', יש כלפי כל אחד ואחד מן השותפות אם הוא עובד בשותפות ושומר עליה עבור חבריו. מי שאינו עובד בפועַל אם ישאלו ממנו או ישכרו ממנו יהיו חייבים בכל חיובי שומרים.

ולכן יש לחלק בין אגודה שיתופית שרוב או כל חבריה עובדים בשותפות ולכן כל אחד שומר עבור חבירו על חלק מן השותפות, וממילא לחבירו עומד הפטור של 'בעליו עמו'. ולכן ברכב שמירה השייך לשותפות שניזק בפשיעת השומר והוא אחד מחברי האגודה – קיים הפטור של 'בעליו עמו' כיון שהאחרים שכורים לו.

ועדיין מעיקר הדין אם אחד שותף אבל אינו עובד באגודה והוא מתפרנס מעבודת חוץ, הוא אינו שומר שכר לחבירו העובד באגודה, ואפילו אם יש לו תורנויות או חובות לעתים כמו שמירה וכד' הוא בבחינת 'שמור לי ואשמור לך' שבדר"כ כלתה שמירתו, ולכן רק אם הוא לדוגמא תורן חליבה ברפת, ובאותו זמן השומר פשע ברכב קיים לשומר כלפי אותו שותף פטור 'בעליו עמו', אבל בסתמא כשאינו בעבודת השותפות הוא אינו שומר שכר על השותפות ולא נוצר כלפיו הפטור. וכן אם אחד פנסיונר ואין לו עבודה באגודה – חייבים לשותפות את חלקו ברכב שניזק.

אולם באגודה שתופית שהשותפות היא כספית, ואין הם עובדים בַּשותפות ממילא אינם שומרי שכר זה לזה, ולכן על בסיס השותפות באגודה לא יכול להיווצר פטור 'בעליו עמו'. ואפילו יש ביניהם כאלה שהם עובדי האגודה או עובדי הקהילה כגון רבש"ץ (רכז בטחון שוטף צבורי) שמשועבד לעבודתו כל יום בכל השנה עשרים וארבע שעות ביממה, או רב הקהילה בכ"ז רק כלפיו יש פטור 'בעליו עמו' (כמו שהבאתי לעיל מהשו"ע לגבי מלמד תינוקות ואומן וכד'), אבל לכל הציבור השותף אין לו פטור 'בעליו עמו', ולכן אם שומר מכלל החברים באגודה הזיק לרכב – חייב בנזק לכלל השותפות בנכוי חלקו של הרבש"ץ שכלפיו יש לו פטור 'בעליו עמו'.

לגבי שכיר חיצוני של האגודה כגון שומר לילה, ודאי שאין לו שום פטור ואפילו הרבש"ץ אינו עובד בשבילו אלא ממונה עליו. וכמובן שכל פטור בעליו עמו הוא רק בגניבה ואבידה ופשיעה אבל מזיק בידים הוא מזיק אפילו אם הוא שותף הוא חייב כפי שכתב בשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תתמ): "שותף ששינה מדעת שותפו אמאי חייב? מי עדיף מפשיעה? [שפטור בבעליו עמו]... ויש לתרץ דכיון ששינה ממנהג המדינה ומדעת שותפו עשאוהו כמזיק בידים שכך היתה דעתם תחלה בתחלת השותפות שלא ישנה מדעתו וממנהג המדינה ואם ישנה ישלם כדין מזיק ולא מדין פשיעה נגעו בה והדבר ברור שאם הזיק בידים אעפ"י שבעליו עמו אינו נפטר בכך".