לדלג לתוכן

חבל נחלתו טו מג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


סימן מג

קומפוסט משאריות מזון בשביעית

שאלה

בשנים עברו, לפני השלכה לאשפה של שאריות מזון קדושות בקדושת שביעית

כגון קליפות וחרצנים של פירות או פירות שביעית שנרקבו, היו עוטפים אותם

בשקיות נילון ואז מניחים בפח האשפה הצבורי.

בימינו, ברבות מן הרשויות ישנה הפרדה בין שאריות מזון אשר יכולות לשמש

לאחר עיבוד לקומפוסט, לבין פסולת אחרת שאינה יכולה לשמש לקומפוסט.

האם מותר להניח את שאריות המזון שהיה קדוש בקדושת שביעית בתוך הפח

לאיסוף פסולת אורגנית, או שצריכים להמשיך ולעוטפם בשקית נילון ולהניחם

באשפה שאינה אורגנית (בגלל השקית)?

פתיחה

סיבת ההוראה לעטיפת הפסולת בשקית הוא קדושת שביעית בשאריות המזון.

וא"כ ראשית צריך לברר אלו שאריות מזון קדושות בקדושת שביעית שכן רק

לגביהן עומדת השאלה, ואם יתברר שחלקן כבר אינן קדושות בקדושת שביעית

ודאי מותר ליתנן בפח לאשפה אורגנית. לגבי שאריות מזון הקדושות בקדושת

שביעית צריך לדון מתי פוקעת מהן קדושת שביעית והאם הנחתן בפח האשפה

האורגנית פוגעת בקדושתן.

א. החלקים בפרי הקדושים בשביעית והמדד לכך

המשנה במסכת שביעית (פ"ז מ"ג) אומרת:

"קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגלעינין יש להם שביעית ולדמיהן שביעית...

".

פרש הר"ש:

"והגלעינין – לאו אאגוזים קאי דאין להן גרעינין אלא קליפי אגוזים והגלעינים

גרעיני שאר פירות כגון תמרים וזיתים ושייך בהו שביעית דקליפי אגוזים חזו

לצביעה וגרעיני זיתים ותמרים חזו להסקה וחזו נמי לבהמה כדאמר בבמה

מדליקין (דף כט, א) רב אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא וגרעיני זיתים יש

שמוציאין מהן שמן". וכ"פ הרא"ש.

עולה מדבריהם ששאריות מזון הראויות: לאכילת אדם או לאכילת בהמה או

להסקה או להפקת שמן או לצביעה, עדיין יש בהם קדושת שביעית. וא"כ שאריות

מזון כגון קליפות פרי הדר או חלקים שאינם נאכלים בנשירים כגון הגרעינים

וחלקי הפרי שמחוברים להם קדושים בקדושת שביעית כיון שראויים למאכל

בהמה.

בניגוד לשיטה זו כתב הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הכ"א): "הקליפין והגרעינין

שמותרין בתרומה לזרים אין קדושת שביעית חלה עליהם, והרי הן כעצים, אא"כ

ראויין לצביעה והקור קדושת שביעית חלה עליו".

נראה מדבריו שפרט לצביעה לא קיבל את המדד של הסקה בשמן ומאכל בהמה

אלא סומך על ההשוואה לתרומה.

ברמב"ם בהלכות תרומות (פי"א הל' י-יג) כמה הלכות העוסקות בחלקי פרי של

תרומה האם קדושים בקדושת תרומה:

"עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסים והחרובין ומיעי אבטיח וקליפי אבטיח ואתרוג

ומלפפון אף על פי שאין בהן אוכל וקניבת ירק שמשליכין בעלי בתים הרי אלו

אסורים לזרים, אבל קניבת ירק שמקנבים הגננין מותרת לזרים, קליפי פולין

ושומשמין אם יש בהן אוכל אסורין אין בהן אוכל מותרין".

"גרעיני אתרוג מותרים, גרעיני זיתים ותמרים וחרובין אף על פי שלא כנסן הכהן

הרי אלו אסורין לזרים, ושאר הגרעינין בזמן שכנסן ויש בהן לחלוחית למצוץ אותן

אסורין לזר ואם השליכן מותרות".

ובאר הרדב"ז בהלכה י:

"שהגננין אין משליכין אלא העלין המעופשות לגמרי ואינם ראויים למאכל אדם

כלל ומותרים לזרים, אבל מה שמשליכין הבעלי בתים שהם מדקדקים במאכלם

ראויים הם על ידי הדחק ולפיכך אסורים לזרים".

