חבל נחלתו ב מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · ב · מ · >>

<poem> סימן מ . הרכבה והכלאה באתרוג הקדמה הרכבה והכלאה הן שתי פעולות בוטאניות שונות, ולהן תוצאות שונות לגבי העץ. ההרכבה היא חיבור בין שני חלקי אילן (אפילו ממינים שונים) כאשר במקום ההרכבה נוצר חיבור בין רקמות הרוכב לרקמות הכנה. בדרך זו, כאשר הכנה בעלת יתרונות על הרוכב של עמידות, פיתוח מערכת שורשים ויניקת חומרי מזון גדולה, מקבל הרוכב את היתרונות של הכנה בלי לשנות את אופיו העצמי (גנטי). דרך האיחוי ביניהם מעבירה הכנה חומרי מזון לרוכב. ומתפתח עץ אשר חלקו התחתון (הכנה) שייך למין אחד וחלקו השני (הרוכב) לזן או מין אחר. הפרי הנוצר על גבי הרוכב הוא לגמרי פרי הרוכב, אולם יתכנו בו בו שינויי טעם גודל* וכד' בגלל העברת החומרים מהכנה. יחור שילקח מהרוכב יגדל עץ אשר לו תכונות הרוכב בלבד. כמו"כ זרעי הפרי אם יונבטו יהיו בהם תכונות הרוכב בלבד. הכלאה היא הפרית האבר הנקבי של העץ באבר זכרי ממין או זן אחר. בהכלאה נוצר פרי שהוא בן כלאים כדוגמת הרכבת בהמה. בעץ המוכלא לא נוצרים שינויים כתוצאה מהפרית פרחיו בזרע ממין אחר. אם ילקחו יחורים מהעץ יגדל מהם עץ זהה לעץ האב. מזרעי הפרי שנוצר מהכלאה יווצר עץ שהוא בן כלאים ויש בו מתכונות 'הוריו'. הרכבת והכלאת אתרוגים בהלכה הרכבת אתרוגים עם מין אחר כגון לימונים אסורה [שו"ע או"ח סי' תרמ"ח ס"ק ס"ה]. ואין יוצאים בה י"ח. והפוסקים נתנו באתרוג המורכב מספר סימנים. ז"ל המשנה ברורה [שם]: ."אתרוג המורכב הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי אתרוג כלל. ומורכב היינו מאתרוג ולומונ"י (=לימון) או פאמראנ"ץ (=אשכולית) או שום פרי אחרת אפילו אם הבריך ענף מאילן אתרוג לתוך לומונ"י וכ"ש אם הבריך ענף מאילן לומונ"י תוך אילן אתרוג (אבל אם הרכיב משני אילני אתרוג ביחד כגון ענף אילן שפירותיו דקים וקטנים לתוך אילן שפירותיו גסים כשר. א"ר בשם ב"ח). ויש ג' סימנים שנוכל להכיר אם הוא מורכב או לא. א) כי המורכב חלק, ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופה וגובה להם. ב) המורכב העוקץ בולט, ובאתרוג העוקץ שוקע. ג) כי תוך המורכב רחב והמוהל שלו הוא רב והקליפה הממוצעת .(דהיינו בין קליפה עליונה שהיא דקה כגליד ובין התוך שהן חדרי הזרע עם קליפתן) דקה ובאתרוג הוא להיפך כי הקליפה עבה והתוך קצר והוא כמעט יבש .[ובעולת שבת כתב עוד סימן שבאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ובבכורי יעקב כתב שבדק באתרוגים הרגילים אצלנו ושיש להם כל סימני אתרוג כשר שלפעמים הגרעינים שוכבים באורך ולפעמים ברוחב ע"ש וע"כ ע"י סימן זה א"א להבחין כלל]. וכתב בתשובת חתם סופר חא"ח סימן קפ"ג אתרוגים שיש להם סימנים שמבחוץ דהיינו העוקץ שקוע ובליטות הרבה אין לחוש שמא ימצא בסימנים הפנימים היפך מזה, ומשמע מזה דאם יש לו רק סימן אחד שמורה שהוא אתרוג והסימן השני מורה שהוא מורכב כגון שהוא חלק והעוקץ שלו שוקע יש להחמיר מספיקא וכ"כ במור וקציעה. אמנם בסימן ר"ז מפקפק הח"ס מאוד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו בש"ס, ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל להקל ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל במסורת דהיינו שאותו המקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים. ומסיים שם העולה מזה כל האתרוגים שאינם מייעניווע .