חבל נחלתו ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ה · ג · >>

תפילין של יד על גבי גבס

שאלה[עריכה]

מי שהיד עליה הוא מניח תפילין עטופה גבס עד בית השחי האם מניח תפילין על הגבס, או שמניח על ידו השניה או שאינו מניח כלל, ואם מניח האם מניח בברכה?

תשובה

א[עריכה]

נחלקו הראשונים, האם חציצה בין התפילין ליד מעכבת יציאה ידי חובת המצוה או שאינה מעכבת.

הרא"ש (הלכות קטנות הלכות תפילין סימן יח) פסק: "רב אשי חזיה לאמימר דהוי צריין בבי ידיה (בבגדים) ומתחזיא תפליו. אמר ליה לא סבר ליה מר והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. אמר לו במקום לך לאות איתמר (מנחות לז ב). ומדגרסינן בערכין והני כהני הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו- שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, שמע מינה דתפילין נמי אבישרא מנח להו בלא חציצה. ואמר נמי בפרק ב' דזבחים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין אלמא שאין יכול להניחן על המצנפת".

וכן בתשובה (כלל ג סימן ד): "וששאלת, אם יכול אדם להניח תפילין בזרועו, או בראשו, על דבר חוצץ. דע, שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו. דאמרינן בפרק ב דזבחים: תפילין, מהו שיחוצו בין גופו לבגדו? דבבגדי כהונה כתיבי: ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו; וכתיב: ושמת המצנפת על ראשו, שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין ראשו. ומייתי התם בברייתא, דכהנים בעבודתם פטורין מן התפילין; ואי סלקא דעתך שאין חציצה פוסלת בתפילין, יניח התפילין על המצנפת, ועל הזרוע על הכתונת! וטעמא משום דכתיב: לאות על ידכה, שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן: ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן: לטוטפות בין עיניך, שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך".

ב[עריכה]

אמנם הבית יוסף (אורח חיים סימן כז אות ד) לאחר שהביא דעת הרא"ש בקצרה כתב: "אבל הר"ן (טו: דיבור ראשון) אהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד (מגילה כד ב) נתנם על בית יד אונקלי הרי זה דרך החיצונים, כתב: דהיינו שנתן תפלה של יד על חלוקו מבחוץ כנגד הקיבורת לא על בשרו ממש ועבדי הכי משום דכתיב לאות על ידך וכיון שהן לאות סבורין הן שראוי שיראו לכל ולא דרשי והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. מכאן דקדק הרשב"א (בחידושיו שם ד"ה הרי זה) דתפלה של ראש מותר לתת אותה על כובע או על כיסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו ליתן אותה על גב אונקלי אלא משום דכתיב בה לך לאות הא לאו הכי שרי, ואילו תפלה שבראש אדרבא כתיב בה (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כדאמרינן בעלמא (מנחות לה ב) אלו תפילין שבראש והא דאמרינן מקום יש בין ציץ למצנפת להניח בו תפילין אפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת עד כאן לשונו". ועולה מדברי הר"ן והרשב"א שלכתחילה לא יחצוץ דבר בין התפילין לבשרו אבל בדיעבד כשר ויצא ידי חובתו, ומה שנאסרה הנחת התפילין על השרוול היינו משום מינות ולא משום חציצה.

