זהר חלק ב רלז א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יח (עריכה)
"ופני שור מהשמאל לארבעתן", ואהרן דאיהו ימינא אתכליל ביה שמאלא, ונפק על ידיה, ועל דא אתיהיב ליה עגל כמה דאיהו גרים.
ובגין כך, האי רוחא מסאבא אתתקף ושליט כמלקדמין על עלמא, דהא בזמנא דחבאו ישראל אמשיכו עלייהו ההוא יצר הרע כמלקדמין, וכד אתדכו ישראל, ובעו לאתדכאה, אצטריכו לקרבא שעיר, בגין דשעיר איהו חולקא דההוא יצר הרע, ההוא רוח מסאבא כדקאמרן. כתיב (תהלים קו, כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב", מאי "תבנית שור"? דא עגל, שור מסטרא דשמאלא, אהרן ימינא, אתכליל שמאלא ביה, ואתתקף ביה, ונפק על ידיה.
תא חזי, "וימירו את כבודם", דא שכינתא דאזלת קמייהו, ואחלפו לה בדוכתא מסאבא, אל אחרא, ובגין כך לא אתעבר זוהמא דא מעלמא, עד ההוא זמנא דיעבר ליה קודשא בריך הוא מעלמא, כמה דאת אמר (זכריה יג יב) "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", והא אוקימנא. כתיב "ויעשהו עגל מסכה", וכתיב "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה", משמע דלא עבד ליה, אי הכי מאי "ויעשהו"? אלא ודאי כמה דאוקימנא, דאלמלא אהרן, לא אתתקף רוחא מסאבא לאתכללא בדהבא, אבל כל תקונא דאצטריך אשכח לאתבנאה (ס"א לאתרואה).
תא חזי, אית מאן דעביד חרשין ואצלח בידוי, ואית מאן דעביד לון בההוא גוונא ממש, ולא אצלח בידוי, דהא לעובדין אלין גברא מתקנא אצטריך. תא חזי מבלעם, דאיהו הוה מתקנא לאינון חרשין דיליה, לאצלחא בידוי, בגין דכתיב (במדבר כד ב) "ונאם הגבר שתם העין", שתום העין, סתום העין, כלא חד, דחד עינא סתים תדיר, וחיזו דעינוי לא הוה בארח מישר, מומא הוה ביה בעינוי. כתיב (ויקרא טז כא) "ושלח ביד איש עתי", זמין בכלא, חיזו דעינוי דלא יתכשר, אבל רוח קודשא מאן דישתמש בהדיה, מה כתיב, (שם כא יח) "כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, איש עור או פסח". והכא כלא אתתקן לרוחא מסאבא, למיהב ליה דוכתא לשלטאה, אשכח מדברא דאיהו חרוב מכלא, כמה דכתיב (דברים ח טו) "נחש שרף ועקרב וגומר", דתמן איהו שלטנותא דיליה, אשכח דהבא ספוקא כדקא יאות, אשכח אהרן לאתתקפא בימינא, ולאתכללא ביה, כדין אשלים דוכתיה כדקא יאות, ונפיק ואשתלים עובדא.
ומנלן דרוח מסאבא הוה, דכתיב (שמות לב, לא) "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", דא רוח מסאבא, נחש קדמאה, כדקאמרן בכמה דוכתי. ובזמנא דבעא אהרן לאתדכאה, אקריב עגל מההוא סטרא למעבד ביה דינא, בקדמיתא עבד ליה לשלטאה, והשתא דיעביד ביה דינא לאכפיא ליה, דהא כד אתעביד דינא בסטרא דא, אתכפיין כל אינון דשלטין מסטריה.
תא חזי, במצרים בההוא סטרא דלהון כתיב, (שמות יב, ט) "אל תאכלו ממנו נא וגומר צלי אש", בגין דיסלק ריחו נודף, "ראשו על כרעיו", לתברא ליה ולאכפיא ליה, וכדין כל אינון דאתיין מסטריה לא שלטי. כגוונא דא (במדבר יט ב) "פרה אדומה תמימה וגומר", בגין לאכפיא כל אינון סטרי מסאבא דלא ישלטון. אמר ליה רבי אבא, והא פרה קדישא איהי, דכיא איהי, ואמאי? אמר ליה, הכי הוא, והא אוקמוה, כללא דארבע מלכוון הות פרה, כמה דאת אמר (הושע ד טז) "כי כפרה סוררה סרר ישראל". "אדומה" - דא מלכות בבל, דכתיב (דניאל ב לח) "אנת הוא רישא די דהבא". "תמימה" - דא מלכות מדי. "אשר אין בה מום" - דא מלכות יון, (דאינון קריבין לארחי מהימנותא). "אשר לא עלה עליה עול" - דא מלכות אדום, דלא סליק עליה עול. ורזא דמלה דא, אף על גב דכמה מלין אתייהיבו למדרש בקראי, כלהו חד, הא אתמר, דכתיב (איוב יד יד) "מי יתן טהור מטמא לא אחד".