[וה"ה מקום אחר המוחזק בכשרות מימים קדמונים] אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על הסימנים עכ"ל". כאמור שינויים אלו אינם שינויים גנטיים אלא שינויים שנוצרו במבנה הפרי כתוצאה מההרכבה, וע"כ מהזרע (במידה והופרה מאתרוג) יגדל אתרוג טהור. וכש"כ יחור אשר נלקח מהרוכב יתן אתרוג ולא בן כלאים כדעתו של הבית אפרים (סי' נ"ו עי' תקציר מדעות הפוסקים במאמרו של פרופ' גולדשמידט בתחומין ב'). לגבי הכלאת אתרוגים עם שאינו מינו. הרב י"מ שטרן כתב בספרו 'כשרות ארבעת המינים' (עמ' קפ"ב): "ישנם אילנות, ובתוכם עץ הלימון, שבתוך פרחיהם ישנה אבקה. הדברים המוצצות את צוף הדבש מעבירות ברגליהן את אותה אבקה מפרח הלימון אל פרח האתרוג, וע"י זה מתפתחים הזרעים של החלק המופרה בעץ האתרוג. הפירות הגדלים מכך אינם שווים בתכונתם 'לאמם', לעץ שעליו התפתחו הזרעים. ודודי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך שליט"א העירני הערה נפלאה, שאין בכה"ג 'דין מורכב'.*. והטעם כי מורכב שמצינו בחז"ל הוא שמרכיב "יחור" מסוג אחד על "יחור" מסוג שני, ויש בכחו של כל יחור בפני עצמו להצמיח, אם נשתול אותו באדמה, ואיסור ההרכבה או פעולת ההרכבה הוא באופן שמרכיב שני "מינים" כאלו יחד. משא"כ אם "מין" מסויים אינו ראוי להצמיח בפני עצמו, אין כאן איסור ומושג הרכבה, שהרי אין אלו "שני מינים", ולכן אותה אבקה שהדבורה מעבירה, הרי אין בשום פנים ואופן כח באבקה לבד להצמיח, וא"כ אין לה שם "מין", ולכן הרכבתה עם האתרוג אינה נחשבת הרכבת "שני מינים". וכיסוד דבריו מצאתי (=הרב י"מ שטרן) גם בחזון איש, כלאים, סימן ב' אות ט"ז: 'למדנו ג' חלוקות, אם מרכיב דבר שאין צומח אלא שהוא נבלע באילן ומטיב צמיחת האילן מותר, והיינו הא דאמר פסחים נו, א, וכו', ולא אסרינן משום אילן באילן וירק באילן, אלא שאין כל אלו מקבלים כח הצמיחה, אלא הוא השקאה לדקל וכו. ועפי"ז יוצא חידוש עצום, שאם נזריק לפרח האתרוג, או לאתרוג, או לאילן מיץ מלימון, או תרכובת הורמונאלית מתכונת הלימון, לא יהא על אתרוג זה שם מורכב. ואמר לי דודי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שבאמת כן הוא הדבר, שמאחר שאותה זריקה או המיץ אין בכחם להצמיח מצד עצמם, אין לאתרוג הגדל על ידם שם "אתרוג המורכב" שאינו מורכב "משני מינים". ע"כ דברי הרב שטרן. לעומת הגרשז"א זצ"ל בעל שבט הלוי [ח"ט סי' רכ"ד] יבלח"א כתב שהכלאה אסורה, וזאת עפ"י דברי החזו"א [כלאים ב', ט"ז] באותו מקום: "נראה דאין חילוק בהרכבה בין מרכיב גוף למרכיב שרף, שאם ניטל שרף ונותנו בסדק והוא חוזר ועושה ענף מאותו השרף הרי זה מרכיב גמור שאין בדומם חילוק בין העב להנוזל וכיון שיש בשרף כח ההולדה חשיב הרכבה. [ולא דמי להרבעה שאין איסור בנתינת זרע של מין