חבל נחלתו א יג

<< · חבל נחלתו · א · יג · >>

סימן יג- מוריד הגשם

שאלה

חזן שטעה ואמר בימות החמה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ותוך כדי דיבור תיקן את עצמו והמשיך "מוריד הטל — מכלכל חיים" וכו', האם צריך לחזור לראש הברכה או שיכול להמשיך בחזרת הש"ץ?

תשובה

א

הרי"ף בתענית [א' ע"א]. הביא מהירושלמי: "ר' זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. והתניא: בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, אם בא להזכיר מזכיר. לא דמי ההוא דמצלי ומיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל". והר"ן הסביר [עפ"י הרי"ף]. את הקושיא בירושלמי שנשאלה על הסיפא, והמקשן הבין שמחזירין אותו לפי שהשמיט טל, וע"כ הוקשה שהרי לא חייבוהו לחזור, ותרץ לא דמי וכו' כלומר עדיף שלא יזכיר ולא יקלל ויקלקל ממי שמזכיר, והקללה והקלקול הוא בגשם בימות החמה. והסיק הר"ן: "ולפי"ז קרוב הדבר שכל שהזכיר גשם אע"פ שהזכיר טל ג"כ מחזירין אותו מפני שקלל". וכן פרש הראב"ד וכן פרש המאירי בתענית. וכן מסביר הכס"מ את דברי הרמב"ם [תפילה פ"י ה"ח]. "ואם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש".

ב

אמנם הר"ן מביא שהרמב"ן חלק על הסבר זה בירושלמי שלשון "לא דמי". [של התרצן]. אינה מתאימה, אלא היה מן הראוי לומר: "טעמיה דר' חנינא משום דמיקל".. וע"כ הסביר הרמב"ן שהתרצן הסכים למקשן שבגלל שלא הזכיר טל, ולא בגלל שהזכיר גשם, מחזירין אותו, אלא שהסביר את הסיבה בכך שמזלזל באמירת הטל יותר כשמזכיר גשם במקומו מאשר כשאינו מזכיר לא טל ולא גשם. ועוד חלק על כך שהגשמים בימות החמה אינם סימן קללה אלא דוקא אם במועדם בחורף לא ירדו והביא לכך ראיה מן הירושלמי. ועוד שלפי הסבר זה, הבבלי, שפסק אותו הרי"ף, מיקל עוד יותר שאפילו אמר "מפריח הטל" (=מעביר הטל). אין מחזירין אותו. וע"כ הסיק שאין הלכה כירושלמי אלא אף אם אמר גשם וטל אין מחזירין אותו. ולפירוש זה כיון הרז"ה על הרי"ף, והראב"ד השיגו עפ"י פירוש הר"ן.

ג

הר"ן הוסיף וכתב שהרמב"ן נדחק ומיקל הוא לשון קללה [וכן המאירי הביא מקורות לכך], ועל קושית הרמב"ן מנוסח התשובה (לא דמי). ענה שאף התרצן מסכים שדוקא אם הזכיר גשם בלא טל מחזירין אותו, אבל הזכיר טל וגשם אין מחזירין אותו.

נמצא שהרי"ף [עפ"י הסברו הראשון של הר"ן]. סובר שצריך לחזור אף אם הזכיר טל וכן משמע מהראב"ד והמאירי. לעומת זאת, הן הרמב"ן והן הר"ן מסכימים שאין מחזירין אם הזכיר טל וגשם. ונראה שהר"ן הסביר זאת אף לפי הרי"ף. ומה שכתב הרי"ף שצריך לחזור היינו בהזכיר גשם בלבד. והתוס' בתענית [ג' ע"ב ד"ה בימות]. הביאו ג"כ את סוגית הירושלמי, והסבירו משם רבינו נתנאל כר"ן, אמנם לא כתבו האם הסיקו כר"ן בדרכו הראשונה (רי"ף - וחוזר בגשם וטל). או האחרונה. והב"ח הסיק מדבריהם שסברו כרא"ש שצריך לחזור, וכן פרש הגר"א בדבריהם [קי"ד ד'].

ד

הרא"ש בברכות [פ"ד סי' י"ד]. הביא בשם הראב"ד את הירושלמי בתענית, עפ"י הסברו הראשון של הר"ן והסכים לו. ובמעדני יו"ט [אות נ']. הביא שהקשה במרדכי מה תקנה יש בכך שיחזירוהו, וע"כ הסיק שאין מחזירין אותו אלא גוערים בו בלבד. אלא שהמרדכי הביא בשם הראבי"ה שחוזר לראש. והמעדני יו"ט תרץ את שאלת המרדכי שכיון שבדר"כ חזרה תוך כדי דיבור הויא חזרה — כאן שא"א בענין אחר יחזור כל תפילתו, וקמי שמיא גליא שחוזר הוא. ובדברי חמודות [אות מ"ז]. הביא שהב"י הסיק שהרמב"ם סבר כרא"ש וע"כ אף אם הזכיר גשם וטל חוזר וכן פסק הרמ"א [קי"ד ד'].

