חבל נחלתו ב צב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · ב · צב · >>

<poem> סימן צב

הלנת שכר

כיון שהלכות הלנת שכר הן רעה חולה במשק בימינו, ורבים העוברים בידיעה ובחוסר ידיעה עליהן. נסכם הלכות שכירות בהתיחס להלנת שכר בקצרה. מבוא איסורים רבים קיימים דוקא בשכר שכיר ולא בתשלומים אחרים: ."הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות ועשה: משום בל תעשה את רעך, ומשום בל תגזול, ומשום בל תעשוק שכיר עני, ומשום בל תלין, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום לא תבא עליו השמש" (רש"י: "יש מהן בשכירות לילה ויש מהן בשכירות יום" — ב"מ קי"א ע"א). שכר שכיר חמור יותר מאשר סתם בעל חוב וניזק שאינו יכול לשלם לו אלא במעות, וחובה על השוכר ללכת ולטרוח ולהביא מעות [תוס' ב"ק מ"ו ע"ב ד"ה ה"ג]. א. מצוה לתת שכר פעולת אדם בזמנו, ואם אחרו עובר בל"ת שנאמר: "ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש" [דברים כ"ד ט"ו, שו"ע הגרש"ז הל' שאלה ושכירות הי"א]. ב. גם על שכירות כלים ובהמה עובר בלאו שנאמר: "לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר מארצך בשעריך ביומו תתן שכרו" [דברים כ"ד ט"ו]. אבל על שכירות קרקע י"א שאינו עובר בלאו" [שו"ע סי' של"ג בשם הרמב"ם]. בכל מקרה איסורי הלנת שכר אינם חלים על הלואה או מכר. ג. כל פועל בין לשעה בין ליום ובין לזמן ארוך יותר, ביום שמסיים את פעולתו, עד סיומו צריך לשלם משכורתו, אם סיים ביום עד סוף היום ואם סיים בלילה עד סוף הלילה. ואם אחר עובר בלא תלין [שם הי"ב]. אף שוכר ילד או כ"א אחר לפעולה קטנה צריך לשלם שכירותו בזמנו. ד. בקבלנות אינו עובר על לא תלין אלא לאחר שהקבלן החזיר את הקבלנות ליד הבעלים, וגם אז אם הביא לו ביום צריך לשלם שכרו עד סוף היום, הביא לו בלילה צריך לשלם לו שכרו עד סוף הלילה [שם הל' י"ג]. יש לעיין מה הדין בקבלנות הנעשית ברשותו של בעה"ב, ובדין קבלנות המחוברת לקרקע כתבו האחרונים שדינה כמטלטלין וע"כ עוברים עליה בהלנת שכר. ה. אם הקבלנות נשארה ביד הקבלן, ואמר לשוכר טול את שלך והבא מעות אינו עובר [שם הל' י"ג]. ו. אין השוכר עובר בלא תלין — אלא בבוקר ראשון, ובלא תבוא עליו השמש אלא בערב ראשון. ומדברי קבלה חייב ליתן מיד שתובעו לעולם וכל עת שישהה עובר בלאו (מדברי קבלה): "אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך". ואינו עובר אם הוא טרוד וקובע לתת לו לאחר זמן כשיהיה פנוי [שם הי"ד]. ז. אין השוכר עובר בלאו אא"כ תבעו השכיר ויש לו מעות, אבל אם לא תבעו או שאין לו מעות, או שהמחהו אצל שולחני או חנוני לתת שכרו אינו עובר [שם הט"ו]. אם השוכר נתן לשכיר המחאה אינו עובר. וצ"ע אם נתן לו המחאה דחויה, או שאינו יכול עתה למושכה (כגון שהבנק סגור) האם עובר. ח. אם השכיר יודע שבדר"כ אין לו מעות, ויש לו מעות ביום מסויים כגון ביום השוק אינו עובר עד יום השוק [שם הט"ז], ואז עובר בלאו מדברי קבלה: "א"ת לרעך". אבל אינו עובר בלא תלין כיון שאין זה בוקר ראשון [שם]. וכן הדין אם קבעו זמן מסויים לתשלום אינו עובר לפני כן. ט. אם אין דרכו של בעה"ב לתת שכרו, עד שעושה עמו את החשבון והפועל