חבל נחלתו טו לו
סימן לו
הברכות בבכור בהמה טהורה שהומם
שאלה
אלו ברכות מברכים לפני אכילת בכור בהמה טהורה שנפל בו מום?
תשובה
א. בכור זכר הוא מתנה לכהן מכ"ד מתנות כהונה. בזמן המקדש היה בכור תמים
מובא כשלמים ונאכל בכל ירושלים לכהנים בלבד. כדברי תוספתא (זבחים פ"ו
הי"ז):
"הבכור והמורם מן התודה ואיל הנזיר נאכלין לאנשים ולנשים ולעבדים ולשפחות
זה הכלל כל שהוא אוכל בתרומה אוכל באילו וכל שאין אוכל בתרומה אין אוכל
באילו".
ב. בכור בעל מום בין נפל המום אצל בעל המבכירה ובין מלידה הוא מתנה לכהן.
כדברי הרמב"ם (הל' בכורות פ"א ה"ג):
"בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר
שהיה תמים, הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכל מקום או מוכרו או מאכילו למי
שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין, שנאמר וכי יהיה בו מום פסח או עור וגו'
הטמא והטהור יחדו יאכלנו כצבי וכאיל והרי הוא נכסי כהן".
וא"כ בעל בהמה שלא מכר את אמו ונולד לו בכור ועתה הוא בעל מום צריך לתת
את הבכור לכהן כמתנת כהונה. והשואל אם צריך ברכה מיוחדת בשחיטתו צריך
להיות הכהן המקבל ולא בעל הבהמה.
ג. הדגשנו לעיל שבכור בעל מום הוא חולין, על חולין אין ברכה מיוחדת בשחיטה
אלא הברכה שמברכים בכל שחיטת חולין של בהמה ועוף – 'על השחיטה'
(רמב"ם הל' שחיטה פ"א ה"ב).
ד. יתר על כן, אין ברכה מיוחדת על שחיטת קודשים השונה משוחט חולין. ז"ל
תשובות הגאונים החדשות (עמנואל [אופק] סי' לא):
"ואעפ"י שעקר ברכת שחיטה על הקרבן היתה שנאמר בשחיטתו: ושחט ושחטו,
אבל נעתקה לחולין להרחבה ולפישוט מנהג שנהגו בה ישראל".
וכך כתב גם בלחם משנה (הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ו) שלכל הסוגי השחיטות גם
בקודשים וגם בחולין ברכה אחת.
ה. לשאלת הברכה יש מקום לענין אכילה.
כך כתב הרמב"ם (הל' ביכורים פ"א ה"ב): "וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה
מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול כך וכך".
וא"כ כל משפחות הכהנים האוכלות בשר בכור בקדושה בירושלים מברכות: 'אשר
קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לאכול בכור'.
ו. לגבי בכור בעל מום עולה השאלה האם מברכים באכילתו.
בדרך אמונה (הל' תרומות פט"ו הל' כב ס"ק קמו) כתב בפשטות:
"ודוקא מתנות שיש בהן קדושה אבל מתנות שאין בהן קדושה כגון זרוע לחיים
וקיבה ובכור בע"מ וכה"ג אין הכהן מברך על אכילתן כמש"כ רבנו בפ"א
מביכורים ה"ב".
ובחשוקי חמד (בכורות כח ע"א) כתב:
"יש להסתפק לשיטת הרמב"ם שיש מצוה לאכול בכור בעל מום תוך שנתו, האם
מברכים על מצוה זו".
והסיק שאין מברכים כיון שבכור בעל מום מותר לזרים.
ויעויין בהמשך דבריו, שם שדן האם יש מצוה לאכול בכור בעל מום או רק לבערו
מן העולם תוך שנתו.