חבל נחלתו יא ו
סימן ו- קריאת אשה בתורה
שאלה
האם מותר להנהיג שאשה 'תעלה' לתורה ותקרא בה במנין גברים או נשים או באופן כלשהו?
תשובה
א. נעיין קודם בחובת תקנת הקריאה בתורה. כתב הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ב ה"א): "משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה, ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות, וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים".
מתוספות בראש השנה (לג ע"א ד"ה הא רבי) מתבאר על מצות הקריאה בתורה וחיוב הנשים בה. (עפ"י הברייתא במגילה שתובא להלן).
כתבו תוס': "ור"י ב"ר יהודה מביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מדאמרינן (מגילה דף כג.) הכל עולה למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן ואף על גב דאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף לד.) ובריש בכל מערבין (עירובין כז.), ואור"ת דאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה (=בעליה לקרוא בתורה) לאו משום תלמוד תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך (=בעליה לקרוא בתורה) תדע במקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אף על פי שכבר ברך בקריאה ראשונה, ועוד דאיכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כא.) תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה והאידנא כולהו מברכין גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה ומקטן דמברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא". וע"ע טורי אבן (מגילה כג ע"א).
עולה מדברי ר"ת שמצות הקריאה בתורה אינה מצות לימוד תורה (אע"פ שהיא סמוכה עליה), וכמו"כ לא ברור לו שנשים מברכות על עליה לתורה – לא לפי המנהג הקדום שרק ראשון ואחרון מהעולים לתורה ברכו לפניה ולאחריה, ולא לפי המנהג בימינו שכל עולה מברך לפניה ולאחריה.
וכ"כ בקצרה הרא"ש (ברכות פ"ז סי' כ): "והא דסלקי קטן ועבד ואשה דליתנהו בתלמוד תורה למנין שבעה (במגילה דף כג א) משום דס"ת לשמיעה קאי וברכה אינה לבטלה דלא מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה אלא אשר בחר בנו ואשר נתן לנו עד הנה דברי ר"ת ז"ל".
למדנו מדבריו שמצות הקריאה בס"ת בציבור היא להשמיע לציבור, והברכה אינה אך משום לימוד תורה, אלא היא לשבח את בוראנו שנתן לנו את התורה, ולכן אשה יכולה לעלות ולברך ולקרוא בקריאת התורה בציבור. ולפי תירוץ אחד של ר"ת (לעיל) אינן מברכות, ועי' להלן שיש מהראשונים שחולקים על הרא"ש.
ב. נאמר במגילה (כג ע"א): "תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור".
רבים הפוסקים שהביאו מימרא זו ללא כל שינוי או הוספה: רי"ף (מגילה יג ע"א), רא"ש (מגילה פ"ג סי' ה), טור (או"ח סי' רפב), ספר העיתים (סי' קפא), רבינו ירוחם (תואו"ח נ"ב ח"ג), אבודרהם (דיני קריאת התורה). והרמב"ם (הל' תפילה ונ"כ פי"ב הי"ז) פסק: "אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור". וכן השו"ע (או"ח סי' רפב ס"ג) הביא את לשון הברייתא ללא שינוי.
ג. בברייתא, יש לכאורה סתירה בין רישא לסיפא. מחד היא אומרת שהכל עולין אף נשים, ומאידך היא אומרת שנשים לא תקראנה בציבור, וא"כ אימתי הן קוראות ועולות.
הר"י עמדין בהגהותיו למגילה כתב: "אבל אמרו חכמים אשה לא כו'. נ"ב נראה דהיינו היכא דאפשר, ורישא מיירי בדליכא שבעה (בהני עשרה דמצטרפי לדבר שבקדושה) דבקיאי למקרי ואיכא אשה בקיאה דלא סגי בלא דידה".
היינו, הסיפא עוסקת כשיש בתוך המניין שבעה היודעים לקרות ואז אשה לא תעלה כלל משום כבוד ציבור, לעומת הרישא שעוסקת בשעת הדחק שאין שבעה היודעים לקרוא בתורה, ויש אשה היודעת ולכן היא עולה למנין שבעה. לא נאמר האם היא מצטרפת לכל 'עליה' או שרק כשביעית וכד'.
ד. הראב"ן (ברכות סי' קפה) הביא את הברייתא בגירסא אחרת: "כדתניא [מגילה כ"ג א] הכל משלימין לז' לקרות נשים ועבדים וקטנים".
וכן הרמ"א הגיה על השו"ע: "ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש)".
ונכתב בביאור הגר"א לבאר את דברי הרמ"א: "ואלו דוקא. דקאמר עולין וקאמר אפי' קטן אשה ול"ק נשים קטנים וגי' הפוסקים הכל משלימין כו'".
