זהר חלק ג קיח א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר"ש. א"ל ישראל מאן אתר אתברכן? א"ל ווי לעלמא דלא משגיחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה. תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עלמין (ס"א עמיה) שכיחין בחר אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה וביה אתנטע ואשתילו שרשוי וישראל לתתא הוו מתברכן (ואשתילו שרשוי) מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק ה"ד "יברכך יי' מציון", וכתיב "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם". ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב "מציון מכלל יופי אלקים הופיע". "הופיע" -- נהיר, כד"א "הופיע מהר פארן", (ס"א ודא נהירו) וכד ינהר ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נחירו אתער כלא הוא בחברותא (ס"א כלא הוא בחביבותא) כלא הוא ברחימותא כלא הוא בשלימו כדין הוא שלמא דכלא שלמא דעילא ותתא הה"ד "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך":
איש על דגלו
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'". רבי אלעזר פתח "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'". כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה וקב"ה אתי לדיירא עמיה הה"ד "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'" ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה והא אוקמוה.
ת"ח פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא. אתי בר נש ועביד פקודא חדא, ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא, בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי". "יעשה שלום לי" ולעילא. "שלום יעשה לי" ולתתא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא.
"שמחו את ירושלם וגו'" - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא דתמן אתחברת אתתא בבעלה וכדין הוא חדוותא דכלא חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא אסיר ליה לב"נ למחדי ולאחזאה חידו דכתיב "שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'", "וגילו בה" דייקא.
רבי אבא חמא חד ב"נ דהוה חדי בבי טרונייא דבבל בטש ביה אמר "שמחו את ירושלם" כתיב (אמר רבי אבא) בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי. ר' אלעזר לטעמיה דאמר "שמחו את ירושלם" היינו דכתיב "עבדו את יי' בשמחה". כתוב אחד אומר "עבדו את יי' בשמחה". וכתוב אחד אומר "עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה". מה בין האי להאי. אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא.
(ד"א) "עבדו את יי' ביראה" דא כ"י בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. א"ר יהודה והא כתיב "כי בשמחה תצאו" ודא היא כ"י כיון דאמר תצאו מן גלותא הוא. ואקרי שמחה. א"ל ודאי הכי הוא דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי שמחה עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'. ויתחברון כחדא (ויוקים לה מעפרא). כדין חדוותא אקרי. חדוותא דכלא וכדין בשמחה תצאו ודאי. כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כד"א "ההרים והגבעות יפצחו וגו'" וכתיב "כי הלך לפניכם יי' ומאספכם וגו'":