וכן כתב הב"י בדעת הרשב"א: "ומכל מקום לא כתב שיהא דעתו כך בבירור כמו שכתב הר"ן בשמו, אלא שמתוך טענה זו בא לידי ספק זה שהרי כתב (במיוחסות לרמב"ן סי' רלג) וזה לשונו: ואם על תפלה של ראש אתה אומר זו מסופקת היא בידי מכמה שנים אע"פ שלא ראיתי לאחד מן הראשונים ז"ל שנסתפק בזה אלא נראה דעת כולם שאין נותנים אותה על הבגד שבראש כדי שלא תהא חציצה בין תפלה לראש וזהו שהביאני לידי ספק זה לפי שלא אמרו אפילו בשל יד שאין נותנים אותה על [בית] יד אונקלי משום חציצה אלא משום לך לאות הא לאו הכי שרי ואילו בשל ראש לא כתיב לך לאות וכו': ועוד מצאתי תשובה אחרת להרשב"א (ח"א סי' תתכז בקצור) על ששאלוהו רצועה של יד אם יש עיכוב להניחה מבפנים על הבשר כדרך שמניחים תפלה עצמה על הבשר או שדינה כרצועות של ראש שמניחים אותם על הבגדים מבחוץ אע"פ שהתפלה עצמה מניחים על הראש ממש והשיב מנין לך שתפלה של ראש צריך להניחה על הראש ממש אני אומר שאפילו על הבגד שעל הראש ומנא לך דלא, ועוד תדע לך שהרי תפלה של יד לא למדנו עליה אלא מפני שכתוב בה לך לאות ודרשינן במקום לך לאות ולא לאחרים, אבל תפילין של ראש מנא לן אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ וגו' דמיניה דרשינן אלו תפילין שבראש ואי משום דכתיב בהו בין עיניך אינו אלא לסיים להם מקום וכו' ותדע לך עוד שהרי שנינו נתנה על מצחו וכו' נתנה על [בית] יד אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים דקיימא לן לך לאות ולא לאחרים לאות וכו' ובסוף דבריו כתב ומעתה אין לנו ראיה לרצועות של יד מרצועות של ראש מכל מקום כך נראין הדברים ומתפילין של יד עצמם הן מוכרעים שהרי הקציצה צריכה שתהיה במקום שדרכו להיות מכוסה עד שהיה רב אשי סבור שצריך להיות מכוסה לעולם דגרסינן התם רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה ציריא בידיה וכו' ומעתה לא היו מתירין להיות הרצועה נראית מבחוץ והלא היא עוברת על היד ונכרכת באצבע אלא שלא הקפידה התורה להיות במקום לך לאות על הרצועה אלא על הקציצה כן נראה לי להלכה, אבל למעשה בין בשל ראש בין בשל יד רואין אנו מה שהרבים נוהגים וננהוג כן וכמו שאמרו בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ב, יבמות פ"ז ה"ג) בכיוצא בזה כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה ציבור נוהגים ונהוג כן עכ"ל (=הרשב"א המובא בב"י) ותשובה זו כתובה בספר ארחות חיים (הל' תפילין סי' יח). ומאחר שהרשב"א עצמו לא סמך על עצמו לענין מעשה צריך לומר שגם הר"ן לא נתכוין אלא ללמדנו דמהכא אפשר למילף שמותר ליתן דבר חוצץ בין תפילין לראשו אבל לא שיהא כן הלכה למעשה".

עולה מדברי הראשונים שמחלוקת ראשונים היא האם חציצה פוסלת בתפילין. והרשב"א למעשה נוטה שלא להתיר כן אע"פ שהר"ן הביא משמו להיתר.

ג[עריכה]

בשולחן ערוך (אורח חיים כז ד) פסק: "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד (רשב"א בתשובה סימן תתכ"ז)". ונראה מדבריו שראוי שלא להניח את התפילין עצמם על החציצה.

אמנם בהלכה הבאה לגבי תפילין של ראש הקל מעט, וכתב: "אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש, ויכסם מפני הרואים. הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב"א)".

והמגן אברהם (סי' כז ס"ק ו) התיר להניח תפילין של יד מתחת לבגד על גבי תחבושת (=סמרטוטין) ולא חש לחציצה, שהסיבה לאסור היתה משום לך לאות וכו' ולא משום חציצה, וכאן שמכוסה בבגד אין בעיה. ובס"ק ח משום החוששים לחציצה כתב שלא יברך על של יד אלא יברך רק על של ראש. וכן פסק במשנה ברורה (סי' כז ס"ק יח) שיניח על גבי התחבושת ללא ברכה, וכן כתב בשו"ע הרב (סי' כז ס"ח). ובערוך השולחן (סימן כז סעיפים יב-טו) פסק שלא יניח כלל אם יש לו חציצה. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' מו) הכריע גם כן כמגן אברהם.

ד[עריכה]

אולם, אף שהב"י לא רצה לסמוך להלכה על דברי הרשב"א. הנה המעיין בדברי המאירי במגילה (כד ע"ב) ימצא שאין הם מוכחים כרא"ש, וכתב שלא יניחם על בגדו מחשש חציצה, ועם זאת לא הזכיר שלא יצא י"ח, וא"כ בדיעבד נראה שאם אין לו אפשרות אחרת יניח תפילין על הגבס. ולגבי דעת רש"י לענין חציצה נחלקו האחרונים. בשו"ת הר צבי (ח"א סי' כג) מסתפק בדעת רש"י כמי סבר ואינו מכריע ומביא מהטורי אבן במגילה שאף הוא חקר מהי דעת רש"י. בשו"ת עונג יום טוב (סי' ח) סבר שחציצה אינה פוסלת בתפילין. ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי ג) כתב בתשובה לאדמו"ר מצ'יעשינוב שאין להניח כלל בגלל חציצה והביא ראיה משו"ת מהר"ם אלשקר שאין להניח על כובע עב ביותר. ולענ"ד אף שראה את תשובת החלקת יעקב (שתובא להלן) לא נחית לדיוקא בטעמיו ודחאה.