פירוש לדבריו: אמנם כתוב שעולים, אבל לא כתוב נשים וקטנים בלשון רבים ומכאן שמצטרפים כיחידים להשלים מנין שבעה, אבל לא לקרוא כולם נשים או קטנים. וראיה נוספת מגירסת הראב"ן שכתוב שמשלימין אבל לא שעולים לכל העליות. ועי' בב"י שהביא כמה דעות ראשונים שי"א שיעלו להשלמה רק בשביעי, וי"א שיעלו אחר שביעי בתור נוסף, וי"א שעולים לכל 'עליה' אבל ראוי שלא כולם יהיו קטנים ונשים. וע"ע חי' רבי עקיבא איגר (מגילה כג ע"א).
עולה מדברי הרמ"א והגר"א שאף תחילת הברייתא המבארת שנשים משלימות הכוונה שמצטרפות, וקצת נראה שהיתה תק"ח מאוחרת שהן לא תעלינה כלל בציבור (פרט לשעת הדחק כגר"י עמדין).
ה. דוגמא לשעת הדחק הביא המרדכי (גיטין רמז תד) מתשובת המהר"ם (וכן הובאה התשובה באבודרהם, וכ"כ ברבינו ירוחם נתיב ב ח"ג): "ועיר שכולה כהנים ואין בה (שום ישראל) [אפילו ישראל אחד. מ"י] נ"ל דהכהן יקרא שני פעמים ושוב יקראו נשים דהכל משלימין למנין ז' ואפילו עבד ואשה וקטן, ופירש רבינו שמחה דלאו דוקא למנין ז' אלא ה"ה לג' מדתנן סתמא בפרק שלישי דמגילה קטן קורא בתורה ומתרגם ונהי דמסיק עלה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור היכא דלא אפשר ידחה כבוד צבור משום פגם כהנים שלא יאמרו בני גרושות הן, אבל בעיר שיש שם שלשה ישראלים קורין וחוזרין וקורין כמו בני העיר שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב וחוזר ועומד וקורא עד ז' פעמים כדאיתא בתוספתא דמגילה ואם יש קטנים ישראלים שהגיעו לחינוך גם הם עולים למנין"...
מתבאר מדברי מהר"ם שבשעת הדחק שאין כלל ישראלים בעיר, תעלינה נשים לקרוא בתורה כדי שלא יאמרו שהכהנים פגומים שעולים לעליות אחר כהן ולוי, וטעם זה דוחה את הטעם של כבוד ציבור. ומשמע שפרט למצב זה אין להעלות נשים לתורה.
ו. הראשונים דנו במצב שעת הדחק (החלק הראשון של הברייתא) ובארוהו. הר"ן על הרי"ף (מגילה יג ע"א) פרש את ענין ההשלמה כך: "הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפי' קטן. פי' עולין להשלים קאמר ולא שיהו כולם קטנים ולא נשים דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי. ולפום עיקר דינא נמי שאינו מברך אלא הפותח והחותם אשה וקטן אין קורין ראשון ולא אחרון משום ברכה לפי שא"א לקורין האחרים שיצאו בברכתם, ומיהו השתא דתקון רבנן שיברכו כולם אשה וקטן קורין אפי' ראשון ואחרון וכיון דקורין ודאי מברכין מידי דהוה אקטן דמפטיר בנביא ומברך ברכת הפטרה".
הר"ן מבאר מדוע אשה וקטן עולים כמשלימים "דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי". וסיבה נוספת לכך שאין קורים ראשון ושביעי משום שמעיקר הדין רק הם מברכים, עולה ראשון מברך ברכה ראשונה ושביעי ברכה אחרונה, ונשים וקטנים אינם מוציאים בברכתם את האחרים. אולם לאחר שתקנו ברכות לכל עולה ועולה – יכולים לקרות אף לראשון ושביעי. ונראה שכל זאת קודם תק"ח שאשה לא תעלה משום כבוד ציבור או בימינו בשעת הדחק, אך אחר התקנה שוב אין עולות כלל (אלא בשעת הדחק).
ז. המאירי בספרו קרית ספר על הלכות סת"ם ובפי' בית הבחירה הביא דעה מעט שונה וז"ל: "שנינו עוד בפ' זה הכל עולין למנין ז' אפילו אשה וקטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור, וי"מ דמ"מ צריך לקורא אחד גדול והואיל וקרא אחר כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין צריך עוד קריאה אלא מתקנת עזרא ויכול להשלימה ע"י אשה וקטן, אבל שעיקר הקריאה ע"י אשה וקטן לא ומתוך כך צריך לקרוא א' גדול ושהוא איש ולא עוד אלא שיש מוסיפין לומר שלא הקלו בכך אלא בזמן שהפותח מברך לפניה וחותם לאחריה ואמצעיים קורין בלא ברכה ובקריאת האמצע הותרה קריאת אשה אחר שאין בה ברכה אבל עכשו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל, וכן הדין נותן שהרי האיך תברך והיא פטורה, ומ"מ קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בת"ת ושאחרים מצווים ללמדו" (קרית ספר מאמר ה ח"א).
