זהר חלק א רי ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · רי ב · >>

הוסף תרגום


דף רי ב

מתוך: זוהר חלק ט (עריכה)

ואתאבלו, מאי טעמא, בגין דשלטא עלה סטרא אחרא דשלטא על ארעא קדישא.

פתח ואמר (יחזקאל ז ו) "ואתה בן אדם כה אמר יהו"ה אלהי"ם, לאדמת ישראל קץ, בא הקץ על ארבע כנפות הארץ" -- האי קרא רזא עלאה איהו, לאדמת ישראל קץ, מאי איהו, וכי אדמת ישראל קץ היא, אלא הכי הוא ודאי, ואתמר קץ איהו לימינא קץ איהו לשמאלא, קץ לימינא דכתיב (דניאל יב יג) לקץ הימין, קץ לשמאלא דכתיב (איוב כח ג) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ודא הוא (בראשית ו יג) קץ כל בשר כמה דאתמר, קץ דימינא, היינו דכתיב לאדמת ישראל קץ, בא הקץ, דא קץ דשמאלא, קץ דימינא דא קץ דיצר הטוב, קץ דשמאלא דא קץ דיצר הרע.

ודא איהו, דכד חובין גרמו ואתגברו, אתגזר ואתייהיב שלטנא למלכות הרשעה לשלטאה, ולחרבא ביתיה ומקדשיה, ודא הוא דכתיב (יחזקאל ז ה) כה אמר יהו"ה אלהי"ם רעה אחת רעה הנה באה, וכלא חד, ובגין כך אתאבלו עלאי ותתאי, על דאתייהיב שלטנו להאי קץ דשמאלא, ובגין כך כיון דמלכו קדישא מלכות שמים אתכפיא, ומלכות חייבא (אחרא) אתגבר (כדין) אית ליה לכל בר נש לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה, בגין דכד איהי יזדקפא ועלמא יתחדי, יתחדי איהו בהדה, דכתיב (ישעיה סו י) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. תא חזי כתיב בהו במצרים, (ירמיה מו כ) עגלה יפיפיה מצרים, ורזא דעגלה דא הוו ישראל תחות שלטניה כמה זמנין וכמה שנין, ובגין דזמינין ישראל לשלטאה לבתר עלה, אתרמיז לון השתא עגלות.


רבי אלעזר אמר, רמז רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה, דהא בההוא פרקא אתפרש מניה ואוקמוה, עגלה ערופה דאיהי אתיא על דאשתכח קטולא ולא אתיידע מאן קטיל ליה, ובגין דלא ישלטון על ארעא רוחין בישין דלא אצטריכו, יהבין האי עגלה לתקונא, בגין דלא ישתמודעון לגביה ולא ישלטו עליה. תא חזי כל בני נשא כלהו עברין על ידא דמלאך המות, בר מהאי דאקדימו ליה בני נשא עד לא ימטי זמנא לשלטאה ביה וליטול רשו, דהא לא שליט בבר נש עד דנטיל רשו, ובגין כך אית ליה דינא לשלטאה על ההוא אתר, כמה דאת אמר (דברים כא ג) לא נודע מי הכהו, הכי נמי אית ליה דינא דלא אתיידע בגין לקטרגא על ההוא אתר, ועל דא (שם) ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר וגו', בגין לאעברא דיניה דההוא אתר, ולאתתקנא דלא ישלוט ביה מקטרגא ולאשתזבא מניה. תא חזי יוסף כד אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה אשתדר, והוה מה דהוה, וכד אמר יעקב (בראשית לז לג) טרוף טורף יוסף, אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, דאנא גרימנא ליה, ותו דהוינא ידע דאחוי סניין ליה ושדרנא ליה, ורמז קא רמיז ליה.

אמר ליה רבי יהודה, אינון עגלות על פי פרעה שדר לון, דכתיב "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה"! אמר ליה דיוקא דמלה, דכתיב ואתה צויתה זאת עשו, ואתה צויתה דייקא, ובגין כך כתיב בה"א, משמע דיוסף תבע לון, ובגין כך ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה, ויעקב לא אתקיים במלה עד דחמא לון, דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם.

אמר רבי שמעון, בקדמיתא "ותחי רוח יעקב", ולבתר "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי", אלא בקדמיתא קרי ליה אורייתא יעקב, בגין שותפותא דאשתתפו שכינתא בההוא חרם כד אזדבן יוסף, והשתא דשכינתא סלקא, כדין איהו ותחי רוח יעקב אביהם, ודא הוא רזא דשכינתא. ובתר דאיהי קיימא בקיומא, (בגין) כדין דרגא דלעילא אתעבר לגבה דרגא דאיהו ישראל (נ"א כדין דרגא דלעילא אתער לגבה, ואיהו דרגא דישראל) מכאן דדרגא דלעילא לא אתער לעילא עד דאתער בקדמיתא לתתא, דהא הכא ותחי רוח