חבל נחלתו ב כט
<poem> סימן כט . מכירת המחאות במחיר נמוך שאלה סוחר מקבל המחאות דחויות עבור מכירותיו. בגלל קשיים בתזרים המזומנים הוא מעביר אותם לפרעון לסוחר אחר ומקבל תמורתם את שווי ההמחאות במזומן בהפחתת אחוז מסויים עפ"י זמן דחיית הפרעון. האם יש בכך רבית? האם יכול לקבל מזומנים, באותה דרך, ע"י נתינת המחאות שלו? תשובה בירושלמי [ב"מ פ"ה ה"א]: "תני: יש דברים שהן רבית ומותרין. כיצד לוקח אדם שטרות חברו בפחות ומלוותו של חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית". (שטרות = מלוה בשטר, מלוות = מלוה בע"פ). היינו, העיסקא היא מכירה וכשם שמותר לקנות בפחות משווי החפץ — כן מותר לקנות חובות של אחר (בדרך המתאימה לקניין שטרות), ולשלם עליהן פחות משוויין. ואעפ"י שקונה השטרות משלם תשלום מופחת בגלל האיחור בתשלום, הרי זה כמשלם עתה מחיר נמוך, עבור קבלת חפץ לאחר זמן כשאין מחירו קבוע בשוק. וכ"פ הרמב"ם [מלוה פ"ה הי"ד]*. וכ"פ הטור והשו"ע [יו"ד קע"ג, ד']. וכן הביא הב"י [קע"ג, ה'] מהריב"ש [סי' י"ט] שהקהל, כשנצרך למעות מייד, היה מוכר בקהילות ובערים זכויות אספקת יין או בשר לכמה ספקים. ואת שטר החוב הזה מוכרים למי שמשלם מייד במחיר מופחת. וכן מביא אותה דרך בבדק הבית מתשובת הרשב"א בארחות חיים, אולם הרשב"א סיים שהוא חוכך משום הערמת רבית*. אולם הב"י הביא משו"ת הרשב"א [חלק ג' סימן רס"א] וז"ל: "עוד שאלת: המוכר שטר חוב לחבירו, וקבל עליו אחריות שאם לא יוכל לגבותו מן העכו"ם, או שמא לא יגבנו משום גזרת מלך, שישלם לו הקרן לבד; אם יש משום רבית, אם לאו? תשובה: כל שמכר לו שט"ח בראוי, אעפ"י שגובה בו ריבית, הרי זה מותר בשכר מעותיו הוא נוטל מן העכו"ם. וקבלת האחריות מחמת גזרת המלך, שיגבה הקרן מן המוכר, גם זה מותר, דהוה ליה באחריות (בדפוס ליוורנו תקל"ח: כאחריות) מכירת קרקע; וקרוב הדבר, דאפילו האחריות הריבית, מותר, באחריות (בדפוס ליוורנו תקל"ח: כאחריות) מכירת קרקע, שמקבל אחריות העמל והשבח. אבל מה שקבל שאם לא יוכל לגבות מן העכו"ם, קרוב בעיני שזה אסור, לפי שתנאי זה מבטל המקח, וא"כ אין כאן מכר אלא כעין מלוה, ואפילו כשנוטל הריבית מן העכו"ם, נמצא שנוטל מישראל בשכר מעותיו מישראל הריבית שהרויח מעות של אותו מוכר. ומזה אתה למד למה ששאלת". למדנו שאם המוכר מקבל עליו את אחריות החוב שבמידה ולא יוכל לגבות מן העכו"ם יגבה מהמוכר ישראל, הרי זה רבית. אולם מותר למוכר לקבל עליו אחריות מחמת נזק צדדי כגון גזירת המלך. וכן מוסיף הטור: "אבל אחריות שבא מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם אין צריך שיהיה על הלוקח". וכן בספר התרומות [שער מ"ו ח"ד סי' י"ד] הביא את תשובת הרמב"ן: "אלא שאני מחמיר במקבל עליו שאם לא יכול לנגוש חובו שיחזיר לו מעותיו, לפי שאם אינו יכול לגבות חובו מלווה והוא בא לגבות אחריותו מן המוכר נמצא זה מחזיר לו שטרו והלה מחזיר לו מעותיו והמכר בטל, ונמצא שהלוקח יכול להרויח ואינו יכול להפסיד, וכה"ג הו"ל קרוב לשכר ורחוק להפסד, דהא לא מקבל עליה כלום לוקח". היינו הבעיה במכירת חוב זה היא קבלת האחריות. במידה והמוכר מקבל אחריות על השטר כולו, והלוקח לא יכול לפרוע חובו מהלווה, נמצא שהמוכר קיבל הלואה מהלוקח ומשלם עליה יותר משקיבל, וא"כ זו רבית מדאורייתא [מהרי"ט יו"ד סי' ל"ט, חת"ס ח"ו סי' כ"ו]. וע"כ בשו"ע [קע"ג, ד'] לאחר שהביא את דין הירושלמי התנה: "ובלבד שיהא אחריות השטר והמלוה על הלוקח כגון אם יעני הלווה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר". היינו המכירה צ"ל מכירה גמורה שהמוכר מנתק עצמו מן החוב ואינו מקבל עליו את אחריותו אם א"א יהיה לפורעו מחמת הלווה. וכן כתב בביאור הגר"א [ס"ק ט'] שאם המוכר מקבל עליו אחריות המכר נמצא שהלוקח אינו יכול להיפסד כלום והרי זו הלואה מוסוית, כעין מה שכתבה הגמרא בב"מ [ע' ע"א] שקרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, ומסביר רש"י [ס"ד ע"ב ד"ה רחוק להפסד] "דשקיל רבית דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הן אצלו וקריבת השכר מחמת רבית הוא". ומוסיף הש"ך [ס"ק ט'] שאפילו אחריות על מקצת מעותיו אסור לו לקבל. ולפי זה, נכיון שטרות שעושים בבנקים, היינו: שנותן המחאות דחויות למשמרת בבנק, והוא מפחית מחובו של מוסר ההמחאות לבנק כבר עתה, והבנק גובה את ההמחאות בבוא עיתן מחשבונות נותני ההמחאות, והבנק לוקח עמלות נכבדות בשכר הנכיון — פעולה זו אסורה ללא היתר עיסקא, מפני שמוסר ההמחאות, אשר מפחיתים מחובו, ממשיך להיות אחראי להמחאות שמסר למשמרת. והיה אם לא יפרעו מבעלי ההמחאות. ונמצא שהבנק קרוב לשכר ורחוק מהפסד. בשו"ע פסק שמותר למוכר השטר למכור אותו אפילו ללווה עצמו. היינו שהלווה יקנה שטר בן מאה בתשלום של תשעים במזומן עתה. ואעפ"י שהלווה משלם לעצמו כביכול, הדבר מותר מפני שנעשה במכירה. ונראה שהמחאה שלו עצמו אין ראוי למכור, (היינו שיתן המחאה דחויה על מאה וימכרנה לאחר בתשעים במזומן), שאע"פ שהוא עושה זאת בדרך מכירה, למעשה זאת הלואה ברבית [ברית יהודה פט"ו הע' ל"ה, וחכמ"א כלל קמ"ג ס"ח ונקט שזוהי רבית קצוצה]