מתבאר מן המאירי שסובר שאשה וקטן אין יכולים להוציא בברכתם את הציבור, ולכן בימינו שכל העולים מברכים אין להעלות אשה כלל, אף בלא הטעם של כבוד ציבור.
ובסוף אותו מאמר (קרית ספר מאמר ה ח"א) מסכם: "נמצאת למד ממ"ש שקורין בתורה בשבת שחרית... ושהכל עולין למנין ז' אפילו אשה וקטן, ובלבד בקורא א' גדול ואיש, אלא שמיחו באשה מפני כבוד צבור, וי"א שבזמן הזה אינה קוראה כלל ומן הדין הואיל וכל הקורין מברכין ואשה אינה רשאה לברך אחר שהיא פטורה".
ולפי דבריו נראה שדברי חכמים שאשה לא תקרא משום כבוד ציבור היו בגדר עצה טובה ומחאה, ועדיין כל מקום יכול היה לנהוג כדרכו, אבל לאחר שחייבו כל עולה בברכות לפניה ולאחריה שוב נאסר לגמרי להעלות נשים לקה"ת. וכ"כ במגילה (כג ע"א).
עולה שישנה מחלוקת בין המאירי לר"ן האם נשים יכולות להוציא בברכתם את האחרים או שכיון שאינן מוציאות אינן יכולות לברך וממילא לא לקרוא בתורה, אף בשעת הדחק!
ח. וכך פסק הלבוש (או"ח סי' רפב ס"ג): "מן הדין הכל עולין למניין שבעה אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חז"ל [מגילה כג ע"א] אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד צבור, ודוקא להצטרף עם אנשים להשלים מנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים שאין כבוד לתורה להוציאה בשבילם. ודין עבד כנעני כדין אשה דהוקשו לאשה בכל התורה"...
ובאליה רבה (סי' רפב ס"ק ז) העיר על הלבוש: "שאין כבוד וכו'. להוציא בשבילם. לשון ב"י בשם הר"ן [מגילה יג ע"א ד"ה הכל] דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי ע"כ, ור"ל שאין יכולין להוציא ידי חובתן של אנשים וגדולים לגמרי, והלבוש נראה שהבין דמפקי על הוצאת ס"ת, ולא דק". היינו נראה מדברי הלבוש שהבין שכיון שהם אינם בני חיובא לא מוציאים ס"ת רק בעבורם, ואילו הא"ר מעיר שלא הוצאת ספר התורה היא הבעיה באלה שאינם בני חיובא אלא הוצאת הציבור ידי חובתו.
ולפי מנהגנו שיש בעל קורא המוציא את ה'עולים' ואת הציבור כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' רפב ס"ה): "וכן אין הקטן יכול להיות מקרא את העולים דהיינו שהוא יקרא בקול רם בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו הואיל והוא אינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן עד שיתחייב כמותם דהיינו משיביא שתי שערות".
וא"כ, לפי הר"ן והמאירי (שהו"ד לעיל) אף נשים אינן יכולות להיות 'בעל קורא' שכן אינן חייבות כאנשים ואע"פ שאין חיוב קריאת התורה בציבור משום מצות לימוד תורה כפי שהבאנו לעיל מדברי הרא"ש בכ"ז אף בקה"ת בציבור אינן בנות חיובא לגמרי.
ובשולחן ערוך (או"ח סי' רפב ס"ג) פסק: "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור". (את דברי הרמ"א הבאנו לעיל).
ובערוך השולחן (או"ח סי' רפב ס"ט) שילב את דברי הרמ"א: "הכל עולים למניין שבעה אפילו אשה אפילו קטן היודע למי מברכים שיש בו קצת דעת להבין שהברכה היא לד' יתברך אבל אמרו חכמים שאשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור ואפילו מדינא אינם אלא מצטרפים למניין ז' אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים".
ויש להוסיף שכיון שתקנת הקריאה היא על הציבור, סתם עשר נשים אין להם שום תוקף של מניין, וא"כ אין אפשרות של מצות קה"ת בנשים בלבד.
מסקנה
בקהילה רגילה שיש גברים היודעים לקרוא ויכולים לעלות, נשים לא תעלינה לתורה ולא תהיינה אף בתור בעל קורא. ולגבי מצבי דחק צריך לדון בהם בשעתם. (המצב של עיר שכולה כהנים ואין ישראל אחד ויש רק כהנים ונשים הוא מצב מאד נדיר בימינו).