חבל נחלתו טז לב
סימן לב
הנאה ממלאכת שותף בשביעית
שאלה
שניים שותפים באחזקת גינות. האחד שומר שביעית והשני אינו שומר ועושה מלאכות בשביעית. את השכר על אחזקת הגינות הם מקבלים לשותפות ומחלקים ביניהם. האם מותר להמשיך שותפות זאת בשמיטה? והאם ניתן להציע דרכים שאף השותף שומר השביעית יוכל להמשיך בשותפות?
תשובה
א. על פניו המצב נראה מאד בעייתי. כיון שהשותף השומר נהנה ממעשי עבירה של שותפו שאינו שומר. וכאן אין זה כשבת שניתן לומר שהשותף הנכרי הרי שותפו ודאי אינו עובר להנאתו על איסורי שביעית אלא מפני שכך דרישת בעלי הגינות – לשתול ולנטוע בשביעית. ואם השותפים היו שניהם שומרי שביעית היו צריכים לפתור את בעיית הגינון בשביעית, או לקבל אישור מבעלי הגינות שבשביעית לא תיעשה עבודת פיתוח ולא שתילה ונטיעה אלא רק אחזקת הקיים, או להתפטר ולהודיע שאסור לשתול ולנטוע בשביעית.
וא"כ במצב הנוכחי שהשותף עובד בשביעית הוא מחזיק את הקשר עם בעלי הגינות והוא גורם לכך שאף שותפו יקבל את חלקו בשותפות בגלל שנעשות מלאכות בשביעית. נמצא ששומר השביעית בעצמו אינו עובד בשביעית אבל הוא מרויח את פרנסתו מעבירת שביעית של שותפו. ואע"פ שאין שליח לדבר עבירה וא"כ את העבירה בפועל עושה השותף שאינו שומר שביעית אבל חבירו שומר השביעית נהנה מחילול השביעית ומרויח בפועל מכך.
ב. נאמר במשלי (כט כד-כה): "חולק עם גנב שונא נפשו אלָה ישמע ולא יגיד. חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישֻׂגָּב".
כתב על כך מהר"מ אלשיך: "הנה (כד) חולק עם גנב מורה היתר ואומר הלא הוא החוטא ולא אני, ונמצאתי נהנה בגופי ולא משחית נפשי, כי הוא אשר חטא ולא פשעי ולא חטאתי, ולא כן הוא, כי הלא הוא חושב שמהנה גופו ולא ישחית נפשו וטועה באצטגנינות שלו, כי איננו רק שונא נפשו באמת, כי הלא זולת סייעו את עובר עבירה הלא יתעתד לעבור שבועת אלקים, כי אלה ישמע שישביע בשבועת האלה, כל היודע מי גנב דבר פלוני ולא יגיד על שחלק עמו ונשא עונו, ולא עוד אלא שהחשיב את הגנב אשר הוא אדם (מאת) [מאשר] קונו חלילה, כי לבלתי יחרידהו הגנב אם יגלהו לא יגיד ועובר על שבועת שם קונו יתברך, וזהו (כה) חרדת אדם הוא הגנב שהרויח על ידו שיחריד את זה יתן מוקש. ושמא תאמר, אולי דלותו גרמה לו ואין אדם נתפס על צערו למלא נפשו כי ירעב, לז"א גם זה עון פלילי כי הסיר בטחונו מקונו, כי הלא ובוטח בה' ישוגב".
נראה כי גם במקרה זה השותף השומר שביעית הוא כחולק עם הגנב ואע"פ שאינו עובר בעצמו הרי הוא מסייע ושותף לעבירה.
וכן במכילתא (דר"י משפטים, מסכתא דנזיקין פרשה יג; ובתוספתא בבא קמא פ"ז הי"ג; ובקצרה במכילתא דרשב"י כ, יד): "רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר (משלי כט, כד) חולק עם גנב שונא נפשו, משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כלים, מצאו חברו ואמר לו, מה אתה עושה, אמר לו טול חלקך ואל תגד לאדם, לאחר זמן בא בעל הגניבה ואמר לו, משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתו, אמר לו, שבועה שאיני יודע [מה אתה מדבר], הרי זה מתחייב בנפשו, ועליו הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו וגו'".