ה

אלא שהמעיין בדברי הראבי"ה [מרדכי ריש תענית]. יראה שסיבת החזרה אינה מטעם הירושלמי, אלא משום שבמקומו לא היו מזכירים טל בימות החמה וע"כ אם אך יגערו בו תהא ההזכרה כימות הגשמים: "משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים" וע"כ מחזירים אותו, אבל בימות הגשמים מה שמחזירים אותו היינו לומר: משיב הרוח וכו' אבל לא לראש הברכה. ועולה שלדידן שאנו מזכירים טל בפירוש דיינו בהחזרה להגיד מוריד הטל, וע"כ אם הזכיר גשם וטל, לפי הראבי"ה, אין צריך לחזור לראש הברכה. (ולמד את הירושלמי כאן כרמב"ן, שבגלל שהשמיט טל ע"כ החזירוהו ולא בגלל שהזכיר קללה בימות החמה).. אף רבינו ירוחם [נ"ג ח"ה]. הזכיר את הפסק שאם הזכיר מוריד הגשם בימות החמה חוזר ואחרי כן את דברי הראבי"ה, ומשמע שהסכים לדעתו.

ו

הטור כתב: "ואם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה". ואח"כ הביא דברי הראבי"ה על החילוק בחזרה בין ימות החמה לימות הגשמים. ולכאורה אם הטור סבר כראב"ד שבגלל שהגשמים קללה בימות החמה תמיד חוזר, אף אם הזכיר טל, אי"צ להנמקתו של הראבי"ה, וא"כ הטור סותר את עצמו. וע"כ צריך להסביר בו כדברי הר"ן בשיטתו השניה שאע"פ שהזכרת גשמים בלבד היא קללה, גשם וטל אינו קללה. וע"כ היה צריך להנמקת הראבי"ה, וא"כ לדידן שמזכירים טל בפירוש בימות החמה, אי"צ לחזור אם הזכיר שניהם. הב"י [סי' קי"ד]. הביא את דברי הרא"ש ופרשן לפי מסקנת הר"ן הראשונה, ואח"כ הביא את דברי הר"ן ומסיק: "ורבינו [הטור]. סתם דבריו כדברי הרא"ש וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם בפ"י מהל' תפלה וכן הלכה". ועולה לדבריו שאף אם הזכיר גשם וטל צריך לחזור לראש הברכה. והסברו את דברי הטור כמסכימים עם הרי"ף והרא"ש מוקשה. כן קשה לענ"ד שהרמ"א [ס"ד]. פסק כב"י והתעלם ששיטת ראשונים רבים [רמב"ן, רז"ה, ר"ן, ראבי"ה, רבינו ירוחם, מרדכי]. אינה מסכימה שאם הזכיר גשם וטל שצריך לחזור, ובפרט שהירושלמי מתבאר היטב לשיטתם. אמנם האחרונים הסכימו לשיטת השו"ע, ואך המ"ב [ס"ק י"ט]. כתב שבדיעבד אם לא חזר אלא ל"רב להושיע" אינו חוזר.

ז

ומקורו של המ"ב מהחיי אדם [כ"ד ו']. בהערה בתוך דבריו שאם אך חזר "רב להושיע מכלכל חיים". אינו חוזר. ובדבריו רבותא גדולה עוד יותר מכל הראשונים לעיל, שהרי אינו מזכיר טל כלל אלא משמיט לגמרי כמנהג האשכנזים ואעפ"כ אינו צריך לחזור.

ובנשמת אדם [אות א']. הוסיף שקי"ל שבכה"ת (חוץ ממספר קטן של מקרים). תוך כדי דיבור כדיבור דמי, והתם הכונה היא שהוא חוזר ועוקר דבריו הראשונים ואסיק דמועיל לשיטות הפוסקים. ועוד טעם נראה לי להוסיף שאי"צ לחזור כשתוכ"ד חזר בו והוסיף מוריד הטל, שאף לסוברים שיש בכך קללה היינו דוקא אם טעה וחשב שצריך לאומרו, אבל אם טעה בלשונו ומסרך אחר רגילותו מה נחשבת הזכרה זו?! וע"כ נראה שבהזכרה זו אין שום משמעות ולא צריך לחזור עליה אם הזכיר טל.

מסקנה

נלענ"ד שלמנהגנו שאנו מזכירים טל מועיל התיקון במקומו תוכ"ד — לשיטת חלק גדול מהראשונים, ואף לאותם שלא סומכים ע"ז, קאי פירוש הר"ן שאינו חוזר.