חבל נחלתו ג נג
סימן נג- תביעת נזיקין בתחרות עסקית
שאלה
ישנו 'קוסם' (בזריזות ידים) שדרך הופעתו לפני הציבור היא שבחלקה הראשון של הצגתו הוא מבצע את ה'טריקים', ובחלקה השני מגלה את צד התרמית/אחיזת העיניים שבפעולותיו. בדרך זו הוא מזיק לחבריו ה'קוסמים' בכך שלא מזמינים אותם להציג את פעלוליהם. אם בגלל שהופעתו יותר נדרשת מאחרים, ואם בגלל שכביכול 'התגלו' סודותיהם וא"כ נפגם לצופים צד התעלומה שבההופעה.
רעיו ה'קוסמים', שאלו, האם יש מקום לתובעו על שהוא מזיק להם, או שהוא רשאי להופיע בכל דרך הנראית לו*.
תשובה
א. לחבורת ה'קוסמים' אגודה מקצועית וע"כ כל תקנה שהם מתקנים בהתייעצות עם תלמיד חכם גדול, היתה שרירה ותקיפה אף לגביו. כאמור בגמ' .(ב"ב ח' ע"ב-ט' ע"א) וברא"ש (בבא בתרא פ"א סי' ל"ג): "הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי כל דעביד ביומא דחבריה ליקרעיה למשכיה. אזל חד מינייהו עבד ביומא דחבריה קרעוה למשכיה, אתא לקמיה דרבא וחייביה. איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא והתניא ולהסיע על קיצתן ולא אהדר ליה, א"ר פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה ה"מ היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו. מכאן דכל בעלי אומנות יכולין להתנות ביניהם והם הנקראין בני העיר בענין מלאכה ואדם חשוב היינו דוקא כגון רבא שהיה ראש ומנהיג בעיר, ואפילו כל בני העיר לאו כל כמינייהו להתנות אם לא מדעת אדם חשוב".
וא"כ אם יש לבעלי אומנות זו אגודה מקצועית, והמזיק היה נמנה על שורותיה, היו יכולים להחליט שאסור לגלות סודות מקצועיים וכד'. אולם נראה שכיון שהמזיק לא נמנה על אגודה כזו, הוא לא ירגיש מחוייב להחלטותיה, וממילא אין לכך משמעות בעניין.
ב. לגבי תשלום על נזקים כמעט ואין לשאלה משמעות, כמובא בתרוה"ד (סי' ש"ז):
"שאלה: ראובן היה ש"ץ בקהל אחד, בא שמעון והוציא עליו שם רע של ניאוף וסלקוהו הקהל לראובן בשביל הוצאת שם רע של שמעון ושכרו ש"צ אחר. אח"כ נמצא ונתברר שדברי שמעון שקר הם וכזב ומחמת שנאה הוציא שם רע על ראובן, והקהל לא רצו להחזיר את ראובן לש"צ מפני שכבר שכרו אחר ולא יכולים לסלקו, וע"י כך הפסיד ראובן מחייתו כי לא מצא להשתכר במקום אחר ותובע לשמעון דמי בושתו ודמי הזיקו שקבל מהוצאת השם רע עליו, חייב שמעון לשלם או לאו?
