חבל נחלתו ה יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ה · יא · >>

<poem> הקלטה מתוכנית טלויזיה בשבת שאלה האם מותר להקליט ע"י שעון שבת תוכנית טלויזיה המשודרת בשבת ע"מ לראותה במוצאי שבת? תשובה א. לכאורה, הדבר מותר, כאמור בשו"ע (או"ח סי' שיח ס"א): "המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), (טור), במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם, לו מיד; (ואם אמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת, ע"ל סימן ש"ז סעיף כ')". השו"ע פסק שמעשה שבת שנעשה במזיד, לעושה אסור לעולם, ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד, וא"כ ה"ה במקרה שלפנינו, אותו אדם מישראל משדר בכוונה ובמזיד בשבת, אבל לאחרים, אפילו אם נעשו איסורי תורה, הרי זה מותר במוצאי שבת מיד ככל מעשה שבת שנעשה במזיד. וכאן הרי המקליט לא עשה דבר בשבת וע"כ לכאורה מותר. ב. אמנם המגן אברהם (שם ס"ק ב) כתב: "נ"ל דלמי שנתבשל בשבילו הוי ג"כ דינו כמו הוא עצמו כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ה דה"נ טעמא משום קנסא". כלומר, כמו שבמבטל איסור לכתחילה קנסו לא רק את המבטל אלא אף את מי שנתבטל עבורו (ורעק"א הוסיף ביו"ד שם אף אם הכין בסתם למי שירצה נאסר לכולם), ה"ה גם במעשה שבת יש לאסור לא רק לעבריין אלא אף למי שנעשה עבורו. ולפי"ז היה ראוי לאסור אף למקליט עפ"י קנס של מעשה שבת. אלא שהמג"א חזר בו: "ומיהו מדברי הרב"י שם משמע דוקא התם חיישינן שיאמר לעכו"ם לבטלו, אבל הכא הא בלא"ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו עכו"ם, ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו עסי' רנ"ג ס"א". היינו, המג"א מסיק שאין לדמות מעשה שבת לביטול איסור לכתחילה. בביטול איסור הקנס הוא מפני שחוששים שיאמר לנכרי לבטל עבורו, אבל במעשה שבת אין חשש אמירה לנכרי שהרי אם יאמר לנכרי לעשות יצטרך להמתין בכדי שיעשה. ועוד, אין חוששים שהנהנה ממעשה שבת יאמר לישראל אחר לעשות עבורו שהרי הלה לא ישמע לו. ולכן אין לקנוס אחרים אפילו נעשה מעשה שבת עבורם. וכך כתב זאת המשנה ברורה (שם ס"ק ה): "מותר למו"ש מיד – ואפילו למי שנתבשל בשבילו דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י א"י בשביל ישראל משום דקל בעיניו איסור דאמירה לעו"ג ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן לו במו"ש מיד, אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים ודאי ליכא למיחש, דעי"ז שנתיר למו"ש מיד יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה ועוד שהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא ולא לו". וכ"פ שו"ע הגר"ז וערוה"ש. וא"כ למסקנה עולה מהמג"א שבמעשה שבת מותר לאחרים מישראל שנעשה בשבילם מיד במוצ"ש, ואין מטילים קנס על האחרים כמו על העושה. ולפי"ז צריך מקור לאסור את ההקלטה בשבת ע"מ לצפות בה במוצ"ש. ג. יש להעיר שהראיה מהיתר המג"א אינה חזקה. המג"א לא קובע שמעשה שבת מותר – ח"ו. אלא שאין קונסים בדיעבד, לאותם שנעשה בשבילם אם נעשה המעשה האסור, וודאי שלכתחילה אף המג"א אינו מתיר זאת. וא"כ במקרה הנוכחי שהשאלה לכתחילה אם ליהנות מהמעשה הזה נאמר לו שלא שלא ליהנות. אולם ישנו צד להשוואה, שהרי השידור יתבצע בין אם הוא יקליט ובין אם לאו, וע"כ ניתן לראות זאת כמעשה שבת שכבר נעשה והשאלה היא על הנאת אחרים מהמעשה. ד. אלא שההשוואה בין המקרה שלפנינו לדין בשו"ע צריך התבוננות. הטענה