חבל נחלתו א עו
<poem> סימן עו
~כניסת כהן למוזיאון
שאלה האם כהן מותר להיכנס למוזיאון בו מוצגים ארונות קבורה מאבן? א. גדר גולל מחלוקת גדולה בראשונים האם האבן או האבנים המכסות את המת הן הגולל וכן כתבו בפי' הגאונים לטהרות [אהלות פ"ב מ"ד]., רמב"ם [פה"מ אהלות שם, הל' טו"מ פ"ב הט"ו]., רש"י [כתובות ד' ע"ב ותוס' שם]., רשב"א [שו"ת ח"א תע"ו]. לעומת זאת יש מהראשונים שכתבו שגולל הוא המצבה בה מסמנים את מקום הקבורה. כ"כ ר"ת [ברכות י"ט ע"ב תוס' ד"ה מדלגין]., סמ"ג [עשין רל"א]. וכ"כ בט"ז [על שו"ע שס"ט]. אולם יש מהראשונים שסברו שגולל הינו כסוי הקבר [הובא תוה"א ע' קמ"ו משם הערוך ור"ח חולין וליתא קמן]., תוס' סוכה [כ"ג ע"א]., וכ"כ בתוה"א משם הראב"ד. בתוה"א כתב שאף לרש"י אין הכוונה שכסוי ארון בלבד הוא הגולל אלא אף כסוי ארון ובמקום שאין ארון סתימת הקבר. גולל מטמא באוהל ובמגע ואינו מטמא במשא. [אהלות פ"ב מ"ד]. וכן נפסק להלכה. השאלה לגבינו היא עפ"י שיטת רש"י. לפי השיטות האחרות מרגע שהוצא המת אין כסוי הארון מטמא. ב. טומאת גולל לאחר פרישה יש מהראשונים שכתבו שגולל מטמא אף לאחר פרישה וטומאתו היא עצמית כ"כ רש"י [ערובין ט"ו ע"א עה"מ]., וכן הרשב"א [שו"ת שם]. וכ"כ הרע"ב [עה"מ ערובין שם]. והרמב"ם כתב שגולל (שלפי שיטתו הוא ארון) אינו מטמא לאחר פרישת המת. וכן עולה מפירוש הגר"א למשניות. ויש מהאחרונים שחלקו בין גולל מדבר המקבל טומאה לבין גולל מדבר שאינו מקבל טומאה .[מצבת משה י"א בסוף חכ"א, ערוך השולחן]. ג. היתר כהן בטומאת גולל הראשונים התקשו בסוגיא בברכות [י"ט]. כיצד היו מדלגין מעל ארונות הרי נטמאו באוהל משום גולל. ותרץ הראב"ד [הל' טו"מ פי"ב ה"ו מובא בשו"ת הרשב"א, וכן בריטב"א ברכות]. שכיון שכל הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן אין כהן מוזהר בהן [תוספתא מכות ספ"ג]. ע"כ כהן מותר להיטמא בגולל. אולם יש ראשונים שכתבו שברייתא זו משובשת [ר"ת תוס' כתובות ד' ע"א וכ"מ מהרמב"ן]. ולפי שיטתם אסור להטמא לגולל אף שאינו לוקה. (ובאשר לקוש' הראשונים תרצו בדרך אחרת, עי' רמב"ן תורת האדם עמ' קל"ט). וכ"פ בשו"ע [שס"ט ס"א]. ד. האם לארונות המוצגים דין גולל? אלא שלענ"ד צ"ע האם ארונות שלפנינו הם מקבורה ראשונה או מקבורה שניה שלאחר ליקוט עצמות. כדברי הירושלמי [מו"ק פ"א ה"ה].: "בראשונה היו קוברין אותו במהמורין, נתעכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותו בארונם". ומצאנו כמה קולות בעניני אבלות לגבי ליקוט עצמות (עי' ירו' פסחים פ"ח ה"ח ומו"ק פ"א ה"ה). אם נחשב כקבור ומותר ליטמאות לו, אע"פ שהפוסקים לא הביאו ירושלמי זה להלכה (עי' אג"מ יו"ד ח"א סי' ר"ס). וכן בענין היתר טומאה לכהן בקרובו שאך אם הוא שלם [רדב"ז ב' תשל"ב]. והכריע הרדב"ז שאין מטמא לו אם נתפרקו אבריו ע"ש. וא"כ, אף שאין זה ממש אותו עניין כיון שלא היה בארון מת שלם — בשר גידין ועצמות ספק אם הוא נותן דין גולל לארון. סיכום נראה לענ"ד שיש כמה ספיקות לענין טומאת גולל: ספק אם הלכה כרש"י וסיעתו, ואף אם הלכה כמותם ספק אם גולל (מאבן). מטמא לאחר פרישה מהמת. ואת"ל שמטמא מי יימר שבקבורה שניה לאחר ליקוט עצמות יש לו דין גולל. כש"כ לשיטת הראשונים שאין כהן מוזהר כלל בגולל (כנזיר). וע"כ נראה להקל. כל זאת אין מסיר את איסור ההנאה ממת ותשמישיו ומצריך בירור האם הסתכלות לשם לימוד יש בה כדי גדר ההנאה ההלכתית.