תשובה: יראה דאע"ג דשמעון לא עשה טוב בעמיו וגדול עונו, על אשר הוציא שם רע על בר ישראל שהוא כשר ונקי בדבר, וצריך כפרה גדולה ומנדין אותו עד שיפייס את ראובן כראוי כמו שאבאר לקמן. ואם ירצה ראובן שלא למחול לו כלל ולינטור לו איבה לעולם, על כך אינו עובר על מה שהזהירו חז"ל שלא יהא המוחל אכזרי, כדאיתא בסמ"ג בהלכות תשובה דאמר בירושלמי פ' החובל הדא דתימא דצריך למחול בשלא הוציא עליו ש"ר, אבל הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית ע"כ. אבל מ"מ מן הדין אין לחייב את שמעון לתת ממון לראובן בשביל כך, והכי איתא פ' החובל (ב"ק צ"א ע"א) במערבא אמרי משמיה דר"י ב"ח זאת אומרת ביישו בדברים פטור. ונראה דלאו דווקא ביוש דברים בעלמא אלא אפילו הוציא ש"ר עליו נמי דינא הכי הוא, מדכתב שם אשירי דר"ש גאון כתב דאף על בושת דברים מנדין אותו עד שיפייסנו כראוי לכבודו, וכתב אשירי עליו דכן מסתבר דיותר יש בושת בדברים מחבלה, דאין לך דבר גדול מהוצאת לשון הרע ודבה על חבירו עכ"ל. אלמא דבהכי איירי תלמודא דביישו בדברים פטור, ואין לחייבו לשמעון לשלם לראובן מה שהזיקו והפסיד שכרו, שהרי מחמת הוצאת ש"ר שהוציא עליו סלקוהו מהיות ש"ץ, והוא אינו מוצא עוד להשתכר ונראה דהאי גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור. וא"ת ע"כ דינא דגרמי הוא וחייב. וכ"ש לפי' ריצב"א דמסיק דדינא דגרמי אינו אלא מדרבנן, ובמילי דשכיחי תקנו לחייב ובמילי דלא שכיחי פטרו הגורם. וא"כ איכא לפלוגי שפיר טפי דהתם בשוכר האומנין מילתא דשכיחי הוא שבעה"ב חוזר בפועלים וגורם להם שיתבטלו, אבל בנ"ד גרמא דבטילה כה"ג לא שכיחי כלל, שיוציא אחד שם רע דשקר על חבירו ויחזיק דבריו בש"ר גדול כזה שע"י כך יסלקוהו הקהל ויאמינו לדבריו. אמנם נראה דאע"ג דמדינא לא יתחייב שמעון כמו שביארתי, מ"מ אם רצו הב"ד וקנסו כדי לעשות גדר וסייג ולסכור פי דוברי שקר ומוציאי ש"ר הרשות בידם, כפי מה שנראה להם צורך לפי הענין וכן משמע בתשובת הרא"ש וכן ראוי לעשות".
הא קמן שלדינא לא ניתן להוציא מהמזיק על עבירה כעין זו, אא"כ יקנסוהו בי"ד ודבר זה רחוק מאד בימינו.
ג. בעצם הירידה לאומנות זו אין ירידה לאומנות חברו. וההלכה היא שכ"א יכול לעסוק במלאכה זו, ואי"צ לקבל רשות מהעוסקים באותה מלאכה כאמור בשו"ע (חו"מ קנ"ו ס"ה). וכאן כיון שזו מלאכה שאינו מתפרנס מלקוחות סמוכים — בני אותו רחוב או אותה עיר, אלא מצודתו פרושה על כל א"י ולאן שיזמינוהו וישלמו שכרו — ייסע ויופיע, אין צריך לקבל רשות.
ד. והשאלה א"כ מצד תחרות הוגנת. מצאנו בסוף פרק הזהב (ב"מ ס' ע"א) מחלוקת בין ר' יהודה לחכמים: "ר' יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב". ובגמ' בארו את דברי חכמים: "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי". ולגבי הוזלת השער: "משום דקא מרווח לתרעא". אולם אף חכמים שקבעו שזכור לטוב בהוזלת השער, לא התירו תחרות שאינה הוגנת. וע"כ כתבו ראשונים (עי' רמב"ן ורשב"א ב"ב כ"ב ע"א) ואחרונים שאם עושה פעולה שאין חברו יכול לעשות כמותו, הרי הוא נקרא יורד לאומנות חברו (עי' אנ"ת ע' יורד לאומנות חברו ציונים ו- שהובאו כמה תשובות אחרונים על כך).
במקרה הנוכחי צריך לעיין האם התחרות הוגנת. מחד הוא מופיע עם מופע פלוני, ולשאר התובעים ניתנת האפשרות להופיע במופע אחר. והרי אם האחד היה מוציא שפנים מהכובע וחברו מוציא קופים או יונים מהכובע באחיזת עיניים לא היו יכולים לתובעו, אולם כאן התביעה נוצרת בגלל אופי מופעו.