"קליפי פולין ושומשמין וכו'. כיון שאין בהם אוכל אף על פי שכנסן הכהן בטלה

דעתו אצל כל אדם ומותרים לזרים".

ובהלכה יג מוסיף הרמב"ם: "הנצולות והרקבניות של תרומה אסורות ואם העלו

אבק מותרות"...

וגם כאן באר הרדב"ז: "הנצולות והרקבניות של תרומה וכו'. כל זמן שלא העלו

אבק עדיין הם ראויים לאכילה ואסורים לזרים".

וכן כתב בדרך אמונה: "והרקבניות – הם שבלים שהרקיבו אבל עדיין ראוין

לאכילת אדם ע"י הדחק לכן אסורות. ואם העלו אבק – על גביהן מחמת הרקבון

אז אין דרך לאכלן כלל ופקע מהם שם תרומה".

עולה מדברי הרדב"ז בביאור דברי הרמב"ם, כי מה שראוי למאכל אדם קדוש

בקדושת תרומה ואסור לזרים, ומה שאינו ראוי אפילו אספם הכהן מותר לזרים.

ונראה לפי דברי הרמב"ם שה"ה לגבי פירות שביעית.

ב. דין שאריות מזון מפירות הקדושים בקדושת שביעית

אולם הדיון אינו על חלקי פרי שהופרד לחלקים, אלא על שאריות מזון שנאכל,

היינו אדם אכל כדרכו והשאיר קליפות, גרעינים וציפת פרי הדבוקה להם,

והשאלה היא האם חלקים אלו קדושים עדיין, או שבטלה קדושתם לאחר שהאדם

אכל כדרכו.

החזו"א (שביעית סי' יד, י) כתב: "נראה דמותר לקלוף פירות שביעית אף בפירי

שאפשר לאכול עם הקליפה כמו תפוחים וכיו"ב וכדאמר בירו' בתרומה פי"א

דתרומות ה"ד ומקנב בירק כל שהוא רוצה ונראה דה"ה בשביעית וכמש"כ הר"מ

פ"ה ה"ב ג' דדין שביעית כתרומה מיהו הקליפה שקלף קדוש עדיין בקדושת

שביעית שהרי יש בה אוכל וכמש"כ הר"מ פי"א דתרומות ה"י [ואף בלא אוכל

פעמים שהקליפה אוכל כמש"כ הר"מ שם] ומניח הקליפה בכלי עד שיתעפש

ויפסל מאכילת אדם ואז מותר להשליכה"...

עולה מדבריו כי אף שאריות מזון יש בהם קדושת שביעית כל זמן שראויים

לאכילת אדם על אף שדרך בני אדם להניחם באשפה והם אינם נאכלים.

וכן יוצא מדברי הרב זצ"ל במשפט כהן (סו"ס פה) שאין להפסיד שאריות מאכלי

אדם הקדושים בקדושת שביעית.

החזו"א המשיך שם: "ואם עדיין ראוי' לבהמה נראה שאם רוב בני אדם מיחדין

אותן לבהמה עדיין קדשי בק"ש ואם רוב בני אדם אין מיחדין אותן לבהמה פקעה

קדושתה וכמו דאמר רוב עצים להסקה אף שראוין לבישול ולהתחמם בהם,

וכמש"כ תו' ב"ק ק"א ב'"2.

היינו, לגבי שאריות מזון שאינן ראויות לאדם וראויות לבהמה נקט כר"ש שעדיין

קדושות בק"ש, ולא כרמב"ם שע"פ ההשוואה לתרומה אין בהם ק"ש. אולם

החזו"א נקט שאומדים האם בני אדם מיחדים אותם לבהמה או שמשליכים

לאשפה. ובאוכלי אדם לא מדד כן3.

לכאורה אם עוסקים בראוי לאכילת אדם מה שיקבע הוא דעת בני אדם, ואם רוב

בני האדם לא יאכלו קליפות או גרעינים אלו, לפחות לאחר הפרדתם משאר הפרי,

אף קדושתם פקעה. ולכן מעט תמוה על הרב קוק והחזו"א שלא כתבו כן בפירוש.

