חבל נחלתו ה כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ה · כט · >>

<poem>

מזוזה בסככות

שאלה חלק מיושבי עיר האמונה (עקורי עצמונה שהכשירו לעצמם בתוך מבנה תעשייתי גדול ובצידיו מחנה זמני) עשו סככות ליד האהלים והמגורונים כיון שהחום גדול בתוך בתיהם, האם חייבים לקבוע מזוזה בכניסה לסככות? תשובה א. תיאור סככות אלה: בדר"כ השלד עשוי עץ ומוקף מחיצות מעץ או מבד. המחיצות גבוהות מעשרה טפחים. תקרת הסככה אצל חלקן מכוסה בד (פלריג) וחלקן ללא בד. אולם ראוי לציין שאף אותן שאינן מכוסות מקורות מעליהן בתקרה גבוהה של המבנה התעשייתי. לרוב הפתחים בסככות ישנן מזוזות ומשקוף, אולם ברובן המשקוף הוא מן הצד ולא ע"ג המזוזות. רוב הסוכות בפתחי אוהלים המשמשים לדירה. ב. פסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו ה"א): "עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בן ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע". ובהמשך הפרק פרט את דיני התנאים הנ"ל. והראב"ד השיג: "שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ"ל". יוצא שהראב"ד חולק על הרמב"ם שאי"צ שבפתח יהיו דלתות כדי לחייבו במזוזה. ובשו"ע (יו"ד סי' רפו סט"ו) פסק: "הבית, אע"פ שאין לו דלתות, חייב במזוזה. ויש מי שפוטר". ומשמע שלהלכה פוסק השו"ע שלא כרמב"ם אלא כרא"ש שהביא הטור (יו"ד סי' רפו). וכן הב"י כתב שרש"י ותוס' מסכימים עם הראב"ד והרא"ש. ולכן אף שלסככות אין דלתות חייבות במזוזה. ג. סככות שאין להן תקרה אלא תקרת הבנין התעשייתי מצלה על הסככות לכאורה פטורות ממזוזה מפני שאין להן תקרה. אלא שיש להקשות על קביעה זו, אשר מופיעה כאחד מתנאי הרמב"ם, משערי חצרות שהרי אף שם החצר אינה מקורה ואעפ"כ פסק הטור (יו"ד ריש סי' רפו): "אחד שערי בתים ושערי חצירות מדינות ועיירות... כולן חייבין". בהלכות קטנות לרא"ש (הל' מזוזה סי' יא) כתב: "אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה... ומה שפרש"י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה, קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ"ק דיומא (דף יא, א), וי"ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה". ונראה שלפי הרא"ש חצר חייבת כיון שתשמישה ללא קירוי, ובית חייב רק כשהוא מקורה. ואילו לרמב"ם טעם אחר מדוע חצר חייבת (שם פ"ו ה"ז): "בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה". ובהלכה ח באר: "לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה". היינו לפי הרמב"ם שערי חצרות חייבים משום שהחצר פתוחה לבתים המשמשים לדירה. ואף שערים אלו צריכים להיות בעלי שתי מזוזות ומשקוף. נמצא שלפי הרא"ש ניתן לומר שדין סככות שאינן מקורות אלו כדין חצר שבדרך כלל אין לה קירוי וע"כ חייבות במזוזה, וכש"כ אותן שיש תקרת בניין גבוהה עליהן ודי להן בקירוי זה שיתחייבו במזוזה. ולפי הרמב"ם אם סככות אלו הן מעין מבוא למגורון שהוא בית החייב במזוזה חייבות, אפילו אינן מקורות כיון שהן פתוחות למגורון, ואם עומדות בצד הכניסה למגורון ואי"צ להכנס לבית דרכן פטורות. ואם הן פתוחות לאוהל כיון שהאוהלים הללו פטורים אף שערי הסככות פטורים. עוד ראיתי שבשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנא) רצה לומר שחדר ללא תקרה שנמצא באולם גדול מקורה, אף שאין הקירות מגיעים לתקרה, נחשב החדר כמקורה וחייב במזוזה. וע"כ נראה שאם הסככה מקורה או שהיא נמצאת תחת מקום מקורה היא חייבת במזוזה. ד. הרמב"ם הזכיר בתנאיו לחיוב שיהיה לבית משקוף ושתי מזוזות. כתבנו בתחילה שברוב הסככות המשקוף מן הצד החיצוני ועד אליו מתוחה תקרת הסככה. ולא מצאתי מי שהעיר ישירות בדין משקוף מן הצד לעניין מזוזה. לשון הריטב"א (עירובין יא ע"ב) אינה ברורה שכתב: "דלא חשיב פתח לענין