יודע שזה דרכו, אינו עובר ואפילו אם הפועל מבקש מקדמה על חלק מהשכר שודאי חייב לו [שם]. י. השוכר פועל ע"י שליח, ואמר לו השליח: שכרך על בעה"ב, אף אחד מהם אינו עובר בלא תלין, השוכר בגלל שלא שכרם, והשליח בגלל שאינו חייב בשכרם. והשוכר עובר בלאו מדברי קבלה של א"ת לרעך וכו' [שם הי"ז]. מנהל מפעל שאינו בעליו, לכאורה אינו עובר בלאו של הלנת שכר מפני שהוא כשליחו של בעה"ב, אבל עובר בלאו של דברי קבלה. (ואם הוא בעל מניות עובר בבל תלין). אבל כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד שפשוט לו שכל שוכר שהפועל יודע שאינו בעל העסק אבל הוא האחראי לעסק או שהוא האחראי לתשלום עובר בפשטות, וא"כ מנכ"ל או חשב של חברה בפשטות עובר בהלנת שכר. יא. אם מתנה עם הפועל לתשלום ביום מסויים כגון פועל העובד חודשית, עשרה ימים לאחר סיום החודש, תנאו קיים ואינו עובר עליו קודם התאריך הקובע [שם הי"ח]. ונראה שאף אח"כ עובר בלאו של דברי קבלה ולא באיסור תורה. יב. כתב בשו"ע הרב [שם הי"ח]: "גדולי החכמים היו נוהגים לשכור פועלים ע"י שליח שיאמר שכרכם על בעה"ב כדי שלא יבואו לעבור בלא תעשה אם יהיו טרודים ולא היה להם פנאי לפורעם בזמנה. ואם א"א ע"י שליח טוב להתנות עם השכיר בשעה ששוכרו על מנת שלא יתחייב לפורעו בזמנו כי שמא יהיה טרוד, או שמא לא יהיה לו מעות בריוח שיכול לפורעו אלא יהיה לו ויצטרך להוציאם ונמצא עובר בלא תעשה ואפילו לא יהיה לו כלל מדת חסידות (עפ"י האר"י ז"ל) ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו, מה שאין כן כשמתנה עמו כל תנאי שבממון קיים. ואעפ"כ אם יוכל לפרוע בזמנו טוב לפרעו ולא לסמוך על התנאי כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו (זה"ק פ' קדושים דף פ"ה ע"א)". ובסוף ספר אהבת חסד ח"א (לחפץ חיים זצ"ל) כתב: "ואגב אעתיק מקונטרס שפת תמים שלי דבר עצה אחת הנוגע לענין איסור גזל ועושק ושכר שכיר. והוא שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר, יקצוב עמו המקח בתחלה, דאל"ה עלול מאד להיות גזלן ועושק ושכר שכיר אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק. דהלא ע"פ רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה ומצוי מאד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן והבעה"ב בענין שילום השכר, ולכשיפרדו כ"א חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני אך שאינו רוצה לריב עמו, אבל אינו מוחל לו בלב שלם, ולפעמים יש ג"כ מריבה ביניהם. ומדינא הוא כמנהג המדינה לפי המקום והזמן, ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה ופעולה לפי עניינה ובע"כ אם ירצה לצאת י"ח בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן להבעל מלאכה כפי מה שהוא רוצה וזה ג"כ קשה מאד. ע"כ הרוצה לצאת ידי שמים יקצוב עמו בתחילה ויצא מידי כל ספק, וגם הבעל מלאכה יוזיל לו עי"ז, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר ובפרט מי שהוא תלמיד חכם בודאי יעשה כן דאל"ה מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר מצוי מאד חילול השם עי"ז שאינו נותן לאומן כפי רצונו שהאומן יאמר שהתלמיד חכם גזל אותו".