חבל נחלתו א פא
<poem> סימן פא
~רחצת נשים בפיקוח מציל
פורסם גילוי דעת הקובע שרחצת נשים תחת פיקוח מציל יש בה משום עריות וע"כ צריכות הן להמנע מכך, ונעיין מעט בנושא. לכאורה הצדק עם הרב הטוען כן עפ"י הר"ן ספ"ח דסנהדרין שסובר שאף אם תספר עמו מאחורי הגדר יש בו משום אביזרייהו דעריות. ונ"ל שבענייני אביזריהו דעריות חשוב מאד מהי כונת המעשה לעקל או לעקלקלות, ונוכיח זאת מכמה מקומות: א) בכתובות ט"ז ע"ב: "רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי, אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי ואי לא לא". וברש"י: "כקורה בעלמא שאין אתם מהרהרין עליה". ב) בקדושין פ"א ע"ב: "מר נמי עבר לה אדשמואל, דאמר שמואל: אין משתמשים באשה, א"ל: אנא כאידך דשמואל סבירא לי דאמר שמואל הכל לשם שמים". וברש"י: "ואין דעתי אחריה לחיבת אישות אלא לחיבת קורבה ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה". ובתוס': "ועל זו אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים". ג) בריטב"א סוף קדושין: ."ואסיקנא דבין הכי ובין הכי חוששין משום ייחוד הכל לפי דעת יראת שמים וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כדאיתא במסכת ע"ז. ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע, ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבית קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא, ורב אדא בר אהבה דאמר בכתובות דנקיט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן, אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן". בשו"ת אז נדברו [חי"ב סי מ"ד]. דן בדבר ומסיק שהבעיה היא מצד הכשלת המציל בלפנ"ע. אלא שכיון שהמציל מצווה לעמוד שם כדי להצילם מחשש פיקו"נ לא מקרי שמכשילות את המצילים. ומביא ראיות שאף אם אדם מכניס עצמו למצב פיקו"נ חובה לעמוד ולהצילו. ומסיק שעיקר הבעיה היא לא בהכשלת המציל שהוא מותר לו כיון שעוסק בעבודתו אלא בכך שאנשים אחרים עוברים במקום. וכן חוזר בקצרה בחלק י"ג [סי' ס"א, ג']. ומוסיף שהצנועות רוחצות בחלוק על עצמן כדי שלא להכשיל את הגברים העוברים באקראי. ובשו"ת אגרות משה אבן העזר [ח"א נ"ו]. כתב: ."ועוד שהסתכלות שיהיה שייך לאיסור ג"ע הוא רק כעובדא דהתם שהאשה באה או שהובאה לזה שיסתכל בערמומיתה, אבל מה שהוא הולך למקום שנשים נמצאות מגולות בבשרן אין זה שייך לג"ע אלא שהוא איסור אחר דמביא לידי הרהור ועובר על ונשמרת מכל דבר רע. שהוא איסור הרהור שיש לחוש שיבא מזה להוז"ל". ובהמשך כתב: ."ולכן צ"ל דבכל הסתכלות ליכא איסור קריבה אלא איסור ונשמרת מצד איסור הרהור, בין במכוין ליהנות שאסור אף במקומות המגולין, בין במקומות שדרכן לכסות שאסור בכל אופן אף בלא מתכוין ליהנות דאיסור קריבה הוא רק בנגיעה". ומסיק: ."והנה על הסתכלות בלא מתכוין ליהנות אף שיבא מזה לידי הרהור והנאה יש ראיות מפורשות שנדחה מפני פיקוח נפש דהא הגמרא בסוטה דף כ"א שהוא חסיד שוטה". ע"ש. וכן מסיק הרב אבינר בס' עם כלביא [ח"א ע' ]. וסיבותיו מצד פיקו"נ, ומצד בעבידתייהו טרידי, ומצד צורך הנשים שהוא שעת הדחק. עכ"פ ודאי כונת אותו רב רצויה שבכל מקום שאפשר תשגיח מצילה. אלא שבים נראה לי שכמעט ואין אפשרות מעשית מצד כוחות הגוף לכך. ועל המציל להישמר כדברי הרמב"ם [סה"מ ל"ת מ"ז].: "האזהרה שהוזהרנו מלהיות חפשיים במחשבותינו. והוא אמרו יתעלה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ואחרי עיניכם זו זנות שנאמר ויאמר שמשון אל אביו וגו'. הכונה באמרם זו זנות רדיפת התענוגות והתאוות הגופניות והעסקת המחשבה בהן תמיד".