חבל נחלתו יב כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יב · כו · >>

סימן כו

ברכה על מתנות כהונה – זרוע לחיים וקיבה

שאלה

האם בנתינת מתנות כהונה של זרוע לחיים וקיבה מברכים ברכת המצוות?

תשובה

א. האבודרהם (ש"ג, ברכת המצות ומשפטיהם) מביא את תשובת הר"י בן פלאט: "וארבעה ועשרים מתנות נמי אין מברכין על נתינתן לכהן משום דלא יהיב ליה ישראל לכהן מדידיה כלום דליברך לתת לכהן אלא רחמנא הוא דיהיב להו לכהנים דכהנים משלחן גבוה קא זכו, כדאמרינן בכמה דוכתי (ב"ק יג, א) שאני מתנות כהונה דכהנים משלחן גבוה קא זכו דכתיב (במדבר יח, ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וגו'... אבל פדיון הבן אע"פ שהוא ממתנות כהונה מברך על פדיונו ולא על נתינתו, וה"ה לפדיון פטר חמור שמברך על פדיונו ולא על נתינתו, כמו שהוא מברך על הפרשת תרומות ומעשרות והפרשת חלה מן העיסה ולא על נתינתן, דמתנות כהונה הן ואין מברך עליהם משום טעמ' דאמרינן. ואי אמרת אמאי מברכין על פדיון הבן ועל הפרשת תרומות ומעשרות וחלות והא ממתנות כהונה הן. היינו טעמא דמברכינן עלייהו משום דלפדות בנו לתקן תבואתו ועיסתו אזהריה רחמנא ושניא פדייה והפרשה מנתינה דהא תליא ביה וקביעה עילויה ונתינה תלי' בדעת אחרים והיא ממתנות כהונה דזכי להו רחמנא בגוייהו".

עולה מדברי הר"י בן פלאט שכל הברכות הקשורות בעשרים וארבע מתנות כהונה אינן על הנתינה – שהיא כבר ניתנה לכהנים, אלא על מצוות נוספות הנעשות בהפרשת המתנה או בפדיית הבן וכד'.

ב. הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם (שורש יב) מחלק בדומה לר"י בן פלאט: "אבל הדברים שאינם טובלים כגון ראשית הגז והמתנות הזרוע והלחיים והקבה לא נמנה אלא נתינתן והוא גם כן פשטיה דקרא שלא נצטוינו בהן בהרמתן, אבל אמר (שופטי' יח) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה וראשית גז צאנך תתן לו ואינו מברך בהפרשתן כלל. אבל במתנות כהונה שבמקדש כגון חלקם מן הקרבנות לא נמנה נתינתן מצוה לפי שלא בא בהן כתוב מצוה אותנו בה אבל הן חלק השם שלקח מן הקרבנות כמו שצוה באימורים לאישים כן צוה במתנות לכהנים (צו ז) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו. וכל שכן החטאת והאשם שהם כולם לו יתברך והוא מחיה בהם משרתיו. ואע"פ שנאמר (שם) ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן איננו צווי אבל הוראה שהוא לכהן במתנה כמו החזה שאמר בו (שם) והיה החזה לאהרן ולבניו כי שניהם ענין אחד ומתנה אחת. והכלל בכל חלקי הכהנים מן הקרבנות שהן מתנות שנתן השם יתברך לאהרן ולבניו שיהיו זוכין בהן משלחן הגבוה שנ' הנה נתתי לך וגו'...".

וכן הרשב"א בשו"ת (ח"א סי' יח ובמיוחסות לרמב"ן סי' קפט העתקת תשובה זו) כתב: "וכן מתנות כהונה אין מברכין על נתינתן דאין הישראל נותן משלו אלא שהשם יתברך זכה אותן לכהן ומשלחן גבוה קא זכו. ונתינת שקל בשנה כיוצא בו וכדכתיב (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. אבל על פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלויין בו".

עולה מדבריהם שהנתינה אפילו שיש בה טובת הנאה לנותנים אינה נחשבת למצוה (ולכן אם הכהן חטף אינו צריך להשיב), ובמתנות כהונה שיש בהן הרמה ותיקון טבל או פדייה בהן יש מצוה ועל כן יש ברכה.

וכן בתשובת תמים דעים (סי' קעט) מזכיר שאין מברכים על: לשו"פ פרט ועוללות, נתינת בכור לכהן, ראשית הגז ומתנות (זרוע, לחיים וקיבה).

ג. הראשון היחידי המחייב בברכה הוא הרוקח (המשך הלכות ברכות סי' שסו) שכתב: "כל המצות שהן חקות וגזירה צריך לברך שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה".