ובס' קטיף שביעית (פרק סג הע' 13) הובא בשם הגר"ש ישראלי שאף שאריות

מאכל אדם שאין אוכלים אותן ומשמע שדעת רוב בני האדם שלא לאוכלם לאחר

שהפכו להיות שאריות – פקעה קדושתן.

ג. גרם הפסד פירות שביעית בפח 'ירוק'

לגבי גרימת הפסד לפירות שביעית ישנה מחלוקת אחרונים אשר הובאה בספר

קטיף שביעית (פרק סג הערה 8). בשם הגרי"ש אלישיב הובא שם שאף לאוסרים

אין האיסור נובע מצד עצם ההפסד אלא מחמת שמונע לקיים בפירות את יעודם –

אכילה, ולכן אף לשיטתם ניתן להקל בפירות שברור שלא יאכלו.

עולה איפוא לפי דבריו שמותר להניחם עם שאר פסולת אפילו שתגרום לקלקולם

כיון שאין דרך רוב בני אדם לאוכלם. וכן מותר להניחם ללא עטיפתם בשקית

אשר תשמור עליהם ואפילו במקום משאית האשפה דוחסת את האשפה בתוכה

הדבר מותר (אע"פ שמשאיות שאוספות אשפה אורגנית לשם קומפוסט לא

דוחסות את השאריות האורגניות כדי לשמור על תהליכי ההתפרקות הפנימיים).

אולם אפילו לסוברים שבהנחה עם חומרים אחרים יש איסור גרמא של הפסד,

נראה שבהנחה עם חומרים אורגניים אחרים שאינם קדושים בקדושת שביעית אין

פגיעה בקדושת החומרים הקדושים, כגון הנחת קליפות תפוח עם קליפות תפ"א,

ועד שיעשה מהם קומפוסט כבר תפקע קדושתם. ואמנם יש שכתבו שאסור לבזות

פירות שביעית (קטיף שביעית שם הערה 7 בשם הגר"מ אליהו) אולם נראה שכאן

אלה רק שאריות מזון, ועל כן אין בכך ביזוי.

לכן נראה שברשות מקומית בה יש מערכת איסוף של פסולת אורגנית לשם

הפיכתה לקומפוסט, אין צורך להניח את שאריות המזון הקדוש בקדושת שביעית

בשקית ולהניחה בפח האשפה הכללי אלא מותר להניחה בפח האשפה ה'ירוק'.

וכן מי שמכין קומפוסט במכשיר ביתי ומניח בפנים את שאריות המזון שלו מותר

להניח בפנים אף את שאריות הפירות הקדושים בקדושת שביעית4.



הערת הרה"ג יעקב אריאל – קומפוסט בשביעית

יש צורך לענ"ד להבחין בין סוגי הקומפוסט השונים. יש קומפוסט שנוצר ע"י

תולעי אדמה מיוחדות. מי שמשתמש בשיטה זו שיירי האוכל שלו נחשבים כראויים

ועומדים למאכל בהמה. כי לתולעים דין בהמה, הן בשבת ר' אבן העוזר סי' שכח

בענין עלוקות בשבת, והן בשביעית כגון תולעי המשי בשו"ת המביט ח"ג סי' מו

ובנו המהרי"ט ח"א סי' פג. וא"כ יש לשיירי מזון אלו קדושת שביעית. אלא שהיא

הנותנת. הם קדושים בקדושת שביעית בגלל שעומדים וראויים למאכל תולעים

ואכן נותנים אותם לתולעים לאכול ומקיימים בהם את הכתוב "ויתרם תאכל חית

השדה".

אך קומפוסט שנעשה בשיטות אחרות, שהתסיסה גורמת לו להתחמם, לכאורה

יש כאן הפסד בידיים. כי התהליך מתחיל מיד וכבר ב-24 השעות הראשונות החום

של הקומפוסט עולה ל40-50 מעלות ומתחיל להפוך את המזון לדשן. ואין זה גרם

הפסד, אלא הפסד ישיר. והרי אסור להפסיד פירות שביעית בידיים. אלא

שפסולת המיועדת לקומפוסט כזה אינה מיועדת לבהמה ואין לה קדושת שביעית.

אך הדבר מבוסס על ההנחה שפסולת שאינה עומדת למאכל אדם או בהמה,

אע"פ שהיא ראויה עדיין לאכילה, אין בה קדושת שביעית. הדבר לא מוסכם על

כל הפוסקים (ר' קטיף שביעית פס"ג).