זה למין אחר דהתם אף באבר תלוש אין בו משום הרבעה שאין הרבעה אלא בחי, אבל יחור כל קורט וקורט הוא בריה כל שראוי להרכיב ולהצמיח והלכך גם השרף הוא בריה שלמה]". ונראה שקשה לדייק משם. שהרי זרע זכרי או נקבי אינו יכול ליצור עץ ללא הפריה. ואינו 'בריה' אלא שטמונים בו כוחות ליצור עם זרע אחר עץ בפנ"ע. והמצב בהכלאה הוא מצב ביניים בין הטבה לזרע מופרה שיש בו לגדל אילן שלם. ועל שתי הדעות, המתירה והאוסרת, צ"ע מהמשנה בפסחים [נ"ה ע"ב]: "מרכיבין דקלים כל היום". ובגמרא [נ"ו ע"א]: "רב אחא בריה דרבא אמר מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא". ופרש בערוך [ע' נסן] מהלכות גדולות שמדובר בגמ' על הפריה שמביאים את הענף מעץ זכרי ומפרים באבקת פרחיו את פרחי העץ הנקבה. וכן משמע הרמב"ם בפה"מ. ולפי"ז המשנה קוראת להפריה, (אשר היא הכלאה בשאינו מינו) — הרכבה! והגר"ש ישראלי זצ"ל בספרו ארץ חמדה (ספר ב' חלק ב' סימן ג'; שעמד אף על ההבחנה לעיל) יצא לחדֵש שהכלאה היא הרכבה בעיקרה, והרכבה שאסרה תורה היא דוקא בהשארת ענפי הכנה לגדול ומחשש הכלאה הדדית בין פרחי הרוכב לפרחי הכנה ולהיפך. וזאת מתוך השואה להרבעה בבע"ח. ולפי"ז דעתו מצטרפת לאסור הכלאה לדעת הגר"ש הלוי ואזנר יבלח"א. (ודעתו לגבי הרכבה לא נתקבלה להלכה בין הפוסקים). אמנם בתשובת הגר"ש ישראלי זצ"ל לרב יואל פרידמן יבלח"א [התורה והארץ ד' עמ' ] הסיק שכיון שהתורה אסרה דוקא הרכבת עץ ע"ג עץ, והתורה לא אסרה הכלאה במפורש — הריהי מותרת. וסברתו בספרו לאסור מוקשית לענ"ד מדעתו להתיר, וצ"ע. אולם, לשתי הדעות הכלאה טבעית מותרת, היינו שחרקים או רוח יעבירו אבקה ממין אל שאינו מינו ובכך יווצר פרי שהוא בן-כלאים ואין עליו מגבלות הלכתיות של זריעתו וגידולו*. יתירה מכך, זה המצב בפרדסי אתרוגים בימינו, כשפרדסי מינים אחרים בקרבתם, שחלק גדול מהפירות מוכלאים*., ומצב זה לא ניתן להבחנה בהסתכלות רגילה על פי הפרי*. ולפי"ז, אם ילקחו זרעי האתרוגים עליהם מברכים בסוכות ויגדלו מהם עצי אתרוג, סביר להניח שיגדלו מינים שונים מהוריהם ובעלי תכונות גנטיות שונות ואולי אף עם סימני אתרוג המורכב. (ואפילו זרעי אותו עץ עצמו יגדלו מינים שונים). לעומת זאת היחורים מאותם עצים או מתרביות רקמה ייצרו עץ זהה למקור ממנו נלקחו היחורים, ללא תלות אם הפרחים הופרו ממינים אחרים. נוצר לפנינו מצב משונה בחילוקים שבין הרכבה להכלאה ובהבחנה בין ההסתכלות התורנית להסתכלות המדעית (לפי ידיעותינו בימינו). הרכבה טבעית ללא התערבות אנושית היא מצב נדיר, והרכבה ידנית היא מצב נפוץ, התורה אסרה הרכבה, אע"פ שמבחינה מדעית בוטאנית השינויים ברוכב אינם מובְנים (גנטיים), והזרע והיחור הנלקחים מהרוכב ישוו לגמרי לעץ שאינו מורכב. ולעומת זאת הכלאה שהיא טבעית ושכיחה באתרוגים עם מיני פרי הדר אחרים, (ואפילו אם הכלאה ידנית נאסרה), בהכלאה טבעית, לא נאסר לקחת מהזרעים ולרבות ולגדל צמחים נוספים שהם קרוב לודאי בני תערובת (וניתן לאמת זאת בבדיקה מדעית), ולצאת בהם י"ח ולברך עליהם. ואולי ניתן להסביר זאת כך. ההרכבה מהתורה כוללת אף את ההכלאה