זהר חלק א ריד ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק י (עריכה)
"ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען" -- רבי אבא אמר, לוז דא ירושלם עלאה, דאשראה שכינתא בינהא, אמר יעקב עלאה לתתא הב לי ברכתא, דהוא בעי לאנפיש יתכון אנא, ולמיתן ית ארעא לבניכון, לוז זו ירושלם עלאה, קב"ה הב רברבא דהווין ברכה דא על ידיה בארעא רבייא, אבל ברא לארעא אחרא לא יהא ברכתא.
רבי אלעזר פתח ואמר, (משלי כז) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, קב"ה קרא לישראל אחים ורעים, מאי ברכתא יהב לון, דיהון האי עמא דכיא תחות ידיה, ולמהוי עליהון נטיר, זכאה חולקהון דהאי עמא דכיא דהוא עליהון, דאקרי בעלאה בנים חביבים יתיר מעלאה, כתיב (דברים יד) בנים אתם ליהו"ה, מאי כלא, בדיל דא, מאי הוא, בדיל דאשתלים שמא בחותמא דלהון דאינון גזירין.
תא חזי באנפוי דאינשא שמא דקב"ה, וחסרא יו"ד מניה, ולא אשתלים, אתא אברהם וחבב לקב"ה, ואמר ליה בך אשתלים שמא ואתגזר ואשתלים שמא ביו"ד דמילה, באנפוי דאנשא שי"ן דשד"י וד', חסר יו"ד, אשתלים ביו"ד דמילה, וכדין אקרון בנים ליהו"ה, בנין קדישין, וכד מסאבין ליה להאי את קיימא קדישא, ועאיל ליה לרשו אחרא, סליק מניה האי קדושא דחותמא, והוא כמה דחריב עלמא, וסאיב חותמא דאשתלים ביה שמא דקב"ה, והא הוא חריב עלמא.
רבי אבא הוה אזיל מקפוטקיא, והוה עמיה רבי יוסי, עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפוי, (וכו' כדאיתא בפ' אחרי מות ע"ה ב), אבל ווי לון לחייביא דימותון בלא תשובה, דלא יעדי מניה רשימא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:
"ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך". רבי אבא פתח ואמר, האי קרא (ישעיה כט) "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו" -- וכי איניש דאמר טב לבר נש כוותיה, אי לא ישלים מה דאמר אפוהי מתביישן, על אחת כמה וכמה מן עלאי לבר נש, דאי לא מייתי כל טב דאמר על בנוהי, אנפוהי מתביישן, אמר קב"ה ליה אנא ישראל עלאה, דאנא מפשינך ואסגינך, האי ברכתא דיהיב לי ואתן ית ארעא הדא לבריכון, לא הוה בארעא, לא הוה עמהון, כד ייתי קיצא דמשיחא וישתלים, אמר קב"ה לא עתה יבוש יעקב, כען (לא) אנפוי דיעקב דלעילא לא מתביישן, מדאמר להון אתן, ארי עד כען לא הוו בידיה והוו אנפוהי מתביישן, כען דיליה מסתייע מן קדם מארי שמיא וארעא, כמה דאמרינן, אגחנא דעמלק, כד ישתלים קיצא לא יהא אלא בתקוף ידא, כמה דהוית ביום קרב, (זכריה יד) ויצא יהו"ה ונלחם בגוים ההם, דידיה ולא אחרא:
"ועתה שני בניך הנולדים לך"-- דא ישראל לתתא, דאתריהון בגלותא, בנוי דקב"ה דאתיילידו ביני עממיא, תנא אמר רבי יוסי, ישראל כד יהון בארעא קדישא, דישראל דר בארעא, כד ייתי משיחא יהון עם אחוהון דילוון בתריהון, דלא אתקרי גלות אלא למאן דאיהו דר בארעא נוכראה, אינון אתקריין גליין, (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב, וא"ו יתירה, תיתי וא"ו דאסתלקת כד אתחריב ביתא, ותהא סיועא ליעקב, כד יהא דא ויהא לברא קדישא ארעא אחסנת עלם, ויהון בנוהי בארעהון דדארו מקדמת דנא בארעהון, זכאה חולקהון.
כען בריא דהוה ערען להון, תהון אזלין רברבין דאתגליאו מן לבר לארעא ואתנשיאו, ואנפישו, ויימא יעקב עלאה לתתא, ברי דילך דאינון לבר לארעא, דאתיילידו בגלותא בכל ארעא וארעא, עד דאנא איעול למצראי ואעביד להון דינא