חבל נחלתו יב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · יב · יד · >>

סימן יד

עקירה ממקומו בין כוס שלישית לכוס רביעית

שאלה

למשפחה שערכה ליל הסדר 'קפץ' מפסק החשמל בדירה לפני אכילת אפיקומן. האם מותרים לברך ברכת המזון במקומם לשתות כוס שלישית במקום ואחרי כן לעבור למקום מואר ולהמשיך באמירת ההלל ובשתיית כוס רביעית והפיוטים שלאחריה?

תשובה

א. השאלה שצריך לדון בה היא: האם בגלל דין אכילת פסח בחבורה, ודין שתיית ארבע כוסות מחוייבים לומר את ההלל במקום אחד, או שמותר לאחר כוס שלישית (שהיא סיום הסעודה ומצידה כבר אין בכך שינוי מקום), לעבור למקום אחר ולהלל ולשבח ולשתות שם כוס רביעית.

ב. נראה שהדבר מפורש במסכת פסחים (פה ע"ב – פו ע"א): "והאמר רב משום רבי חייא: כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא? – לא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא. – איני? והתנן: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ואמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה! – לא קשיא: כאן – בשעת אכילה, כאן – שלא בשעת אכילה".

א"כ הדבר מבואר בתלמוד שאחר סיום האכילה מותר לעקור מחבורה לחבורה שהרי סיימו את הסעודה ושוב אין חשש של אכילת הפסח שלא בחבורתו. והגמרא מבינה בתירוצה שהגג לא נתקדש לאכילת פסח ובכ"ז שם היו משבחים בהלל לרבש"ע שהוציאנו ממצרים.

ג. וכך פסק הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"י): "ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו, ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו', ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים, ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות, ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אף על פי שאינו מקום סעודה". ונראה שכוונתו הן להלל והן לכוס רביעית.

אולם הראב"ד השיג: "ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אף על פי שאינו מקום סעודה. א"א אין הדעת מקבלת כן לפי שאין כאן שם לארבעה כוסות אם אינן במקום אחד".

היינו הראב"ד סובר שכיון ששותה כוס רביעית במקום אחר הוא כבי' אינו מצטרף לקודמים ורק אם שותה במקום אחד מתקיים דין ארבע כוסות, ועל כן אסור לו לגמור את ההלל ולשתות כוס רביעית במקום אחר. אמנם הראב"ד פרט לסברא לא הביא מקור לדעתו.

ד. המגיד משנה הביא את השגת הראב"ד ומקשה עליה מן הסוגיה לעיל: "ודברי רבינו מבוארין סוף פרק כיצד צולין (דף פ"ה פ"ו) דאמרינן התם אמר רב גנין ועליות לא נתקדשו והקשו ומי אמר רב הכי והאמר רב משום ר' חייא כי זיתא פסחא והלילא פקע איקרא מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא. ותירצו לא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא והקשו והא תנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה. ותירצו לא קשיא כאן בשעת אכילה כאן שלא בשעת אכילה וזה מבואר, וע"כ לא אמרו דבשעת אכילה אסור אלא משום פסח, וזה ברור".

הלחם משנה בא להוציא מטעות בהבנת המגיד משנה וז"ל: "ויש לו לגמור את ההלל וכו'. כלומר הלל שגומרים על כוס ד' יכול לגומרו במקום אחר. וכתב הרב המגיד כו' וע"כ לא אמרו דבשעת אכילה כו'. וקשה דלמה לי האי וע"כ הא בלאו הכי למדנו משום דיכול לומר הלל במקום אחר דהא מ"ש שם שלא בשעת אכילה פירש רש"י ז"ל התם קריאת ההלל היא לאחר אכילה כלומר ההלל קורין אותו אחר כך ומקרי שלא בשעת אכילה ולמה ליה לה"ה לומר האי ע"כ. ונראה דנשמר ה"ה שנוכל לפרש דה"ק כאן בשעת אכילה וכו' כלומר לומר ההלל על אכילתו ודאי דצריך לאומרו במקומו, אבל אחר שהשלים הוא מצות ארבעה כוסות ואמר ההלל אם רצה לעקור ולומר ההלל עם חבורה אחרת רשאי ומ"ש והלילא פקע איגרא הוא שהיו מתכנסים אחר שהשלימו מצות ארבעה כוסות היו באים ומשלימים ראשונה בבתיהם ומתכנסים עם האחרים שלא השלימו והיינו דאמר הלילא פקע איגרא לזה אמר ה"ה דאפילו שהפי' הוא כך ע"כ לא אסר התם בשעת אכילה אלא משום פסח אבל היכא דליכא פסח ודאי דאפילו בשעת אכילה יכול לעקור אחר שאכל ולומר ההלל במקום אחר".

