חבל נחלתו ז נב
סימן נב
רווח ע"י ממון של אדם אחר
שאלה
לאדם היו מאה אלף שקל במזומן, הוא הפקידם אצל חבירו עד שיצטרך להם. החבר התכוין לכך שהוא שומר חינם. כיון שהשומר חשש להשאיר את הממון בביתו הוא הפקידם בבנק בתכנית בה הממון זמין אבל היא נושאת רווחים (ע"י היתר עיסקא). לאחר זמן מה המפקיד נטל את כספו. למי שייכים הרווחים בבנק?
תשובה
א. בעצם הפקדת הממון בבנק אין משום שליחות יד. אמנם בגמ' בב"מ (מב ע"א) נפסק ש"כספים אין להם שמירה אלא בקרקע", אבל בימינו רוב הציבור אינו נוהג לשמור כספים בביתו, אלא מפקידם בבנק לשמירה הן עליהם גופם והן על ערכם. ולכן זו דרך שמירתם. וכיון שכן נראה שהותר לו להפקידם בתוכנית נושאת רווחים, כל זמן שאין הוא פוגם בתנאי השמירה וההחזרה של הממון.
ב. עולה איפוא השאלה למי שייכים הרווחים בבנק (שנעשו ע"י היתר עיסקא).
בכתובות (צח ע"א): "אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה — נתקבלה כתובתה. מאי שנא שוה מאתים במנה? דאמרי לה את אפסדת, שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, כאן שנה רבי: הכל לבעל המעות. אמר רב פפא, הלכתא: דבר שיש לו קצבה — חולקין, דבר שאין לו קצבה — הכל לבעל המעות".
היינו בדבר שיש לו קצבה חולקים והיינו שהוסיפו לשליח בסחורה שקנה, אבל בדבר שאין לו קצבה אלא נמכר באומד והוסיפו כגון שהוזילו את הסחורה ולכן יכל לקנות יותר (בקרקע וכד') — הכל לבעל המעות.
וכך פסק הרי"ף (כתובות נז ע"ב): "אמר רב פפא הלכך בדבר שיש לו קצבה חולקין בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות פירוש דבר שיש לו קצבה כגון הפירות שנמכרין מנין ידוע או משקל ידוע או מדה ידוע בכך וכך, אם נתן לו המוכר אותו הדבר הידוע והוסיף לו אחת יתירה חולקין, ולמה חולקין השליח עם בעל הבית הואיל ובאתה לו לשליח הנאה ע"י בעל הבית חולק עמו".
היינו רווח ישיר שנוצר ע"י מעות המשלח שייך למשלח. רווח עקיף שניתן ישירות לשליח כיון שהוא זכה בכך ע"י מעות השליחות הוא צריך לחלוק עם המשלח.
וכ"פ הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין פ"א ה"ה): "הנותן מעות לשלוחו. היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במניין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוספת השליח עם בעל המעות, ואם היה הדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות".
וכן פסק השו"ע (חו"מ סי' קפג ס"ו).
במקרה הנוכחי הרווח הוא ישיר ע"י מעות המשלח ולכן מעיקר הדין הרווח שלו.
ג. אולם צריך לעיין הרי בעת ההפקדה אצל חבירו הוא לא ביקש להפקיד זאת בבנק אלא התכוין שזה ישאר ביד חבירו, הוא לא נשא עיניו לרווחים, ולכן צריך לעיין האם אין כאן מחילה מראש על רווחים שיווצרו תוך כדי הפקדון. מאידך החבר לא התכוין כלל לשמירה של שומר שכר, אלא לגביו זו מעין מציאה שהוא מצא בעת שמירתו. אלא שבניגוד למציאה שאין לה כל קשר לשאר עסוקיו של השומר כאן ה'מציאה' הגיעה לרשותו מחמת ממון המפקיד.
נראה לכן מדינא, ולא מחמת הספק (כשיטת רש"י בכתובות שם – עי' ספרי חבל נחלתו ח"א סי' צ, בענין מתנות לסוכני מכירות), שיש לחלוק את הרווח בין שניהם כיון ששניהם שותפים ביצירתו, זה מחמת מעותיו וזה במעשיו ויחלקו חצי לזה וחצי לזה*.