ה[עריכה]

בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' ו בתשובה קודמת לאדמו"ר מצ'יעשינוב) מסיק שחייב להניח על הגבס וז"ל: "אבל פסול דחציצה אינו מבואר להדיא בגמרא, רק בהרא"ש הלכות תפילין שלמד זאת מהא דערכין ג' ב' והני כהנים הואיל ולתניהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ – ובאמת רש"י ותוס' שם וכן הרשב"א ור"ן מגילה ותשובת הריב"ש דעתם דבתפילין ליכא כלל איסור דחציצה, וכוונת הגמרא רק משום והיה לך לאות ולא לאחרים לאות, עי' בב"י שם בירור השיטות, ורק אנו מחמירים כשיטת הרא"ש להקפיד על חציצה, ובאופן שאי אפשר כמו במקום מכה וכדומה מבואר להדיא במג"א שם ס"ק ו' דמותר, ורק דיכסה בבגד אחר על גביו משום ולא לאחרים לאות". וממשיך בשו"ת חלקת יעקב ומחדש שבמקום המבוטל לגוף אין זו חציצה ועל כן אף הרא"ש יודה שמניח תפילין על הגבס. וז"ל: "ובספרי האחרונים נמצא לענין רטיה שהמציאו הרופאים שיניח כמה חדשים רצופים, לענין טבילת אשה, להקל מטעם מיעוט שאינו מקפיד, (עי' דברי חיים ב' סי' ס"ה ומהרש"ם א' סי' ז') ואף שהדבר נוגע לדררא דאיסור כרת והאשה יש לה חזקת טומאה, חזינן דיש לדון רטיה כזו שהוא צריך לה לזמן מרובה לצורך רפואה לאינו מקפיד, ואף דהוה ליה למימר דרובו ומקפיד רק לענין טבילה נאמר ולא לענין שארי דברים דחציצה פוסל, ומשום הכי בבגדי כהונה מבואר ברמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו י הלכה ו, הלכה ז דאף מיעוט חוצץ מן התורה וצריך להביא קרבן אחר ולא הוי חולין שנשחטו בעזרה, (עיין כסף משנה שם) אכן הא דאינו מקפיד דמיבטל מצינו גם לענין שארי דברים, וכמו שביאר בחבצלת השרון יו"ד סי' ס"ו בטוב טעם ודעת מכמה מקומות (מריש פרק כיסוי הדם, היכי דמי אי דמבטל ליה קמוסיף על בנין וכו' ומהא דעירובין ק"ד לענין בוזקין מלח ויומא נ"ח לענין נתן מזרק בתוך מזרק ומעירובין ע"ט וסוכה ד' א' עפר שאין דעתו לפנותו וכו') חזינן מכל הנהו מקומות דכל היכי דמבטלו הוי כגופו – אם כן אף לדעת הרא"ש דחציצה פוסל מן התורה בתפילין, היכי דמיבטל יש לומר דאף לדידיה אינו רק מדרבנן לכל היותר. וא"כ בדרבנן ודאי יש לסמוך על הנהו שיטות הנ"ל דלא מיפסל חציצה כלל בתפילין, כיון דאף לדעת הרא"ש אינו רק דרבנן, וא"כ פשיטא בנידון דידן דצריך להניח תפילין בשמאלו על גבי החציצה ולא בימין דלא הוי מצוה כלל, וכנ"ל כיון דיש לו שני ידים, הנחת התפילין על ימינו הוי כמו על הרגל, ולא קיים מצוה כלל וכלל, כן נראה לפי עניות דעתי".

בתשובה הבאה המשיך להוכיח שדבר המתבטל למקומו אינו חוצץ, והסיק לדינא: "אלא דלענין דינא אין בזה נפקותא ובודאי צריך להניח ביד שמאל, דהא לדעת רוב הפוסקים יש להניח על הגבס וכמו שביארתי בתשובתי הנ"ל סי' ו', ואילו לדעת הרא"ש דסבירא ליה דחציצה פוסלת בתפילין של יד, מכל מקום בנידון דידן הרי אינו מקפיד ואין כאן חציצה. ומה שהביא כבוד תורתו הקדושה מברכי יוסף דבתפילין בעינן נגיעה ממש כמו בבגדי כהונה, אין זה מוסכם – עיין באשל אברהם או"ח סי' כ"ז סעי"ד שהאריך הרבה בדין חציצת תפילין והעלה שם לחלק בין חציצת בגדי כהונה לחציצת תפילין, דכל שאינו מקפיד סגי בתפילין. וגם בבגדי כהונה גופא הוי רק בעיא דלא איפשטא בזבחים שם, ואם כן יש לנו ספק ספיקא, דשמא אין פסול חציצה כלל בתפילין, וכדעת רוב הפוסקים".

