זהר חלק ג רג א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רג א
מתוך: זוהר חלק כז (עריכה)
נקיים בנקי ויאמר מי אלה לך שמא קדישא לך. מי אלא לך. שאיל על ינוקי ואמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך וכי אמאי אצטריך לאתבא ליה כלום. אלא כיון דמקבל ההוא שוחד אתהפך להו סניגור. זקיף עינוי וחמי לון לישראל כגוונא דא חשיב דבגין דחילו דיליה אינון קיימין כך. שאיל על ינוקי ואמר מי אלה לך (ואמר בארח סתים הילדים) מהו מי אלה לך. אלא אמר תינח אתון דחבתון קמי מלכא. אבל אלין ינוקי אמאי קיימין הכי מי אלה לך ויאמר הילדים רוח קדשא אמר וע"ד זקיף טעמא ויאמר הילדים בארח סתים אשר חנן אלקים את עבדך וכי רוח הקדש אמר את עבדך אלא רוח קדשא אמר אלין אינון ינוקי דלא חאבו ולא טעימו טעמא דחטאה ומסר לון קב"ה בידא דההוא ממנא דילך וקטיל לון בלא חובא כד"א ומיד עושקיהם כח ודא הוא את עבדך. כיון דשמע מאינון ינוקי מיד סליק לגבי קב"ה ואמר מאריה דעלמא כל ארחך בדינא דקשוט ואי דינא שריא על ישראל בגין חוביהון איהו. ינוקין דלהון דלא חאבו לקמך אמאי מסרת לון לקטלא לון בלא חובא. וקב"ה נטיל מלוי בכך וחס עלייהו. וההיא שעתא לא הוי אסכרא בתינוקות וההוא מקטרגא נטיל קנאה מההוא ממנא דתחות ידיה. אמר. וכילי יהיב קב"ה אינון דמתלבשן בחטאין וחובין ולההוא ממנא דילי מסר ינוקין בלא חובא דלא טעמון טעמא דחובה מיד אזל לאפקא לון מתחות ידיה ולא ישלוט בהו. וע"ד אקדים ליה וא"ל הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. לההוא עבדך בלא חובא ובלא חטאה ובגין דלא יהא שבחא לממנא דיליה יתיר מניה בעא לאפקא לון מן ידוי. כד סלקין צלותין דישראל ביומא דא קמי קב"ה מה כתיב והוא עבר לפניהם הא רוח קודשא אעבר לקמייהו (כד"א ויעבור מלכם לפניהם) והוא ודאי עבר לפניהם. וישתחו ארצה שבע פעמים רוח קודשא אזער גרמיה לגבי עילא ז' זמנין לגבי ז' דרגין עלאין דעליה ואקטין גרמיה לאכללא לון עמיה כל חד וחד. עד גשתו עד אחיו. לההוא דרגא דרחמי דהא בן ובת אינון. בן בני בכורי ישראל בת כ"י רוח קודשא עביד אזעירו דגרמיה עד גשתו. כיון דמטא לגביה תבע מיניה ואודע ליה צערא דבנייהו לתתא ותרווייהו עאלין להיכלא טמירא גניזא דיום הכפורים אימא דלהון ותבעין על ישראל לכפרא לון כדין כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. אכפר עליכם לא כתיב אלא יכפר עליכם. והשתא הילדים אלין חכימין דהכא קב"ה יהב לון רזין דאורייתא לאתעטרא בהו ולאשתכללא (נ"א ולאשתדלא) בהו. עינא בישא לא שלטא עלייה בגין עינא טבא רוח קודשא דר' פנחס דשריא עלייהו. אתא ר' פנחס ונשקיה. אמר אלמלא לא אתינא ארחא דא אלא למשמע מלין אלין די לי. זכאה ארחא דא דאתינא לגבך וקב"ה הכא דאסתכם עמנא.
ולא די אילנא חד אלא תלת אבל מעיינא דא דיוקנא עלאה הוא לגבי ההוא מעיינא דטמיר וגניז. תלת אילנין אלין תלת ארזין אינון דאקרון ארזי לבנון. ואינון דיוקנא דתלת אילנין רברבין רזא דאבהן (ס"א דאסתכם עמנא. מעיינא דא דיוקנא דההוא מעיינא עלאה דטמיר וגניז. תלת אילנין אלין אינון דיוקנא דתלת אילנין רברבין רזא דאבהן) זכאה חולקנא בההיא שעתא. ארכינו אילנין חד על רישיה דר' שמעון וחד על רישיה דרבי פנחס וחד על רישיה דרבי אלעזר אתפשטו ענפין לכל סטר על רישיהון דחברייא. בכה (נ"א חדי) רבי פנחס ואמר זכאה חולקי וזכאין עיני דחמאן כך. ולא על דידך ועל דידי הדינא בלחודייהו אלא על רבי אלעזר ברנא קא חדינא דחשיב איהו קמי מלכא קדישא כחד מינן. קם ונשקיה. אמר רבי שמעון אלעזר קום בקיומך ואימא לקמי מארך מלין דיליה. קם רבי אלעזר.