זהר חלק ב קז ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קז ב
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
בקרבי). הכי הוא. אבל אמר דוד, בלבא אית תרין היכלין - בחד דמא ובחד רוחא. ההוא חד דמלייא דמא - ביה דיורא ליצר הרע. ולבי לאו הכי, דהא ריקן איהו, ולא יהבית דיורא לדמא בישא לשכנא ביה יצר הרע. ולבי ודאי חלל איהו בלא דיורא (ד"א דמא) בישא. וכיון דהכי הוא לא אתחזי דוד לההוא חובא דחב. אלא בגין למיהב פתיחו דפומא לחייביא, דיימרון דוד מלכא חב ותב בתיובתא ומחל ליה קודשא בריך הוא, כל שכן שאר בני נשא. ועל דא אמר (תהלים נא טו) "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". וכתיב (ש"ב טו, ל) "ודוד עלה במעלה הזיתים, עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הולך יחף" - ראש לו חפוי ויחף אמאי? אלא נזוף הוה. עבד גרמיה נזוף לקבלא עונשא. ועמא הוו רחיקין מניה ארבע אמות. זכאה עבדא דהכי פלח למאריה, ואשתמודע בחוביה לאתבא מניה בתיובתא שלימתא.
תא חזי, יתיר הוה מה דעבד ליה שמעי בן גרא, מכל עקתין דעברו עליה עד ההוא יומא, ולא אתיב דוד לקבליה מלה. דהכי הוה יאות ליה. ובדא אתכפרו חובוי. השתא אית לאסתכלא: שמעי תלמיד חכם הוה, וחכמתא סגיאה הות ביה. אמאי נפיק לגבי דוד, ועבד ליה כל מה דעבד? אלא מאתר אחרא הוה מלה, ואעיל ליה בלביה מלה דא. וכל דא לתועלתא דדוד. דהא ההוא דעבד ליה שמעי גרמא ליה למיתב בתיובתא שלימתא, ותבר לביה בתבירו סגי, ואושיד דמעין סגיאין מגו לביה קדם קודשא בריך הוא, ועל דא אמר (שם טז י) "כי יהו"ה אמר לו קלל" - ידע דהא מאתר עלאה אחרא נחת מלה.
תרין פקודין פקיד דוד לשלמה בריה: חד דיואב וחד דשמעי; עם שאר פקודין דפקיד ליה.
- דיואב דכתיב (מ"א ב, ה) "וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה" - מלה סתימא הוה, דאפילו שלמה לא הוה ליה למנדע, (ולא ידע) אלא בגין דידעו (ליה) אחרנין אתגלי לשלמה. ועל דא אמר, "וגם אתה ידעת וגו'"-- מה דלא אתחזי לך למנדע.
- דשמעי כתיב (שם ב, ח) "והנה עמך שמעי בן גרא". מאי "והנה עמך"? זמין הוא עמך תדיר. רבו הוה. ובגין כך לא אמר על יואב "והנה עמך יואב" אבל שמעי - דא דאשתכח עמיה תדיר, אמר "והנה עמך".
(שם לו) "וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר בנה לך בית בירושלם" -- אן הוא חכמתא דשלמה מלכא בהאי? אלא כלא בחכמתא עבד, ולכל סטרין אשגח, דהא חכים הוה שמעי, ואמר שלמה בעינא דיסגי אורייתא בארעא על ידוי דשמעי, ולא יפוק לבר.
תו מלה אחרא אשגח שלמה בחכמתא דכתיב (ש"ב טז, ה) "יוצא יצוא ומקלל"- מאי "יוצא יצוא" תרי זמני? "ויצא ויקלל" סגי (ליה)? אלא חד יציאה דנפק מבי מדרשא לגבי דוד, וחד יציאה דנפק מירושלם לגבי עבדוי דמית עלוי. יציאה חדא לגבי מלכא, ויציאה תניינא לגבי עבדין. וכל דא חמא שלמה ואשגח ברוח קודשא ההוא יציאה תניינא. ועל דא אמר (שם לז) "והיה ביום צאתך"-- ידע דביציאה ימות.
"ועפר בעפר" (ש"ב טז, יג) מהו? אמר שלמה, לגבי אבא בעפר הוה, לגבי שמעי במיא, דכתיב (מ"א ב לז) "והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון", עפר התם, והכא מיא, תרווייהו דן שלמה למהוי עפר ומיא כסוטה, למאן דאסטין ארחא לגבי אבוי.
כתיב (שם ח) "והוא קללני קללה נמרצת" וכתיב (שם) "ואשבע לו ביהו"ה לאמר אם אמיתך בחרב" - מאי "בחרב"? וכי שמעי טפשא הוה. דאילו הכי אומי ליה, דלא יימא בחרב לא, אבל בחנית או בגירא אין. אלא תרין מלין הכא.
- חד אמר ינוקא בריה דנונא רבא --ההוא