וזכור לי מקרה שאחד המוהלים בעיר גדולה, רשם על כרטיס הביקור שלו שהוא עובד בצורה סטרילית מלאה וכמעט ללא יציאת דם. וסיבת המילה ללא יציאת דם היתה שהוא מל בצורה האסורה עפ"י ההלכה (במגן צר, סגור, שממית את עור הערלה עוד לפני שנחתך). ומשך הרבה משפחות למול אצלו. ומוהל אחר אמר לי שהוא ירשום על כרטיס הביקור שלו שהוא מוהל במילה כשרה עפ"י ההלכה. היינו אם התחרות היא ע"י פעולה שאינה כשרה, היא אינה תחרות הוגנת. וע"כ הוא מסיג את גבולם של שאר המוהלים. ואין זה ראוי לקנות את דעת הלקוחות כאשר אין הם מבינים שמוכרים להם מוצר מקולקל, ואין האחרים יכולים להתחרות בו בגלל ישרותם. וה"ה למקרה דידן. ואע"פ שלכאורה הוא להיפך איש אמת, סוף סוף הוא פוגע בכל חבריו, מפני שאין הם יכולים להציג כמותו.
וצריך לעיין האם יש בכך יורד לאומנות חברו. מחד הוא מוכר מוצר/הופעה כדוגמת חבריו הקוסמים. אולם מאידך, הרי הוא מוכר מוצר/הופעה המקלקל לכל חבריו הקוסמים. וא"כ יש בכך ירידה לאומנותם והסגת גבולם.
ה. אולם מלבד זאת, ודאי שיש כאן הן חוסר יושר והן קצרות ראות. הרי הוא כורת את הענף שכולם יושבים עליו. הלא הופעתו גוזלת את פרנסת האחרים מפני שנגלתה, כביכול, הטעייתם ברבים וע"כ מעדיפים אותו, שהוא מצד אחד 'עובד' עליהם ומצד שני הוא מראה להם את צד ההטעיה שבדבר. אולם מאידך, אם לא יהיו קוסמים, הוא לא יוכל להראות את "יתרונו" עליהם, והוא בהופעה שלו גורם שלא יזמינו לא אותו ולא אחרים. נמצא שהוא כקודח חור בתא שלהם, אולם בעצם מטביע את הספינה כולה. וע"כ נראה שאף אם לטווח קצר המופע שלו יידרש יותר מאחרים, לטווח ארוך מופעו ומופעיהם לא יהיו נדרשים.
ו. ישנה טענה נוספת מצדו שהוא רוצה לגלות לציבור את טעותם, ולהסיר מכשול מעוורים בדבר, ובפרט לפי דעת המסתפקים בכשרות ההלכתית של המופע. אלא שא"כ מה לו להיכנס בכך, הרי הוא לא יתקן בכך כלום, ופרט לילדים קטנים — הציבור יודע שיש כאן הטעיות, ורוצה לראות את המופעים בלא שיחשוב שבאמת כוחות מיוחדים לקוסמים. ובכך שהוא מגלה את סודות המקצוע הוא ממעט בידים את הדרישה למופעי בידור מעין אלו. ובאשר לטענתו, האמת תורה דרכה, שזהו מדברים המסורים ללב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ונראה שמטרתו העיקרית היא רווח ממוני, ולימוד אחיזת העיניים שבדבר, הוא סתם תירוץ מצידו. וע"כ עד שהוא מסיר את הטעויות מלפני הציבור — יסיר את העקמימות וחוסר הישרות שבהתנהגותו, ויפסיק מהופעותיו בדרך זו.
סיכום
מן הראוי שאותו קוסם יפסיק את הופעותיו בדרך זו, אם מפני ירידה לאומנות חבריו ואם מפני חוסר הישרות וקציצת הענף שאף הוא יושב עליו, אולם תשלומי נזק אי אפשר להוציא ממנו.