ג. ולפי רש"י (ב"ק ח ע"א) שותף שחברו גנב עבורו ועבור שותפו שניהם חייבים. ואמנם תוס' שם חולק ומסביר שגנבו שניהם ומבאר שדוקא בטביחה שבה יש שליח לד"ע חייב השותף שלא טבח בפועל, אבל נלמד מכך ששותף לדבר עבירה שנהנה ישירות מעבירת שותפו ודאי שהוא עבריין לא פחות מחבירו.
ד. עוד ניתן להוכיח זאת מדברי השו"ע והרמ"א (חו"מ סי' קעו סי"ב):
"אחד מהשותפים או המתעסק שעשה סחורה בנבלות וטריפות וכיוצא בהם, השכר לאמצע; ואם הפסיד, הפסיד לעצמו".
ורמ"א הוסיף: "וכן אם גנב או גזל, השותף צריך לחלוק עם חבירו (הגהות מרדכי פ' חזקת והג"מ פ"ה מה' שותפין). ואם הפסיד, ההפסד לעצמו. ודוקא אם הפסיד קודם שנודע לחבירו, אבל אם חלק הגניבה עם השותף ואח"כ בא עלילה עליו, וכן אם קנה גנבה וחלק עם חבירו ובא אחר כך עלילה, ההפסד ג"כ לאמצע, מאחר שנתרצה למעשיו. ואין הדברים צריכין קניין, וכמו שנתבאר (בנימין זאב סי' ש"פ). אבל אם חלקו שאר רווחים ובא עלילה על אחד מן השותפין שלא כדין, אין חבירו חייב לסייעו בהפסד (הרא"ש כלל ע"ט סימן ז')"...
ואמנם האחרונים נחלקו אם השותף יכול לכפות ממונית את חבירו המתעסק בדברי עבירה לחלוק אולם ודאי שאם הוא בפועל חולק הוא נהנה מעבירת הראשון וחייב לחלוק עמו את ההפסד במקרה של עלילה. ועי' קצות החושן (סי' לד, ג).
ה. וכן נראה להוכיח מדברי המחנה אפרים (הל' שותפות סי' ח): "שותף שהלוה ממעות השותפות באבק רבית ולקח הרבית אי זכה בהם חברו, כי לכאורה נראה דמאחר דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה אם כן לא זכה חברו דלא מצי לזכות בעד חברו בדבר האסור, וכה"ג כתב מהרי"ט בח"א סי' קי"ו דאע"פ שבא ליד המתעסק עדין לא זכה בהם בעל המעות עד דנימא אבק רבית לא מפקינן מיניה. אבל מדברי הריב"ש בסי' תס"ה אנ"כ שכתב דבהקדש עניים אפי' אם נתן אותם ברבית קצוצה אם כבר לקח האפטרופוס הרבית זכו ביה העניים ואינם חייבים להחזיר יע"ש, נראה דאפילו בדבר האסור מצי לזכות לחברו. ולפי מאי דקי"ל דזכיה מדין שליחות קא אתי היה נראה לומר דכי אמרו אין שליח לדבר עבירה היינו שלא לחייבו למשלח, אבל מ"מ זכה חברו באותו מעשה כיון דמינח ניחא ליה וכ"כ ר"ב ז"ל בחי' בסוגיין פ"ק דמציעא יע"ש"... (עיי"ש שהאריך).
וכאן כל הדיון אם יכול לכפות מדינא לזכות בדבר עבירה שחבירו הוא העובר במעשה, אבל ודאי אם בפועל לא נפלה מחלוקת ביניהם והוא נהנה – הוא ממש שותף לדבר העבירה אפילו אם לא עשה בפועל שום מעשה.
ו. וכן בחשוקי חמד (סנהדרין כד ע"ב) מעלה שאלה: "מעשה באדם שהוא שותף בחברה העוסקת בתיווך בין משחקים בקוביא [מהמרים], ועתה השותף חזר בתשובה, ושואל האם מותר לי להמשיך להיות שותף בחברה, וזאת משני חששות, א. האם אני נחשב למשחק בקוביא, או שותף לדבר עבירה, ב. האתר פתוח בשבת, ונמצא שחלק מהרווחים שאני מקבל הוא מאנשים המשחקים בשבת, אמנם רובא דרובא של המהמרים הם גויים, אך יש בין המהמרים גם אחוז קטן של יהודים?"