בידים, כפי יסוד דבריו של הגר"ש ישראלי. עיקר ההרכבה היא מחשש הכלאה בין מינים שונים (ואולי ההרכבה היא כסייג וגזירה שעשתה התורה לדבריה). ועפ"י הירושלמי [כלאים פ"א ה"ד] הותר ליטול יחור מהעץ המורכב וכן מזרעו של העץ המורכב ולגדל מהם עץ חדש. וכ"פ הרמב"ם [כלאים פ"א ה"ז]. ואף מבחינה בוטאנית אין חשש ליצירת בן כלאים שהרי המטען הגנטי של הרוכב בלבד. ולגבי הכלאה בצורה ידנית היא אסורה מהתורה במין על שאינו מינו. ובצורה טבעית ברוב המינים אינה שכיחה*. ואולם אם נוצר פרי בן כלאים בצורה טבעית, יהא מותר לזורעו ולרבותו והוא הפך להיות מין בפני עצמו. לגבי אתרוגים, נמסר לי בשם פרופ' גולדשמידט, שבבדיקות כרומוזומים לאתרוגים ממקורות שונים ומזנים שונים נמצאה זהות כמעט מלאה ביניהם. דבר המוכיח שאע"פ שהאתרוג ניתן להפריה מפרי הדר ממין אחר, וסביר להניח שריבוי העצים נעשה לא רק מיחורים אלא אף מזרעים — בכ"ז מין האתרוג נשמר בנקיותו. דבר זה ניתן להסבר הן מצד אחוזי ההפריה של אתרוג מאתרוג שגדולים הרבה יותר ממינים אחרים. או שהגננים עקרו עצים בהם התוצאה נראתה על פניו של אתרוגים שאינם טהורים אלא בני כלאים. בהסבר לעיל, ניתן להסביר תמיהה זו. בגמרא רשימה ארוכה של המרכיב שני מינים והמין הנוצר מהם [פ"א ה"א]: "זרגון ולפת מה נפק מינהון — פטר פיטרה סילינון, לוזון ובוטמין מה נפק מביניהון — פיסטקין, זיתין ורימון מה נפק מביניהון — שיזפין" ועוד. וכבר כתבו אנשי המדע שלא מצאנו שכתוצאה מהרכבה נוצר מין חדש, ותרצו את הגמ' כל חוקר לפי דרכו. אולם אם נבין שהרכבה עליה דברו חז"ל בפיסקא זאת היא הכלאה הדבר מובן, ורק זיהוי המינים נשכח מאיתנו בחלק מהמינים. תוצאה נוספת מהסבר זה הוא שהרכבת והכלאת ירק בירק לא תשוייך לכלאי זרעים אלא לכלאי הרכבה. והמשמעות היא הן לגבי איסור קיום (עי' משפט כהן סי' כ"א שלא סבר כן) שהוא מסופק בהרכבה. והן לגבי איסורו לנכרי אשר יחד עם שבע מצוות בני נח חלים עליו אסורי הרכבה ולא דיני כלאי זרעים. בהסבר זה ניתן לבאר אף את את הסדר של משניות מסכת כלאים שפותחת בזוגות שאינם כלאים זב"ז בזרעים — ולכ' אלו כלאי זרעים, ואח"כ לזוגות באילנות ואלו כלאי הרכבה, מכאן עוברת לכלאי הרכבה בין בירק בין באילן ושוב בפ"ב חוזרת לכלאי זרעים. אולם אם מגדירים שכלאי הרכבה אף בזרעים "משתייכים" לכלאי הרכבה ולא לכלאי זרעים, סדרה של המסכת הוא בפ"א — הרכבה (והכלאה) ובפ"ב — כלאי זרעים. השאלה האחרונה שעולה היא שאלת השמירה על טהרת האתרוגים בימינו. בדורות קודמים עיקר הבעיה היתה למצוא עצי אתרוג שאינם מורכבים. בימינו תודעת איסור אתרוג המורכב חדרה אף למגדלי האתרוגים ובגלל הדרישות ההלכתיות הם אינם מרכיבים. אולם הם חייבים להמשיך ולנטוע כל הזמן כדי לספק את מלוא הדרישה. וכאן, אם הם יצמיחו עצים מזרעי פרי עצי האתרוג שברשותם, יגדלו עצים שקרוב לודאי שהם בני כלאים בגלל ההכלאה הטבעית הנפוצה בעצים אלו מפירות הדר אחרים. וע"כ הם חייבים לרבות יחורים מהעצים עצמם אשר הם אינם מורכבים, ולא מזרעי עצים אפילו שאינם מורכבים. ובכך ישמרו על טהרת וכשרות האתרוגים*.