שישראל אחר לא ישמע לו אם יבקש ממנו לחלל שבת, אינה נכונה במקרה זה. הרי המדובר בישראל מחלל שבת, העובד בשידור בשבת, ולהיפך ככל שירבו הצופים הוא ימשיך וישתקע בעבודתו בשבת. וא"כ ראוי לקנוס אף במקרה זה כל אדם שנעשה האיסור עבורו. וכיון שהאיסור נעשה עבור כל אחד שיצפה בתוכנית אף השואל/ המקליט בכלל הקנס. ואמנם אין אנו מוסיפים קנסות מעצמנו, אולם אין כאן הוספת קנס אלא החלת הקנס על כל הנהנים ממלאכת שבת זו שאסורים בהנאה ממנה כמו מחלל השבת בעצמו. וכשם שהמג"א שקל את החלת הקנס על מי שנעשה עבורם, אף כאן כשהתברר שהקנס כולל את כל הצופים והנהנים ראוי להטילו. ה. ועוד, כיון שישראל זה מחלל שבת במזיד, הרי דינו כנכרי כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שפה ס"ג): "ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות". וכאן הרי הוא מחלל בפרהסיא ונהנים מחילול שבת שלו אלפי צופים וע"כ אפילו אינם יודעים אותו בשמו, אין לך פרהסיא גדולה מזו. וא"כ כשם שקנסו מבטל איסור שמא יאמר לנכרי לבטל עבורו, ה"ה לכאן יש חשש שהמקליט בשבת יבקש מישראל מחלל שבתות בפרהסיא לעשות עוד תכניות בשבת. ומצאתי בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' ס אות יד) שהסתפק האם יש להטיל דין המתנה של 'בכדי שיעשה' בישראל מומר לחלל שבתות. וז"ל: "כתב המגן אברהם בסימן שי"ח סק"ב דהא דפסק השו"ע דהמבשל בשבת מותר לאחרים למוצאי שבת מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, הוא גם לדעת רש"י שכתב דהטעם דבכדי שיעשו הוא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת, דאע"פ דטעם זה שייך אף בישראל מכל מקום במילתא דלא שכיחא לא גזרו. אבל להתוס' והרא"ש עיקר הטעם הוא משום דישראל לא ישמע לו. אולם הפרי מגדים בסימן שכ"ה באשל אברהם ס"ק כ"ב כתב דבישראל מומר צריכים להמתין בכדי שיעשה ולפי זה גם במחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כמומר. אך אפשר דאף שמחלל שבת ישמע לנו מ"מ מי שהוא שומר שבת לא יאמר לישראל אחר לחלל שבת עבורו כדי שיוכל להקדים הנאתו למוצאי שבת – אפילו למי שבלאו הכי הוא מחלל שבת בפרהסיא – וכיון שכן אפשר דרק במומר ממש הוא דאסור ולא במחלל שבת אף בכל המלאכות שדינו כעכו"ם. ברם לענין נסיעה מיד במוצ"ש שהוא מילי דפרהסיא וזלזול בקדושת שבת נכון להחמיר, אבל בשעת הדחק אפשר שפיר להקל כן נלענ"ד". וא"כ במקרה שלפנינו שישראל שומר שבת מעוניין ליהנות ממלאכת ישראל אחר בשבת היה ראוי לקנוס בכדי שיעשה. ו. ועוד, הרי בכך שהוא מקליט בשבת הרי הוא גורם לעבריין לעשות מלאכות בשבת, שהרי אם לא היו נהנים ממלאכתו לא היה עובר, וכל מלאכתו היא בשביל אחרים. וא"כ נמצא שהוא עובר ב'לפני עיוור', וכן הוא מסייע ידי עוברי עבירה ומחזק ידם לעבור עוד עוד, ולכן מן הראוי שנאסור עליו ליהנות מחילול השבת של העבריין. ומצאתי בכף החיים (סי' שיח ס"ק יב) שכתב בשם שו"ת כתב סופר (סי' נ לבנו של החת"ס) שמה שהסיק המג"א שמותר לאחרים שנעשתה המלאכה עבורם ליהנות ממלאכת שבת היינו דוקא באופן ארעי, "אבל בפונדק ישראל שמבשל בקביעות מדי שבת בשבתו ודאי אסור למי שנתבשל בדעתו ורצונו, ועוד אפילו למי שלא נתבשל בשבילו כלל אין ליקח ממנו משום לפני עור לת"מ ומשום מסייע ידי עוברי עבירה". ומכאן לדיננו שאסור להקליט בשבת ונאסר עבורו כמעשה שבת. ז. בנוסף לכל הצדדים הנ"ל, ודאי שיש בכך משום חילול השם שישראל כביכול 'נהנה בהיתר' ממלאכת שבת של ישראל אחר, וע"כ אסור לעשות כן.