מזוזה אלא כשיש מזוזות עומדות שוות מן הצד גבוהות עשרה לכל הפחות, ובין מזוזה למזוזה ארבעה טפחים אויר לכל הפחות כשיעור פתח, ושיהא למעלה סף שוה נתון עליהם כעין משקוף". ואיני חושב שניתן לדייק מדבריו האם משקוף מן הצד פוטר ממזוזה. ונראה שצריך לעיין בכך מדין פיתחי שימאי. הרא"ש (הל' מזוזה סי' יא) כתב: "אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה (מנחות לג ע"ב). מאי פתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר דלית להו תיקרה וחד אמר דלית להו שיקפי. דלית להו תיקרה בתוס' פירשו פי' מקום שהדלת שוקף בה מלמעלה אינו שוה אלא אבני הכיפה אחת נכנסת ואחת יוצאת. נמי דלית להו שיקפי אלא אבנים בולטות כמו שיני חומה. וכה"ג אי' בפ"ק דעירובין (דף יא א) גבי סוכה". וכן הטור (יו"ד סי' רפז) כתב: "אין הפתח חייב במזוזה אפילו הוא עומד במקום החיוב אא"כ עשוי כתיקונו כיצד שתהא לו שתי מזוזות ומשקוף על גביהם ואם אין המשקוף שהדלת שוקף עליו למעלה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא או שאין המזוזה ישר אלא אבן נכנס ואבן יוצא פטור". (וכן החיי אדם [כלל טו סעיף ה] הביא דברי הטור שדוקא משקוף על גבי המזוזות). ניתנו פירושים נוספים לפיתחי שימאי הפטורים ממזוזה. באשכול (הלכות מזוזה עג ע"ב) כתב: "ופי' גאון שקפי עץ לוח שבו נקב שמכניסין בו ציר הדלת. ואיכא נמי מאן דפריש תקרה שכן דרך פתחים שעושה תקרה על גבן לשבת תחתיה במסבת פתחי השערים, להגין תחתיהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ואשתכח לחד מרבואתא הכי וראיה לדבר שהוא כדברי מי שהוא אומר דלית להו תקרה, ולאו כדברי מי שאומר דלית להו שקפי, לפי מה שמנו בששה שערים שפטורין מן המזוזה שער שאינו מקורה, ולא מנו דלית ליה שקפי כלל. ופרוש שימאי יתפרש שאין בו כלום, והוא מלשון זקן אשמאי, כלומר אדם שיש בו מראה ואין בו לא חכמה ולא תבונה וצורתו כצורת כל אדם והוא ריקם מחכמה, וכך הוא הפתח שיש לו צורת פתח והוא מגולה, שאין אדם יכול לישב תחתיו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מפני שאין קיריו על גביו". ובספר יראים (סי' ת) כתב בהסבר "דלית להו שקפי": "פי' מקום חתוך בעץ או באבן שהדלת שוקף עליו ועבדינן לחומרא ואיזה שיהיה חייב במזוזה". הרמב"ן (קידושין לב ע"ב) כתב: "וכן נמי אמרינן (מנחות ל"ג ב') לענין מזוזה פתחי שימאי כלומר רקים שאין שם משקוף". והריטב"א (עירובין יא ע"א) באר: "דלית ליה תקרה. פרש"י ז"ל שהפתחים פרוצים למעלה, ואינו נכון אלא לומר שלא נתנו שם תקרה הנקרא בלשון הכתוב משקוף וכל כיוצא בזה אינו אלא כחור בעלמא". וכן בהגהות מיימוניות (הל' שופר פ"ד ה"ב) כתב: "ונראה שאם שני הקנים מגיעים לסכך שאין צריך קנה ע"ג ולא דמי לפתחי שימאי דלית להו תקרה שאין עליו כלום מלמעלה אבל הכא הסכך הוא במקום קנה, אבי"ה". ונראה שיש כאן מספר פירושים. פירוש האשכול שלשער עצמו אין תקרה מפני שהיו נוהגים להיכנס מתחת לשערים מפני החמה והגשמים. פירוש שני שאין משקוף כלל וע"כ יש כאן פתח בעל שתי מזוזות, וכן כתבו הרמב"ן, הריטב"א והראבי"ה בהגה"מ. ופירוש שלישי של הרא"ש והטור – פתח שלא מאפשר סגירה של הדלת אליו. ונראה שלפי שני הפירושים הראשונים משקוף מן הצד חייב שהרי יש תקרה המגיעה עד המשקוף. ואף לשיטת הרא"ש והטור אע"פ שהטור כתב משקוף על גביהם, זה שייך דוקא במקום שיש דלת אבל במקום שאין דלת אין זה מפריע כלל שהמשקוף מן הצד. וא"כ לפי ההלכה שאף פתח שאין לו דלת חייב במזוזה נראה שפתח עם משקוף מן הצד חייב במזוזה. וסברא גדולה בדבר שהרי המשקוף הוא המחבר בין המזוזות ונותן להן צורת פתח. בפתח עם דלת כאשר המשקוף בצד ההפוך לדלת, ומעל המזוזות נשאר פרוץ הרי זה כפתחי שימאי, וכמובן שאם הוא נמצא בצד בו נמצאת הדלת לא ניתן לסוגרה כראוי. אבל בפתח