בין האחרונים כתב עפ"י דעתו וללא נימוק בס' דמשק אליעזר (חולין פ"י דף תיד ע"ג, לר' אליעזר בן שמואל מאפטא, בן דורו של התויו"ט ועלה בסוף ימיו לא"י.) וז"ל: "דעד כאן לא אמר שהכהן יכול להאכילן לגוי ולכלבים ולמכרן אלא אחר שהפרישן הישראל ובירך עליה: אקב"ו להפריש המתנות כמו שמברכים להפריש חלה ותרומה ובכורים וכיוצא".

ובכך מצטרף לדעת הרוקח אולם אף הוא לא הביא סמוכות לדבריו.

ד. בכנסת הגדולה (יו"ד סי' סא הגה"ט אות ב) כתב: "אין מברכין על מצוה זו משום דאין ישראל נותן משלו, אלא כהנים משלחן גבוה קא זכו. הרשב"א בתשו' ח"א סימן י"ח ובמכונות סימן קכ"ט (צ"ל קפ"ט) והרד"א (=והרב דוד אבודרהם) בתחלת ספרו בשער הג' בשם הר"י בן פלטי. וספר ת"ד (=תמים דעים) סימן קע"ט כתב מפני שהוא מצוה שאינה תלויה בינו לבין עצמו אלא היא תלויה ביד אחרים וד"א (=דמשק אליעזר) דף תי"ד ע"ג כתב שמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש מתנות, כמו שמברכין להפריש חלה תרומה ובכורים וכיוצא בו, ע"כ. ואין ספק דאשתמיטתיה ליה דברי הרשב"א בתשו' הנז', ודברי הרד"א וס' ת"ד במקום הנז', ואלו היה רואה המקומות הנז' היה רואה דשאני הפרשת חלה ומעשרות ובכורים דבהפרשה תליא מילתא ולכן מברך להפריש מעשר להפריש תרומה להפריש בכורים ונ"ל דאפילו לספר ת"ד שכתב דאין מברכין על מצוה שהיא תלויה ביד אחרים היינו דוקא במצוה שהיא תלויה בנתינה אבל מצוה שהיא תלויה בהפרשה אף על פי שצריך ליתנה לאחרים מברך על ההפרשה ועיין במ"ש בס"ד בסימן רמ"ח בהגה"ט".

ה. ביד אפרים (סי' סא ס"א לרא"ז מרגליות) יצא להצדיק את זקנו בעל דמשק אליעזר: "ואין מברכין על נתינה זו כ"כ הפר"ח בשם תשובת הרשב"א והרמב"ן בהשגות לספר המצוות וכ"כ בכה"ג והשיג על אא"ז דמש"א שכתב דמברך להפריש מתנות וע"ש שהביא מדבר אברהם בשם תשובת ראב"י אב"ד וכ"כ בתמים דעים סי' קע"ט ובמחזיק ברכה הביא מהרוקח סימן שס"ו שדעתו כהדמש"א ומ"מ כתב (היד אפרים על הרוקח) דיחידאה הוא ועיין בפרי תואר שכתב בשם תשובת הרשב"א בסי' של"ח שאין הכהן מברך שהחיינו".

ו. כך כתב הפרי חדש (סי' סא ס"ק א): "אין מברכין על נתינת מתנות כהונה משום דאין הישראל נותן משלו אלא שהשם יתברך זכה אותן לכהן ומשלחן גבוה קא זכו הרשב"א בתשובה (ח"א) בסי' י"ח. ואין זה סותר למה שכתב הרב בחידושיו בפ' הזרוע דף קל"א ע"ד (חולין קל: ד"ה לא) וז"ל: דשאני חזה ושוק דכהנים משלחן גבוה קא זכו ולאחר הקרבה והפרשה אבל מתנות ממון כהן הוא ע"כ. דהתם בעי למימר דחזה ושוק לא מצינן למימר בהו מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהא הוו מחוסר מעשה דהיינו הקרבה והפרשה, משא"כ במתנות דאע"ג דמשולחן גבוה קא זכו מ"מ כיון דאתו לידי דכהנים בטבלייהו ולא הוו מחוסר מעשה זכו בהו וממון כהן הוו, וכ"כ הרמב"ן בהשגותיו לסה"מ בשורש י"ב ד"ה וכן וז"ל: אבל הדברים שאינו טובלין כגון ראשית הגז ומתנות זרוע לחיים וקיבה לא נמנה אלא נתינתן ואינו מברך על הפרשתן כלל ע"כ. וזה מוסכם".