ו[עריכה]

לגבי הברכה על תפילין של יד על גבי גבס כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ה, או"ח סי' ד אות ב): "ותבט עיני להגאון רעק"א בחידושיו לאו"ח (סי' כז במג"א סק"ה), שהביא מה שכתב המג"א שאם מניח תפלין של יד על התחבושת שע"ג מכתו לא יברך עליו להניח תפלין שהרי יש אומרים שחציצה פוסלת. והקשה, שהרי מכל מקום יצטרך לברך על של ראש שתים כדין מי שאין לו אלא תפלה של ראש, וא"כ למה לא יברך על של יד להניח תפלין, כיון שהברכה חוזרת גם על של ראש. ותירץ שאולי י"ל דלהרא"ש דחציצה פוסלת הוי הנחת תפלין של יד וקשירתה הפסק בין הברכה להנחת תפלין של ראש. ע"ש. ולכאורה מכאן ראיה שהפסקה ע"י מעשה הויא כדיבור. אך י"ל דהתם לכתחלה מיירי, והרי אפילו בהפסק ע"י שהייה גרידא יותר מכדי שאלת שלום תלמיד לרב אסור לכתחלה, כמ"ש המג"א והאחרונים (בסי' רו). וכ"ש כשנצטרף לזה גם מעשה. וכל הפסק שלנו לענין דיעבד. (והארצות החיים סי' כז ס"ק כח, לא נחית לתירוץ הגרע"א, וכתב מדנפשיה דרשאי לברך להניח על של יד, כיון דקאי גם על תפילין של ראש לדידהו שמברך שתים, וכ' דלא הוי הפסק ג"כ כיון שהוא צורך ההנחה. ע"ש. אבל להגרע"א כיון דלהרא"ש הויא חציצה גמורה לא חשיב לדידיה צורך כלל. וק"ל)".

ונראה כארצות החיים, שמן הראוי דוקא מצד הספק – לברך על תפילה של יד, שכיון שהברכה היא אף על תפילה של ראש והחשש הוא להפסק מצד שיטת הרא"ש, ומצד שיטת הרשב"א אינו הפסק ראוי להחמיר בברכה ולא לשתוק עד הנחת של יד. ואמנם בשו"ת חלקת יעקב הסיק לענין ברכה: "וממילא אין חילוק בין סמרטוט או גיפס [=גבס], כיון דכל החשש רק משום חציצה, סמכינן, במקום שאי אפשר, על השיטות דחציצה אינו פוסל בתפילין, רק שלא יברך על של יד, כבמג"א ס"ק ח', רק על של ראש יברך שתי הברכות, כציון המג"א שם לסי' כ"ו, ועיין שבות יעקב ח"א סי' ג'". ועל פניו יש כאן זיכוי שטרא לבי תרי שהרי סבר שאין הלכה כרא"ש וא"כ מדוע לא יברך.

ז[עריכה]

ולעניות דעתי, אף לרא"ש אין בכך הפסק, שהרי בהנחת תפילין כדרכה, הנחת תפילין של יד אינה מהווה הפסק לשל ראש אע"פ שמברך ברכה אחת לשתיהן, וא"כ מדוע אם הנחה בחציצה תהיה הפסק, וכי מה היסח הדעת בה?! וקל וחומר לאותם הסוברים שאין חציצה וחייב להניח. וכן נראה מדברי הרא"ש בעצמו (פסחים הלכות פסח בקצרה) שכתב: "ואפילו הגיע זמן המנחה ואין שהות ביום לגמור הסעודה ולהתפלל שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל אפילו הכי לא הוי הפסק כדאמר עקרו רגליהן לילך לבית הכנסת דמיירי בכל ענין אפילו אין שהות ביום דחייב להפסיק אפילו הכי לא הוי הפסק וכ"ש בין כוס ראשון לכוס שני שאם רוצה לשתות שותה דלא הוי היסח הדעת וכן בין שלישי לרביעי אע"פ שאסור לשתות כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הוי הלל הפסק והיסח הדעת".

וכך כתב הב"י (או"ח סי' ח אות יב, יג): "ובאשר"י (שם) כתב מכאן יש ראיה דאדם הלבוש טלית קטן שהוא נושא כל היום וכשהוא מתפלל מתעטף בטלית גדול צריך לברך, אבל אם מתעטף בזה אחר זה בלי הפסק מברך ברכה אחת על שתיהן והשתא אם באנו להשוות דברי מהר"ם ואשר"י צריך לומר דהא דכתב אשר"י בזה אחר זה בלי הפסק לאו דוקא, אלא רוצה לומר בלי היסח דעת".

וא"כ כאן כשם שהנחה כל יום אינה הפסק מפני שאין בה היסח הדעת, הוא הדין להנחה בחציצה (לשיטת הרא"ש) שאין בה הפסק והסח הדעת. ולכן יניח כהרגלו והברכה על של יד תעלה לו ממה נפשך אף לשל ראש.