זהר חלק א קנה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · קנה א · >>

הוסף תרגום


דף קנה א

זהר

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

דכנסת ישראל בגלותא שמא קדישא לאו שלים הוא.

תא חזי אע"ג דתלת בנין הוו, עד דאולידת ליהודה לא שלים כרסייא, ובגיני כך הפעם אודה את יהו"ה ולא בכלהו, ועל דא ותעמוד מלדת, מאי ותעמוד, דקיימא כרסייא על סמכוהי, (ותעמוד עד הכא) ותעמוד, דהא עד הכא ותעמוד ביחודא חד, מכאן ולתתא עלמא דפרודא איהו. ואי תימא אינון תרין בנין דאולידת לבתר כגוונא דא, לא, דהא אינון תרין באלין אתחברו, בגין דשית סטרין דעלמא כחדא אינון.

ותא חזי כלהו תריסר שבטין תקוני דכנסת ישראל בהאי עלמא נינהו, לאתתקנא נהורא עלאה אוכמא כמה דאתחזי, ולאתבא עיקרא דכלא לאתריה, כלהו עלמין כגוונא חד קיימי, ובהאי אשתכלל עלמא תתאה כגוונא דעלמא דלעילא. יששכר, זבולון, הכא אשתכללו שית בנין, שית סטרין דעלמא, כגוונא דא בני השפחות אינון ארבע ואתחברו באלין, ואלין ארבע קשרין דמתחברן בהו ואוקמוה, ועל דא כתיב (מ"א ז כה) וכל אחוריהם ביתה, אע"ג דבני שפחות נינהו, ביתה.

רבי חזקיה אמר, אי הכי הא אתמר כל מה דאוליד עלמא תתאה פרודא איהו, דהא כתיב (בראשית ב י) ומשם יפרד, מה תימא ביוסף ובנימין, אי תימא דעלמא חד בהני, לאו איהו, דהא לא נפקו מעלמא עלאה, ועלמא תתאה מה דאולידת, אולידת לתתא ולא לעילא, ואי הכי פרודא איהו, אתא רבי אבא ונשקיה. א"ל מלה דא סתים איהו, דהא עלמא עלאה אתתקן בתריסר דאינון מדיליה, אבל תא חזי רזא דמלה בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל, ביה עייל ומניה נפיק, ובגין כך אתבני באתר דא, ועקרא הוא לעילא, ועקרא הוא לתתא, (ס"א צדיק ביה עייל ומניה נפיק), ובעלמא תתאה


סתרי תורה

מתוך: זוהר חלק ז (עריכה)

בההוא הרהורא מגו אילנא דחיי, ואתדבק באילנא דמותא, ענפין לית ביה, לא חמא טבא לעלמין, יבשא איהו בלא לחותא כלל, אנביה מריר כלענה, עליה אתמר (ירמיה יז ז) והיה כערער בערבה, ולא יראה כי יבא טוב וגו'. בגין דהרהורא טבא סליק לעילא, אחיד באילנא דחיי, אתקיף בענפוי, אכיל מאנביה, כל קדושין וכל ברכאן נפקין מניה, אחסין חיין לנפשיה, ואסוותא לגרמיה, עליה אתמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולא יראה כי יבא חום וגו'.

כל מלין דעלמא אזלין בתר מחשבה והרהורא, ועל דא (ויקרא כ ז) והתקדשתם והייתם קדושים, בגין דכל קדושין דעלמא אפיק ומשיך בהרהורא טבא. מאן דאסתאב בהרהורא בישא, כד אתי לאזדווגא באתתיה, ושוי רעותיה והרהוריה באתתא אחרא, וזרע זרעא בהרהורא אחרא, דא הוא דאחלף דרגין עלאין דלעילא, דרגא דקודשא בגין דרגא דמסאבא, כמה דהרהורא דיליה עביד חלופין לתתא, אוף הכי עבד חלופין לעילא, כמה דגופא דההוא ברא דיוליד אקרי בן תמורה, אוף הכי בנפשא בן תמורה אקרי, דהא לא משיך משיכו קדישא בההוא הרהורא, ונפשא דיליה אתחלף בדרגא אחרא.

יעקב שלימא דכלא, גלי קמי קודשא בריך הוא דכל ארחוי בקשוט הוו, והרהורא דקשוט הרהר תדיר בכלא, בההוא ליליא דמשמש באתתיה בלאה, הרהורא דיליה ברחל הות, משמש בלאה וחשיב ברחל, ומקורא דיליה בההוא הרהורא דיליה אזלא, ולאו לדעתא, דהא לא הוה ידע. בגין כך לא סליק ראובן בשמא, קודשא בריך הוא דהוה ידע אחמי ליה, ואמר ראו בן דאתיליד בעלמא, ועל דא כתיב (ירמיה כג כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, אל תקרי אראנו, אלא אראנו, דיסתכלון ביה, ובגין דאתגלי קמיה דקודשא בריך הוא דהא לאו לדעתא הוה, ובארח קשוט הרהר ברעותיה יעקב, לא איפסל מגו שבטין קדישין, דאי לאו הכי הוה איפסל, ובגין דהרהורא עקרא איהו ועביד עובדא, קודשא בריך הוא דהוה ידע ההוא הרהורא, באתר דאתדבקא בההיא טפה