היינו כדי שלא נפרש שקודם השלימו במקומם ארבע כוסות ואח"כ עברו למקום אחר כדי לומר אף עימם את ההלל, הדגיש המ"מ שרק בגלל קרבן פסח נאסר לשנות מקום אבל בימינו שאין פסח מותר לשנות מחבורה לחבורה.

ה. במרכבת המשנה (חעלמא) באר שכאותה סברא שדחה הלח"מ סבר הראב"ד: "ויפה השיב המ"מ, ולענין קושיית הראב"ד י"ל שהיו שותין כוס ארבע בארעא וגומרין את ההלל באיגרא עי' הרז"ה סוף פסחים".

ודברי הרז"ה (פסחים כו ע"ב) שציין אליהם אומרים כך: "נראה לנו מזה כי מפני דוחק המקום היו צריכין לזוז ממקומן אחר אכילתן מיד ועולים לראש גגותיהם לומר את ההלל לפיכך חשו להם חכמים שלא ישכחו מלומר את ההלל לכך אסרו להפטיר אפיקומן שלא לפכח טעם הפסח והנהיגו הדבר אף לאחר חורבן הבית במצה זכר למקדש (כמאן) אין מפטירין אחר מצה אפיקומן".

ודבריו מסייעים לדברי הרמב"ם.

וכן דברי רבינו מנוח (על הרמב"ם): "ושמעינן מינה שמותר לקרות את ההלל אפילו שלא במקום סעודה, והכי אמרינן גבי קדוש דבעינן במקום סעודה ומסקינן דאפילו מבית לעליה צריך לחזור ולקדש כמבית לבית דלאו מקום סעודה קרינא ביה". וכן הגר"א בביאוריו על השו"ע הביא את דברי הגמרא לגבי אמירת ההלל על הגגות.

וכך פסק הרמ"א (או"ח סי' תפ): "ויכול לגמור הלל אף שלא במקום סעודה. (רמב"ם והמגיד פ"ח)". וסובר שלא כראב"ד.

ובפר"ח (סי' תפ) כתב מפורש שיכול לשתות כוס רביעית במקום אחר ודלא כראב"ד. וכ"כ במעשה רקח על הרמב"ם.

וכן בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תפ ס"ב) פסק: "אין צריך לגמור הלל במקום הסעודה אלא יכול לגומרה אף בבית אחר ואף שאינו שותה הד' כוסות במקום אחד אין בכך כלום".

וכן החתם סופר (פסחים קיט ע"ב) הסיק: "מוכח דלא קפדינן שיהיו הד' כוסות במקום א' דוקא".

וכך קבע המשנה ברורה (סי' תפ ס"ק יא): "אף שלא במקום סעודה – ואף שאינו שותה הארבעה כוסות במקום אחד אין בכך כלום".

ועי' בס' צמח יהודה (ח"א סי' לו לרב יהודה זרחיה סגל) ונדפס אף בקובץ הר המלך (ח"ז עמ' ת, חב"ד).

מסקנה

אף שהראב"ד חולק מסברא, ראשונים ואחרונים לא קבלו דעתו ופסקו שמותר לאחר כוס שלישית לעבור למקום אחר ולסיים שם את ליל הסדר בהלל וכוס רביעית.