וכן הפרי תואר (סי' סא ס"ק א לאור החיים הק') כתב: "חייב ליתן וכו' נקט לשון חיוב ולא אמר צריך לומר כי הוא חייב בהן ואינם בידו אלא בתורת פיקדון ולהכי כשנותנם אינו מברך על נתינתן כי אינו נותן כלום וכמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א בתשו' י"ח ואבודרהם שאין לברך עליהם מטעם דאמרינן כהנים משולחן גבוה קא זכו והדברים פשוטים. עוד נתכוון לומר חייב כמ"ד שיוצאה בדיינים כאומרם ז"ל בברייתא להדיא יוצאת בדיינים, ומה שמברכים על הפרשת תרומות ומעשרות משא"כ מתנות דלא טבלי לא על הנתינה מברכין אלא על ההפרשה כמו שכתבו ז"ל ודלא כדמשק אליעזר שכתב שיברך על הפרשת מתנות כמו שמברך על הפרשת תרומות ומעשרות דפשיטא דאישתמיטת' מה שכתב הרשב"א וגדולי המורים. והכהן אינו מברך שהחיינו כן כתב רשב"א בתשו' של"ח".

וכן הפרי מגדים (יו"ד מש"ז סי' סא): "ודע בזה"ז בחוץ לארץ אין נוהגין מתנות כמ"ש המחבר סכ"א ומיהו בא"י ודאי נוהג מדרבנן כמו תרומה בסימן של"א ס"ב דסתם רמ"א דלא הוה מ"ה ה"ה מתנות דחד טעמא הוא דיליף נתינה מתרומה ועפר"ח בקו"א ואין מברכין על נתינת מתנות לכהן דמשולחן גבוה זכו ולא משל בעלים הרשב"א בתשובה סי' ח"י הביאו הפר"ח אות א' והכה"ג בהגהות הטור אות ב'. ומה שכתב הכה"ג על הדמשק אליעזר שסובר שמברכין על הפרשה כמו תרומה שלא ראה דברי הרשב"א לא ידענא דהרשב"א בנתינה מיירי ומיהו ודאי דאין מברכין על הפרשה דלאו מצוה הוא שיכול לאכול קודם שיפריש דאין טובלים דלא כתוס' כמו שיתבאר משא"כ תרומה דמצוה בפני עצמו להפרישה וכאן לא שייך הפרשה דמובדלין וניכרים הם".

החיד"א (מחזיק ברכה סי' סא ס"א) מביא את כל הדעות ומביא ראייה לכך שכן מברכים מהמשנה ערום לא יתרום וכו' וכתב "אם כן משנה שלימה היא שמברכין" ע"כ.

ז. חולק על כל הראשונים והאחרונים שדבריהם הובאו לעיל בפאת השלחן (פ"ג ס"כ) שכתב: "ומברכין על נתינת המתנות וכן על ראשית הגז ועל תו"מ ומ"ע ועל מעקה לעשות מעקה, וי"א שאין מברכין על מתנות וראשית הגז ושילוח הקן וסברא ראשונה עיקר". ורצה להסביר את דברי הרמב"ן בשורשים שאין מברך על ההפרשה ומברך על הנתינה. והאריך שם בבית ישראל וכן רצה לבסס ראייתו על הירושלמי ורשב"א בחידושים וסיים: שהגר"א היה מברך על המתנות ומברך שהחיינו.

ח. בס' מנהגי החיד"א (הל' מתנות כהונה עמ' יט-כ, לרב ראובן עמאר) הביא ממהר"ח פלאג'י (רוח חיים סי' סא) לברך בלא שם ומלכות, ובשם כמה מגדולי האחרונים הספרדים: חסד לאלפים (לר"א פאפו), זבחי צדק (סי' סא ס"ק ב), כף החיים (לר"ח סופר סי' סא ס"ק ג) כתב שכיון שספק ברכות להקל אין מברכים על נתינתן. וחידש שכל הספיקות בברכה הן רק בחו"ל, אבל בא"י שחייבים במצוה מן התורה חייבים אף בברכתה. ורצה ללמוד כן אף מהאו"ז ורבינו בחיי מפירושו עה"ת. וכיון שלכל דיוקיו אין שום בסיס נראה לי שאף בא"י נשארת דעת רוב הראשונים בעינה שעל נתינת מתנות בלבד אין מברכים משום שהוא ממונן ורק על תיקון ופדייה מברכים.

מסקנה

אין מברכים על נתינת זרוע לחיים וקיבה לכהן וכן על ראשית הגז.