זהר חלק ב נט ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)
ממש צדקה יתקרי, מנלן, דכתיב (ירמיה כג, ו) וזה שמו אשר יקראו יהו"ה צדקנו:
"נטית ימינך תבלעמו ארץ" -- הא אתמר ארימת ימינך. אמר רבי יצחק, הא אתערו ביה חברייא, דכד אפיק קודשא בריך הוא למצראי מתין מתחות מיא, אמר לארעא כניש לון בגווך, ולא בעאת, עד דאושיט קודשא בריך הוא ימינא לקבלה ואומי לה, כדין בלעתינון ארעא, הדא הוא דכתיב תבלעמו ארץ. אמר רבי אלעזר, נטית ימינך לאפרשא לה משמאלא, וכדין אתעביד בהו דינא:
"נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך" כמה דכתיב (תהלים מד, ד) "כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם". "כי ימינך"-- דא גדולה, "נהלת בעזך"-- דא דכתיב וזרועך, דא גבורה. "אל נוה קדשך"-- דא דכתיב "ואור פניך כי רציתם", דא צדיק. וכלהו משתכחי בקרא:
"תפול עליהם אימתה ופחד" -- "אימתה", "אימה" מבעי ליה? מאי "אימתה"? דהא לית לך את או מלה חדא באורייתא דלא אית בה רזין עלאין. מאי "אימתה"? אמר רבי שמעון, כלומר דחילו דשכינתא.
כהאי גוונא - "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וגו'". "תביאמו ותטעמו", "תביאם ותטעם" מבעי ליה? מאי תביאמו? אלא רוחא דקודשא אמר על אינון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגליא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקודשא בריך הוא, דאלין אחידן ביה בו', ואלין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דכתיב (ישעיה ס כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ", דכל מאן דאתגזר ואתגליא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה אקרי צדיק, בגין כך לעולם יירשו ארץ, ועל דא תביאמו ו' יתירה, תביאמו לאינון דאחידן בו':
"ותטעמו" -- כמה דאת אמר "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"-- לאינון דאחידן בו', ולאינון בתראי אתער מלה. ולית לך מלה באורייתא, או את זעירא באורייתא, דלית בה רזין עלאין וטעמין קדישין, זכאה חולקהון דידעין בהו:
רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)
רעיא מהימנא: פקודא (יט) למבני מקדשא לתתא, כגונא דבי מקדשא דלעילא, כמה דאת אמר מכון לשבתך פעלת יהו"ה, דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא, ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא, למפלח ליה לקודשא בריך הוא, דהא צלותא אקרי עבודה, וההוא בי כנישתא, אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא, ולאתקנא ליה בכל תקונין, דהא בי כנישתא דלתתא, קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא.
בית המקדש לתתא איהו קאים כגוונא דבית המקדש דלעילא, דקאים דא לקבל דא, וההוא בי מקדשא כל תקונוי, וכל פולחנוי, וכל אינון מאנין ושמשין, כלהו אינון כגוונא דלעילא. משכנא דקא עבד משה במדברא, כלא הוה כגוונא דלעילא, בי מקדשא דבנה שלמה מלכא, הוא בי נייחא כגוונא עלאה, בכל אינון תקונין, למהוי בתקונא דלעילא, בי נייחא ואחסנתא.
הכי בי כנישתא אצטריך בכל תקוני שפירו, למהוי כגוונא עלאה, למהוי בית צלותא, לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקימנא, וההוא בי מקדשא דליהוי ביה חלונות, דכתיב (דניאל ו יא) "וכוין פתיחן", כגוונא דלעילא, ועל דא (שיר ב ט) "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים".
ואי תימא אפילו בחקלא, בגין דרוחא להוי סליק, לאו הכי, דהא אנן צריכין בית וליכא, לאשתכחא בית לתתא, כגוונא דבית עלאה, לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה. ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לקבל ירושלם,