זהר חלק ג רו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
דבלעם עינא דיליה הוה בהפוכא מעינא דדוד. עינא דדוד הוה מרקמא מכל זיני גוונין. לא הוה עינא בעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד כל גוונין דעלמא מנצצן ביה וכלא ברחימו למאן דדחיל חטאה דכתיב יראיך יראוני וישמחו. חדאן כד חמאן לי. וכל אינון חייבין דחלין מקמיה. אבל עינוי דבלעם חייבא עינא בישא בכלא בכל אתר דהוה מסתכל כשלהובא שצי ליה דהא לית עינא בישא בעלמא כעינא דההוא רשע דאיהו בהפוכא מעינוי דדוד. על גלוי עריות דכתיב ושפח יי' קדקוד בנות ציון. וכתיב ולשאת ולספחת. על הגנבה דכתיב הוצאתיה נאם יי' צבאות ובאה אל בית הגנב וגו' וכלתו ואת עציו ואת אבניו. מאן הוא מלה דמכלה עצים ואבנים דא צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. על לשון הרע דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' וכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. על עדות שקר בגין דסהידו ישראל שקר ואמרו אלה אלקיך ישראל בקל תקיף דכתיב (שם) קול מלחמה במחנה בג"ד וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'. על דיין דמקלקל דינא דכתיב כאכול קש לשון אש וחשש וגו' ופרחם כאבק יעלה וגו' מאי טעמא כי מאסו את תורת יי' צבאות. ואין פרחם אלא צרעת דכתיב ואם פרוח תפרח הצרעת. על דעאל בתחומא דחבריה מנין מעוזיהו דעאל בתחומא דכהונה דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל דמשלח מדנים בין אחים דכתיב וינגע יי' את פרעה דאיהו שלח מדנים בין אברהם ושרה. ועל עינא בישא כמה דאתמר וכלהו הוו ביה בההוא רשע דבלעם. ת"ח מה כתיב פתורה אשר על הנהר. מאי על הנהר. דיהב עינא בישא על ההוא נהר דקיימא בהו בישראל דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום והוא אתא בההוא פתורא ואגרי בהו. א"ר אבא כל הני מלין הוו ודאי בבלעם. אבל גלוי עריות מנין דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' וגו' הא הכא ע"ז וגלוי עריות. סהדותא דשקרא דכתיב ויודע דעת עליון ודעת בהמתו לא הוה ידע. קלקל ית דינא דכתיב לך איעצך דהא בדינא קיימא ויהב עיטא בישא לאבאשא וסטא מן דינא ואמליך בישין עלייהו. עאל בתחומא דלאו דיליה דכתיב ואעל פר ואיל במזבח וכתיב את שבעת המזבחות ערכתי. משלח מדנים בין אחים בין ישראל לאביהם שבשמים. לשון הרע לא הוה בעלמא כגיניה. קללת השם דכתיב ואנכי אקרה כה. וכלהו הוו ביה. עינא בישא כמה דאתמר וכלא על ההוא נהר דישראל יהב עינוי לאתגרא ביה. ארץ בני עמו וכי לא ידענא דארץ בני עמו היא. אלא רזא דא דכל בני עמו מתדבקן ביה והא אתמר. חסר ועיין בסוף הספר סימן יו"ד]:
@ וירא בלק בן צפור וגו'. רבי יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו'. דא בלעם דבריך להו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו דא בלק דקב"ה לא אתרעי לאינון עלוון דאתקין קמיה. ת"ח בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו ואתנסיבת ארעהון חמא. מה חמא דאיהו אמר וירא. אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועמיה נפלין בידא דישראל חמא ולא ידע ועל דא אקדים לבלעם. דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון ואפילו בלעם תאיב הוה יתיר מבלק. וההיא ידיעא דאיהו הוה ידע בליליא הוה ידע בגין דאינון כתרין תתאין וחמרי לא שכיחו אלא במשמרה ראשונה דליליא וע"ד הוה ליה אתנא דהאי גיסא לאתחברא