זהר חלק א ריח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ריח א · >>

הוסף תרגום


דף ריח א

מתוך: זוהר חלק י (עריכה)

דבההוא עלמא תבריר דוכתאי גבך, כמה דהוינא בהאי עלמא, בכה רבי יצחק, ואמר במטו מינך דלא תתפרש מנאי כל אלין יומין.

אזלו לגביה דרבי שמעון, אשכחוהו דהוה לעי באורייתא, זקיף עינוי רבי שמעון וחמא לרבי יצחק, וחמא למלאך המות דרהיט קמיה ורקיד קמיה, קם רבי שמעון אחיד בידיה דרבי יצחק, אמר גוזרנא מאן דרגיל למיעל יעול, ומאן דלא רגיל למיעאל לא ייעול, עאלו רבי יצחק ורבי יהודה, קטיר מלאך המות לבר, אשגח רבי שמעון וחמא דעד כען לא מטא עדנא, דהא עד תמניא שעתי דיומא הוה זמנא, אותביה קמי רבי שמעון והוה לעי ליה באורייתא, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, תיב אפתחא, ומה דתחמי לא תשתעי בהדיה, ואי יבעי למיעאל הכא אומי אומאה דלא ליעול.

אמר רבי שמעון לרבי יצחק, חמית דיוקנא דאבוך יומא דא או לא, דהא תנינן בשעתא דבר נש אסתלק מעלמא, אבוי וקריבוי משתכחין תמן עמיה, וחמא לון ואשתמודע לון, וכל אינון דהוה מדוריה גבייהו בההוא עלמא בדרגא חד, כלהו מתכנשי ומשתכחי עמיה, ואזלין עם נשמתיה עד אתר דתשרי באתריה, אמר עד כען לא חמינא. אדהכי קם רבי שמעון ואמר, מארי דעלמא אשתמודע רבי יצחק לגבן, ומאינון שבעה עיינין דהכא הוא, הא אחידנא ביה והב לי, נפק קלא ואמר כורסייא (ס"א טסיסה) דמאריה, קריבא בגדפוי דרבי שמעון, הא דידך הוא, ועמך תייתיה בזמנא דתיעול למשרי בכורסיך, אמר רבי שמעון ודאי. אדהכי חמא רבי אלעזר דהוה אסתליק מלאך המות, ואמר לית קופטרא דטיפסא באתר דרבי שמעון בן יוחאי שכיח, אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, עול הכא ואחיד ביה ברבי יצחק דהא חמינא ביה דמסתפי, עאל רבי אלעזר ואחיד ביה, ורבי שמעון אהדר אנפיה ולעי באורייתא.

ניים רבי יצחק וחמא לאבוי, אמר ליה ברי זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא בין טרפי אילנא דחיי דגנתא דעדן אתיהיב (ס"א את יתיב), אילנא רבא ותקיף בתרין עלמין רבי שמעון בן יוחאי הוא, דהא הוא אחיד לך בענפוי, זכאה חולקך ברי. אמר ליה אבא ומה אנא התם, אמר ליה תלת יומין הוו דחפו אדרא דמשכבך, ותקינו לך כוין פתיחן לאנהרא לך מארבע סטרין דעלמא, ואנא חמינא דוכתך וחדינא, דאמינא זכאה חולקך ברי, בר דעד כען ברך לא זכי באורייתא, והא השתא הוי זמינין למיתי גבך תריסר צדיקיא דחברייא, ועד דהוינא נפקי, אתער קלא בכלהו עלמין, מאן חברין (ס"א שבילין) דקיימין הכא, אתעטרו בגיניה דרבי שמעון, שאלתא שאיל ואתייהיב ליה.

ולא דא בלחודוי, דהא שבעין דוכתי מתעטרן הכא דיליה, וכל דוכתא ודוכתא פתחין פתיחן לשבעין עלמין, וכל עלמא ועלמא אתפתח לשבעין רהיטין, וכל רהיטא ורהיטא אתפתח לשבעין כתרין עלאין, ומתמן אתפתחו ארחין לעתיקא סתימאה דכלא, למחמי בההוא נעימותא עלאה, דנהרא ומהניא לכלא, כמה דאת אמר (תהלים כז ד) לחזות בנועם יהו"ה ולבקר בהיכלו, מהו ולבקר בהיכלו, היינו דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. אמר ליה, אבא, כמה זמנא יהיבו לי בהאי עלמא, אמר ליה לית לי רשותא, ולא מודעי ליה לבר נש, אבל בהלולא רבא דרבי שמעון תהא מתקן פתוריה, כמה דאת אמר (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.

אדהכי אתער רבי יצחק, והוה חייך ואנפוי נהירין, חמא רבי שמעון ואסתכל באנפוי, אמר ליה מלה חדתא שמעתא, אמר ליה ודאי, סח ליה, ואשתטח קמיה דרבי שמעון.

תאנא, מההוא יומא הוה