תשובת הגר"י זילברשטיין עוסקת בעיקרה בהימורים ועם זאת הוא מוסיף בסיומה:
"עוד נראה שבעניננו צריך לעזוב מיד את העסק הזה, כי אתר הפתוח בשבת, והאנשים נכנסים לשם, ומהמרים או קונים שם דברים, הרי זה כמו שיש לו עסק הפתוח בשבת, שאסור לו להשתתף בזה, וחייב מיד לעזוב את העסק הזה". ואין נראה הבדל בין עסק הפתוח בשבת לבין עסק הפתוח בשביעית.
ז. ועוד השותף ששומר שביעית הוא מסייע לדבר עבירה של חבירו, שהרי בעצם השותפות עמו הוא מאפשר לחבירו לעשות מלאכות בשביעית. ולא ניתן לומר שבלאו הכי השותף שאינו שומר היה עושה כן וא"כ מה לי עם שותף ומה לי בלעדיו. ונראה שכיון שבפועל הוא שותפו יש לו אחריות עליו ככל שותף והוא מסייעו בעצם השותפות לעשות זאת.
וכך כתב המבי"ט בקרית ספר (הל' חובל ומזיק פ"ה): "אמר עשה כן לפלוני על מנת לפטור חייב בין בגופו בין בממונו וכדתנן התם וטעמא דאין שליח לדבר עבירה ואפ"ה האומר הוא שותפו בעון משום ולפני עור וגו'".
ח. כיון שהשותף שומר השביעית נצרך לפרנסתו וכיון שבמצב כמות שהוא לא ניתן להמשיך נראה שצריך לעשות כאמור בילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד פ"ט – טיפול בגינת נוי בשביעית ס"א):
"גינות נוי שסביבות הבתים, וכל השכנים משתתפים בהוצאות הכוללות את החזקת הגינה, אם הדיירים שומרי תורה, לא יעבדו בגינות אלו בשביעית במלאכות האסורות, כגון זמירה, זיבול, סיקול, וכדומה. ויעשו בה רק את העבודות המותרות. [ומותר להשקות את הדשא ושאר הצמחים באופן שאם לא ישקה אותם ייגרם להם נזק. ובעונת הגשמים לא ישקה כלל]. ואם יש בין הדיירים שכנים שאינם שומרי תורה, ואינו יכול להשפיע עליהם בדרכי נועם להפסיק מלעבוד בגינה בשביעית, יש לו ג' דרכים להינצל מאיסורי שביעית: דרך אחת, שבעת התשלום לועד הבית יאמרו בפירוש שהתשלום בא לצרכים אחרים של הועד, ולא עבור הגינה. ואם אין לועד הבית הוצאות אלא לצרכי הגינה, יאמר שהתשלום בא עבור המלאכות המותרות הנעשות בגינה בשביעית. ודרך שניה שיבקש מועד הבית יפוי כח בלתי חוזר, וילך לרבנות למכור את הקרקע לגוי, כדי שלא יהיה שותף לדבר עבירה. אבל אם השכנים מסכימים שלא לעשות מלאכות אסורות בגינה בשנת השמיטה ואין חשש שיכשלו מחוסר ידיעה בעבודות האסורות, לכתחלה אין להזדקק למכירה לצורך גינות נוי. ודרך שלישית, להפקיר בפני שלשה את חלקו בגינה. [ילקו"י שביעית פרק ט' ס"א עמוד שח]".
מכל הדרכים הללו הנראה ביותר הוא: או לשכנע את בעלי הגינות לעשות בשביעית רק פעולות אחזקה ושימור ולדחות תוכניות פיתוח לשנה הבאה, או לשכנע את בעלי הגינות למכור את הגינות לגוי ואז כמעט כל הפעולות מותרות. ועי' בספר השמיטה עמ' יח הערה 6 שיש מתירים לנטוע עצי סרק בשביעית ואע"פ שאין שיטה זו מוסכמת נראה שעם המכירה ניתן להקל בכך.
מסקנות
א. בשותפות עם שותף מישראל שאינו שומר שביעית ישנה הנאה ישירה ממלאכת עבירה.
ב. השותף שומר השביעית הוא בעל כרחו מסייע לדבר עבירה של השותף העבריין בעצם קיום השותפות.
ג. הדרכים העומדות לפני השותף שומר השביעית הן: 1. לפרוש מהשותפות. 2. לשכנע את בעלי הגינות לעשות רק מלאכות המותרות בשביעית. 3. לשכנע את בעלי הגינות למוכרן לנכרי בשמיטה.