ללא דלת והמשקוף בצד החיצון ומעל המשקוף והמזוזות תקרה, די במשקוף החיצוני. וניתן להסתייע מפירש"י (בראשית פמ"א פס' ו): "חבוטות לשון משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו". אולם משקוף שאין הדלת חובטת עליו מפני שאין בו דלת אף אינו צריך להיות דוקא ע"ג המזוזות. ה. ומצאתי בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן קפד) את תשובת הגאון מוהר"ר נחום וויידענפעלד אבד"ק דאמבראווי מחבר ספר "חזון נחום" (אחי הגר"י מצ'אבין בעל הכוכב מיעקב) וכך כתב: "ובשיטת הירושלמי דמהני צוה"פ מן הצד שהוא נגד ש"ס דילן עלה בדעתי להעיר חדשות דאין בזה חילוק ומחלוקת כלל רק מר כי אתרי' ומר כי אתרי', והוא למאי דאמר בעירובין י"א כי תניא ההיא בפתחי שימאי, מאי פתחי שימאי פליגי בה ר"ח ור"י חד אמר דלית לה שקפי וחד אמר דלית לה תקרה, פי' רש"י שאין כלום בנין למעלה מן הפתח אלא כל הכותל חלוק כפתח עד ראשו וצוה"פ שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן עכ"ל, מזה יש ללמוד דכל צוה"פ שאין קנה על גביהם וכגון צוה"פ מן הצד הוי בכלל פתחי שימאי. ובמקו"ח בתקון עירובין כתב לענין פתחי שימאי לחלק בין מזוזה לשבת דבצוה"פ מהני גם פתחי שימאי, ולכאורה מפירש"י הנ"ל משמעותו דגם בצוה"פ כן, ועי' תוס' מנחות ל"ג ורא"ש בה' מזוזה דהא דמשני הכא בפתחי שימאי לענין סוכה מתני'... ומעתה מתיישב שפיר חילוק דברי שני התלמודים, דש"ס דילן אמר בצוה"פ מן הצד לא עשה ולא כלום, ובירושלמי אמר דמהני צוה"פ מן הצד, משום דלפי האמור דצוה"פ מן הצד הוי בכלל פתחי שימאי, אם כן הירושלמי כי אתריה בארץ בני שם דעבדי פתחי שימאי לכך מהני גם בצורת הפתח מן הצד, ומה שאין כן בש"ס בבלי לפי מקומו בבבל, והוא פלפלת יפה והערה חדתא". ולפי דבריו, במקום שנהגו משקוף מן הצד, גם פתחי שימאי יהיו חייבים במזוזה. ויש בכך תוספת לדברים שכתבנו. ולכן נ"ל למעשה שלרמב"ם וסיעתו שאם אין דלת פטור ממזוזה, אף משקוף מן הצד פסול, שהרי הדלת אינה שוקפת עליו ונשאר פתח בין הדלת למשקוף. אבל למ"ד שאי"צ בדלת – משקוף מן הצד כשר, דסו"ס משמש כמשקוף ומה איכפת לן שהוא מן הצד. עוד ניתן להוסיף את דברי הראבי"ה מהגה"מ לגבי סוכה שאם המזוזות מגיעות לסיכוך נחשב הסיכוך כמשקוף, ואף כאן בסככה מקורה יחשב הקירוי כמשקוף. וכ"פ בתשובת מנחת יצחק (ח"י סי' צא). ו. לגבי תשמישן, כיון שהסככות משמשות לדירה ואינן קצובות לזמן חייבות במזוזה וילמד הדבר מסוכות היוצרים שנאמר בסוכה (ח ע"ב): "אמר רבי לוי משום רבי מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו, הפנימית אינה סוכה, וחייבת במזוזה, והחיצונה סוכה, ופטורה מן המזוזה. ואמאי? תהוי חיצונה כבית שער הפנימית, ותתחייב במזוזה! – משום דלא קביע". ופירש רש"י (ד"ה שתי סוכות): "כך היה דרך יוצרי כלי חרס בימיהם עושים להם שתי סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור פנימית חייבת במזוזה משום דכל דירתו בה, והחיצונה פטורה דלאו דירה היא שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים". וכאן שמשתמשים בסככות למגורים של אכילה ושתיה ושינה נראה דיחשב שימוש קבע. ומה שאין ידוע כמה זמן נצטרך לשהות בתנאים אלו איננו הופך את הסככות לדירת עראי. וכן שיטת ר' יהודה שסוכה דירת קבע וצריכה מזוזה, ואע"פ שאיננו פוסקים כר' יהודה לגבי סוכת החג, סוכה שאינה לחג אלא לכל ימות השנה נראה שצריכה מזוזה. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנג): "ולפ"ז יוצא לדינא דאם אדם דר בסוכה כעין סוכת החג כל השנה וזה דירתו הקבוע חייב במזוזה, ואין מה שיש רק סכך למעלה מראשו סיבה לפטרו מן המצוה ודלא כדעת מקדש מעט כנלענ"ד". מסקנה סככות שיש להן קירות מיריעות בד וקירוי מיריעת בד ויש להן צורת הפתח ללא דלתות חייבות במזוזה.